גליון 2310

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב /ורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר . 136 העורך
הראשי: אורי אכנרי. ראש המערכת: יוסי ינאי * עורך־תבנית:
יופי שנון * רכזי מערכת: שרית ישי ושלמה פרנקל עורכי כיתוב: תמי
מוטוכיץ וגיורא נוימן. צלמי מערכת: ציון צפריר וענת סרגוסטי. ראש
המינהלה: אכרהט סימה־ .מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :
״העולם הזה״ בע״מ מודפס ב״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב
כן־אבינדור. הפצה ״גד״ בע״מ גלופות צינקוגרפיה ״כספי״ בע״ם.

״חוק העיתונות״ משנת 1933 הוא
חוק דיקטטורי. הוא נולד בדיקטטורה הקולוניאלית
הבריטית, ואחת מטרתו :
להבטיח את הדיקטטורה מפני כל ביקורת
או התקפה עיתונאית. עצם המשך קיומו
במדינודישראל הדמוקרטית הוא חרפה.
מובן מאליו שאין דומה לו בשום מדינה
בעולם, המתיימרת להיות דמוקרטית.
הסעיף 19 בחוק זה אומר כי הנציב
העליון (ומאז : 1948 שר־הפנים) יכול לסגור
כל עיתון כראות־עיניו, אם פירסם
חומר שנראה לו (לשר בילבד) כמסוכן ל
אחרי
שהעורכים והעיתונאים דיברו
גבוהה־גבוהה על חופש־העיתונות בתוכנית
דילמת בטלוויזיה, אפשר היה לקוות
כי מעשר. זה יקים את ציבור־העיתונאים
כולו על רגליו. מול פני סכנה כזאת לחו־פש־העיתונות
ולעצמם היו צריכים להיעלם
כל הבדלי־הדיעות הפוליטיות. היה
כאן מקום לפעולה מאורגנת של ציבור-
העיתונאים, לאיום בשביתת־עיתונות כל לית,
לזעקה משותפת.
שום דבר כזה לא קרה. טלוויזיה לחוד
ומציאות לחוד. העיתונות הישראלית עברה
על כל העניין בשתיקה רועמת. היא
כאילו אמרה: כל זמן שזה נעשה נגד
ערבים, זה בסדר. מכאן רק צעד קטן לקביעה:
כל זמן שזה נעשה ליהודים בעלי
דיעות שאינן מקובלות על הרוב, או
על הממשלה, זה בסדר.

כתונתהשעו ־ הכידו?׳ :

כותבתהע 1ע ד אחא ־׳

שוון מנ טו את
ודשודזחביוסחון

חווה אלנו שס״ן
נפרדת מבעלה!

החלטתו שד שר־הכיטחון למנות
את היורד אריה גנגר לתפקיד
בכיר ככר גרמה לפיטורי מנכ״ל
מישרד,הביטחון. העובדים מאיימים
כשביתה. האם
ימנה שרון את רן פקר
למנכ״ל מישרד־הביט•
חון ץ

הזמרת המפורסמת נפרדת מבעלה
אחרי 13 שנות נישואין. היא מכחישה
שמועות על רומן עם נכר
אחד. מקורביה של הזמרת טוענים
שזהו מיטבר חולף,
שמקורו בחילוקי
דיעות מיקצועיים.
ס 1נוצח בידי ודחוי
שלדטה אנשים ירו בו כפרדס ליד

רעננה מטווח קצר. יהודה־אריה לוי
היה איש לח״י, שהוצא להורג כידי
חבריו למחתרת. על מצבתו נאמר כי
נרצח כידי זדים. המישפחה ממאנת
לשכוח ולסלוח. פרשת מותו שד האיש,
שהמציא חומר־נפץ
ושקרא לאיחוד המחתרות,
מתפרסמת כאן לראשונה.

0011,מאתנו

צלם האנוש!

של שד
שלמה תוסייה־כהן ידוע כפרקליטם
של שמואל פלאטו־שדון ושר העבודה
והרווחה, אהרון אברחצירא. מיקצועו
הוא תחביבו, אך הוא טוען שעיסוקו
העיקרי הוא גידול הדור. מיהו האיש
שמאחרי הגלימה? שלמה
תוסייה-כהן מספר כביתו
על חייו ועל מיש־

פחתו.

בראיון עם העולם הזה אומר המוסיקאי
שלמה בר דברים בוטים :״לולא הייתי
אמן, הייתי הורס את הכל !״ הוא מספר
על ייסוריו כילד מרוקאי, על התפתחות
השינאה והניוון של בני־עדתו ועל
דרכו אל היצירה .״אני לא בצד
שלהם,״ הוא אומר,
״אני עכשיו נמצא אמנם
בפנים, אבל שייך
לחוץ.״

תלוי איו הם מבקשים!
נשים וגברים ישראליים ממשיכים להגיב טל מאמרו של
הגבר האוסטרלי, שטען כי הנשים אינו יודעות כיצד לענג
גבר ואינן מכירות את גופו. הגברים הישראליים
מסכימים עימו. פנינה רוזנבלום אומרת :״כל
בקשה הנאמרת ברכות ובחמימות מתקבלת
יפה ! ׳

ה״ רואיו במ טו ס

ההפגנה כשערי ״אל־פג׳ר״*
שימוש מועט בסעיף דראקוני
שלום־הציבור. אין השר זקוק לכל הליך
מישפטי להוכחת טענתו, ואין עירעור על
החלטתו.
מאז קום המדינה, נעשה אך שימוש מו עט
בסעיף דראקוני זה. פעם נסגר קול
העם, ובית־המישפט העליון של המדינה
אמר על כך דברים בוטים בפסק־דין היס טורי.
בפעם אחרת, בשיא מילחמת העולם
חזה במישטר של דויד בן־גוריון ומשה
דיין, נעשה שימוש בסעיף זה כדי לסגור
את המהדורה האנגלית של העולם הזה,
שהופיעה אז.
עתה נעשה שוב שימוש בסעיף זה. ה יומון
הערבי אל־פג׳ר (״השחר״) ,המופיע
בירושלים המיזרחית, והמוציא שם גם
מהדורה שבועית אנגלית, נסגר על־ידי
שר־הפנים למשך חודש, אחרי שמנחם
בגין עצמו הודיע (וכנראה גם החליט) על
כך בנאום בכנסת. יוסף בורג פשוט קפץ
לדום ומילא — כפי שהוא עושה כל חייו
— את הוראות בעל־השילטון.
מבחינה פורמלית, העיתון הערבי מופיע
ב״ירושלים המאוחדת, בירת־הנצח של
מדינת־ישראל״ .כלומר: הוא עיתון ישראלי
לכל דבר. מה שנעשה לו היום, יכול
להיעשות מחר לכל עיתון ישראלי אחר,
ערבי או עברי.
העולם הז ה 2310

בשבוע שעבר החליטו כמה עיתונאים
שאין הם יכולים לעבור על כך בשתיקה.
באופן ספונטאני התארגנה מישמרת־מחאה
של עיתונאים לפני מערכת אל־פג׳ר, בירושלים
המיזרחית. הם קיימו שם הפגנה
שקטה, כשהם נושאים שלטים שציירו בעצמם
בו במקום :״עיתונאים למען חו־פש־העיתונות״
.העיתונאים הערביים של
אל־פג׳ר, ובראשם העורך, חנא סניורה,
הצטרפו לעמיתיהם הישראליים, וכך הפ כה
המישמרת להפגנה משותפת.
אני שמח״על כך שכמה מחברי מערכת
העולם הזה מצאו לנכון להצטרף למיש־מרת
זו, כפי שעשו בועז עברון (ידיעות
אחרונות) ,אמנון דנקנר (הארץ) ואחרים.

שעה אחרי בואם ׳הגיעה המיש
טרה. כיצד ידע הפקד הביב
שוויקי היכן לחפיט? הסיפור
שמאחרי תפיסת הכנופייה ש־הכריחה
חצי קילו ^
גרם הירואין, ו־£ 80
קילוגרם חשיש.

העולם הזה מפרסם מיסמך שכתב
עסקן המיפלגה הליברלית. שהיה קם־
לן־קולות. מן המיסמך עולה שקבוצת
אנשים כמיפלגה זייפה
חתימות בדי להשתלט על
אחד ממרכזי־הכוח של
המיפלגה.

גא להכיר את מרסד רוזנטל, המספרת לאור נרות: שערות כרוח 62
כרכה שוורץ, יעקב בודו, כני אמדרוסקי וישראל גוריון: מה הם 66 עושים היום 7 72 תערוכה יוצאת-דופן: את מי מעגישה רהל פיגקלשטיין 7

מדורי ם? גו עים: תשקיף כמדינה
אתה והשקל מכתבים תשבץ
הורוסקופ —מזל קשת
חשבון עוכר ושכ
עולם קטן— יפאן, צרפת, ברית־המועצות

מימין: בועז עברון, אורי אבנרי,
יב״י, חיים ברעם, חברי מערכת אל־פג׳ר,
שלמה פרנקל.

זיופים במיפלגיה הליברלית

אנשים כעולם אניטים ממסיבה למסיכה בלונים הנדץ — ישראל אינה אשה

חוקית, הי׳א לא יצאנית תוקפנית : נימפומניה יומן אישי — הסיגנון של בגין,
מיזרחנים כחולי־עין, אייכמן, וה־

דיפלומט הקנדי, המחדל והמישגל 38
רחל המרחלת 43 כלכוטק

מה הם אומרים -יואל מרקוס, 45 טוביה צפיר ויונתן כרמון
שידור 46 מדריך שידורים 47 קולנוע— האחים טאוויני וסירטס
פאדרה פאדרונה, אלקס פלג בסרט
״זר בעיר״ ,זהו אלביס

איש ממאדים
זה היה העולם הזה שהיה -

פרשת כפר־קאסם, השבוי שחזר
מדמשק ומיפקדת־השלום של יגאל 61 אלון אלון נמר של נייר -מילן קונדרה,
.אלכם זהבי, ר׳ פינטו ושנואי גולן 64
-אלכם
ספורט ספורט

בישיבת־הממשלה האחרונה נשאל היועץ המישפטי
לממשלה, הפרופסור יצחק זמיר, על־ידי השרים, אם
אכן הוענקו לארליך כל סמכויות ראש־הממשלה, ואם
סמכויות אלה ניטלו מבגין, והוא השיב בחיוב.

אריק זועם
על אלופי ם

תוגוון י ך

שר־הביטחון, אריק שדון, זועם על כמה מאלופי צה״ל
שנפגשו עם שרים ושוחחו עימם על המיזכר
האסטראטגי.

כאותן שיחות הביעו האלופים את דעתם
שכמיזכר אין דבר של ממש, ושאינו משנה
דבר לעומת המצב הקיים.

נראה כי גורל המאבק בין שר־הפנים, הד״ר יוסף
בורג, ובין שר־החינוך, זבולון המר — מאבק המאיים
לפלג את המפד״ל — יוכרע בסופו של דבר על־ידי
שר־העבודה, אהרון אברחצירא.

הבוהות כוועד-הפועל המאוחד של המפד״ל
שקודים. כוועד־הפועל יש כיום צצ נציגים,
הנמנים עתה עם ראשי תמ״י, אך
המכהנים עדיין רשמית בחכרי הוועד־הפועל
של המפד״ל. אם יותר לאנשים
אדה להצביע, הם יטו את הכף נגד בורג.

ר ק שירים
עבריי ב בו ק ר
עד־פי הוראת מנהל הרדיו, גידעון
דכ-ארי, ישדר ״קול ישראל״ כרשת כ׳,
החל כשבוע הבא, משעות הבוקר
המוקדמות ועד לצהרי היום, רק
שירים עבריים.
הוראה זו מעוררת התנגדות רכה
ב״קול ישראל״.

מה קרהל מוו א יק ה *

ת רגי ל
בבאר ־ שבע
בית־החולים סורוקה בבאר־שבע ערך בשבוע שעבר
תרגיל חרום רחב־זזיקף.

כמיסגרת, התרגיל סוגו בד החודים מבית־החולים
ואף הובאו מכשירים מיוחדים
ממקומות אחרים בארץ.

שרי רוגזי
על שרון
שרי־ממשלה רוגזים על כף ששד־הכיטחון,
אריק שרון, לא מסר דין־וחשכון לממשלה
על ביקוריו בארבע ארצות אפריקה, בעוד
שהוא מסר על כך לחכרי ועדת־עורכי־העיתונים
ודבתבים המדיניים.
מא שובו של שרון התקיימו שתי ישיבות־ממשלה,
אך הוא לא השתתף בהן, בטענה שהוא עסוק
בתרגילים צבאיים.

מהן סמבויות
א רלי ך ל
חברי־הממשלה הופתעו מכך שראש־הממשלה,
מנחם בגין, הסמיך את סגנו, שימחה ארליך, לשמש
כראש־הממשלה בפועל, ולא רק כממלא־מקום
ראש־הממשלה, כפי שהיה׳ נהוג עד כה.
קיים הבדל בין שתי ההגדרות: כשסגן ראש־הממשלה
מתמנה כראש־ממשלה בפועל, הוא מקבל את כל
הסמכויות של ראש־הממשלה, בעוד שדאש־הממשלה
עצמו נותר ללא סמכויות, ובכללו הסמכויות הצבאיות.
כשהסגן מתמנה כממלא־מקום ראש־הממשלה, הוא רק
מנהל את ישיבות הממשלה ומטפל בנושאים שראש־הממשלה
מטיל עליו.

לקוראי

צ׳יוג׳ יפסיק לעצור מפקד מחוז תד־אכיב של המיש
טרה, ניצב אברהם תורגמן, הורה
לשוטרי המחוז שלו שלא להיענות
להוראות ראש־עיריית תל־אכיב,
שדמה (״צ׳יצ״/ו להט, ולא לעצור עוד
אנשים על־פי הוראת צ׳יצ.
ככמה מיקרים, שבהם לווה צ׳יצ׳
כסיוריו בשכונות, על־ידי אנשי־מיש־טרה,
הוא־ התרגז על אזרחים שפנו
אליו כדיכרי־ביקורת והורה לשוטרים
לעצור אותם.
התקרית האחרונה מסוג זה אירעה
כשבוע שעבר, כשצ׳יצ׳ הורה לארבעה
שוטרים — שהופקדו עד
הסדר כעת ישיבת מועצת עיריית
תד־אכיב, אשר דנה במינויו של האלוף
רחכעם זאבי כמנהל ״מוסיאון
הארץ״ — לסלק מבניין העיריה את
כתב ״הארץ״ אילן שחורי, והשוטרים
נענו לדרישתו.

שלושה יסיט אחרי מותו שד דיין, זימנה
רחל דיין ארכיאולוג מ״מופיאון ישראל״ ,כדי
שיעריך כאופן כדלי את העתיקות בכית
ובחצר של דיין. כעיטרה ימים אחרי מותו
שד דיין, הגישה רחל דיין תלונה למישטרה,
שלפיה נעלמה המוזאיקה.
המישטרה חקרה את השוטרים שהיו
מופקדים עד הכית, ואלה טענו שהמוזאיקה
לא היתה כחצר חורשים רכים לפני מותו
שד דיין. גם הארכיאודוג־המעריך, שהיה
בכית שלושה ימים אחרי מותו של דיין
טען שלא ראה את המוזאיקה.
יום אחרי הגשת התלונה כסישטרה אמרה
רחל דיין לאיש-מישטרה שבא לחקור
כתלונה, שמאז שהוסרה השמירה סעד הצד
האחורי של הכית הוא פרוץ, והעתיקות —
ששוויין, לדבריה, עשרות ומאות מיליוני
לירות — עלולות להיגנב.

אלבין פרש מן היל 38
איש־העסקים מקבוצת אייזנברג, מיכאל (״מיקי״)
אלבין, פרש מן השותפות במועדון היקב, המשותף
לחטיבות הליברלים וחרות שבליכוד, ואשר נועד
לקדם את האיחוד ביניהן.
אלבין היה בין יוזמי המועדון, יחד עם הח״כ מיכה
רייסר מחרות. המועדון, שאמור היה להיות מהדורה
ימנית של צוותא, קיים את פגישתו הראשונה בבית
אסיה של אייזנברג לפני חודשיים.

אלבין פרש כעיקכות קשיים •טכהם נתקל
במהלכיו כמיפלגה הליברלית.

בדעת רייסר לחדש את פעילות המועדון במלון
תל־אביבי.

תוק םחברה

שלי שית לד!

ב ארצודו־הברי ת
כעוד שבועיים תופסק חלוקת
״העולם הזה״ כנקודות־המבירה כ־ארצות-הכרית.
אנא,
הבטח לעצמך את קבלת
השבועון בביתך מדי שבוע על־ידי
חתימה על מנוי — דשנה שלמה (90
דולר ל־צ 5גליונות) או לחצי שנה
( 51 דולר ל-מצ גליונות ).בך גם תחסוך
ככסף.
בל אשר עליך לעשות: שלח לנו את
כתובתך כאותיות-דפוס כצירוף צ׳ק
לתקופה שתבחר.

עורך־הדין צבי פומרק, פרקליטה של רחל דיין, פנה
להעולם הזה בעיקבות הידיעה שפורסמה במדור זה
בשבוע שעבר, לגבי תלונתה במישטרה על גניבת
המוזאיקה.
עורך־הדין פומרק טען כי מהידיעה אפשר היה להבין
כאילו רגישה רחל דיין תלונת־שווא למישטרה, מתוך
מגמה לשכנע את המישטרה להחזיר את השוטרים
ששמרו על בית דיין.
העולם הזה לא התכוון לרמוז לכך.
השתלשלות האירועים מדברת בעד עצמה :

שפיר מארגן לוב
שר־החוץ יצחק שמיר התחיל לארגן לעצמו לובי
בתנועת־החרות ובליכוד. לדבריו, הוא עושה זאת
כדי למנוע מאריק שרון ליטול לעצמו סמכויות לא לו.

בליכוד מעריכים כי צעדים אלה
של שמיר ושל כמה מאנשיו, מקרב חברי־הכנסת
של חרות, הם היריה הראשונה
כמילחמת־הירושה כתוך חרות.
לשמיר צפויה תמיכה כמעט־מוחלטת של המיפלגה
הליברלית בליכוד.

כעיקכות הקשיים שבהן נתונות שתי
החברות לריסוס מן האוויר, הקיימות עתה,
בודקת קבוצה של כעלי־עסקים ישראליים
וזרים את האפשרות להקים חכרה נוספת.
עונת הריסוס מתחילה באפריל, וההערכה בענף היא,
שעד אז לא יצליחו כימאוויר ומרום להתאושש
מקשייהן.
חברת כימאוויר עומדת לפני פירוק, וחברת מרום
עומדת להימכר עתה, ולהיות משותקת בחודשים
הקרובים.
קבוצת בעלי־העסקים מעריכה, שאם תתחיל לפעול
במועד, היא עשוייה ללכוד חלק מן השוק, על־חשבון
שתי החברות הקיימות.

במדינה
העם
סז? וסדר
7א ח שו במה
ארם עושה ח שו ב
מ י עו שהזאת.
הכל שווים לפני החוק — כך
אומר כלל־יסוד של הדמוקרטיה.
במציאות של ישראל, זוהי אגדה.
מבחינת החובה לשמור על ה חוק,
תושבי הארץ מסווגים לכמה
וכמה סוגים. בימים האחרונים זה
התברר לחלוטין לעיני כל. לא
נעשה כל מאמץ להסתיר מציאות

וזוהי החלוקה, שהתגבשה במאורעות
האחרונים :
#סוג א /המשוחרר מכל חובה
שהיא לשמור על החוק: תוש בי
חבל־ימית. אלה ביצעו מעשים
של הפרת־חוק לעיני הטלוויזיה,
ואף התפארו בכך. הם הציתו
בתים, השליטו טרור פנימי בעיר
ימית, סגרו את העיר, חסמו את
הדרכים הציבוריות, איימו במע־שי־אלימות
כלפי חיילים ואזרחים.
כל זה נעשה למען בצע־כסף :
השגת פיצויים בסכומים אסטרונומיים
מכספי הציבור העובד, תמורת
הסכמתם לעבור למקומות אח רים
ולסגור את העסקים שהוקמו,
ברובם, בכספי אותו ציבור עצמו.
בשעה שנעשו המעשים, לא העז
איש להפריע להם. הצבא והמיש־טרה
עמדו מנגד, ביודעם כי למפי־רי־החוק
יש גיבוי בדרג העליון
של המדינה• לשווא פנה היועץ
המישפטי לממשלה בבקשה מבישה
אל המפקח הכללי של המיש־טרה,
כדי שימלא את חובתו. ה־מפכ״ל
התעלם מן הפנייה.
בסוף נכנעה הממשלה, הבטיחה
את הגדלת הפיצויים והעניקה חסינות
גמורה בדיעבד למפירי־החוק.
היה זה לקח שהובן היטב, והזמנה
גלוייה להפרת־חוק בעתיד.
מעמד דומה יש למתנחלים היהודיים
גם בשאר השטחים הכבושים.
הם חופשיים להפר את החוק,
בייחוד כאשר הפרודהחוק מכוונת
כלפי האוכלוסיה הערבית.
מעמד דומה הוענק השבוע ל סוג
נוסף: שכירי־החרב החמושים
של קוויזלינגים ערביים בשטחים
הכבושים, אשר צוידו בנשק אחרי
הוצאתו להורג של ראש ״ה אגודה
הכפרית״ באיזור רמאללה.
לאלה הותר עתה לפתוח באש ולאיים
על ערבים אחרים, והם כבר
השתמשו בזכות זו.
מעמד דומה יש למפגינים דתיים,
המיידים אבנים ביריביהם ובמיש־טרה
וההורסים עבודות שאינן
מוצאות חן בעיניהם.
#סוג כ /המצווה לשמור על
החוק מכל מישמר: פועלים שובתים,
העורכים הפגנות כדי למחות
על מצבם החמור. נגד אלה
הופעלה בשבוע שעבר המישטרה,
אך הותר להם ליידות אבנים ולנפץ
כמה חלונות בבניין הוועד־הפועל
של ההסתדרות.
אחדים מהן נעצרו ושוחררו כע בור
זמך מה.
#סוג ג /אשר נחת זרועו
של החוק מורדת עליהם במלוא
המחץ: יהודים המביעים אהדה לערבים
בשטחים הכבושים, או ה מתנגדים
בצורה אחרת למדיניות
הממשלה. כאשר אלה ערכו הפגנה
שקטה ברמאללה, שוסו! בהם
מישמר־הגבול, הופעלו נגדם גאז
מדמיע ואלות ורבים מהם נעצרו.
#סוג ד׳ ,שנגדו מופעלים
חוקי־החירום של השילטון הקולוניאלי
הבריטי: בערבים בירושלים
המיזרחית ובגדה המערבית, שבתיהם
מפוצצים כאשר יש חשד
העולם הז ה 2310

(בלתי־מוכח בצורה מישפטית כל שהי)
שאחד הילדים במישפחה
יידה אבן או בקבוק בג׳ים צבאי,
ושעיתוניהם נסגרים בצו של שר־הפנים.
במיקרים של הפגנות מופעלים
נגדם אלות, גאז מדמיע, וגם
נשק חם כדי להרוג — כפי שקרה
השבוע בעיירה הערבית רפיח, שם
נהרג נער מקומי באש של חייל
אשר ירה ״באוויר״.
יש סוג מיוחד החורג מכל ה סוגים
גם יחד: הסוג של פושעי-
המילחמה.
השבוע פורסמה ידיעה שהיתר,
כה מהממת, עד כי אי-אפשר היה
להאמין בה, לולא זכתה בפירוש
באישור רישמי. היא נוגעת לאחת
הדמויות האפלות ביותר בתולדות
המדינה היהודית: הסגן־לשעבר
דניאל פינטו, שביצע במיבצע-לי-
טאני פשע מחריד, כאשר רצח
במו ידיו, בצורה איכזרית ביותר
(חנק בחוט ניילון) אזרחים מקומיים
חפים־מפשע.
פינטו נידון לעונש־מאסר קל־יחסית.
העונש הוחמר בעירעור,
ואחר־כך הומתק על־ידי הרמטכ״ל,
רפאל איתן. לאחר מכן שוחררו
לפני זמנו, ונשא לאשה את בתו
של האלוף דני מט, בעל ״היד ה חזקה״
בשטחים הכבושים. מצא
מין את מינו.
השבוע נודע כי הרמטכ״ל פתח
בהליכים כדי להחזיר לפינטו את
דרגת־הקצונה שנשללה ממנו, כדי
שיוכל שוב לפקד על חיילי צה״ל.
מאז קום צד,״ל, ביוני ,1948 לא
נעשה עוד מעשה המכפיש את מדי
צה״ל כמו מעשה זה. אך הוא מתאים
בהחלט למישטר שבו אין שני
בני־אדם שווים לפני החוק, ושבו
הרמטכ״ל רואה בעצמו את מחנך
הדור.
במדינת־ישראל של 1981 שוב
אין זה חשוב מה אדם עושה —
חשוב מי עושה זאת.

הממ שלה
אריק פה. אדי? שם
שרי הממטרה זעמו עד
אריאל שריו אך הס
:אלצו?מסור 7ו את
התפקיד המרכזי.
במיכתב בלתי־רגיל גילה השבוע
מנחם בגין כי בישיבת־הממשלה,
שנערכה ליד מיטתו ושבה התקבלה
החלטה חשובה ביותר (חתימת
מיזכר־ההבנה עם האמריקאים על-
ידי אריאל שרון) הוא סבל מכא בים
קשים, חיה מסומם ונרדם לפחות
פעם (ראה יומן אישי ומה
הס אומרים).
מאז נאלץ בגין לוותר על ניהול
ענייני המדינה, מעשית ורישמית.
הוא העביר את סמכותו החוקית
לסגנו, שימחה ארליך. אך לאיש
לא היה ספק מי חולש עתה על
ענייני המדינה: אריאל שרון.
אריק עסולן אחרי שטס לוושינגטון
כדי לחתום על מיזכר־ההבנה,
שהוא כפה אותו על הממשלה
הסרבנית, חזר אריק לארץ
וניצח על הוויכוח בכנסת. כאשר
הגישו סיעות האופוזיציה העגומה
הצעות להבעת אי־אמון (ראה הנדון)
,ייצג שרון בוויכוח את הממ שלה,
והסיגנון האישי שלו — אלימות
מילולית תוך הימנעות מדיון
רציונלי — שלט בבניין.
באותה* שעה ניהל אריק קרב
רצוף עם עובדי מישרדו ואלופי
צבאו (ראה עמודים ,)6—7והת כונן
לבצע בממלכתו טיהור יסודי,
כדי לבסס בה את אחיזתו ה מוחלטת.
תוך
כדי כך לא הסתיר אריק
את הזילזול הגמור שהוא רוחש
לממשלה, כשאין בה מנחם בגין.

או: ת פ קי דאסטרא טגי
או: דריטת־רגל עם שרות׳־חינם
או: ציחצוח־נעליים ב מ קו ם צי ח צו ח־ חרבו ת
הוא הביע זאת בצורה בוטה, כאשר
פשוט נעדר מישיבתה. הטענה
המשפילה: הוא חזה בתרגיל
של צה״ל בנגב.
הטענה היתד, נכונה• אך מעולם
לא העז שר־ביטחון להעדר מישיבת
הממשלה בשל פעולה שיגר־תית
כזאת. בשל ההעדרות לא
שמעה הממשלה דיווח כלשהו על
המגעים שניהל אריק שרון בכמה
ממדינות אפריקה, בנסיעה סודית
שבה צירף אליו את היורד אדיה
גנגר, אך שחברי־הממשלה כלל
לא ידעו עליה. הם שמעו על ה נסיעה
לראשונה מאמצעי־התיקשו־רת
הזרים. גם על דיוניו בוושינגטון
לא מסר שרון לחבריו בממשלה
פרטים כלשהם, מכיוון שהיה
עסוק.
לכרוע ג ר די הממשלה היתה
במצב של מרידה נגד אריק — אך
באותה עת עצמה נאלצה לכרוע
לפניו ברך. בחריקת־שיניים מסרה
לאריק תפקיד, שהבהיר לעיני
כל, שהוא עתה האיש החזק במדינה,
והאדם היחידי המסוגל לפתור
את בעיותיה.
על אריק שרון הוטל להשליט
סדר בחבל־ימית, שם נערכה התקוממות
גלוייה נגד מדינת־החוק
והממשלה (ראה לעיל) .כל שאר
זרועות השילטון — החל בשל־הפנים,
יוסף בורג, האחראי למיש־טרה,
וכלה בסגן ראש־הממשלה,
שימחה ארליך — הרימו ידיים
והשתמטו מן המאבק.
אריק לא השתמט. הוא נחל בלי
קושי ניצחון מזהיר: שערי ימית
נפתחו לפני ״אריק מלך ישראל״,
אחרי שהבטיח למתנחלים שוחד
גדול יותר עבור הסתלקותם מהמקום.
בראשית
השבוע, כאשר דיברו
השרים בינם לבין עצמם על מה
שעלול להתרחש אם ייאלץ מנחם
בגין לוותר על השילטון, עוד
הישלו רבים את עצמם שניתן
יהיה לעצור את אריק• ״ההחלטה
תתקבל בתנועת־החרות, ושם יש
רוב ליצחק שמיר. הוא יהיה ראש־הממשלה
הבאה!״ הבטיח, במיז-
נון הכנסת, אחד משרי־הליכוד.
בסוף השבוע התערערה גם. אמונתו
של שר זה. בצילו של אריק
שרון, יצחק שמיר כימעט נעלם.

יחסים מרח ביי ם
כי ש לונו שלעראבאח

ממשלת סכין
יכלה לנשום לרווחה
לכי שעה
חלפה סכנת השלוס.
ערב ועידת־הפיסגה הערבית בעיר
המארוקאית פאס היה יאסר
ערפאת אופטימי ביותר. הוא מילא
את התפקיד שבו התמחה במשך
קנים: לתווך בין ממשלות
ערביות. הוא מיהר בין ריאד ודמשק,
כדי להשיג הסכמה בין
שתי המדינות.
לאש״ף יש עניין מייוחד בהסכמה
בין שתי מדינות אלה. האיר־גון
תלוי מבחינה כספית בסעודיה,
המממנת את עיקר פעולותיו.
ואילו מבחינה צבאית תלוי אש״ף
ביום בסוריה, מפני שרק האיום
של הצבא הסורי יכול למנוע פלישה
ישראלית ללבנון, שמטרתה
תהיה — כפי שמאמינה צמרת
אש״ף — לכבוש את כל דרום־
לבנון, עד לביירות, כדי למסרו
לידי הפאלאנגות הנוצריות.
ערפאת היה בטוח כי ישיג הסכמה
סעודית־סורית, שתהפוך את
תוכנית־השלום של האמיר הסעודי
פאהד לתוכנית־שלום כל־ערבית.
תמורת ההסכמה הסורית לכך, ביקש
ערפאת מפאהד לכלול בתוכניתו
סעיף אשר יבטיח מעמד ברור
וחשוב לברית־המועצות בתהליך־
השלום. בתוכניתו המקורית של
פאהד נאמר (בסעיף )8כי ברית״
המועצות תערוב לשלום אשר
יקום, יחד עם ארצות־הברית. היה
זה צעד משמעותי מצד סעודיה
האנטי־סובייטית. אך ערפאת ביקש
להשיג עוד, כדי לבטל התנגדות
של סוריה ו/או של ברית־המועצות
לתוכנית זו.
רוסים ופורים. מה שקרה ב-
פאם הוכיח כי ערפאת נכשל בתפקיד
זה. לא הושגה הסכמה סעו־דית־סורית.
הנשיא הסורי, חאפט׳
אל־אסד, כלל לא הטריח את עצמו
לפאט. גם שר״החוץ שלו, ש יצא
לפאם, עצר בדרך, בטריפולי,
ולא המשיך בדרכו משם. ערפאת
עצמו, שהביע תמיכה בתוכנית-
פאהד עם פירסומה, ואף רמז אז

כי הוא השתתף בחיבורה, נאלץ
בפאס לדחות אותה.
התוצאה: הפיסגה התפזרה מבלי
שתוכנית־השלום הסעודית
אושרה או נדחתה.
מאז מנסים מיטב המומחים לפענח
את התעלומה: מה קרה?
מדוע נהגו הסורים כפי שנהגו?
בין הגירסות שהועלו, והעשו־יות
להיות נכונות כולן או חלקן:
י• ברית־המועצות סברה כי ה מקום
שייועד לה בתהליך־השלום
על פי התוכנית הסעודית אינו מספיק
ועל כן הפעילה את כוחה לסיכולו•
€:ברית־המועצות
מסכימה ל עיקרי
התוכנית הסעודית, אך חש שה
שמא תמיכה בה תעלה לה
באובדן המדינה הערבית היחידה
התומכת בה כעת לחלוטין: לוב.
ו• ברית־המועצות מקווה כי
המשך הסיכסוך במרחב, ואי-סי-
פוק המאוויים של העם הפלסטיני,
יביאו במוקדם או במאוחר להתפוצצות
אדירה, שתפתח את שערי
המרחב לרווחה לפגי חדירתה.
ולגבי העמדה הסורית:
! 6לוב הציעה ברגע האחרון
לשר־החוץ הסורי תמיכה כספית
גדולה יותר מזו שהובטחה לה על־ידי
סעודיה, וכך י קנתה את התנגדותה
לתוכנית־פאהד.
#1סוריה רצתה להוכיח כי היא,
ולא סעודיה, היא עתה המדינה ה דומיננטית
בעולם יהערבי, אחר
פרישת מצריים ממנה.
!• סוריה רוצה למנוע את גיבושו
של ציר־שלום סעודי־מצרי,
בתמיכת אש״ף. כל עוד נמשכת
המילחמה, וצפוייה התקפה ישראלית
על לבנון, נשאר אש״ף תלוי

הכנת־ השלום חלפה. כתוצאה
מכל התימרונים האלה הנחילו
מדינות־ערב ניצחון גדול ל־ממשלת־בגין.
בארצות־הברית
גברו הקולות
שקראו לממשלתו של רונלד רגן
לזנוח את האוריינטציה שלה על
סעודיה, אחרי שזו הוכיחה כי אין
לה היכולת לכפות את רצונה על
העולם הערבי.
ממשלת בגין, שחששה מאוד
מפני יוזמת־השלום הסעודית, יכלה
לנשום לרווחה. לפי שעה, חלפה
סכנת־השלום•

* ון פקר ימונה
* אלופים בצה־ליפו שוו
כמנכ״ל
* היועץ המישפט׳ נתבע לחקור את
יחסי! ע1ל שוון עם משולם ריקליס
המחקר פורסם לפני שבועיים בצד,רון
מעריב, כששרון היה במטוס בדרכו ליבשת
אפריקה, יחד עם גנגר. השבוע האשים
שרון את מנכ״ל מישרדו בהדלפת המחקר.
לדבריו ,״בעת שאני הייתי בדרכי לאפריקה,
ועוד לא ידעתי את תוצאות המחקר,
כבר ידעו עליו כל אזרחי ישראל, וזאת
אחרי שמעריב ידע עליו ואחרי שהמנכ״ל
ידע עליו. לכן פיטרתי את המנכ״ל.״
אין ספק שלמעיין יש הרבה מה לומר
בפרשה זו ובפרשות אחרות הקשורות
בטענותיו של שרון. אך שליחים מיהרו
למעיין מייד לאחר פיטוריו, ורמזו לו
כי לטובתו עליו לשתוק, אחרת ייפגעו
תנאי הפרישה שלו. מעיין אכן שותק.

רון עו מ ד למנות בימים הקרובים
את מחליפו של מעיין. המועמד, ששמו
מוזכר בחוגים המקורבים לשרון, הוא תת-
אלוף (מיל ),רן רונן־פקר. פקר הוא אחד מ
לשלם
בכל זאת לידידו עבור נאמנותו.
התשלום יבוא ככל הנראה בצורת מישרת
המנכ״ל של מישרד־הביטחון.
אין ספק שמנכ׳׳ל־מישרד שיהיה מאנשיו
של שרון יקל על השר לעמוד בלחץ
נגד מינויו של אריה גנגר כממונה. על
הייצוא הביטחוני של ישראל וכממונה על
תיאום היחסים בין מישרד־הביטחון ודד
מטכ״ל. כוונתו של שרון היא שגנגר יהיה
סוחר־הנשק הרשמי של ישראל ומעין
רמטכ״ל־על.
לשם מינויו של גנגר, הצפוי כבר בשבוע
הבא, מוכן שרון כימעט לכל.

ברור שגנגר לא עשה דבר נגד ביטחון-
המדינה, אם כי ברור שמאז שהשתחרר
משירות־החובה, כסמל־שירותים בחיל-
האוויר, לא עשה מאומה למען ביטחון-
המדינה. אך מה שברור הוא שגנגר, בעל
האזרחות האמריקאית, נאלץ לחתום, כמו

אח !ז הגיווחון
>> ני איש צבא ותיק. אני יודע מה
/ /י פירושה של הפגזה שאין אחריה
מיתקפה. צריך להוריד את הראש, לתת
לפגזים לעבור, לחכות קצת ואז הכל בסדר.
אז מגיע השקט.״ כך תיאר השבוע שרד,ביטחון
אריק שרון את הפרשה המסעירה
בימים אלה לא רק. את עובדי מישרד-
הביטחון, אלא את הארץ כולה, פרשת
היורד אריה גנגר, שהסתבכה כבר הרבה
מעבר למה שאריך שיער מראש.
אולם למרות הביקורת הציבורית הגדולה
ולמרות איומיהם של עובדי מישרד־ר,ביטחון
לפתוח בשביתה הראשונה בתולדות מישרד
זה, מתעקש אריק. הוא רוצה בגנגר
כעוזרו ויועצו, וימי־מה.
החלל* הראשון במאבק היד, מנכ״ל
מישרד־ד,ביטחון, יוסף (״יוסקד,״) מעיין.
ביום שבו ניכנס שרון לתפקידו, הגיש לו
מעיין את התפטרותו. אריק ביקש מהמנכ״ל
להמתין כמד, חודשים, ומאוחר יותר, כשעלו
בתוהו מאמציו לשכנע את תת־אלוף אריה
לוי, נספח צד,״ל בארצות־הברית, לקבל
את התפקיד, ביקש שרון ממעיין להמשיך
בתפקידו זמן בלתי־מוגבל.
אולם לאריק שרון נדמה היה שמעיין
׳נמצא בחזית אחת עם עובדי המישרד,
המתנגדים לגנגר, והוא פיטרו מתפקידו.

למעיין היו סיבות טובות להתנגד למינוי
של גנגר. כמו כל ישראלי התקומם מעיין
נגד מינויו של יורד, שהשתמט מכל
מילחמות־ישראל, לתפקיד כד, בכיר וכד,
רגיש במישרד־הביטחון. מעיין גם הבין
שהסמכויות הנרחבות שעומד אריק להעניק
לגנגר יכרסמו בסמכויותיו שלו. אך
האמת היא, שמעיין לא הסית את העובדים
נגד גנגר. סיכסוך -ישן שלו עם ועד־העובדים
גרם לניתוק מוחלט בינו ובין
הוועד, כך שחזית משותפת בין מעיין ובין
הוועד היא בלתי־אפשרית.
לאריק לא היו כל הוכחות להאשמה
שבה האשים את מעיין. לכן הוא בחר לתת
הסברים אחרים.
אחת התופעות המוזרות ביותר במערכת-
הביטחון, מאז מינויו של אריק, היא פרשת
מטוס הלביא. שרון החליט לבטל את
התוכניות לייצור מטום־הקרב הישראלי.
לתוכנית זו, שהיתר, ד,״תינוק״ של שר-
הביטחון הקודם, עזר וייצמן, יש חסידים
ומתנגדים במערכת־ד,ביטחון ובצד,״ל, ולכל
צד נימוקים כבדי־מישקל.
במישרד־ד,ביטחון נערך מחקר מעמיק
כדי לקבוע את כדאיות יצור הלביא מהבחינה
הכספית ומד,בחינות האחרות. המחקר
קבע שהדבר כדאי מכל בחינה.

בכירי הטייסים בחיל־האוויר, ונאלץ לפרוש
מהחיל אחרי פרשה שהסעירה את צד,״ל.
פקר הואשם על־ידי חבריו בהריגת שבוי
ערבי בעת מילחמת ששודד,ימים. כשעמד
פקר לקבל את הפיקוד על חיל־האוויר,
היד, מי שהעלה פרשה זו מהגינזך והילד,אוויר
כולו סער. פקר לא קיבל גיבוי
משר־הביטחון דאז, עזר וייצמן, והתפטר
מצד,״ל, אחרי ששיגר מיכתבים לאישים
רבים ובהם האשמות חריפות נגד מפקד
חיל־האוויר, האלוף דויד עיברי, מפקד
החיל לשעבר, בני פלד, ועזר וייצמן.
כל אותה עת היה לפקר ידיד נאמן:
ח״כ אריק שרון. כשפרש פקר מצד,״ל
היה זה שרון שהפגיש אותו עם המיליונר
משולם ריקליס, מעסיקו של גנגר, ועם
גנגר עצמו. לריקלים ולגנגר חברות העוסקות
בסחר־נשק ובסחר במוצרי אלקטרוניקה.
היום רן פקר עצמו הוא בעל חברה
העוסקת ביבוא ובייצוא נשק ואלקטרוניקה.
פקר עזר לאריק שרון בבחירות, ואחר-כך
היה הבר במטה הצללים שלו, בעת שמינויו
של שרון לתפקיד שר־ביטחון עדיין לא
היה בטוח.
חלום־חייו של פקר הוא לחזור לחיל-
האוויר כמפקד החיל. שרון יודע שהקרקע
אינה בשלה לכך עדיין, אך הוא מוכן

כל מי שמבקש אזרחות אמריקאית, על
התחייבות של נאמנות לארצות־הברית של
אמריקה ועל התחייבות לביטול נאמנותו
לכל מדינה אחרת ולכל ״ריבון אחר,״ כפי
שמחייב החוק האמריקאי.
יש מקום להשערה שכאשר יסיים גנגר
את שירותו במישרד־הביטחון הישראלי,
הוא ישוב לעסקיו הפרטיים ולעיסקי ריקלים
בארצות־הברית — ביניהם סחר־נשק. אין
גם סכנה שגנגר יתאהב מחדש במולדת
הישנה שלו וימשיך להתגורר בארץ.
קשה להניח שגנגר עצמו, כנציג מישרד-
הביטחון הישראלי, ישכח עובדות אלה
בעת שיישב במשא־ומתן עם אנשי הפנטגון
או עם נציגי חברות אמריקאיות. חל חלה
אוחזת בראשי מערך-המודיעין הישראלי,
כשהם מתארים לעצמם סיטואציה
שבה ילחצו אנשי הפנטגון, הסטייט דיפר־טמנס
או אפילו הם י־איי־אי.על אזרח ארצם,
שהפך פיתאום מייצג ביטחון-ישראל. הם
יזכירו לו את שבועת־הנאמנות, שעליה
חתם, ואת העובדה שאחרי סיום תפקידו
בישראל הוא יחזור ויהיה איש־עסקים
אמריקאי, הנזקק לממשלתה.

שרון גם טען לפני העורכים שהיועץ
המישפטי אינו מוצא פגם בהעסקתו של
גנגר. הוא לא ציין לאיזה יועץ מישפטי
התכוון, והעורכים הגינו שהכוונה היא
ליועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור-יצחק
זמיר. האמת היא, כמובן, ששרון לא פנה
כלל לזמיר בעניין גנגר. היועץ המישפטי,
שעליו דיבר שרון, היה היועץ המישפטי
של מישרד־הביטחון, שהוא פקיד של אריק.
אולם נראה שזמיר יאלץ בכל זאת
להביע את דעתו על מינויו של גנגר.
בעיקבות הכתבה של העולם הזה ()2309
פנה אליו אחד מחברי־הכנסת בשאלה, אם
העובדה שאריק שרון קיבל הלוואה פרטית
ממעסיקו של גנגר, משולם ריקלים, אינה
פוסלת אותו מלמנות את גנגר לתפקיד
הבכיר. זמיר התבקש לבדוק אם ההלוואה
כולה הוחזרה ואם לריקלים או לגנגר אין
כל עניינים כספיים עם מערכת־הביטחון
של ישראל.
התעקשותו של אריק שרון על מינויו של
גנגר מרמזת על כך, שתשובות היועץ
המישפטי לממשלה, אם לא תאחרנה לבוא,
כפי שקורה לעיתים קרובות בימי כהונתו
של היועץ המישפטי הנוכחי, תעוררנה את
הפרשה מחדש.
שרון גם סיפר לעורכי־העיתונים כי גנגר

עוכדי מישרד־הכיטחון באסיפת־מחאה
צה״ל ישבור את השביתה
לחם במילחמת ששת־הימים. גנגר כלל לא
הגיע לארץ במילחמה זו, אלא בא לבקר
את אמו, שהמשיכה להיות ציונית ושהת־גוררה
בישראל, אחרי שהמילחמה הסתיימה.
גנגר אפילו לא נרשם בצירות הישראלית
בניו־יורק כשפרצה מילחמה זו, וגם לא
כשפרצה מילחמת יובדהכיפורים. הוא לא
צירף את שמו לרשימה של ישראלים,
יורדים ויהודים אמריקאים, שהביעו את
רצונם לבוא לישראל ולהילחם. למרות
הידידות הרבה ביניהם נזף בו פעם ריקלים,
בנוכחות אנשים אחרים, על כך שהוא לא
יצא לישראל במילחמת יום־הכיפורים.
גנגר לא הגיב על דבריו של ריקליס כלל.
לפני כמה חודשים אולץ תת־אלוף דב
(״דוביק״) תמרי לפרוש מצה״ל. היה זה
אחרי ששרון סירב לקיים את הבטחת
קודמו, מנחם בגין, לקדם את תמרי ולהעניק
לו דרגת אלוף. נימוקו של שרון
היה אז: לתמרי אין עבר קרבי מספיק.
לתמרי שלושה עיטורים וצל״שים משדה-
הקרב. עתה מתעקש שרון על מינויו של
יורד ומשתמט לתפקיד בעל השפעה רבה
יותר מזה שתמרי היה מיועד לו.

ח רונן־ פקר (עם אשתו חיותה)
המנכ״ל הבא

יפסיק לקבל משכורת מחברותיו של ריק-
ליס — ביניהן חברת הענק נזקרורי, שגנגר
הוא נשיאה — יחסל את החברות האישיות
שלו, ימכור את ביתו המפואר בשדרה
החמישית בניו־יורק ויעלה יחד עם אשתו
ושלושת ילדיו לארץ.
גם טענות אלה משוללות כל יסוד.
ריקליס כבר הודיע שחברת מקרורי תמשיך
לשלם את משכורתו של גנגר במשך כל

עיסקי אביה, ואין ספק שלא רחוק היום
שבו תהיה מנהלת היחידה של אימפריית
ריקליס הגדולה.
מארשה אינה אוהבת את גנגר, והשניים
כמעט אינם מדברים זה עם זה. שלוש
החברות שאותן הקים לעצמו גנגר ישמשו
אותו ביום סגריר, כשמארשה תצליח לגרש
אותו מעיסקי אביה. על אלה לא יכול
ג!נגר לוותר.

להתעקשותו של אריק על מינויו של
גנגר יכול להיות אחד משני ההסברים.
האחד הוא הסבר ענייני — קשריו של
אריק עם ריקלים. העיתונאי אמיר אורן
כינה השבוע את. ריקליס בתואר ״הכספומט
של אריק שרון״ .ההסבר האחר: עקשנותו
של אריק. משום שהכל מתנגדים, מתעקש
אריק להוכיח׳ שהוא מנצח בסופו של דבר.
אך יתכן שאריק מתוחכם יותר מכך.
יתכן שהוא מעוניין שכל מתנגדי צעדו
זה יאלצו להתפטר או שיפוטרו, וכך הוא
יפנה מישרות לגנגרים נוספים ולאנשי-
שלומו הרבים, הממתינים לכך שהוא יפרע
את החוב שהוא חב להם.
הדבר נכון גם באשר לצמרת מישרד־

אריק שדון סירב להשיב לשאלות אם הוא עדייו חייב
כסו לדיקליס ואם יש בינו ובין גנגד עסקים פוט״ם
התקופה שבה הוא יעבוד בישראל. גנגר
אינו מתכוון למכור את החברות הפרטיות
שלו — אותן הנמצאות בבעלותו הבילעדית,
ללא קשר עם ריקליס — משום שבכך הוא
יחסל את עתידו.
עוד לפני המינוי של אריק, מצא עצמו
גנגר במצב לא־נוח בכל הקשור לקשריו
עם ריקלים. ריקליס כימעט שאינו עוסק
עוד בעסקים. הוא עסוק מדי בהפקת
סירטי־קולנוע עבור כוכבנית מתחילה,
שאותה נשא לאשה. בתו מנישואין קודמים,
מארשה, משתלטת יותר ויותר על

גנגר גם אינו מתכות כלל למכור את
דירת־הפאר שלו במנהטן. יתכן שאשתו
וילדיו אמנם ילוו אותו להרפתקה בארץ,
אך לילדיו יהווה הדבר קושי מסויים. אף
אחד מהם אינו דובר עברית.

גין לו ח ם
ומ שתמט
^ ולס הטענה הצינית ביותר במערכת
׳ י הטענות של אריק שרון היא זו שגנגר

הביטחון וגם באשר לצמרת צה״ל. אלופים
רבים, שעדיין לא החליטו אם להתפטר
או להישאר בצה״ל עם בואו של שרון
למישרד־הביטחון, קיבלו את זריקת-העידוד
האחרונה שלהם לכיוון ההתפטרות עם
המינוי המביש של גנגר.
אמר השבוע קצין בכיר, העומד לפשוט
מדיו בעיקבות פרשת גנגר :״באותו זמן
שאני נלחמתי, בני נלחם ושכני נלחמו,
עסק גנגר בגריפת עוד מיליונים בוול-
סטריט, כשכל הקשר שלו עם ישראל היה
דרך העיתונים והטלוויזיה. אני לא מוכן

לשרת במערכת
המופקדים עליה
בין העומדים,
פרישתם — סגן
(״קותי״) אדם,
שומרון,

שאחד האנשים המרכזיים
הוא כזה.״
ככל הנראה, להקדים את
הרמטכ״ל, האלוף יקותיאל
אלוף פיקוד־הדרום, דן

מילי ארדי ס
ב מזו מני ם
ל התעקשותו של אריה גנגר לקבל
׳^התפקיד, למרות שברור לצעיר שאפתן
זה שהוא יתקל בארץ בטינה אפשר לתמוה.
על כרטיס הביקור שלו, אחרי שיפרוש
ממישרד־הביטחון, הוא יוכל לכתוב שהוא
היה הממונה על סחר־הנשק של מדינת־ישראל,
אחת המדינות המובילות בעולם
בשטח זה.
בידי גנגר יהיו תקציבי-ענק, וחלק ניכר
מהם במזומנים — כפי שהדבר מקובל
בעיסקות־נשק. הוא יהיה שליט בילעדי
על תקציבי־מיליארדים•
הוא ילמד בבית־הספר הטוב ביותר בעולם
ללימוד רזי המיקצוע של מכירת-
הנשק, ויהפוך, ללא-ספק, תוך שנים מים-
פר, סוחר-הנשק המומחה ביותר בעולם. הוא
יקשור קשרים עם מדינות הרוכשות נשק
ועם מיפעלים המוכרים נשק, עם סוחרים
ומתווכי־ביניים — כל זאת על חשבון
משלם־המיסים הישראלי ובשמה של מדי־נת־ישראל.
אריק
שרון עצמו נשאל על־ידי העולם
הזה כמה שאלות על יחסיו עם גנגר ועם
משולם ריקלים. בין היתר נשאל שרון
מתי פגש את גנגר לראשונה וכיצד עמד
על תכונותיו. שרון כשאל על מערכת
היחסים האישית־כספית שלו עם משולם
ריקלים ועם גנגר, ואם הוא או החווה
שלו עדיין חייבים כסף לריקליס או לגנגר.
שרון סירב לענות על שאלות בעניינים
אלה בטענה :״איני מתראיין על-ידי
עיתונאים.״ גם דובר מישרד־הביטחון, דני
ויינריך, שאליו הופנו השאלות אחרי ששרון
סירב לענות עליהן, סירב להגיב, בעיקבות
הוראה שקיבל מאריק.
כשהתנגד ועד עובדי מישרד־הביטחון
למינויו של גנגר ואיים בשביתה, הוא
נתקל בתגובה אריקית טיפוסית. אריק
הודיע לאלפי עובדי־המישרד, שמצידו הם
יכולים לשבות. הוא יפעיל את צה״ל כדי
לשבור את השביתה שלהם.
העובדים, שקיימו אסיפת־מחאה ושהב־ריזו
על סיכסוך־עבודה, יודעים שאריק
אכן מתכוון לממש את איומו.
ידידיו של אריק יודעים שהוא לא יהסס
לנקוט בשום צעד, מקובל ושאינו מקובל,
כדי להשיג את מטרותיו. יוסי ינאי <

משוז צלה ((1ימין) ,האיש ש היה קבלדקולות ׳:1מיפלגה
הליברלית, חושו במי סמך פנימי את 1111 יטז 1הזיונים שבה
ניסתה קבוצה במיפלגה להשתלט על אחד ממונזייהנוח בה

נובמבר השנה, אל חברי מיפלגתו מיכאל
אלבין, מנחם עצמון, יעקב דקל ומשה
קינן, ואל השר יצחק מודעי. צלה מתאר
כאן את פגישתו עם בלש פרטי, אשר
נשכר כדי לחקור את פרשת הזיופים
במיפלגה הליברלית, אשר נחשפה כאן
לראשונה לפני חודשיים (״הנפשות הלי ברליות
המתות״ ,העולם הזה .)2301
בכתבה, שהופיעה ב־ 5באוקטובר ב-
״העולם הזה״ ,נאמר כי קבוצת עסקנים
במיפלגה הליברלית ביקשה להשתלט,
באמצעות גיוט חברים חדשים, על אחד
ממוקדי־הכוח החשובים של מיפלגה זאת
— איגוד העובדים הליברלים. חקירת
״העולם הזה״ העלתה, כי שני אנשי

ר* יום השישי האחרון קיבלתי:מיב־
• יתב לביודהמלון שבו אני יעובד׳ וזומנתי
למישרדו של בעל חברת־ד,חקירות
אמסל, חוקר בשם טוביה. הנ״ל היה סימפאטי
ונעים־הליכות אך לא בכך קנה את
אמוני, אלא בעובדה שהציג לפני עובדות
בשטח, המעידות כאלף עדים, כי עשינו
או עשו בשמנו מיסיפר טעויות מחפירות,
שאת תוצאותיהן נחוש רק בעתיד, ולפי
דעתי, נחוש ׳אותן חזק.
טוביה הציג לפני תיק עמום לעייפה
ישל כרטיסים ורודים, וביקש את חוות-
דעתי לגבי החתימות בכרטיסים אלה. חלק
מהאנשים הנני מכייר אישית זמן׳ רב
ומכיר אף את חתימתם. לא היה כל
דמיון בין החתימה האמיתית שלהם והחתימה
על הכרטיס. הסברתי לטוביה
את מהות עבודתנו ואת העובדה כי אנו,
ואני (דובר בעיקר על האנשים שלי)
החתמנו על פינקס־החבר, וכי איני יודע
כיצד הגיעו החתימות לכרטיסים ׳הוורודים,
וכי. אולי נעשה מישגה טכני בלבד. ואז
שלף הוא את ההפתעה, את השפן מהכובע :
הוא הציג לפני את הכרטיס הוורוד שלי
ושאל אותי אם חתימתי מתנוססת עליה.
טוביה טען כי טרח יומיים ואסף דוגמות
חתימה שלי במקומות שונים — ואין זה
קשה, בהתחשב בעובדה כי !מקומות העבודה
שלנו קבועים ואני קניין במלון וחותם
על חשבוניות, תעודות־מישלח וכר. הנני
חותם על מיסמכים אלה בתוקף תפקידי
כקניין כאמור לעיל.
כאשר התבוננתי בכרטיס אותו הציג
לפני טוביה, הייתי המום. חתימתי זוייפה
בצורה חובבנית, המעידה כי הזייפן חינו
זייפן חובב או זייפן שמיהר לסיים את עבו דתו.
ולא זאת בלבד, זהו זייפן חובב טיפש
ובעיקר לגבי. אפשר להבין כי בלחץ
הזמן, לא ׳ניתן היה לפעילי התנועה לעבור
מאדם לאדם ולהחתימם על כרטיס ההצטר פות
לאיגוד העובדים, ולכן זוייפו החתימות.
אך את החתימה שלי? אני, שהחתמתי
108 איש ויותר לתנועה, ומצוי
ומבקר בישיבות ובדיונים כמעט יום־ייום,
חתימה שלי צריו לזייף?
זהו קטע ממיסמך פנימי. מיכתג, ששי גר
עסקן הליברלים משה צלה, באמצע

העסקים מקבוצת המיליארדר שאול
אייזנברג, עמדו במרכזה של התארגנות
זאת, ושני עסקנים אחרים, משה קינן
ויעקב דקל, היו קבלני-הקולות העיקריים.
מן החקירה התברר כי רבים מכרטיסי-
החבר החדשים (״הכרטיסים הוורודים״),
שהועברו לאיגוד העובדים הליברליים,
נשאו חתימות מזוייפות, וכי חלק מהכרטיסים
הוצא על״שם אנשים מתים.

הכח שה
^ עי ק בו תפירסום הפרשה הת-
• חוללה סערה במיפלגה הליברלית.
באחד מעיתוני הערב התפרסם כאילו
אין אמת בגילויי ״העולם הזה״ ,והחתימות
שנאספו לאיגוד העובדים הליברלים
היו כשרות.
מיכאל אלבין ומשה קינן פנו ל״העולם
הזה״ ,והובטח להם, כי אם ימציאו
הוכחות לטענתם כי החתימות שנאספו
אכן היו כשרות, תפורסם הכחשה. הוכחות
כאלה לא הובאו, אך למרות זאת
הופצו שמועות כאילו התנצל ״העולם
הזה״ לפני אלבין, עצמון וחבריהם.
משה צלה שיגר שני מיכתבים לשורה
של נמענים. למעלה הובא קטע מהמיכתב
הראשון.

מן המיסמך השני, שהגיע עתה לידי
״העולם הזה״ והמתפרסם כאן, מתברר
שהגילויים היו אמת. הדברים שכתב
עסקן־המיפלגה משה צלה, מובאים כמעט
במלואם. המיסמך חושף את תמונת
ההתארגנות כולה, מתחילתה ועד סופה,
ומבהיר, כי מלבד אלבין ועצמנו, היו
שותפים לה גם הממונה על הכנסות-
המדינה, אוריאל לין, איש הוועדים
מ״אל-על״ איתן רוזמן ואחרים.
להלן המיסמך, מה־ 4בדצמבר : 1981

סיפורנו מתחיל ׳לפני כמד ,׳חודשים,
כאשר התארגנה קבוצת צעירים ביוזמתם
של אלבין ועצמיון. קבוצה זו שמה לה
למטרד, לצרף פעילים ווחברים למיפלגה

הליברלית בליכוד, ומטרד, ראשונה היתד,
לצרף את החותמים לאיגוד העובדים ה ליברלים.
בתוך
תקופה ישל מיספר שבועות הח תמתי
למעלה ממאה איש ואשד״ והכוונה
היתד, לזמן מדי תקופה קצרה את החברים
לערב־עיון, להסביר ולהציג את עמדותינו
ומטריותינו ולהפכם כך לחלק מן התנועה.
תוך כדי׳ החתמות בוצעו שתי פעולות
נוספות. האחת היתה ישיבה בבית־אסיה,
ישבה נכחו כמה חברים וביניהם מיספר
דמויות בולטות בנוף הישראלי כגון אוריאל
לין, הממונה על הכנסות המדינה, איתן
רחמן, מוועד עובדי אל־עד, מיקי אלבין
ועוד.
באותה ישיבה החלטנו לקיים מפגשים
קבועים באיזור תל־אביב, ואף מחוץ לתל־אביב,
בערים ועיירות בכל רחבי הארץ,
ולהפוך את פעילותינו והישגינו לעובדה
קיימת.
פעולה שניה היתד, אירגון מועדון היקב
על־ידי מיכה אלבין, מנחם עצמון, ח״כ
מיכה רייסר ואחרים, ושוב המטרה היתד,
גיבוש ׳חברתי, בימה להצגת רעיונות וקירוב
לבבות בין חרות והליברלים, שתי החטיבות
המרכזיות בליכוד.
ואז החלה הסערה. בערב הפתיחה של
מועדון היקב פורסמה הכתבה הראשונה
על אודות פעילותינו, בשבועון העולם הזה,
והכתבה התלבשה למעשה יעל אנשים שאני

החתמתי במקום עבודתי — מלון קרלטון
פנסה בתל־אביב.

איו מי ם
ברצח
^ כתבהה צי ג ה את העובדים בשמו*
י תיהם, בצירוף צילומי הכרטיס שעליו
חתמו כאשר הצטרפו למיפליגה, והטענות
היו כי החתימות זוייפו, וכי במיבדק
טלפוני שעשה היעולס הזיה, טענו החותמים
כי מעולם לא הצטרפו למיפלגה הליברלית
או לשום מיפלגה אחרית כלשהי וכד.
בד־בבד התחילו איומים טלפוניים, שאיני
יודע מה מקורם, קרוב לוודאי פעילים
כליברלים מחטיבה אחרת. איימו על הודי
ואחותי, עלי ועל חברים נוספים. איומים
ברצח, פיצוץ הבית או העסק וכד. לאחת
הפעילות הניחו שטיח עמום בצואה לפגי
דלת ביתה.
בהמשך הופיעו כתבות נוספות בעיתונים
אחרים, אך הכתבה המרכזית היתח, כאמור,
בהעולם הזה. ואם טענו בזמנו שכתבה
זו הינד, שקר וכזב, הרי כיום ידוע לי
כי לפחות חלק ממנה נכון, ועל יכך אפרט
בהמשך. כתוצאה מכתבות אלה החליטו
אלבין ועצימון ״להנמיך פרופיל״ עד אשר
יירגע המצב, וציפינו כי זה אכן מה
שיקרה, אך לא כך היה הדבר. מישהו
במיפלגה הליברלית פנה למישרד חקירות
פרטי בשם אמסל ושכרו לביצוע פעולת
בילוש ומחקר על פעילותנו ועל החותמים.
בשבועות האחרונים יפנו אלי רבים
וסיפרו לי כי אדם שהציג לפניהם תעודת
חוקר, ביצע אצלם תחקיר ואף הציג
לפניהם את הכרטיס הוורוד (כרטיס הצטרפות
לאיגוד העובדים, להבדיל מפיגקס
ההצטרפות למיפלגה) ,וביקש לוודא אם
החתימה המופיעה על אותו כרטיס ורוד
הינד, חתימתו של האיש שפרטיו מופיעים
בחלקיו העליון של אותו כרטיס. .
חלק מן הנשאלים סירב לשוחח עם
החוקרים, והיו כאלה אשר אף גירשו
את החוקרים מבתיהם. אך רבים אחרים,
מבוגרים בעיקר, יאו כאלה שאינם שול טים
בשפה העברית על בוריה, החלו
לחשוש שמא ביצעו עבירה פלילית והודו
כי אכן לא חתמו על כרטיס מהסוג
שהוצג בפניהם.

הזייפן
ה מ טו מטם
וקר או שניים אף הופיעו בבית־המלון
י * שבו דנני מועסק כקניין, ואף חקרו
את העובדים במקום. הן הכתבות בעיתונות
׳והן התחקירים גרמו לי בעיות רבות
במקום עבודתי, יעד לבירורים אישיים
עם מנהלי המלון ואזהרות חוזרות וניש־נות
כי המלון לא יתן יד להפיכתו לתא
פוליטי של כל מיפלגה שהיא. והרי איש
מאיתנו החותמים, ואני המחתים, לא
חשבנו לרגע להפוך את המלון לתא
פוליטי. יפשוט, עקב עבודתי במילון !ותוך
כדי שיחה עם ידידי העובדים בו, סיפרתי

להם על פעילותי, והללו הזדהו עם הפעולה
וחתמו מרצונם ואף החתימו אחרים.
המצב הגיע לידי כד שדובר על השעייתי
מעבודתי במלון, או לפחות מתפקידי, עקב
המהומה הרסה שנוצרה.
וכאן ברצוני לעורר מיספר פרטים.
ן• נניח שבלחץ זמן היה צורך
להעביר את הפעילים שלי לכרטיסי איגוד
העובדים ולזייף את חתימתם. אינני מצדיק
זאת, אך לשם הדוגמה. ניתן לראות
בפינקס ההצטרפות למיפלגה את החתימה•
האמיתית של כל אחד ואחד ולזייף פחות
או יותר בצורה זחה. ושוב, אינני מצדיק
כל צורך בזיוף כלשהו.
ן• מסתובב אני במישרדי המיפלגה,
במישרד של יעקב דקל ברחוב בזל בתל״
אביב ובבית־אסיה, יום־יום במשך שבו עות.
ועל כן האם לא היה פשוט יותר
לתת לי מיספר כרטיסים ורודים ואז,
באותה דרך שבה החתמנו את הפינקס,
הייתי מחתים את הפעילים בביתם, במקום
עבודתם וכר?
אך לא זאת. נעשה. כרטיסים ורודים
לא ניתנו לי, ואת חתימתם של החברים
זייפו בצורה חובבנית מהירה, כמעשה
איש־־עסקים אלבין(עם שותף־לשעבר ח״כ מיכה וייסר)
חלם. ולא זאת בלבד. כנראה שהזייפן
היקב כמכשיר לליכוד הליכוד
המטומטם מיהר יתר על המידה, ואף את
הפרטים האישיים של כל אחד — כגון
מיספר זהות, כתובת וכר —י העביר
להרגיעם וכדי למנוע נזק גדול יותר באירוניה אם אינני עצור במישטרה ומתי
בהתנכרות לחברים ובהטלת כתמי אשם
לכרטיסים בלא הבחנה, וכך נוצרו הטעולתנועה,
להם ולי. התחייבתי לפני ה יעצרו אותם, אחרים דרשו שאוציא את
בחפים מכל פשע. לא לזאת ציפינו מגוף
יות. על הסבר מיכתב לביתם
יגיע כי חברים
חברותם, את ואבטל שלהם החברות כרטיס המורכב מאנשים רציניים כאלבין, עצמון,
מדוע היה עלינו לזייף חתימות? השגנו
אודות פעילויותינו והתנצלות על הבלגן אחרים רצו לפנות לעיתונות ולכל גורם
אוריאל ילין ואחרים, מבחירי המנהיגות
כוח אדם בצורה ישרה והכל נהרס ונדפק
שהתרחש איתם, או מיפגש חברתי מאורגן אחר ולפוצץ את הפרשה.
הפוליטית והכלכלית בארץ.
בגלל טיפש מטופש או אדם חכם, וזאת
העניין. כל יוסבר שבו כלשהו, באולם וטענו באו עבודתי במקום אנשים

עד כאן המיסמך שכתב משה צלה.
משום שאינני יודע מי זייף — אדם משלנו
אך לא דובים -ולא יער. ההתנכרות
כי עתה יפטרו אותם מעבודתם, וכי ההשיטה
שבה נעשה ניסיון ההשתלטות
בגלל שטות או מישהו המתנגד לנו
חשבוני על מתקשר אני ולכן
מוחלטת, היא אשמה היא בי. הם דרשו ממני לפנות על איגוד העובדים הליברלים ברורה :
במטרה לדפוק אותנו. אך בכל מיקרה
ומוציא מיכתב התנצלות בשמי לכל הפעי להנהלה ולהסביר את העניין — לא כולם,
אלבין, עצמון ואנשיהם אספו חתימות
הנזק נגרם. יחסי יסתיימו שבכך יתכן
חשבוני. על לים
היו כאלה שהסתפקו בהסברי.
של חברים חדשים למיפלגה הליברלית.
הנזק הגדול ביותר נגרם לי, ואיש התקינים עם אלבין ועצמון, אך לא אסתב־,
.5מנהלי המלון באו אלי בטענות ואולם
אדם או אנשים בקבוצה החליטו
אינו מוכן להיפגש ולשוחח עימי על סך עם ידידים וחברים, אשר באו לקראתי׳
תלונות על פעילותי, אשר עלולה לפגוע שלא להסתפק בכך, ולנצל חברים חדשים
העניין, או עם החברים שחתמו, ולהסביר ועשו לי טובה- ,ושבסוף אכלו חרא.
במלון.
אלה לצורך השתלטות על איגוד״העובדים.
להם מה קרה בעצם.
כדוגמה לאותו חרא אציין את שיחתי
הם נטלו כרטיסי״חבר של איגוד העובדים
.6איומים טלפוניים רבים עלי ועל
התקשרתי טלפונית פעמים רבות עם עם ברטה ואברהם לוי, מרחוב יפת ,215
הליברלים (״הכרטיס הוורוד״) ,העתיקו
אלבין או עצמון בבית־אסיה בתל־אביב,
תל־אביב. בתם שלומית החתימה עבורי בני־מישפחתי, ואינני יודע מי עושה זאת.
לתוכם את פרטיהם האישיים של ה .7הון־תועפות
עלה לי להסביר טלפואך
ללא הועיל. נאמר לי כי אין איש את השכנים וקרובים למיפלגה הליברלית
חברים החדשים במיפלגה הליברלית, ונית,
בכתב ובנסיעות ליפו, לבת־ים ולתל-
מהם בבניין.
• בליכוד.
זייפו את חתימותיהם. לא מן הנמנע
בעיקבות הכתבות ובעיקבות ביקור ה אביב, להסביר, להתנצל, לתרץ ולהבטיח
בשבוע האחרון ערכתי שלוש או ארבע
שבדרך זו מולאו גם כרטיסים כוזבים
נסיונות כדי לבדוק אם אכן הם מתחמקים חוקרים הפרטיים, השכנים אינם מדברים כי נערוך ערב הסברה מקיף לכל הפעילחלוטין.
איתם
וטוענים כי הכניסו אותם לבוץ. לים׳ שבו יוסבר את אשר התרחש על־ידי
ממני ביודעין (ולא רק ממני אלא גם
מדקל יעקב — על-פי דבריו הם מתחמקים שכנים וקרובים מתקשרים ושואלים כיצד התנועה -ומסביב לה, וכי המסביר יהיה
גילויי ״העולם הזה״ חיסלו׳ למעשה,
ומדוע הסתבכו בפלילים, וכי מחר עלולה אישיות כגון שר איו ח״כ.
התארגנות זאת, כפי שמתברר מן המיסמך
גם ממנו) .טילפנתי -וביקשתי את מנחם
.8הודעתו של מיקי אלבין בעיתונות של צלה.
המישטרה לעוצרם על זיוף והונאה. והם
עצמון או את מיקי אלבין, הזדהיתי ונאמר
הרי לא עשו דבר, הם פשוט הזדהו עם על פרישתו מפעילות, יחד עם דיווחו
״העולם הזה״ פנה אל מיקי אלבין
לי כי אינם.
טילפנתי מייד שוב, בהפרש של דקה, כוונותינו וחתמו על הצטרפות למיפלגה
הליברלית בליכוד.
והצגתי עצמי כמישהו אחר — פעם כאיש
מישפחת לוי אינה יודעת כיצד לעכל
ועד התעשייה האווירית, פעם כאיש ועד
קופת־חולים ופעם כאיש מלון קיסריה. פרשה זו. שוחחתי עימם והסברתי להם,
בכל פעם הופיעו עצמון או אלבין על
אד עד כמה הדבר עזר אינני יודע.
הקו. ניתקתי ולא שוחחתי עימם, אך היה
אך לא רק מישפחת לוי. כולם פונים
לי ברור לחלוטין כי הם מסרבים לשוחח
אלי בטענות, מענות -ופחדים על מה
עימי מכל סיבה שהיא.
שנעשה בשמם. ואכן, לפי דעתי, עניין
זה חינו פשע, אך איש מפטרוני במיפלגה
אינו מגיב- ,וכולם מתעלמים מהעניין.
לפני שבוע או יותר התפרסמה כתבה
בידיעות אחרונות, ועל פיה פרש מיקי
אלבין מכל פעילות במיפלגה. דבר זה
ף*! ימים האחרונים אני מתקשר ל גרם לתהיות רבות ורבים שאלוני היכן
-עשרות הפעילים, עשרות פעמים, כדי הגב שלי, היכן האנשים שאיתם אני
עובד והיכן מארגני קבוצתנו, שלמענם
וביוזמתם טרחנו כשדים- ,וכעת, בהסתבכות
זו הגדולים נמלטים ואנו נשארים
בבוץ.
וכן ברצוני לציין את טענותי:
.1על פי הכתבה בהעולם הזה, אם
נתבונן בצילומי הכרטיסים •שהופיעו בכתבה,
נראה כי לא צולמו הדפים של
פינקס ההצטרפות למיפלגה הליברלית אלא
כרטיסי איגוד העובדים. היום יודעים
אנו כי אכן כרטיסים אלה ז-וייפו. לי בכל
אופן זה ברור.
עסקן לץ >עם ח״ב־חרות רוני מילוא)
כאשר הציג לפני טוביה, ממישרד אמסל,
דמויות בנוף הישראלי
מיספר כרטיסים — חלקם של אנשים
שאני מכיר אישית — ראיתי שהחתימות
לנו על -הנמכת פרופיל, עזרד. אולי לו.לקבלת תגובה על תוכן הדברים. אלבין
אכן זוייפו.
נדמה לי שכשם שחתימתי זוייפה כן הפרופיל שלו הונמך אך שלי חרקיעאישר את טענותיו של צלה בדבר ההתזוייפה
חתימתם של הורי ואחותי. את שחקים.
ארגנות במיפלגה וזהות האנשים שמאחריה.
אך הוא מכחיש כל קשר התנקזו והליכלוך
הזבל כל בקיצור,
חתימותיהם לא ראיתי, כי אנזסל עבד רק .9
לפרשת הזיופים• הוא אומר:
באיזוד תל-אביב, בת־ים ויפו. ומדוע היה אלי- ,ונעצרו אצלי, כי אין לי למי לפנות.
״אם מישהו עשה זאת, זה בטח לא
צורך לבצע זיוף זה, אם אכן מישהו -הגורמים שיזמו את פעילותנו, דהיינו
עצמון או אני. אני כבר לא מדבר על
מאנשינו עשה זאת?
אלבין ושות /הנמיכו פרופיל ומתחמקים
זה שמבחינה מוסרית אסור לעשות את
.2רבים מאנשי פנו אלי בתלונות מכל פגישה ודיון בעניין.
זה• גם פראקטית זה טיפשי.״
בעיקבות החקירה, לאן הבאתי אותם ובמה
אלבין אומר שבעיקבות הפרשה משך
אנ חנו
סיבכתי אותם. רבים אף שאלוני אם לא
את ידו מפעילות במיפלגה .״עצמון ואני
אני הוא שזייף את חתימתם על הכרטיס
לא פוליטיקאים. אנחנו אנשי-עסקים,
הוורוד -לאחר שחתמו עבורי בפינקס השי-עסקים״ אג ולא
חסרה לנו עבודה. רצינו לעסוק
הצטרפות למיפלגה הליברלית.
^ כל מי קרה, היו מאשימים, אני ו בפעילות פוליטית, אבל פיתאום תגובות
.3עשרות טלפונים מגיעים להורי וכאלה
ז מה אני צריך את זה ״1
-חברי, את אלבין, עצמון ואולי פעילים
עסקן עצמון
למלון שבו אני עובד. השאלות הפחידו
שלמה פרנקל וכני צימרין י
את הורי וכן את אחותי. חברים שאלו נוספים בליברלים בטירפוד פעילות יפה,
לא עונה לטלפון

מ את מאיר תדמור

סרג

המיליונר כהנא לשו־אין
כסףלהתנחלויות !
ראשית חוכמה נציג את המשתתפים
בשיחה. קרל כהנא, מיליארדר יהודי,
אזרח אוסטרי — כחברו, הקנצלר קרייסקי
— בעל מיפעלי נזולט־לשעבר בנהריה,
תורם למגביות וגם מתרים להן.
המשתתף השני הוא שר־הפנים־והמיש־טרה־והדתות
ד״ר יוסף בורג. ההזדמנות
— ביקורו החטוף של ד״ר בורג בווינה.

חולה והיה צורך לאשפז אותו, היו מצפים
ממני שגם אשלם את החשבון.״

שוו, ששינש
ב וידג י ודמקה
עם המחשב ונגדו

כהנא לכור; :״אני לא אתן
פרוטה לבונדס או למגבית. לא
תעשו שם דברים שלא ייעשו וגם
לא התנחלויות.״
בורג לכהנא :״עושים גם חינוך
ותרבות.״
כהנא לבורג :״זה מה שאתה
אומר. קודם לוקחים את הכסף ו־אחר־בך
עושים בו דברים יטאני לא
מסכים להם.״
תשאלו, למה זה חשוב? כי יש היום
הרבה מיליונרים ומולטי־מיליונרים, כולם
יהודים טובים, שמסכימים עם כהנא. לא
רק באירופה אלא גם בארצות־הברית. יש
לזכור שעוד לא נמצא בן־ברית טוב יותר
לישראל מהעם היהודי. מה יהיה על ההשקעות?
שאלו
מיליונר יהודי כבד מה יש לו
להגיד בעניין. ענה :״אילו היה לי אח

שר־,הפנים בורג
טושים גם ז*וינוך ותרבות

הבורסה מנהלי א״־די־בי פיתוח
מכרו מניו ת שדא היו והם
כדי להסביר מה קורה בבורסה השבוע,
צריך להסביר תחילה מונח בורסאי: שורט
(באנגלית — ״חסר״ או בעברית ,״מכירה
בחסר״) .כדי שההסבר יהיה חלק וגם
מעניין ומהימן, נזקקתי ללכסיקון לניירות-
ערך, שבו כתוב בין היתר :״מכירה בחסר
— מכירת מניות כאשר הן אינן בבעלות

המכירה בחסר נעשתה בשער של 1300
ולאחר מכן נעשתה הקניה בשער של .1250
מה יוצא? דבר פשוט: הציפיות של המוכר
נתממשו, השער ירד והמוכר הרוויח את
ההפרש ( 50 נקודות) שבין שני השערים.
צריך גם להעיר, שלא תמיד כדאית עיסקה
״סיבובית״ כזו. לפעמים, אם השער עולה
ולא יורד, חייב המוכר לקנות את המניה
בשער הגבוה ולהפסיד כסף.
עכשיו אנחנו מתחילים להתקרב לעיקר.
תקנון הבורסה מאפשר מכירה בחסר במניות
מסויימות, בתנ אי ם מסויימים. ביניהם

— הסכם בכתב עם המשאיל ודיווח מתאים
לבורסה.

בנקאי רקאנטי
מניות ללא אישור
המוכר (הן חסרות לו) ,אך הן בבעלות
חבר בורסה והוא משאיל אותן למוכר.״
זוהי ההגדרה המילולית. אך למעשה כוללת
עיסקה זו שתי פעולות: פעולת מכירת
המניה (בחסר) ולאחר מכן פעולת קניית
המניה (אותה מניה עצמה).
המכירה בחסר נעשית, כאשר המוכר
צופה את ירידת שער המניה. לדוגמה:

מה קורה דמי שמכר בחסר,
ולא עמד ככד הוראות תקנון ה
כורסה (פרק ט״ז? ).זה כדיוק מה
שהולך להתברר כמשך השבוע.
וכל כך למה? כי אדה שעומדים
מאחרי המניות שד ״איי־די-כי פיתוח״
מכרו ב״שורט״ ,אך שכחו
לקיים את כל הוראות התקנון. כד
התירוצים של מנהלי החכרה —
שקשורה, כפי שאתם יודעים, קשר
הדוק לקכוצת דיסקונט — לא יעזרו.
גם אם כמהלך הוויכוח טענו
נציגי החכרה שזה לא היה סתם
״שורט״ אלא ״שורט טכני״ ,מושג
חדש שנודד בהזדמנות זו ואיש דא
ידע על קיומו, גם לא תקנון הבורסה
ומנהליה. גם המצאה זו
לא תעזור.
זה מזכיר לי שאחד מהחבר׳ה בבורסה
אמר לי :״הלוואי ויכולתי להיות חכם
רטרואקטיבית.״ הלוואי.

האינפלציה שהיווה
אחד האיצטגנינים של הבורסה החליט
להקניט אותי, ושאל :״איזה מין יועץ

מי שלא משחק שח, שש־בש, ברידג׳
או דמקה לא יבין זאת. השיגעון האחרון
המיובא מארצות־הברית (אלא מה?) הם
המישחקים הממוחשבים. נניח שמתחשק לך
לשחק שח, או שש־בש וכר, אך אין לך
יריב לידך, אתה לוקח את המישחק הממוחשב
ומשחק נגדו. במישחק הברידג׳ אתה
יכול לשחק עם אשתך נגד המחשב והוא,
המחשב, יאמר לך באמצעות הרמקול שלו
מה לעשות או איך לא לנהוג, איזה כלי
או קלף להעביר, או לזרוק.
בפרוספקט של השש־בש הממוחשב
כתוב :״אתה נגד המחשב.״ אתה, היריב
האנושי, מחזיק תמיד בקוביות. המחשב
משתמש בכל המהלכים האסטרטגיים והטקטיים,
משחק בהגנה ובמיתקפה. הזיכרון
שלו מאחסן כמעט את כל הטריקים הידועים.
וכל זה על לוח עם מחשב, שגודלו
30 סנטימטרים רוחב 20 ,סנטימטרים אורך
וסנטימטר אחד בגובה. בכלים מוזזים על
לוח השח, על-פי הוראות המחשב, המשחק
נגדך .״זה חושב, זה מנצח, רואה כל מהלך
ומדבר בארבע שפות. זהו השח הממוחשב.
אתה? במאי כתבת שבאוקטובר תהיה
אינפלציה של ס 150/והיה רק ס .90/הא?״
אמרתי לו שהוא יקבל תשובה, אני רק
צריך לבדוק בניירות שלי מה הוא אמר
אז. ובאמת מצאתי. הוא אמר שכבר בספטמבר
מוכרחה לבוא התפוצצות, והמדד
יקפוץ ל .180/0-כשסיפרתי לו, הוא אמר:
״אז לא ידעתי שארידור יקצץ בציפיות
לאינפלציה.״

ווו סוך השבוע
׳ 1111 נר התפחים
הם צודקים, מגדלי התפוזים. הם נדפקו,
אך גילו את העניין מאוחר מדי, ועכשיו
הם תובעים שהממשלה תפצה אותם על
העבר. האוצר אומר: נכון, אבל מעכשיו.

מגדלי ההדרים הפסידו כשתי
העונות האחרונות הרכה כסף, וזאת
מהטעם הפשוט: ההוצאות
היו גדולות מההכנסות וההכנסות
היו קטנות יותר, כעיקר כגלל הפרשי
השער כין המטבעות האירופים
לדולר. הסיפור ידוע.
אך את ה״ברוך״ גילו המגדלים רק
בסוף העונה, במרץ־אפריל.
ומתי אפשר ללחוץ על הממשלה לשלם
פיצויים? עכשיו. כשמתחילה עונת הייצוא.
כמו שהמורים לוחצים בתחילת שנת הלימודים.

אומרים מגדלי ההדרים? הם מבקשים
שביטוח השער, השקל לעומת המט״ח,
יהיה על בסים דצמבר .1980 האוצר אומר
— על בסיס דצמבר . 1981 וזהו הבדל
עצום. הפרדסנים אומרים: אנחנו רוצים
הסדר. הממשלה אומרת: אנחנו מוכנים
לתת פיצוי. וגם זהו הבדל גדול.

אל דאגה. כל הסיכויים הם שהפרשה
תסתיים השכוע. העניין
הועלה לסדר־היום של הכנסת, וע
דת-הכספים דנה בעניין, וארליך
חיכה שארידור יחזור מצרפת כיום
הראשון כלילה. העניין חייכ
להסתיים מהר. גס ה״לוכי״ החקלאי
יודע שהפעם ילכו הפרדסנים
עד הסוף. כמעט שאין להם מה להפסיד.
שפות
הדיבור — אנגלית, ספרדית, צרפתית
וגרמנית. בזיכרון המחשב 64 פתיחות
מפורסמות 64 ,מישחקים של רבי־אמנים,

שח ממוחשב ואינטליגנטי
50 נזילה בכל שפה
אוצר מילים בן 50 מילה ועוד כל מיני
תכונות הנדרשות משחקן מן השורה. עוד
משהו ; לכל הכלים הממוחשבים האלה
אפשר לחבר מדפסת הרושמת כל מהלך
המישחק. המחירים מ־ 120 דולר ומעלה.

אני לא.

למה אני מספר כל זאת? משום ששוב
אמרו לי כמה מה״מתוחכמים״ ,שבפברואר
או במרץ יהיו קשיים. ההבדל הוא רק בזה,
שמה שהם אומרים, אני צריך לכתוב. ואותי
אפשר לתפוס על חם.
אני מציע כבר עכשיו לכל כותבי המאמרים
לכתוב מאמר בנוסח: ארידור הצליח,
הוא יצליח גם להבא. וזה על מישקל
העצה של ״חכם״ אחד: אני יכול להמציא
לך תיאוריה מפוארת על מה שיהיה בעוד
חצי שנה, ובעוד חצי שנה אני אוכיח
לך למה זה לא קרה.

ששו ״שרידים״
נחזור לענייני הבורסה. בשבוע שעבר
קרה מה שהיה צפוי. כך גם השבוע. כל
הגורמים שפעלו בשבוע שעבר פועלים
גם השבוע ויפעלו גם בשבוע הבא. ההנפקות
החדשות מוסיפות קצת למהומה,
ועד סוף החודש גם הקרנות, ואולי בעיקר
הקרנות ,״יעשו שרירים״ .מי שרוצה
להיות חכם, יכול לקרוא את התשקיפים
של הקרנות, כמו שיעץ הברוקר צבי
לובצקי, המומחה מם׳ 1לאיגרות־חוב. הוא
צריך לדעת. לא בכדי הוא מנהל את תיקי

ההשקעות של חברת־החשמל וחברת ים־
המלח.

הד׳חת שד זרמו
וגצנה של עוז
• אומרים לי שכבר יש בעיות. גם
למניה, הה כתוב בכל העיתונים, וגם לבעל-
השליטה — דרוקר זכריה. יש קשר מיידי
בין מיספר הדירות שמוכר דרוקר ובין
המצב של עוז. ועל זה לא חלם אפילו
היועץ החכם של דרוקר. החכמים האח רונים
הם תמיד הבנקים, המחכים לראות
איך יפול דבר. רמזו לי שהם הציעו לו
גם כמה הצעות לא כל־כך נוחות.

+איך נראית לבם השלישיה
של ״לו־דזיה אתא שלדינה״?
טוב? גם לרוזוב היא
נראית כך. יש רק בעיה קטנה של
מחיר.
ס ערד — תנועה חשודה בסביבה. אפילו
ריכוז כוחות. מה יקרה?
י• התחלתי בעוז, אסיים בעוז. אחד
מבכירי המבצעים בבורסה אמר לי שזו
מניה טובה במיוחד לנשים. למה? כי
אפשר להישאר עם האות האחרונה ביד.

סוף סוף אבקת כביסה קלה
שגם מורידה
י וגם שומרת
על הבד.

^ [ 020

? / 2י ף ( .לנל/של׳ ^ מ/ל<//ל 7מ ל 2׳ 9 0

^ 9 ^ 01931ך > 9

ר כ /ע ו 0 101ת 123

דן 2תוקף

דן 2תוקף

9 )/ 0אל ס 3ד /יל;ל;ל >לא

/ 710 329 ! 1

רן 2תוקף ו!/6//

ס - 2 /ס>7/ן 9ב2י1//( 90
א י /א׳ א 9

ע סי ס? 1

^ 2ע/0

^/לי2ל. רן 2תוקף

3101

9/1׳ 3ק).

רן 2תוקף

אבקת כבי סה מהפכנית המכילה 2וגי גרגר.

״יש,לי בבית ילדים

ר 50 באוטובוס׳
עצמו בעשרות אלפי קילומטרים של נהיגה ולמי שמשפר א ת
בכל בוקר אותו סיפור 50 .בני אד ם קטנים, מאושרים,
יכולתו בהשתלמויות חוזרות, ברענון הידע, בנהיגה מונעת,
עם ברק בעיניים עולים לאוטובוס שלי. מרגע ז ה גם ה ם
במכונאות, ביחסי אנוש ובידיעת הארץ.
הופכים להיות ״הילדים שלי״.
למענם אני דורש מעצמי הקפדה ודאגה כמו אבא אמיתי. לפעמים ה ם פוגשים בי ברחוב ״הילדים שלי״ מהאוטובוס.
זה לא בא ביום אחד. מאחורי 13 שנים של נסיון־נהיג ה
הם מזהים אותי ואנחנו נזכרים בחויות משותפות וצוחקים
ב״אגד״ ,בכל כבישי הארץ ובסוגי רכב שונים. להיות נהג יחד. וכשזה קורה, אין סיפוק גדול מזה.
ב״אגד תיור״ זוהי זכות השמורה רק למי שכבר הוכיח א ת
עמיר גל,נהג ב״אגד תיור״

דרך יפה לגלות ארץ יפה

<517/ 9777 51

שלושה אנשים כתבו את ההיסטוריה של לח׳ י -ושלושתם
נמנעו מלספר עד בו שת הויג תו שד יהווה
אויה לוי -האיש שנ הוג בנסיבות מיסתוויות

הוצאה נחור\
המיבצעים של האירגון. הפרשה אינה
מוזכרת בסיפריהם. הפרשה אינה מוזכרת
גם בסיפרה האוטוביוגרפי של גאולה כהן
על תקופה זו.
לפני כמה שנים פירסם העיתונאי ה ישראלי
לשעבר, ברוך נאדל, סיפרון בשם
פרשת הלוחם יונתן, שם התייחס לפרשה.
אך נאדל לא ניסה להיצמד לעובדות, ולגבי
כל מי שלא היה חבר לח״י, נראה
סיפרו בתשבץ חסר־פיתרון. כל השמות
בספרו של נאדל בדויים ואנשי לח״י טוענים
שמטרתו היתד. לחסל חשבונות, ולא
לחשוף את האמת.

״נרצח
בידי זדים״
צורך הכנת כתבה זו היה ציורך
* לדבר עם יותר מתריסר אנשים. אף
אחד מחברי לח״י, שהיו מוכנים למסור
עדות, לא הסכים להזדהות. לכולם יש
עדיין חברים מימי המחתרת. הם נפגשים,
כמעט כולם, לפחות פעם בשנה, בטקס
האזכרה שנערך למפקד לח״י הראשון,
אברהם (-,יאיר״) שטרן.
קיברו של יהודד־אריה לוי נמצא לא
הרחק מקיברו של ״יאיר״ .המצבה שעל
הקבר בוטה וזועקת: ללא כל פשרות,
נכתב עליה כי ״בונה תקומת המדינה,
יהודה אריה בן־משה לוי, נולד ביום ה׳

חשוון תרע״ז, נרצח ביום ד׳ שבט תש״ח
בידי זדים, על הגנת המולדת לטובת עמו.״
חברי לח״י, אשר דנו את לוי למוות
והוציאו את גזר־יהדין אל הפועל, הם הנקראים
כאן זדים. מישפחתו של יהודה־אריה
לוי ממאנת לסלוח ומסרבת להתנחם.
מוצאה
של המישפחה בעיר היוונית
יאנינה. יהודי יאנינה מאמינים שמוצאם
מגולים שהגיעו ליוון עוד לפני חורבן
בית שני. ליאון נולד ב־ .1916 המישפחה
עתידת־הנכסים עקרה ב־ 1920 לאיטליה,
והשתכנה בעיר התעשייונית מילנו. ליאון
— מאוחר יותר שינה את שמו ליהודה־אריה
— הצטרף בשנת 1934 לאירגון ציו־ני־ריותיוניסטי
שהוקם במילנו. כאשר
סיים את לימודיו וקיבל תואר של מנהל־חשבונות,
עלה לארץ, עם מישפחתו.
בני מישפחתו צפו לו עתיד גדול. יהודה־אריה
לוי היה נער ברוך־כישרונות. הוא
היה יכול לתפוס מקום של־ כבוד בעיסקי

המישפחה. אך הוא סירב. הוא הצטרף
לפלוגת בית״ר ששכנה בראש־פינה.
חבר ששירת עימו שם באותה תקופה,
זוכר שלוי היה בחור מעשי מאוד, וידע
לנצל את זמנו. הוא הירבה לקרוא ספרים
ומחקרים על לחימת גרילה ומילחמה
סדירה, על כלי־נשק וחומרי־נפץ. לימודים
אלה הוכחו כרבי־תועלת מאוחר יותר.
לוי לא החזיק בחומר זה במקום שהותו
בראש־פינה, אלא בבית הוריו בתל־אביב.
אחרי שנתפס איש בית״ר שלמה בן־יוסף,
שהתנקש באוטובוס ערבי, מיהר לוי לתל-
אביב, כדי להשמיד את החומר שבבית
הוריו. הוא היה זהיר מאוד! ,ולא רצה
לסכן את מישפחתו. חברו מתקופת ראש־פינה
זוכר שלוי לא היה ישלם עם מעשהו
של בן־יוסף, וזו היתה אחת הסיבות לכך
׳שהחליט לעזוב את פלוגת בית״ר.
בשנים שבהן היד. בפלוגת בית״ר,
למד לוי כלכלה בהתכתבות, באוניבר־
(המשך בעמוד )54

ת13י* געימזוו בונרור מ חייס
עם גגורי וזגזולז־ת

! ייהך ! ך מישפחתו של לוי ממאנת
לסלוח. במצבה שעל קיברו

נאמר שנרצח בידי זדים, טל הגנת המולדת.
ף* צריף שבתוך הפרדס, ליד חמוש *
-בה רעננה, ישבה קבוצת אנשים
!מסביב לשולחן. הם אכלו אחחת־ציוהריים,
שוחחו והתלוצצו. לכולם היה ברור שהפרשה
עומדת להסתיים בכי טוב. פיתאום
נפתחה דלתו של הצריף. הגיע מפקד הקבוצה,
מתל-אביב. הוא הורה לאחד הסועדים,
גבר רזה ומשופם בן ,31 לקום.
הוא הורה לשני גברים נוספים, המרשים,
להתלוות אליו.
הארבעה פסעו בין העצים, מתרחקים
מהצריף, אל תוך הפרדס. המפקד הורה
לפתע לעצור. הוא !ניגש אל הגבר המשופם,
הסיר מעל אפו את משקפי־הראייה
שלו, עגולי המיסגרת, והשליו אותם אל
אדמת הפרדס. הוא ישאל את האיש המשופם
אם רצונו שעיניו. יכוסו. הנדון
השיב בשלילה. המפקד התרחק. הוא נתן
פקודת אש, ומטווח !קרוב נורה הגבר
המשופם, כשקליעים רבים מנקבים את
גופו. ככל הנראה הוא מת במקום.
האיש שגורה לפני 34 שנים, ב־ 15בינואר
,1934 היה יהודה־אריה לוי. הוא
עצמו והאנשים ישירו בו, היו חברי מחתרת
לח״י. יהודה־אריה לוי לא היה מרגל, ולא
היה בוגד. מדוע נורה למוות?
על כך אין עד היום תשובה מוסכמת.
הסיפור במלו* לא התפרסם מעולם. שלושה
אנשים כתבו את ההיסטוריה של ה־לח״י:
נתן (פרידמן) ילין־מור וישראל
אלדד־ישייב, שהיו באותה ׳תקופה שניים
משלושת חברי הטריאומווידט שהנהיג את
הלח״י, ויעקב (״מזל״) בנאי, שהיה קצין-

מזיות בין התפוזים

חבריו בצריף, כאשר הגיעה הפקודה מתל־אביב. שלושה אנשים

יצאו עימו אל הפרדס. משקפיו הושלכו לאדמה, והוא נורה
מטווח קצר. גווייתו נמצאה אחרי זמן רב, נקובת כדורים.
מחברי ההיסטוריה של לח״י לא סיפרו על הוצאתו להורג.

מכחכים

אין שום סיבה
שלא יהיה לך

גו גוי
המאורעות האחרונים ברמאללה
מעלים רעיון.

אמנם כואב וחמור הדבר ש־פצצות
גז מדמיע הושלכו על מפגינים
ישראליים, אך ראוי לזכור

וידיאו בוץ

במחיר של .

אתה תחליט! אנו יכולים לאמר לך שמחירי הוידיאו נעים
בין 35,000.-שקל ל 48,000.-שקל. אולם תוכל לרכוש
את ה״וידיאו מץ״ שלו

גם בפחות, במחיר ובתנאים הנוחים לך.
בחר את הוידיאו המתאים לך ביותר ונציג ״מץ״ ירכיב
עבורך תכנית שתתחשב באפשרויותיו הכספיות ובשיטת
זשלומים הנוחה לך. למשל: חלק במזומן וחלק בתשלומים,
הכל בתשלומים ,״טרייד-אין״ ,״שכר-מכר״ וכדומה.
שלח עוד היום את התלוש המצורף ואנו נמצא את הדרך
שתאפשר לך להנות מוידיאו מעולה וגם לגמור את החודש
בלי ״לחץ״.

הקוראת צפתה בתכנית
הטלוויזיה ״שעה טובה״
ויש לה ביקורת על ה מנחה.

היטב־היטב
שהשימוש בגז זה כבר
נעשה בעבר נגד תלמידים בגדה
המערבית. כשם שאנו גדלנו על
ספר הילדים ״גך גני״ ,כך גדלים
הם על ״גז־גזי״ מתוצרת ישראל.
דניה ארצי, תל־אביב

לפניך 3אפשרויות:
.1לפנות לאחד הסוכנים המורשים של ׳׳מץ״ ברחבי הארץ.
.2לשלוח אלינו את התלוש המצורף למודעה זאת.
.3לגשת אלינו ל׳׳בית מץ״ מודיעין 19 בני-ברק.

תלוש ש׳
| כל המזמין את נציג ״מץ״ לביתו, יזכה מידיו במצית
כיס-חינם!

ע גונ ה ז 3י 10ר11

בלבד.

והרי עוד בדיחה ממולחת /בש עה
טובה ומוצלחת /הוחלט לצמ צם
הפערים /והמוראל הירוד לה רים
/בפיזור קורט מלח בצלחת.
א ס, תל־אביב

ב שי ט ת 0 2 0 0 0שםו 5 ,\/א \ /א ו ^ /ו \ /ו 4־ו 8 £

כ 25,000שקל !
30.0000שקל !
35.0000שקל !

לשכר העובדים המשתכרים
מתחת לממוצע, ובכך
רואה החמשיוץ תוספת
גרגיר מלח לצלחת העובד.

לכבוד ״בית מץ״ מודיעין 19 בני-ברק 51263
אני מעונין לרכוש ״וידיאו מץ״ בהתאם לאפשרויות שלי:
ברשותי מזומנים בסך ...שקלים
באפשרותי לשלם סך...שקלים מידי חודש
ם אני מעונין לקבל מידע נוסף על סוגי הוידיאו שלכם
עם פירוט מלא של כל תכניות הרכישה.
ם נא לשלוח אלי את נציגכם.
שם ומשפחה ...

טל. בעבודה ...ט ל. בבית ...

דדיאו מ׳ן י׳-איכות, אמינות ושירות מהטובים בישראל.

הגיע הזמן שהמפגינים הישראליים
ילמדו אף הם את הלקח שלמדו
זה מכבר מפגינים בחו״ל.
להפגנות אסור לקחת כרוזים בלבד
— יש לקחת גם קסדות, מגינים
ומסיכות־גז. ואולי ראוי גם
להציץ שוב בספר שכתב, כך נדמה
לי, אייבי הופמן — או אולי
היה זה ג׳רי רובין ו — שבו מם־

משנקלע אדם בעל שיעור־קומה
כמו הפסל יעקב אגם לתוכנית, על
המראיין הנבון לשאול שאלות, ולא
להפריע לו להשיב. מאוד עניין
אותי לשמוע מה יש ליעקב אגם
לומר, ולו אני במקומו, נוכח הפרעות
חוזרות ונישנות כאלה, היי תי
קמה ועוזבת.
וכאן אנו לומדים דבר נוסף.
אצל אגם, צניעותו וענוותו גדולים
ככישרונו.
ציפי קנובר, תל־אביב
בי ש דוו או האדווה
הקורא אינו מרוצה מהדיווח
על כנס בית״ר
(״העולם הזה״ .)2304

כרגיל, במגמה ברורה להשחית
כל חלקה טובה — במיקרה הזה
״חלקה״ חינוכית — נמסרו חצאי
ורבעי אמיתות. בכתבה צויין שה אולם
היה ריק בחציו, כאשר למעשה
הוא היה מלא מפה לפה, ודד

; היהודית
והסבל עול הבה מו ת
בעיקבות תוכנית הטלוויזיה, מיום רביעי 18 ,בנובמבר
,׳81 שדנה בשחיטה היהודית לפי •ההלכה.

תעדיפו! המנויים של
החל 0־1.12.81

העוו! ס גו ר
לחצי שנה

לשנה בשקל הוצאות מחיר משלוח העיתון

אירופה ארה״ב, קנדה, מ ק סי קו
ונצואלה, ברזיל פרו
ארגנטינה קולומביה,
אוסטרליה, ניו זילנד
דרום־אפריקה, טוגו, חבש, קניה פנמה, טאיוון, יפן
תאינלד, הונג קונג, סינגפור,
קוריאה

*מי המנוי לארצות חוץ
:דואר אויר

סח״ב

בארץ לארצות תבל דואר רגיל

45 + 605
145 + 605

בשקל ב£- 415 470

728
= 840

240 + 605

946 = 101 +

520

90 1357 = 145 + 607 + 605
139 2080 = 223 + 1252 + 605

51 760
73 1100

723 + 605
910 + 605

99 1488 = 160 +
113 1697 = 182 +
800 940

741 + 605

101 1507 = 161 +

830

הדת מצדיקה ומשבחת הכל על בסים דתי, אבל אם נשקיף,
או נתייחס לבהמה המובלת לשחיטה, נגיע למסקנה שחייבים
לגרום תחילה לאובדן ההכרה של בעל־החיים לפני השחיטה, כדי
שייגרם לו סבל מינימלי.
עובדות אלה בדוקות על־ידי רופאים וטרינריים מוסמכים
הלומדים ומכירים את הפיסיולוגיה ואת מערכת הרגשות של
בעלי־החיים, והם שחייבים לקבוע מה הן השיטות ההומניטריות
לביצוע ההריגה.
קיים קונסנזוס בינלאומי של אנשי המיקצוע וחברי אגודות
הומניטריות שונות הקובע עובדות אלה, וזו גם דעתנו שלנו —
אוהבי ומגיני בעלי־החיים בישראל.
אם, אומנם, חייבים לבצע הריגות בעלי-חיים לצורכי מאכל,
יש לדאוג למניעת סבל מיותר.
ועוד :
בחקלאות המודרנית הפכו את הבהמה והעוף למיצרך נושא-
רווחים. החקלאי משתדל להוציא את מקסימום הרווחים בתקופה
הקצרה ביותר ובמינימום ההוצאות. כתוצאה מכך מגדלים את
בעלי־החיים בתנאי־סבל כאלה, שאפילו בעלי לבבות־אבן מזדעזעים
ממראה עיניהים.
כוונתי כאן לדוגמה אחת, שראיתי בשבוע שעבר בטלוויזיה,
בשידור אודות המשבר בענף פיטום־האווזים. בדרך־אגב הראו
כיצד נוהגים לפטם אצלנו אווזים — צינור ארוך מושחל לגרונו
של האווז, המוחזק בכוח על הברכיים והאוכל נדחס פנימה
ע״י מדחס. המזון נדחס ונדחס, לעתים עד אבדן ההברה.
במדינה נאורה תישאל השאלה אם יש הצדקה לאכזריות
כזאת למען צבירת־רווחים. יש מדינות שבהן אוסר החוק את
פיטום האווזים, ומן הראוי היה, לפי דעתנו, לחוקק חוק כזה גם
במדינתנו.
הידדה פרידשטיץ, תל־אביב
בירים כיצד לא להסתפק בהגנה
פאסיבית נגד אלימות המימסד.
אבינועם קרן, רטת־גן
בדיחת היו ם
במיסגרת הדיונים בצימ-
צום הפערים בחברה הישראלית
הוחלט על ״תוספת
שחיקה״ בסך ״/״5

בית״רים אף ישבו במעברים מחוסר
מקום• (הצילום המופיע בכתבה
נעשה, כמובן, כ־ 30 דקות לפני
תחילת הכנס).
ברור לי כי כעיתון מגמתי, ה שואף
לספק תאוות קוראיו, קשה
לעיתים לדבוק באמת (ובמיקרה
זה, הדבר קשה משום שהאירוע
היה חיובי, בניגוד לתיקוותיכם),
אולם זו כדאית למען ספק איג־
(המשך בעמוד )16
ה עו ל ם הז ה 2310

תמיד חשבתי שיש רק סיגריה אחת ־
עד שגיליתי את 80

תערובת אמריקאית 80מ״מ
העו ל ם הז ה 2310

יוצאים ל־

מכהני ם
(המשך מעמוד )14
פורמציה מהימנה ומדוייקת, שלא
כהרגלכם.
מצורפת תמונה שצולמה כ־30
דקות אחרי שצלמכם הנציח את האירוע.
יואב
כדום, קרית־אונו
• הכתבת צולמה אחרי שהכנס
התחיל. צלם העולם הזה לא ריכז
את כל המשתתפים באיזור אחד
כדי ליצור רושם של המון גדול
ורב. התמונה שנשלחה על־ידי יואב
בלום: ראה גלופה,

פנס בית״ר
כפי שצולם על ידי הצלם מטעם

זרע פו ר ענו ת
המסייר ברחבי
מערבית, אומר
אינו יבול שלא
מיפי הנוף. אך
קוץ ב ה -
גריל כמו בימים הטובים !
״הוילאג׳״ בי ת הגריל • ט ל׳ 475550
ת חנ ת הדל ק פז, לי דהכפר היתרן .

הגדה ה הקורא, להתפעל אליה

...יוצאי
דופן הם היישובים ה יהודיים,
ההתנחלויות והגרעינים
העירוניים. ראשית, מיקומם אינו
עומד לפני שום ביקורת תיכנו-
נית, וגם לא לפני שום ביקורת של
התאמה לנוף ושיקולים של איכות־הסביבה.
היישובים
ממוקמים מעל לקווי-
רכס, צורודהבתים אינה תואמת
את הנוף, ורובם נראים כמתריסים
ומחציפי־פנים נוכח פני האיזור.
יישובים אלה הם בכיה לדורות ו־זרע־פורענות
לעתיד לבוא.
התוכניות הפנטסטיות, ליישב
מיליון יהודים בגדה המערבית, הן
תוכניות בידיוניות•
.מידן להס, תל-אביב
א ש מנוו בגין
הרבה נכתב על הריסת

קבלת מודעות
לכל ה עי תוני ם
ב מ חירי ה מ ערכ ת

^ מנעדזן 5

לחרבנו! חדשה
וח־ הם ,5תל־אגיר
0 פרסום אידיאל

אבן גבירול 110 תל-אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 772118 ,227117

לוחות פלסטיים
שוטף, מהמלאי, גלימות,
פילמים במידות עוביים, צבעים
ודוגמאות שונות, קשיחים או
רכים (כולל כסף וזהב) עם או
בלי דבק. וגם תחליף לזכוכית
וכן פלטות רובקם.
רבי טרידינג
טל.822926 ,827315 .
בעיות ולבטים
בחיי המין
סאת

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

יום שלישי 15.12.81 ,
כשעה .9.00

ראיון החודש עם

ח״ב -מאיר וילנר

מזב״ל המפלגה
הקומוניסטית הישראלית
מנחה: יוסף גלילי
המועדון פתוח בימי שלישי
משעה 8.30 בערב. התוכניות
מתחילות בשעת 9.00 בערב.

לוחות פלסטיים
לאופסט משי, דקורציה,
גרפיקה, שלוט +חריטה,
פרסום, תערוכות וקישוטים,
תחליף לזכוכית, תעשיית
משחקים, ואקום, הלחמה,
אריזה, מדבקות, רהיטים
ואהלים.
רבי טרידינג
טל 822926 ,827315 .
רובקס מעודפי יבוא
למוסדות, מסעדות, ועדי עובדים
וקיבוצים.
קערות, מגשים וצלחות
במחירים מיוחדים. אפשרות
ייצור מגשים בהזמנות מיוחדות.
קיבוץ גלויות ,26ת״א
טל 830141 ,822926 .

אומנם, כבר היה תקדים למעשים
כאלה. אשכול שלח חיילים
לפוצץ בארות־מים בלבנון כדי
להוכיח שאינו אקטיביסט קטן מבן-
גוריון, אך מעשה הכור העיראקי
חמור לאין שיעור. בגין הימר
הימור מסוכן מאוד, שאילו ניכשל
היה בלתי־נסלח.
בגין ניסה לשווא לעצור את גל גל
הזמן. במוקדם או במאוחר
תהיה פצצת-אטום בידי הערבים, והם
לא יהססו להטיל אותה על
ישראל, אם לא נפתח. אנו ביוזמת־שלום
עם כל מדינות־ערב.
באין מדיניות ארוכודטווח נגררת
ישראל אחרי המאורעות ומפסידה
את מעט התמיכה שיש
לה עדיין.

עלייה ולא ירידה, והיה ל״ישראל
השלמה״ יסוד הגיוני — היינו
מסוגלים למלא את האימפריה של
״הרב״ כהנא־קליגולה. אבל במצב
הנוכחי הוא ירוקן את הארץ מכל
תושביה, אם יצליח במזימתו לגרש
את הערבים.
משונה: דווקא כל אלה הזועקים
״מילחמד, בשער״ גורמים ל ירידה
ולחוסר עלייה.
אם נבדוק את סיבות הירידה
נמצא, שהיא נגרמת ע״י המצב ה ביטחוני
של המדינה• גם אלה, ש־

ישי נאור,

קיבוץ שער־העמקים
רידזה? גאודה
ככל שתהיה הארץ ״שלמה״
יותר, כן תהיה ריקה
יותר.

גוש־אמונים אינו מבוסס על
שיקולים שכליים, אלא כפי ששמו

כמה מידידי
הטובים...
לקורא יש ביקורת על
תוכן מחקרה של אי רית
שנקרי על חיי ה־הומוסכסואלים,
כפי
שהתפרסם כאן (״ההומו
חי בפחד מתמיד
,״העולם הזה״
.)2306

היא מתיימרת להוציא מתחת
ידיה מיסמך שייסלק את הריעות
הקדומות המקובלות ביחס
להומוסנסואלים, אך למעשה
היא מבססת חלק לא מבוטל
של אותן דיעות. היא רוצה
לעשות עם ההומוסכסואלים
חסד, אך היא חסרה את האומץ
הנפשי והאינטלטואלי לתת
להם ״תעודת־כשרות״.
לאירית שנקרי יש צורך
להדגיש שוב ושוב שאינה לסבית,
מתוך חשש שהתווית ה־הומוסכסואלית
תחול גם עליה.
מדוע זה חשוב כל־כך שהקורא
ידע שהיא לא ״משתייכת״ ז
מי שבאמת חושב שלהיות הו־מוסכסואל
זה בסדר, אינו צריך
להדגיש את ההטרוסכסואליות
שלו.
היא נוטלת קבוצה מוגדרת
מאוד -של חברים לעבודה, ומוציאה
מסקנות לגבי כולם.
למה הדבר דומה? כאילו בי־הכור
העיראקי, אבל עדיין
יש מי שמבקש להוסיף.

עיתוי הריסת הכור לא היה
מיקרי, למרות כל ההכחשות• הוא
מוכיח שבגין התכוון להוסיף קולות
לליכוד ולהגביר את יוקרתו
האישית כראש־הממשלה.

מביאת גאולה כהן
וגס ירידה

קורא סופר
כל השכבות
קש מישהו לכתוב מחקר על
העיר תל־אביב על־פי מידגם
של ארבעה בתים ברחוב שב זי.
הומוסכסואלים
ולסביות אינם
״מתרכזים לרוב בבתי־קפה
ובמיסעדות״ ,אלא נמצאים בכל
שיכבות האוכלוסיה ובכל
ענפי־המשק. הם גרים בכל ה ערים,
וגם בכפרים.
כאן ראוי להזכיר כי הבר־הכנסת־לשעבד
אורי אבנרי
נכנס להיסטוריה של ההומו־סכסואלים
בישראל כמי שהיה
הראשון שעמד מול כנסת בל-
תי־נאורה, בנסותו לשנות את
החוק שעושה עוול גדול כל־כך
להומוסכסואלים בישראל.
יהודה סופר, אמסטרדם
מעיד, מקורו באמונה. מדובר בסך
הכל בקובץ מאמינים, אשר פעם
מקפצים על הרי יהודה כהמון מתיישבים,
ופעם מפגינים ברוב עם
נגד הנסיגה בחבל-ימית.
אילו מיספר התושבים היהודיים
בישראל היה בקו עלייה, היתד,

אינם מודים בזה אלא מצביעים על
סיבות אחרות, אינם משנים מאומה.
כי סיבות אלה הן תולדה של
הנטל הכספי, האירגוני והנפשי על
ישראל.
אם ימשיכו גאולה כהן ואנשיה
בתעמולת־ד,זוועה שלהם, אולי ה ארץ
תהיה שלמה, אבל העם יהיה
חסר, ואז ח״ב כהן תהיה גאולה
והרב לווינגר עם עדר מאמיניו
ישכון בה לבדו.
שלום היינשטיין, הרצליה

הזמן עושה את שלו, ודווקא
משום בך צריך אלטרנטיבה.

תוצאות
הבחירות לכנסת העשירית
הותירו תחושת דיכדוך בקרב
מחנה־השלום הישראלי. הסכנה ה עיקרית
שאני רואה בכך היא ש מחנה
זה יתייאש מנסיון להשיג
ייצוג פרלמנטארי בכנסת ה־ ,11 או
שלא ייגש במלוא המרץ למשימה

הסכנה להמשך תהליך־השלום
היא קטנה, כל עוד בגין עומד
בראש ממשלת ישראל. אין ספק
שרק מנהיג בעל כוח היפנוטי כבנין
יכל להביא להחזרת יתרת
סיני. יתר על כן, אני מאמינה ש־
(המשך בעמוד )18
העול ם הז ה 2310

לקח ל״טמפקס׳׳׳ 50 שנה כדי להגיע למסקנה
נערות צעירות מאד מעדיפות להתחיל עם טמכון
ללא מוליך״
אך מה עם הטמפון עצמו?

מאז ומתמיד יודעים באהבה כי המוליך
אהבה מתרחב בעת הספיגה ואוטם
הינו גוף זר ומיותר העלול לפגוע ולהזיק
לחלוטין ובכך הוא מונע אפשרות דליפה.
וכי המוליך הטוב ביותר נמצא בקצות
לעומת זאת ,״טמפקס״ מתארך ומתדלדל.
אצבעותייך. באהבה גם יודעים כי טמפון
(עשי את המבחן בעצמך ותווכחי בהבדל).
ללא מוליך עדיף לכל הנשים בדיוק כמו
לטמפון אהבה ראש מעוגל — המעוצב
לנ ע רו ת צעירות.
במיוחד כדי לאפשר
לאחרונה ״טמפקס״
חדירה קלה ונוחה
יצאו לשוק עם טמפון
למקום המיועד לו. רק
ללא מוליך. אך ויתור
לאהבה יש טמפון
על המוליך עדיין אינו
מעולה ללא מוליך בגודל מעיד על איכותו של
הטמפון — ובאשר
מיני, המיועד לאיכות היה אהבה במיוחד ונשאר הטמ פון לנערות הראשון בין כולם.
צעירות.
אהבה הינו הטמפון יתרונותיו בעל כושר הספיגה
הבולטים של טמפון
הטוב בעולם.
אהבה מעניקים לך
לפניכן מבחן הכוסות
בטחון, מאפשרים לך
המראה את אופן
להרגיש משוחררת,
פעולתו וספיגתו של
לנוע בחופשיות ולתפטמפון
או־בה לעומת
קד כרגיל בימי המחזור
״טמפקס״ .המסקנה
החודשי בדיוק כבשאר
הינה ברורה וחד־

הימים.
מש מ עי ת: טמפון
לא מספיק
לותר על המוליך -צריך גם טמפון
המתרחב עם הספיגה.
לב׳ או־בה מחי ההסברה ת.ד ,2115.חיפה 31020
^ נא לשלוח לי את חוברת ההדרכה והשי; 3טמפונים בנרתיק

1ם משתמשת בטמפונים

אהבהטב עי ובטו ח

גיל
.לא משתמשת

טמפון או־בה ב־ב גדלים:
מיני-לבתולה ולנערה,המתבגרת. נורמל-למרבית הנשים. אקסטרה־לנשים עם דימום רב.

מכ חני ם

! נשבץ הוטל הו ה

(המשך מעמוד )16
הוא חותר לסיום הכיבוש ולהקמת
מדינה פלסטינית.
הבעיה היא שהזמן עושה את
שלו וכן הביולוגיה. גם סיכויי-
התפוררות הקואליציה כבר נראים
באופק. נתאר לעצמנו כיצד היה
תהליך השלום נמשך אילו בראש
ממשלת ישראל עמד לא מנחם
בגין אלא שימעון (״האופציה הירדנית״)
פרס, כשמימינו הליכוד
והתחיה ומשמאלו כמה חברי מפ״ם
נכנעים וסתגלנים.
בתחומי פנים, המערך איננו אופוזיציה
כלכלית• צדקה אסתר
אלכסנדר (העולס הזה )2303 כי
דווקא בן־שחר מייצג כיוון ימני
מובהק בתחומי הפנים והכלכלה.
כישלונו של המערך כאופוזיציה,
גם בתחומי החוץ וגם בתחומי ה פנים
והכלכלה, פותחת פתח לכוחות
חדשים. גם נציג אחד או שניים
של מחנה־השלום יכול להשיג
תהודה עצומה על רקע השממה
של שתי המיפלגות הגדולות.
חשוב שמחנה־השלום יכין מצע
כלכלי מפורט, שיציב אלטרנטיבה
למצעי הליכוד והמערך גם יחד.
ובכן, קדימה!
עדנה שטדדר, ניו־יורק

מאוזן :
)1אחת מחמש ערי פלשתים
5סרט חדש לפי ספר
של ק. מאן; )10 שם נועדה
הוועידה שלא נסתיימה ! )11
בסולם התווים ; )13 כנף־עוף ;
)14 בלל קמח לבצק ; )15 איזה
דבר? )16 זבל; )18 חדרון;
)20 מראשי האלים בבבל הק דומה
; )21 היערכות צבאית
להכנסת טריז בין קווי האויב
( )22 ;) 2 ,3סופר; )24 מם־
עקיפין על מצרכים ; )25 טיפה?
)26 יחידת משקל עתיקה בארצנו;
)28 נאד; )30 תנועת
האוויר בטבע; )31 מזרח; )32
כלי נגינה מזרחי ; )34 נמצאו,
נתקיימו; )35 עב; )38 ירד
מאניה או מטוס ; )39 אמונה ;
)41 עוף טרף ; )42״עם־
הארץ״; )43 תפקיד בצה׳׳ל;
)45 מפקד צבא לבנון החופשית;
)47 צופן; )48 קפיטל;
)50 נרפה ; )51 אחוריים ; )52
בעל־חיים שמוטב לוותר על
שירותו ; )54 כינוי לבית המלך
וסביבתו )57 :אבן גרניט ; )61
שמן העצמות; )62 מספק את
תאוות הבשרים שלנו ; )64 דינמי;
)65 זכות לבטל החלטה;
)66 חזר; )67 לא רק; )69
עיר בחבל שבט דן בצפון )70 :
שתי נקודות דקדוקיות; )72
קול נכאים; )74 מבצע במל חמת
העצמאות ; )75 מידת אד
רך קדומה ; )77 לולאה בסרי-
גה ; )78 שושן ! )81 בעל־חיים
ארך קרניים; )83 סוף התור;
)85 שוכן )86 :עמל ; )88 התלהבות,
להט; )89 אומץ לב ;
)91 תואר לנכבדים בארץ השפלה
; )93 בהמת משאות בהרים
; )95 לשון רעה ! )96
כינוי מליצי לשמים )98 :עצם;
)100 תשלום חובה ; )102 עלה!
)103 מספיק ; )104 שם גלש
רב ראשי במבצע ראווה (:)3 ,3
)105 גיבור יווני שהועלה ל דרגת
אל לאחר מותו.

אהבאת הציב!!־
בעיתונים התפרסם שיאש-
הממשלה דיבר עם רופאיו
והתלוצץ עימם בעת ״
ניתוח ירכו.

לא יאומן ! האיש הזה לא מסוגל

אין מהלהפסיד
הקורא מגקש להודיע לכל
מאו״דבעי על צעד קיצוני.

מאונך :
)1תל אנטיפטרוס ! )2שישה
סדרי משנה; )3מין גמל
חסר דבשת! )4אוי; )6פרי
בוסר; )7צעיר בניו של נח;
)8אדי בוקר 9הצינור שמאחורי
קנה הגרגרת ! )12
מקום בגוף בין הצלעות לירך;
)15 שיח-בר ! )16 שמה הקדום
של טנטורה! )17 התחרט;
)19 עץ יער אורני המשמש
לקישוט; )20 נשף ריקודים:
)21 קיבוץ בעמק יזרעאל ע״ש
לויד ג׳ורג׳; )23 שן חותכת;
)24 מלת בקשה ; )26 פסל צרפתי
גדול )27 :אמצע)29 :

גוע בביטחון המדינה״ כביכול,
תחריד מרבצה האוליגרכיה מוכת-
השיגעון הביטחוני.
שבתאי לוי, רמת־גן

גיבור מחזה של ברטולד ברכט:
)30 מכשול, תקלה ; )3איסטניס;
)34 מחזה חדש בתיאטרון
היפה ; )36 מצב בכדורגל ;
)37 רוזן; )40 טבעת ברזל;
)41 עמוד נוזלים ; )44 גוף ;
)46 שד ; )47 תכלית ; )49 נתק
ממקום חיבורו ונפל ; )50 מיני
פטריות הגדלות על דקבון;
)53 מנות בצנע ; )54 מזוין ;
)55 לבן )56 :החומר ממנו
עשוי גזע האילן; )58ר״ת
שמו של משורר גדול ; )59
יחידת מדידה )60 :כלימה :
)62 משענת; )63 פת מאכל;

)66 שלווה ; )68 חפירה עמוקה
; )71 נחל אכזב ; )73 מחי צה;
)76 אביו של אבנר; )77
פופולרי ; )79 הקפדה. על דבר
שייעשה כראוי; )80 פה פעור;
)82 בן משפחה חמים ; )84 כפן;
)85 קבוצת בני־אדם ממוצא
אחד )87 :מקום צמיחת עצים
ופרחים; )90 תינוק שנולד;
)92 הוא שר מעל שרשרת
הרים בצפון; )94 לחם, מזון:
)96 פולס; )97 פתק גורל ;
)99 אחרון לדור המבול)101 :
איש בא בימים ; )102 פנינה ;
)103 עני.

כתוצאה מתאונה שאירעה לי
לפני 11 וחצי שנים הפכתי נכה,
אך איני מקבל כל קיצבה או גימ-
לה — לא מהביטוח הלאומי, ולא
מכל גורם אחר• איני רואה כל מוצא
ממצוקה זו, ואין לי מה להפסיד.
בימים הקרובים אני עומד לש לוח
לשר־הביטחון ולשר־הפנים
מיכתב בעניין ביטול שבועת־האמו־נים
שנשבעתי בעת גיוסי לצבא,
וביטול האזרחות הישראלית. ב־מיכתבים
אלה אני מודיע להם על
כוונתי ״לפגוע בביטחון־המדינה״
כביכול, ועל פניה לבג״ץ כאמצעי
אחרון לביטול השבועה וה אזרחות.
אני
נאלץ לנקוט בצעד לא־מקו־בל
זה משום שכל בקשותי עד כה
לביטול נענו בשלילה, ומההשש
שבג״ץ ידחה את פנייתי על הסף,
או שיפסוק שאין מבטלים שבועת
אמונים ואזרחות.
ידועה לי היטב החשיבות המוגזמת
והרגישות החולנית בעניין
ביטחון־המדינה, הגובלת בפרנויה
סכיזופרנית ובטירוף. כוונתי ״לפ
מנותח
בגין מדבר לסתום את הפה ! הוא כנראה מאמין
גדול באימרה: אהב את הדיבור
ושנא את המלאכה.
נ. מגן, תזת־השרון
13הדורבכד וז עו 1ר המצב מזכיר
שוורים.

הכלכלי במדינת
לקורא מילחמת

הציבור (השור) מסתער על ה־הטוריאדור־מרידור,
שמנפנף במטלית
אדומה לעינינו (המצאת־האנרגיה
שתיפתור את בעיותינו
הכלכליות) ,כהכנה לשחיטתנו בעתיד
על־ידי המטאדור־ארידור.
ולמדד־המחירים לא נותר אלא
לקרוא: עולה ! עולה !
משה כנען, רמת־השרון

9 119081־111י־אלי * 1 1 0 9 0
״ 91 81| 7די 11| 9
1!1 0 *1111 סס 0
?׳18 113*19- 98|084119- 0,11111111310 ׳0 11ו1ו
הוצאת שער בחשמל (אפילציה!
* ׳31׳ !1311 1170
תסרוקות. תספורות,החלקות,סלסול.
צבינגה.פסים,טיפ1ל פנים. איפור.
הוצאת עויולר בטעווה
* המג נוו ת *
סחיויס עסמ ״ ם • ישרות מעולה• __

תל-אביב יודפת 4ליד דיזגבוף 229368 226066 190
ה סי ד 86 מול בני! או אזי ט ״ ס לון אווזי׳

טוריאדור מרידור
טולה !
העול ם הז ה 2310

לרגל המבצע יהי ה משרדנו בראשון־לציון פתוח במוצאי־שבת ההל משעה 6 00 בערב

אברה גינדי
עכשיו הזמן לרכוש דירה

לנכו ת בהנחת ענק 1ברה1ט מלא חינם!

אברהם גינדי מציע 15

דירות איכות בשלבי בניה שונים

במחירי חודש אוגוסט 1981
מ הי מן דצמבר 1981

בראשון לציון

785,000.שקל? 895,000.-שקל

דירות פאר בנות 3חדרים במרכז השקט ( 3דירות)
דירות פאר בנות 4חדרים ( 2דירות)

מחירון אוגוסט 1981
־ 630,000.שקל
־ 725,000.שקל

דירות יוקרה דדמפלסיות עם שכלולים לרוב כגון :
טלויזיה במעגל סגול 2 ,חדרי רחצה ועוד ( 2דירות)

1,089,000.-שקל

־ 899,000.שקל

בגבעת לוינסון, אזור מגורים יוקרתי במערב העיר.
דירות יוקרה בנות 4חדרים 2 ,חדרי רחצה ועוד ( 2דירות)

,060,000.-נ שקל

־ 860,000.שקל

דירת יוקרה מפוארת בת 5חדרים(חדר
עבודה עם כניסה נפרדת)
לכניסה מיידית: פנטהאוז ענק בקומה 8
על שטח גג של כ־ 400מ״ר

־$ 82,000.

־$ 72,000.
־$ 99,000.

$ 120,000 .

כל הדירות בראשון לציון כוללות רהוט מלא חינם: סלון, פינת אוכל, חדר־ שינה, חדר־ ילדים וכורסת טלויזיה

ברמת השרון
בפרוייקט חדש ברחוב אוסישקין, דירות בנות
3חדרים עם מירב השכלולים ( 2דירות בלבד)

־ 890,000.שקל
־ 1,025,000.שקל
־$ 97,000.

דירת פאר בת 3!/2חדרים
דירת 5חדרים

מבחר דירות +חדר על הגג במחירי מבצע

בפתח־תקוה
־$ 105,000.

מבחר פנ ט ה אוזי םבמ קו מו ת היפים ביותר בעיר

תנאי רכישה למבצע10,000
שקל בהר שמה
300/0בחוזה
משכנתא 400,000 שקל
הי תר ה בת שלומים נוחים.

*ריהוט מלא חינם לדירות בראשון לציון בלבד.

לעולים חדשים ולזוגות צעירים:
הלוואות משלימות ומשכנתאות מוגדלות לזכאים במסגרת תוכניות
משרד השיכון
בטחון מל א לכספי הרוכשים.

המחירים אינם כוללים מע״מ.

8 )61,־

אברהם גינד׳
תל-אביב

ככר ה מ דינ ה ה׳ באייר סו

רמת השרון
סוקולוב 84

פתח -ת קו ה
חיים עוזר 28

רא שוו-לציון

הנבחר

הרצל 62

אברהם גינדי בונה דירות שאנשים אוהבים

הו רו ס הו ס

מדים בנימי!•

1וי

מזר
החודש:

קשת ־

למעשים. הוא אינו פוליטיקאי ערום.
הוא בעל חוש הומור ונהנה מבדיחותיו.
הוא לא יתבדח על-מנת לבדר את האח רים,
אלא מתוך רצון ליהנות את עצמו
ויחד עימו את כולם.
למרות התכונות ההומניטריות, והידי•
דותיות, הוא בעל קפריזות, מצבי־רוח
ומוזרויות. הוא יכול להפתיע את הטביבה
בשינויים קיצוניים חריפים ובלתי נעי־

להפתיע בשינויים קיצוניים

מים. הוא אינו תמים, ויודע בדיוק עם
מי הוא מדבר. הוא מאוד עקשן, וכשהוא
קובע דיעה, הוא לא יסטה ממנה במשך
שנים.
הוא אדם אינטלגנטי, מחשבתו מהירה
ובהירה ובעלת מטרה ברורה והחלטית.
הוא אינו משאיר שום נושא פתוח. הוא
פותר את הבעיה בשלבים, כשכל שלב
מהווה לגביו מטרה נפרדת בדרך למטרה
הסופית.
הוא מחזיק מעמד במשך שנים, בזכות
היותו מקובל על אנשים רבים,
ובזכות התכונות החיוביות והנקיות שלו,
ולא ביגלל היותו איש״תככים רומס ורוצח
נוסח סטאלין. אם יש בו אכזריות
(והיא אכן קיימת) ,היא באה מתוך
חוסר רגישות ואמונה בצידקת העיקרון:
אם על-ידי פעולה מסויימת, שהוא חושב
אותה לנחוצה, ייגרם סבל לאנשים
רבים — הוא לא יתרגש מכך. יחד עם
זאת לא ניכרת אצלו אכזריות לשמה.
לעצמו הוא אדם צנוע שאינו דורש
הרבה. ביחסים קרובים הוא אינו נותן
הרגשה של אווירה משוחררת. הקרובים
אליו נמצאים במתח תמידי, ומוכרחים

להסתגל אליו. הוא אינו חש את הזולת
ואינו יודע כיצד להתייחס אליו.
במפת הלידה הוא נראה בר־מזל. ברגעים
מסוכנים בחייו, הוא החזיק מעמד
והתקדם רק בזכות שפע המזל שניתן
לו ביום לידתו.
הוא אינו איש״חזון, אלא כלי שמשרת
את החזון בנאמנות, מכיוון שבעצם טיב-
עו הוא אידיאליסט ונאמן.
הוא מכיר בעיקרון של כוח כאמצעי
לשליטה. מטרתו, שהיא חיובית בעיניו,
מצדיקה לגביו את השימוש בכוח, וזה
נראה לו לגיטימי לגמרי.
מעניו לציין, שכאשר משווים את מפת
הלידה של ליאוניד ברז׳נייב עם זו של
רונאלד רגן, נראה שהם מתאימים האחד
לשני. שניהם מוכנים לצחוק ולסלוח. הם
דומים בדרכם הישירה, הנועזת, הלא
מסובכת וחסרת הפשרות. ברז׳נייב הוא
פטריוט ואוהב את העם הפשוט. הוא
בעד שוויון, והרעיון הקומוניסטי מתאים
לאופיו. אם היה גדל בחברה קפיטליס-
טית, גם אז היה מתנהג לאנשים מתוך
תחושת שוויון והערכה לאדם באשר הוא
אדם.

סרטנים חשים מתיחות בבית ובקרב ה־מישפחה.
אפשר להקל על המצב ולהתמסר
לתחומים אחרים
שבהם המצב הרבה
יותר מעודד. אהבות
חדשות מעסיקות אתכם,
ואיתן הזדמנויות
לבילויים שונים מאלה
המוכרים לכם. אלה
שעדיין לא מצאו בני־זוג,
צפויים לפגישות
רומנטיות משעשעות.
הורים בני מזל סרטן,
יחנו השבוע מהשבחים שיקבלו ילדיהם,
אס בבית־הספר או בתחום ספורטיבי אחר.

כמיהתכם האיו״סופית לאהבה תקבל
מענה השבוע, שכן קשרים חדשים עומדים
להתחיל, במקום
ובזמן בלתי צפויים לחלוטין.
הדבר יהיה
קשור, כנראה, במקומות
לימודים, או בנסיעה
קצרה עם אדם
כימעט זר. נטייתכם
עצמכם את לפנק
תהיה בעוכריכם ה שבוע.
לכן רצוי למלא
את ההתחייבויות בעבודה,
ולא להתחמק על-ידי מילים יפות
שאין בהן אמת. מצבכם הכספי משתפר.

מתיחות בעבודה תיפתר על־ידי ידידים
ועמיתים לעבודה. אלה מאמינים בצידקת־כם
ויהיו נכונים לתי־לחם
למענכם. קשיים
כספיים ייפתרו לפתע
על־ידי הישגים כספיים
בלתי צפויים. היכרות
חדשה בעבודה תביא
לרעיון מקורי וחדש,
שבו תעסקו בעתיד.
21ב ־צנובר למרות מצב־הרוח הכבד
לו בינואר
והרצון להתבודד, רצוי
להיענות להזמנות למסיבות.
צפוייה שם הפתעה. בני מזל גדי התאמצו קצת יותר בעבודתכם.

בודנייב נולד ב־ 19 בדצמבר .1906 השמש ב־מזל
קשת, הירח במזל דלי. ונוס, יופיטר
נפטון ופלוטו נמצאים בהילוך אחורי.
מפת הלידה שלו מראה אדם, המייצג
היטב את המזל שבו נמצאת השמש —
קשת. הוא פשוט, נחמד ולא מסובך, אוהב
לגשת ישר לעניין מבלי ליצור סביבו
סיבוכים מיותרים. הוא טוב־לב, חברותי
ואוהב אדם, אופטימי ומאמין בדרכו.
אדם חזק בעל כוח לתרגם את אמונתו

ליאוניד ברזינייב וווינזז דגן מתאימים
האחדלשני. הם ישירים ,
נועזים, לא מסובכים וחסד• כשדות

ליאוניד ברז׳נייב

מתיחות במקום העבודה עלולה להיגרם
השבוע ביגלל חוסר נכונותם של עמיתים
לעבודה לקבל את תו-
כניותיכם ורעיונותיכם
החדשים. לא כדאי להתעקש.
חוסר פשרה
בתקופה זו לא יעזור,
ויביא לאי־שקט מיותר.
רצוי לבצע כעת
תוכניות כספיות חד:
1 21 מרס ־
שות, מכיוון שמאוחר
1 20 נאפ ר יל י יותר מראה מצב הכוכבים
על בעיות בתחום
זה. ידידויות חדשות עשויות להתפתח
¥בקרוב. לפתע תחושו עצמכם מבוקשים.

11ו1

תקופת מוזרה ולא קלה. מצד אחד מרגישים
השוורים כבדות וחהסר־מרץ לבצע
דברים שיגרתיים. מצד .
שני מצב־הרוח המתחלף
במהירות עצומה,
וגורס לאי־בהירות. רגע
חשים התלהבות עצומה
והרגשה שהכל מסתדר
כרצונכם. אך רגע
לאחר מכן עלולים ל1
21 נאפריל -
חוש תחושת דיכאון
0׳נ במאי
ויאוש. אל בהלה, תחושות
אלה זמניות בלבד.
יש להתאזר בסבלנות ולחכות שהתקופה
תעבור. היזהרו מנטייתכם לבזבזנות.

שווו

החברים והידידים שציפיתם מהם לעזרה
מאכזבים השבוע. לעומת זאת תוכלו למ צוא
עזרה ועידוד ב-
בית. אפשרות טובה
לשיפוצים או רכישות
חדשות לבית. כמו־כן
יתכנו מעברים למקומות
מגורים חדשים.
נטייתכם להיסחף אחר
הרפתקות תהיה בעוב-
דיכם. נסו לא להגזים
21 ביולי -
21ב אוגו ס ט
בבילויים פרועים. קשרים
רומנטיים חדשים
עומדים בפתח, גם קשרים ישנים ייזכרו
לטוב, ויגבירו את שימחת החיים שלכם.

מאזניים

לעקרבים נמשכת התקופה הטובה. בכל
מקום שבו הם מצויים חשים בהקלה
במצב. אפשרויות כספיות
מעניינות נפתחות
לפניכם השבוע. רצוי
לנצל זאת ולהעיז לפעול
בצורה בלתי שיג־רתית.
היחסים עם בני
המישפחה משתפרים.
אתם חשים בסלחנות
ובוותרנות כלפיכם. גם 22ב אוק טוב ר -
22 בנובמבר
אתם נוטים ללכת לקראת
הקרובים אליכם.
תרגישו צורך להתפנק עם בני־הזוג
בבית ולא לצאת לבילויים. התאמצו קצת.

עקו]

תקופה חדשה וטובה עומדת בפתח. האהבה
שהחלה לא מזמן מקבלת מיפנה

מעניין. ההתלהבות ח-

רבה שבה תהיו שיי״
יים, עלולה לגרום לטעויות
בשיפוט. עמי-
תיכם לעבודה מצפים
לעידוד ועזרה מכם —
אל תתעלמו מציפיותי-
הם. מבחינה כספית
מסתמן שינוי לשובה,
20 בינואר ״ל.
! 1$פ ב רו א ר
ובעיות זמניות שנוצרו
ייסתרו. החודש רצוי
לסיים עיסקות חשובות ומסובכות, שכן
דחייתן עלולה להביא להפסדים ניכרים.

השינויים שעוברים עליכם בתקופה זו
מביאים עימם רעיונות חדשים ותוכניות
מעניינות לעתיד. רבים
יתחילו לתכנן נסיעות
לחוץ־לארץ. קשרים עם
חרות יהיו ארצות במרכז העניינים השבוע,
ביניהם גם קשרים
רומנטיים. השבוע
אתק עשויים לעבור
נסיונות מוזרים ובלתי
שיגרתיים, אך יש ל-
הזהר מלהיסחף אחרי
שגיונות של אחרים. בעיות בריאותיות
שהדאיגו אותכם תחלופנה כלעומת שבאו.

האומים

בעיות הקשורות למקום המגורים מדאיגות
אתכם וגורמות לחסרון־כים. פעילות
חברתית מתעוררת
לאחרונה, ואתם מחדשים
קשרים שנותקו.
נסיעות קצרות יוסיפו
3הנאה. במקום העבודה

עשוי להתפתח רומן
מפתיע עס בן מזל
דלי, או עם אדם יוצא־
023212£63 דופן באישיותו. למרות
כל הפיתויים החי־צוניים,
תרגישו צורך

לשבת בבית ולסיים עבודות והתחייבויות
שהצטברו. בני בתולה — עיסקו בספורט.

נתונה

תקופה של מתח וחוסר-ודאות, שינויים
פיתאומיים. אתם חשים כאילו אינכם
יכולים לשלוט במצב.
בן־הזוג גורם לבילבול
בתביעותיו ובדרישותיו
הבלתי יציבות. הוא
מפתח תלות, ובורח
בעת ובעונה אחת. הירגעו
והתרכזו יותר בפיתוח
שיטחי לימודים
המושכים אתכם. בק רוב
תפתחו קשר עם
אדם בן ארץ אחרת.
תוכניות העבודה משתבשות ואינן יוצאות
כמתוכנן. יש להמתין עד שהמצב יתבהר.

קשת

התעניינותכס העיקרית בתקופה זו סבה
סביב הקאריירה, שס אתם חשים בשי-
נויים חשובים ומשביעי־כעת
נפתחות

רצון.
בפניכם אפשרויות ל־לימודים
בשטחים מעני
יינים הקשורים לתיי־רות,
מישפטים ומדי־ניות־חוץ.
לסטודנטים
בני דגים צפויות הצ־לחות
רבות בתקופה זו,
ל 1בפברואר
20ב מר ס
ואל להם לחשוש מתוצ־אות
של בחינות. בשטח
הרומנטי צפוי קשר סודי ומרתק, שעשוי
לעודד אתכם ולהוסיף אנרגיה לתקופה .

הכעיסה
מגיל 16

מעכשיו הכספומט פתוח גם לצעירים!
הכרטיס המגנטי המיוחד המופעל
ע״י קוד אישי מאפשר לכל צעיר
וצעירה מגיל 6ו ומעלה למשוך
בכספומט עד 00ו שקל ביממה.
כספומט לצעירים הוא שרות מיוחד
הניתן לחברי מועדון ״חצב״ של
בנק לאומי ולחברי חוג הצעירים
״עד $ר׳ של בנק דיסקונט.
פנה עוד היום לסניף הבנק שלך
ודרוש את כרטיס כספומט האישי שלך

ומעלה
כ ס פו מ ט
*אם אין לך עדיין חשבון
עובר ושב לצעירים, כדאי לך לפתוח
חשבון עו״ש וליהנות מכל ההטבות.

לצעירים

לחברי סועדון״חצב־בנק לאומי
ולחברי חוג הצעירים
$ו״-בנק דיסקונע

וימר יעקבסון טמיר

אין צורך ל טו ס ללונדון או ניו יורק
כדי להנות מן ה ח מי מו ת ה מלטפ ת של ;
סריגי האנגורה של ״ליידי לנה׳/
הסוודרי ם ו הז׳ ק טי ם של ״ או מן׳/
ומן הרכות של צמר ה טל אי ם באפודות ״דקו

הם כאן, לידך, במבחר ססגוני מרהיב,

בחנויות ובבתי האפנה המובחרים!

אלעזר פ ר סו מ אי ם • צילום בן ל ס • עיצוב משה פרג

חמימות מלטפת
מסגיב לעולם

ממתק השבוע:
ליברל שליטא
הלכה המדינה
מדינת־ישראל נמשכה באמצעים שונים׳
ולעתים גם משונים, מיום ה״15
במאי , 1948 שאז הוכרז באופן רישמי
שהמדינה מוקמת, ועד ליום ה־ 2בדצמ בר
,1981 שאז החליטה הכנסת למעשה
על אישור מיזכר־ההבנה האסטראטגי
עם ארצות-הברית.
זו היתה תקופה נחמדה. הרבה מאוד
עבר עלינו• היו כמה וכמה מילחמות,
כמה וכמה הפסקות״אש ושביתות־נשק,
והיה גם שלום אחד. היו עליות והיו
ירידות, היו תקופות פריחה כלכליות
והיו גם תקופות שפל, שהישראלים קראו
להן ״מיתון״ ,וקודם־לכן ״צנע״.
אסור להכחיש: לא הכל היה טוב
ויפה במ4ינת־ישראל, בעת קיומה. היו
תופעות מכוערות של אפליה עדתית ושל
פרוטקציוניזם, היו שחיתויות מבחילות,
וכמה אי־סדרים פה וגם שם.
גם בשטח יחסי־החוץ של אותה מדינה
לא תמיד הלן הכל למישרין. היו
אמנם כמה תקופות נאות, אן בשנים
האחרונות, לקראת סוף המדינה, היא
התחברה עם הגרועות שבאומות, ובהר-

עברו כבר כמה חודשים מאז הבחירות, והכנסת שלנו
נראית, סליחה על הביטוי, בדיוק כמו שהיא• מעולם —
וזו הכללה עם אחריות — עוד לא ישב שם, בהיכל ההוא,
אוסף כזה של מחוללי סערות בכוס, אנשים שמשאת־חייהם
היא כותרת ברוחב שלושה טורים בעיתון ערב, או פינה
בשעתיים משתיים• זה אמנם לא גרוע יותר מהפרלמנט של
רישון, אבל גם לא יותר טוב.
נו, אז על הרקע האפור הזה קשה שלא להבחין בדמותו
הססגונית של הליברל ח״כ בני שליטא. קודם כל, איך שהוא
נראה: בכל העולם אפשר להבחין בגברים כאלה, בני גיל
מסויים, שבימי נערותם רצו, כשיהיו גדולים, להיראות כמו
קלארק גייבל, אליל הנשים. בני שליטא הוא אחד מאלה
שהצליחו, והוא נראה ממש גייבל.
אבל זה כלום לעומת מה שהוא אומר ועושה, הליברל
שליטא. הוא עוד לא הספיק לחמם את הכיסא, וכבר התחיל
תיק ״השוחד המיני״ שלו לנדוד מהמיששרה ליועץ המישפטי
ובחזרה, כשח״כ שלנו טוען שהכל מעשה-ידי ״בחורה זולה״.
אם הוא אומר, הוא בטח יודע.
ואחר-כך, בעוד התיק עובר ידיים ועיניים, פתח הליברל
שליטא במסכת גידופים שהנייר אינו סובלם נגד כמה מאנשי
קריית״שמונה, שכל חטאם היה שלא רצו להיות טרף לפגזים
ולקטיושות, כאילו שכל אזרח במדינת־ישראל צריך להקריב
את גופו למען יהיה לממשלת־ישראל תירוץ להפציץ את
ביירות.
ועכשיו, ממש עכשיו, הגיע הסיפור האחרון. באחת מוועדות
הכנסת היה דיון בעניין החזרת דרגות הקצונה לרוצח דניאל
פינטו, מי שחנק אנשים בחוטי ניילון והשליכם לבאר, ואחר-
כך נשא לאשה את בתו של האלוף, שהיה לו יד וגם רגל
בהקלת עונשו של החתן הצעיר. באותו דיון התנפל הליברל
שליטא על תוקפי פינטו, תמך בהחזרת דרגות הקצין לאיש,
ואמר שצריך להתחשב בעובדה שלצה״ל עולה אימונו של
קצין בכסף רב•
את המצב הבינלאומי בכלל, והאזורי
בפרט, כי אז היו נשקפים לה סיכויים
מזהירים.
אלא שכל זה תם ונשלם בשבוע שעבר,
לטוב או לרע• מדינת־ישראל פשוט
חדלה להתקיים בתור מדינה עצמאית
וריבונית. ברור שזה נשמע קצת מפוצץ
וקיצוני בפעם הראשונה, אבל נדמה
לי, שאחרי מחשבה שניה אין מנוס
מהמסקנה העגומה הזאת.
למה שהיה מדינת-ישראל אפשר לקרוא
עכשיו גטו או קולוניה, ואפשר
לקרוא לה נושאת־מטוסים או מחסו-
חירום. אפשר לקרוא לה קהילה, ואפשר
לקרוא לה טרלללה. אפשר לכנות את

היתה מדינה
איננה עוד
בה עסקי-נשק אפלים שלחה את ידה.
בתקופה ההיא גם השתלטה המדינה
על עם אחר, ושלטה בו שילטון מדכא.
ועם זאת, אין להכחיש גם שבחלקים
רחבים של המדינה שררו דימוקרטיה
וחרויות מסויימות. החקלאות התפתחה
עד מאוד, וגם ענף המיסחר צמח לתלפיות,
במיוחד מה שנקרא כאן ״גילגול
כספים״• למדינה גם הוקם צבא חזק,
והיסטוריונים טוענים עד היום שאילו
השכילה מדיגת־ישראל לראות נכוחה

השטח הזה בכל שם שרוצים, רק לא
בשם מדינה עצמאית וריבונית.
למדינה ריבונית יש סימן־היכר אחד
ויחיד, ואין זה משנה בכלל אם אותה
מדינה היא דיקטטורה או דימוקרטיה,
ממלכה או ריפובליקה. סימן־היכר זה
הוא האינטרס העצמאי שלה, שממשל-
תה של אותה מדינה פועלת בשמו. ברגע
שלשתי מדינות יש אינטרסים זהים,
מתבטלת ההפרדה שביניהן. שתי המדי נות
האלה יכולות להיות מדינה אחת.

ליברל שליטא
גייבל לעניים
הסכיתו ושימעו
זה נשמע לי קו ׳הגנה טוב מאוד, למיקרה שמישהו יבקש
לבטל את חסינותו של הליברל שליטא מאיזו סיבה שהיא.
האם אתם יודעים בכמה זה עולה להכניס חבר לכנסת ז
חבר־כנסת, להבדיל מבחורה, זה לא זול כל-כן.

זו הדרך היחידה הפתוחה בפניהן.
זה אינו אומר שבתקופות מסויימות
ובמיגזרים מסויימים, לא יהיו למדינות
שונות אינטרסים דומים ואף זהים• זהו
הבסיס לבריתות ולהסכמים מסוגים שונים.
אך כאשר מדינות ריבוניות ועצמאיות
חותמות על הסכמים כאלה, ברור
מן ההסכם עצמו, מרוח־ההסכם או מהנסיבות
שבהן הוא נחתם, שהוא נועד
לשרת את שני הצדדים בצורה שווה,
או פחות־או־יותר שווה. שאף אחת מהמדינות
אינה מבטלת את האינטרס העצמאי
שלה לפני האינטרס של האחרת.
כל התנאים האלה אינם קיימים באשר
להסכם שחתמה ישראל עם ארצות-
הברית, ולכן חדלה ישראל להתקיים
כמדינה עצמאית מרגע שדחתה הכנסת
את הצעת אי-האמון בממשלה. מיזכר־ההבנה,
שנחתם בין ישראל וארצות-
הברית, מבהיר לכל מי שרוצה לשמוע
וגם לכל מי שלא רוצה, שכל האינטרסים
של ישראל כפופים באופן מוחלט לאינטרסים
של ארצות־הברית• מן המיזכר
הזה ברור שהאוייבים של ישראל אינם
אוייביה של ארצות״הברית, בעוד שאויי-
ביה של ארצות״הברית הם אוייביה של
ישראל. ברור מן המיזכר שכל יעודה
של ישראל מעתה הוא לשמש בסיס-
התקפה של ארצות־הברית במיזרח התיכון•
נגד ברית״המועצות ובעלות בריתה.
בזה מתחיל העניין ובזה הוא גם
נגמר• שום פילפולים לא יעזרו. הדרכון
הישראלי הוא מעתה לא ביטוי של
ריבונות, אלא תעודת־תיירות• הדגל הישראלי
הפך לפיסת בד נטולת כל ערך
סימלי. הצבא הישראלי אינו צבא ״הגנה״
וגם אינו ״לישראל״ .השקל הישראלי
— עד כמה שהוא קיים — אינו
יותו• מתרגום לעברית של 15ל״י הדולר
(נכון לשעה זאת).
רק מטומטמים יכולים להיות מופתעים
מכך שדווקא אבירי הלאומנות,
כמו מנחם בגין, יצחק שמיר ואריאל
שרון, הם שחתמו על ביטול קיומה של
מדינת״ישראל. לאורך כל ההיסטוריה
חתמו לאומנים מסוגם על הסכמים
מבישים מסוג זה, והגנרל שרון אינו
מארשל פטן רק משום שרונלד רגן אינו
אדולף היטלר• לבגין נדמה, שכל עוד
מצויירים על פיסת״הבד שני פסים ומגן־
דויד, זהו דגל. אבל הדגל של בגין אינו
תלוי על מוט הריבונות. ליצחק שמיר
נדמה 9וכל עוד הוא מטייל בעולם עם
התואר ״שר-חחוץ״ ,הוא אכן שר. אבל

לא עברה בשלום
חתימת מיזכר־ההבנה האסטראטגי
בין ישראל ובין ארצות־הברית לא עברה
בשלום, מסתבר, בשוקי־הכספים בעולם.
כתבנו הכלכלי, העוקב בעירנות אחרי
המתרחש שם, בשווקים ובבורסות, יודע
למסור שעד־כדי כך השפיעה חתימת
המיזכר הזה, המכוון נגד הסובייטים,

111* 4

התנהגות המטבעות בבורסות
עד כדי כך
שביום החתימה נרשמו ירידות תלולות
בשערי הרובל ! עד כדי כך !
וזה עוד כלום לעומת התגלית הבאה,
של מר תדמור: ממש באותו יום עצמו,
כשנודע שארצות־הברית הצליחה לחתום
על מיזכר־הבנה כל-כך טוב, קפץ הדולר
לשחקים במיטב הבורסות בעולם ! עד
כדי כך!
שמיר כבר אינו שר אלא פקיד של
הסטייט־דיפרטמנט. לא כדאי לתרגם
לעברית את המונח הזה, וביכלל, אולי,
כדאי לוותר על העברית. למה לעשות
הצגות 1
מדינה שואפת ליחסי-ידידות ושלום
עם כל המדינות והעמים, כמו שנאמר
פחות־או-יותר, במגילת-העצמאות, שנחתמה
בירח מאי •1948 מדינת-ישראל
אינה מדינה לפי ההגדרה הזאת. מדינה
היא. של עם חופשי בארצו, כפי שנאמר.
פחות-או-יותר, במגילת־העצמאות. מדי״
נת־ישראל כבר אינה מדינה לפי ההגדרה
שהיא עצמה בחרה בה. אין מדינת־ישראל.
אין. יש גרורה אמריקאית. זה
מה שיש.

״טפחות לדיו ר״
התכלת המשלבת את כד ההטבות
הלתוות בתכלות החסכון המעולות:

חסכון צמוד
ריבית צמודה
משכנתא גדולה כתנאים מצויינים
לבחירתך־ 2מסלולי השקעה
נושאי רווחים

התוכנית שבבוא העת תממן אפילו 84/.ממחיר הדירה
(דירה שמחירה היו ׳800000״ ובהנחה שמחירה יעלה במקביל לאינפלציה)

בוו? שפחות

העולם הדה 2310

פא ן :

מיזכר

מאז 1946 איבדה יפאן את תדמיתה המיליטאריסטית.
כל ילד יפאני זוכה במידה גדושה של חינוך מכוון,
אנטי־מילחמתי. החינוך הזה אינו מילולי בלבד, והוא
כולל גם עליה לרגל למוסיאון בהירושימה, המציג
מוצגים מרשימים ומעוררי־זוועה, הממחישים את מוראזתיה
של המילחמה הגרעינית.
הרתיעה מנשק גרעיני אינה מוגבלת למערכת החינוך.
ביפאן קיים שמאל חזק ומאורגן, איגודים מיקצועיים
ואירגוני סטודנטים, המתנגדים בכל תוקף למיליטאריזציה
ולחימוש בנשק מתוחכם. אפילו המיפלגה השלטת, הלי-
ברלית־דמוקרטית, אינה׳ יכולה להתעלם מהלך־דוח זה.
היא נמצאת, אומנם, תחת השפעת ההון הגדול, אבל
יחסה לחימוש בקנה מידה גדול הוא זהיר. לממשלת יפאן
יש מדיניות מוצהרת וברורה בנושא הגרעיני: נשק
בזה לא מיוצר ולא מוחזק על אדמת יפאן.
לחץ אמריקאי. קשה לדעת אם היפאנים יצליחו
להתמיד במדיניות כזו. גורמים פוליטיים וכללכיים חברו
יחד ללחוץ על ממשלת יפאן לשנות את מדיניות החוץ־
והביטחון־שלה.
הגורם הכלכלי הוא. ברור מאליו. יפאן מוציאה רק
כחצי אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי שלה לצרכי חימוש.
מומחים כלכליים רואים בעובדה זו את הסיבה העיקרית
לצמיחה הכלכלית המרשימה ביפאן. לכך נוסף מאזן
התשלומים החיובי מדי עם ארצות־הברית, בבחינת עושר
השמור לבעליו לרעתו. עודף היצוא על היבוא של
היפאנים לארצות־הברית מגיע ל 15-מיליארד דולר!
סכום מדהים זד, נזקף בעיקר לזכות שתי חברות־הענק
ליצוא מכוניות, טויוטה וניסאן.
העיתונאי הבריטי דנים מקשיין מדווח על הקשר
הישיר בין הצלחה יפאנית זו לבין גל הפיטורים העובר
על פועלי פורד וג׳נראד מוטורס בארצות־הברית. הימין
האמריקאי מנצל את העוינות נגד יפאן ביעילות רבה.
הסנאטור ג׳סי ד,למס קרא למו״מ אמריקאי־יפאני בנושא
הביטחון ההדדי.
הלמס־ לא הסתיר שמטרתו העיקרית היא להכניס
לאמנה החדשה סעיף שיחייב את יפאן להגדיל את
רכישות הנשק ישלה בארצות־הברית. ראש ועדת בית־הנבחרים
ליחסי־חוץ, קלמנט זאבולסקי, וחבר הקונגרס
הרפובליקאי סטיבן ניל, דרשו מיפאן להוציא לפחות

אסטראטג

האנטי־סובייטיים ביפאן. ברית־ד,מועצות עדיין מחזיקה
באיי קוריל בצפון המדינה — עוד דוגמה קלאסית
לטיפשות אופיינית של מעצמת־כיבוש. אחזקת האיים,
עם כל חשיבותם האסטראטגית, גורמת לסובייטים נזק
מדיני עצום. אבל, כפי ׳שאמר ח״כ שמואל תמיר באחד
מגילגוליז הקודמים, שטח משוחרד לא יוחזר.
דנים מקשיין סבור שקיים גם לחץ פנימי על הממשלה
להקצנה מוגדלת לחימוש. חברת הענק סיטסיבושי,
המממנת חלק ניכר מתקציבה של מיפלגת השילטון,
מוכנה מכל הבחינות לייצוא מוגבר של נשק. מנהלי-
החברה מעוניינים בנתח גדול מתקציב־הביטחון שיוגדל
בהתאם, ויש להם סיכוי לקבלו.
מחנה השלום היפאני תולה, בכל־זאת, תיקוות רבות
במחאה המקיפה של הציבור ביפאן. מנהל הסוכנות
האמריקאית לפירוק החימוש, יוג׳ין רוסטוב, הצהיר
בטוקיו שאם האירופים יסרבו להציב טילים גרעיניים
חדשים על אדמתם, יופנו הטילים ליפאן ולארצות אחרות
באסיה.
הצהרה חסרת־טאקט זו גרמה למחאה חריפה של
ממשלת יפאן ולגל מחאות בקרב הציבור הרחב. הכיסוי
העצום בטלוויזיה היפאנית להפגנות האנטי-אמריקאיות
באירופה, הביא את הנושא לתודעת הציבור באורח חסר־תקדים.
מומחים לענייני יפאן סבורים ששנת 1982
תתאפיין במיצעדי־מחאה אנטי-אמריקאיים המוניים, ובעליית
כוחו של המחנה הניטראליסטי ביפאן.

כ פ ויי
בהדה בקרמלין
קריין הבי־בי־סי וורלד סרוויס לא הצליח
להסתיר את נימת האירוניה החריפה בקולו .״קשה
להאמין שהתוכניות הסובייטיות להקטנת כמות

צרפת: אמנה
חברתית חדשה
קרוב לוודאי שהוגה־הדעות הצרפתי ז׳אן ז׳אק רוסו,
שהאמין בכוחה של התבונה הטהורה, לא ראה בחזונו את
חברי הכת המיסטית הרי קרישנה מאכלסים את מעונו.
אבל זח בדיוק מה שקרה החודש בצרפת. אנשי הרי
קרישנה רכשו את מעונו העתיק, בן 50 החדרים, של
רוסו. הם שילמו עבורו מיליון דולר בכסף מזומן.
חברי הכת סיפרו לעיתונאים שאת הכסף הם השיגו
ממפירת עציצים, ריבה, נרות וסיפרי־קודש. אויבי הכת
טוענים, שחלק ניכר מסכום־העתק נובע מסחר-בסמים.
תושבי-האיזור מגלים עויינות רבה כלפיהם. האיזור מלא
כתובות נגד הכת, המוצגת כחבורת קנאים שוטפי-מוחות.
צרפתים רבים מוחים על מכירת בית רוסו לכת ורואים
בכך חילול־זיכרו.
חברי הכת ערים לבעיית יחסי-הציבור שלהם. הם
הסכימו לחתום חוזה עם המוכרים, שאסר על העובדים

שר־ביטחון שרון
מוסקווה 1812

שני אחוזים מהתוצר הגולמי שלה לצורכי ביטחון.
דרישה צנועה זו פירושה הגדלת תקציב הרכש היפאני
פי ארבעה !
היפאנים לא גילו, כמובן, התלהבות יתרה מהצעות
אלה. הם למדו במהירות רבה׳ ומפיו של ושר־מחוץ
אלכסנדר הייג עצמו, שאין להם, בעצם, ברירה. אם
לא יחול שיפור במאזן התשלומים בין שתי הארצות,
באמצעות רכישות נשק יפאנ״ות מוגברות, יטילו האמרי קאים
הגבלות יבוא חמורות על סחורות מיפאן, כולל
מכוניות.
ארצות־הברית מפעילה גם לחץ צבאי. מפקד הכוחות
האמריקאיים ביפאן, גנראל צ׳ארלס דונלי, הודיע שכוחותיו
באי היפאני אוקינאווה עשויים ׳להישלח לפעילות צבאית
במיזרח התיכון. הוא דרש מהיפאנים להכין צבא־מילואים
מקומי, שיחליף את הצבא האמריקאי בשעת חרום
במרחב. האמריקאים דורשים מיפאן לתגבר את הצי
ולדאוג לביטחון מיכליות־הנפט בכל נתיבי הים המוליכים
מהמיפרץ הפרסי אל המיזרח הרחוק.
רגשות אנטי־סוכייטייס. הממשלה השמרנית
ביפאן איננה ניטראליסטית. היא נקרעת עתה בין
המסורת האנטי־מילחמתית שנוצרה ביפאן מאז הירושימה,
לבין מדיניותה הפרדאמריקאית המסורתית. השיפור הרב
ביחסים עם סין תורם אף הוא להרעה ניכרת של היחסים
עם ברית״המועצות. הממשלה מיטיבה לשחק על הרגשות

הטילים הגרעיניים באירופה יושפעו באורח משמעותי
כתוצאה מהאיום החדש הנשקף למוסקווה
מירושלים. עם זאת ברור שישראל יזמה, משום-
מה, את מיסודם של יחסי העויינות שלה עם
ברית״המועצות. להתפתחות זאת יהיו השלכות
מרחיקות-לכת לא רק במערכת יחסי־חחוץ של
המדינה היהודית הקטנה, אלא לעצם הלגיטימא-
ציה שלח כישות ריבונית. לטווח ארון עלולים הסובייטים
לבטל את הכרתם בישראל. צעד כזה
עלול לערער את מעמדה של ישראל לא רק בקרב
המדינות הפרו״סובייטיות. הוא מסוגל גם לשנות
את גישתם של הפלסטינים אזרחי ישראל, המצויים
בחלקם הגדול בתחום השפעתה של המיפלגה
הקומוניסטית הפרו-סובייטית, למדינתם״.
קשה לחלוק על הערכה שנונה ומיומנת זו. אבל
לאזרחי ישראל קשה לצחוק. לפני שנים אחדות
עוררו הצהרותיו המדיניות של אריק שרון, חולה
שיגעון הגדלות המעצמתית, חיוכים. השבוע הוא
הצליח למשכן את עתידם של אזרחי ישראל כדי
לנסות ולהציל את החזון המטורף של ישראל
הגדולה.

חכר כת הרי קרישנח כישראל
פיאות נוכריות בבית ז׳אן ז׳אק רוסו

ועל ״המשתלמים״ בתורת קוישנה להסתובב באזור
בראשים מגולחים. כל החברים לובשים פיאות נוכריות,
לפחות לפי שעה. מנהיגי הכת הצהירו, שהם מבינים
את ריגשות התושבים ומבקשים להשתלב בקרב האוב-
לוסיד. המקומית באורח הדרגתי, מפלי להרגיז איש.
לפי שעה הם לא הצליחו כל-כך. השבוע נעשה הנסיון
הראשון להצית את הבניין. בשיחות טלפון איימו המציתים
שהמשך יבוא.

חיים ברעם

א 1שינו בשלם

ליוה מאוי נוטלי: בתו היחידה של המרו

בפבסלה פריסילה פרסלי את בתה בת וד ,13 דיזה־מארי,

לארוחת ערב במיסעדה הניו־יורקית המפוארת ג׳ואנה, לא היה זה
אירוע השמור לאם ולבתר. המתבגרת בלבד. היתה זו הפעם הראשונה,
מזה שנים רבות, שהעולם יכול היה להזין את עיניו בבתו היחידה
של אלווים פרסלי.
למראה הצילום של השתיים באותו ערב אפשר להודות: לא
רק שהבת ירשה מאביה אחוזה המוערכת בשמונה מיליוני דולרים,
כי אם גם תווי פניה המיוחדים, מזכירים לא במעט את פניו של
מלך הרוק, מימי נעוריו, עם עורו השחום וריסי עיניו הארוכים.
מבט נוסף באמה של ליזה מארי משלים את התמונה: הבת ירשה
גם משהו מפריסילה, ויש להניח שבעוד זמן קצר הן תיראנה
כאחיות.

הנסיבה ויאנה: בן או בת -הטיסו שיהיה לני הנווטוקזל

קארי גראנט: סוד הנשרים בנישואין
מי היה מאמין שהג׳נטלמן הסכסי שבתמונה הוא כבר בן 77ן
ובכן, אם קארי גראנט מצהיר על כך בעצמו — יש להאמין לו.
כשהוא מציג בגאווה את אשתו בת ה־ ,30 בארברה האריס, הוא
שובר את שיא הפרשי הגילים של הוליווד.
רבים מאמינים שהוא עוד יחזור אל הבד בחגיגה גדולה, לאחר
שפרש ממנו ב־ ,1966 זמנית כמובן.

זהו המעיל שכל אופנאי קארנבי מסריט (הידוע
כמרכז האופנאים הצעירים בלונדון) מעתיקים היום.
המעיל העוטף את ההריון המלכותי.
אין ספק, תושבי בריטניה עדיין חיים את כבוד
מלכיהם ואת חלומות הכתר. לפני שהתגלה לממלכה
כולה הסוד האחרון של הכנת היורש, ידע זאת
הד״ר פינקר, גינקולוג החצר. רק באישורו
פורסמה ההודעה הרשמית מארמון באקינגהם.
עתה מתכננים את הלידה לכל פרטיה, על-פי
הפרוטוקול ניתן דיווח מיידי לאומה כולה. כך

למשל נודע כי הנסיכה דיאנה מתאווה ללדת את
ילדה הראשון בבית־החולים נט נזרי שבלונדון, אך
צ׳ארלס רוצה כי הלידה תהיה בחבל ארץ הגאלים,
כיאה לנסיך שלה. לעומת שניהם יש גם לפרוטוקול
רצון משלו: רצוי, ממליץ הפרוטוקול, שהורים
שהם צאצאים ישירים למלך ולמלכה יביאו את
ילדיהם לאוויר העולם בבאקינגהם.
אם להתחשב במהפיכות האחרונות שחוללה דיאגה
בסדרי החצר (היא פיטרה את שרתו האישי של
בעלה) אפשר לצפות שרצונה הוא שיכריע בעניין.
העולם הזה 2310

חמתה מר: אימהות רדוגמה גם רתוק!(חנית
בשעה שביקר המלך חוסיין באדצות־הברית כדי
לשוחח עם מניהיגיה על עתיד המיזרח־התיכון,
המשיכה רעייתו, המלכה כור, לשחק את תפקיד
האם המסורה, גם כשהיתה רחוק מן הבית. בחצר
שגרירות ירדן בוושינגטון, היא יצאה לטייל עם

שני בניה האמה והאשם, שאותם התעקשה
ליטול עימה במסעה אל מעבר לאוקיאנוס. הצמד
המלכותי מירדן היו אורחיהם הרשמיים של הזוג
הנשיאותי נאנסי ורונאלד רגן במשך כל ביקורם
בארצות־הברית.

שילה קראו :
אלילת הדיאטה
של קדמרניה
שי ל ה ין י א|י (בתמונה -0
ימין) ראוייה בהחלט לתואר
של מאמנת־אלופים. הגברת בת
ה־ 45 טוענת שגוף האדם הוא
מכונה מורכבת ומושלמת ויש
לטפל בה בזהירות מירבית.
היא מזהירה מתירגולים מוגזמים,
שניתן בקלות להתמכר
להם, ומדיאטות־בזק שבהן אפשר
להוריד אולי קילוגרם או
שניים בין־לילה, אך גם חוזר
באותה מהירות.
השיטות שלה עולות לקליינ־טים
500 דולר לשבוע, וברשימת
לקוחותיה אפשר למצוא
את כארברה פטריי־

פנד, מרי טיילור מור, בט

מיד ד ר ורבים אחרים. הס
נאמנים מאוד למטעמיה המרזים,
כפי שמוכיח חשבון־הבנק
הטופח שלה .״אין כל רע בכסף,״
היא מתנצלת ,״זה
מאפשר לי גמישות בתיכנון
חיי.״ ללמדנו, שלא רק הגוף
צריך להיות גמיש.
להבדיל מן המטיפים שכל
דבריהם מן השפה אל החוץ,
אצל שילה קלאף כל הבית
מאמין בסיסמה ״נפש בריאה
בגוף בריא.״ בעלה רץ, מחליק
על סקי ומשחק טניס. בנה
הבכור הוא רוכב אופניים. בתה
האמצעית משחקת טניס ובתה
הקטנה החלה לאחרונה להשתתף
בתחרויות התעמלות.
הווו ד ח

הז ה

ח9 -*1

ב יה זארו רה: הלוליטה תגגוגגת
של המיליונר־הסוחד !#שולם ריקליס
הגברת הצעירה שבתמונה למעלה, קוראת לעצמה פיה זאדורה

והיא משוכנעת מעל ומעבר לכל ספק, כי ניחנה בכישרונות מישחק,
זימרה וזוהר. רבים היא לא הצליחה לשכנע, עד היום, אבל לפחות
אחד קנה את החבילה כולה, ושמו משולם ריקלים — המיליונר-
סוחר שיש החוששים שיזכה בדריסת-רגל במישרד־הביטחון הישראלי.
מדוע לא יתרום, אם־כן, כמה מיליונים פעוטים גם לגברת
הצעירה, הנראית כמו קטינה שנחטפה מן העריסה כדי לפתות
סבים טובים. לה יש דרישות וצרכים, וכדי לספק אותם,
מימן ריקליס סרט עלילתי בשם פרפר, המחפש עדיין מבקר אשר
יכתיר אותו כיצירת־מופת. הוא גם רכש חברת־תקליטים, כדי שלזמיר
הפרטי שלו יהיה מקום לחשוף את מיתרי גרונו באין־מפריע. היד
עוד נטויה והכיס פתוח, כדי למלא את כל משאלותיה של הגברת,
שלמרות מראיה הבתולי והתמים עברה כבר את גיל ה־ ,25 ורשמה
בפינקסה הפרטי יותר מפרשיית־אהבה סוערת אחת, בתקופה של
טרם ריקלים.
לעיתונאים היא מספרת, שהיתר, כל-כך ביישנית כשהיתה קטנה,
עד שהנזירות, שבמחיצתן התחנכה, קראו להוריה והמליצו לדחוף
את הפעוטה לקורסים של מישחק, ריקוד ואמנויות הבימה, כדי
שתתגבר.
החינוך הזה הצליח מעל לכל המשוער. בל מי שעוקב בשנה
האחרונה אחר המתרחש בעולם הבידור, מתקשה לפתוח טור רכילות
מבלי להיתקל בפני התינוקת שלה.
היא מכריזה השכם והערב כי משולם ריקלים הוא הכל בשבילה —
אב ומאהב, יועץ ומממן. מה הפלא שהיא סבורה כי הוא התשובה
לכל משאלותיה? השאלה היא רק כמה זמן זה יוכל להימשך כי
המלאך המושיע הכל-יכול הוא כבר בן .57

האיש ידוע
נעיקו
נ 13־ ק ד 1ם 0
שד נדאטו ,
אבו־חציוא
ונאשמים מטוסמיס אחרים, או
הוא טוען שעיסוקו העיקו
הוא גידו ר הדו ו ביש ואל

התושיה

תוסייה אויסטוקואטסבודי״:״?

כהן אינו מחליף בגדיו כשהוא בא בשעות הערב

!*111113׳^ 11י ך ךי 11

המאוחרות לביתו• רק בשבתות או בחגים, כשבני־המישפחה
יוצאים לטייל או לאכול, אין שלמה
לובש חליפה ועניבה, אלא בגדים ספורטיביים.

אלקה, המעידה על עצמה ש־
1 \ 11ע** 1 1 1 0 ? 1י י * היא אשכנזיה אמיתית, התחי־לה
לפתח את כישדון הציור שלה. כעת היא מציירת בביתה.

רד לפני שהייתי אשתו
של עורך־דין גדול, הייתי
אשתו של אדם מקסים, שבמינימום
זמן נותן מקסימום תשומת־לב.״
עורך־הדין הירושלמי, שלמה
תוסייה־כהן, מחייך חיוך קטן, בעוד
אשתו, אלקה, מהללת ומשבחת
אותו.
הצניעות היא אחת התכונות ה בולטות
באופיו של אחד מגדולי
עורכי־הדין ומן הוותיקים שבהם,
העוסק רבות בתחום הפלילי.
64 שנותיו אינן ניכרות לעין.
חיוניותו ומירצו מפליאים. עורך-
הדין המשופם, המלמד בימים אלה
סניגוריה על שד העבודה, הרווחה
והקליטה אהרון אבו־חצירא, יחד
עם עורך־הדין רם כספי — בנו
של חברו הטוב, מיכאל כספי —
מעיד על עצמו כי מיקצועו הוא
גם תחביבו העיקרי .״נכון שאם
רוצים, אז מוצאים זמן,״ מחייך
שלמה כשהוא יושב בביתו המטופח
להפליא, השוכן ברחוב שמריהו
לווין בירושלים ,״אולם העבודה
והמישפחה ממלאים את יומי
ואת חיי.״
למישפחתו העניפה של שלמה

בחצר ביתו של עורך־הדין עומד שולחן פינג־
1 1 (111
* י י י י פונג מיותם ועליו שיכבת אבק. בימים אלה
איו מרבים בני־המישפחה לנצל שולחן זה וליהנות מן המישחק.

לים. אחיו אליהו, שנהרג
שנה בתאונת־דרכים יחד
אחות לאה, שעה שהיו
להשתתף באזכרת אביהם,
היה עורך־דין.

לפני 14
עם ה בדרכם

הוא

מזכירתו של
חיי ם כוהן
^ שנת 1919 עלתה מישפחת
תוסייה־כהן מארם־צובא —
שמה העברי של ח׳לב אשר בסוריה.
שלמה, שהיה אז בן שג-

סבא בירושלים

שרה ושמואל עדן, הוריה של
אלקה, לא הביעו התנגדות לנישואי
בתם עם ספרדי. או לא היוו נישואי״התערובת סיבה למריבה.

1 ׳1ן 1ן 1עד היום שומר שלמה
1 11111 תוסיה־כהן תעודת-
הזהות המנדטורית שלו, שהוצאה
בירושלים באוקטובר .1938

מקום חשוב מאוד בחייו. בני-
המישפחה מקפידים להיפגש בשבתות
.״כל הילדים מתכנסים,״ מספרת
אלקה ,״אוכלים אצלנו או שאנחנו
יוצאים לאכול בחוץ.״
שלמה אוהב מאוד הן את המינד
גשים המישפחתיים האלה, הן את
המאכלים הטעימים לחיך, שאותם
מבשלת אלקה בכל ארוחה כזו,
והוא מקפיד על קיומם.
חמישה מתוך ששת ילדיו של
תוסייה־כהן גרים בירושלים. ארנון
הוא הבן היחידי שאינו גר
בירושלים. ארנון, או נוני, כפי
שקוראים לו בני־המישפחה, נשוי
למיכל, בתו של חבר הכנסת דב
זכין, והשניים חיים בקיבוץ לה־בות־הבשן
.״אבל רק לשנה,״ מס ביר
שלמה ,״משום שמיכל למדה
באקדמיה למוסיקה על חשבון ה קיבוץ,
והרגישה חובה ללמד שנה
בקיבוץ.״
תוסייה־כהן, בן למישפחה ספרדית
בת עשרה נפשות, אינו
עורך־הדין היחידי במישפחה. אחיו,
יצחק תוסייה־כהן, גם הוא עורך-
דין ואף הוא חי ועובד בירוש
נישואין
בירושלים

במרץ 1945 נישאו השניים. באותו
יום עבד שלמה עד השעה
,11 הלך לטקס החופה, נשא לאשה את אלקה וחזר למישרדו,

מעיד על עצמו תוסייה-בהן,
״הרגשתי נוח כשלבשתי *זליפה.״
מאז שעלה ארצה מתגורר שלמה
בירושלים, וגם את טקס בר-
המיצווה שלו ערכו בירושלים.

תיים, אינו זוכר את העלייה ארצה.
זיכרונותיו מתחילים בגיל
מאוחר יותר.
אביו של שלמה היה יבואן של
טכסטיל, שאותו ייבא מאנגליה לעיר
העתיקה ״ואת החנויות שהיו
בבעלותו אני כבר זוכר.״
את לימודי בית״הספר היסודי
עשה שלמד, בביודהספר הירושלמי
תחמזוני ומשם המשיך הלאה
את לימודיו בקולג׳ האנגלי טרה
סנטה, שבו למד עד שנת .1935
בין השנים 1935ד 1943 עבד ו־

למד עורך־הדין, שעליו מספרים
חבריו לעבודה, כי הוא אחד מעור-
כי־הדין ההגונים ובעלי ההופעה המכובדת
בבית־המישפט, בעת ובעונה
אחת.
תוסייה־כהן למד מישפטים ב־בית־הספר
למישפטים בירושלים
(״אז עוד לא היו מעילים וכובעים
כמו שלובשים היום בטקס
הסיום״) ועבד כמתורגמן וכמזכיר
בבית־המישפט•
בשנת 1943 התחיל שלמה לעבוד
וזמן קצר אחר־כך, תוך כדי עבודה,
הכיר את מי שעתידה היתה
להיות אשתו, אלקה עדן.
שלמה התחיל לעבוד במישרדו
של עורד־הדין הירושלמי אשר
לגויצקי, וכשנערך המישפט הצבאי
הראשון נגד חברי הגנה, שגנבו
נשק מהצבא הבריטי, הופיע ער
רך־הדין המתחיל במישפט. חיים
כהן, מי שהיה עד לפני חודשים
ספורים שופט בבית״המישפט ה עליון,
קיבל מטעם הסוכנות מינוי
להשקיף במישפט, והוא הביא עימו
(המשך בעמוד )78

חופשה מצה־׳ל

בבריגדה

דצמבר 1943 עת שירת בצבא.
שלמה השתחרר בדרגת רב־סוץ,

שלמה תוסייה-כהן יחד עם אלקה, עת שירת בצבא
בתקופה זו היו השניים חברים והשתדלו לבלוז
את כל זמנם החופשי יחדיו• את אלקה הביר בעת מישפט שנערך לחברי ההגנה

לבג הבותנה המעולים

לא הגדולים ביותר-אבל הטובין ביותר

אלביס, הגבעתרון וכל החברה הי שנים וה טו בי ם
מ חכי ם לכם ב״פופ״רקורד״.
אי ככה, ב״דיזנגוף סנטר״ תיפתח חנות מדליקה לתקליטים.
תוכלו להזיל דמעה נוסטלגית עם כל הגדולים: האחים אברלי,
מי אורבינסון, פטר וגורדון, אלביס, קליף ועוד הרבה כמותם שתמיד
נעים להיזכר.
למציאות תנחית אתכם בחזרה מוזיקת רוק ״קסח״ של שנות ה־80
כך שבלאגן מוסיקאלי בטוח שיהיה.

פרסום שלומי

חנויות סופר ג׳ינס:
תל־אביב• רח• יהודה ה מכני? 5טל 456351
ר חו בו ת: רח׳ הרצל 181 טל 76274 .־054
רמ ת-גן: רח׳ דייר כהן ,2פינת ביאליק ,66 טל 734730
ירושלים, רח׳ יפו 50 מיו העמודים טל 233559,־02

נושים ונז

הגיעו מגפי בוקרים

0 0 ^ 8 0 ¥ 80015
תוצרת ארצות־ הבריח

תן טרמפל חיי ל
311

הוו רדת

הז ה

0x10

אנשים

01ח״כ הליברלים, בני
שליטא, גילה שראש־הממ-
שלה, ,מנחם בגין, דיבר עי-
מו בפעם נוספת ביום שבו
פורסמה בעיתונות הידיעה על
החקירה נגדו. בתחילה, במליאה,
אמר לו בגין בקול
רם, כדי שכל הנוכחים ישמעו
:״בני, אני לא מאמין
לאף מילה שנאמרה עליך.״
אחר־כך, במיסדרון, הוא ניגש
אליו ושאל אותו :״בני,
למה שלא יציעו גם לי פעם
שוחד מיני?״
׳ 0שליטא סיפר למראיינו,

מסע אין מציעים שוחד מיני למנחם ב1ו*.ן,
101־ 111 סירבה פנינה רוזנבלום להצטלם

איתן דנציג, שבאחד הפיר־סומים
עליו, בעיתונות, פנו
אליו, טלפונית, אפילו שופטים,
כדי לעודד אותו ולומר לו
מה דעתם על החקירה.
__ 01 כשהתבקשה פנינה רו־זנבלום,
שהופיעה באותו
ערב, ללחוץ את ידו של שליטא,
לצורך תמונה משותפת,
ביקשה לדעת מיהו. אחרי ש הוסבר
לה במה הוא זכה ל-
פירסום, ענתה :״זה לא בשבילי
להצטלם איתו!״
0התחרות בין רופאים לגבי
ראשוניות המידע על

התקפי־לב של

נבחרי־ציבור

באה לידי ביטוי כששימעון
פרס הועבר מהמטוס, שנחת

בנמל־התעופה בלוד, לבית־החולים
שיבא בתל־השומר.
הראשון שקיבל את ההודעה
היה דווקא הפרופסור שלמה
לניאדו, מנהל המחלקה ה־בבית־החולים קרדיאולוגית איכילוב.
כל הקרדיאולוגים
היו באותו ערב במלון היל־טון
בירושלים, שם נפתח כנם
הקרדיאולוגים, והרופא התורן
של שירות-חולי-לב, הד״ר
סטפן אלכסנדר לנדס, רופא
בכיר באיכילוב, בשעות
היום, מצא לנכון לדווח על
אישפוזו של פרם קודם־כל לבום
שלו. לניאדו, שנקרא מ חוץ
לאולם וקיבל את ההודעה
הטלפונית, לא סיפר זאת
לאיש, והפרופסור הנרי נוי
פלד, מנהל מכון־הלב של
בית־החולים בתל-השומר, ש לא
קיבל דיווח מרופאיו, נודע
לו על חאישפוז רק למחרת
בבוקר.

מדמיע נגד מרצים וסטודנטים
שבאו בשבת שלפני כן ל רמאללה,
כדי למחות על סגירת
האוניברסיטה של ביר־זית.
אחד המפגינים, הבימאי

מכונית שלהן ברחוב גורדון
בתל־אביב, כאשר הגיח נהג
כחול-עיניים ומפצח־גרעינים,
טען שמקום־החנייה מגיע לו,
הלם במכונית הצעירות ואיים

0 1העצה שקיבל פרס לפני
שעזב את בית־החולים היתה
שיפסיק לעשן. נראה שהתעל-
פותו במטוס באה כתוצאה מהתקפה
של הרעלת־ניקוטין.

ך 10*10 מנהל לישכת״העיתונות הממשלתית יצא מ־

י 1י • 1 - 0בית־אגרון בירושלים, שבו שוכן מישרדו, ושבו
מצוי גם מועדון העיתונאים. באותו זמן התאספו שם עיתונאים
שהתכוונו לצאת משם למערכת ״אל־פג׳ר״ בירושלים המיזרחית,
כדי להפגין נגד סגירתו. בעודם משוחחים בפתח הבניין עם עורך
העיתון הערבי, חנא סניורה, הבחינו המפגינים בחפץ, והציעו לו
להפגין גם הוא. בתמונה עומד חפץ (באמצע) ליד עורך ״אל״פג׳ר״.

01 אחרי 35 שנות-עישון
הפסיקה רעייתו של ראש־הממשלה,
עליזה 3גין לעשן.
עליזה, הסובלת מאסטמה
חזקה כבר מזה 30 שנה, נהגה
לעשן שתיים־שלוש חפיסות
ביום, למרות שבאחרונה היא
אושפזה על רקע זה בבית-
חולים. בעלה ניסה להעמיד
אותה על חומרתי המצב, שבו
היא נזקקה לבלוני־חמצן גם
בביתם אחרי עישון של סיגריה,
אך לשווא. מי שהצליח
לגרום לה להפסיק לעשן הוא
הפרופסור מרווין גדטסטן,
ששוחח עימה על־כך במשך
כמה חודשים. לדבריו, עשה
זאת בדרכי שיכנוע ולא באיומים.

״מדוע
אתם לא עובדים?״
שאל עובר-אורח נזעם
את המפגינים, שהתקבצו לפני
מישרד־ד,ביטחון, בשעות
שלפני־הצהריים, כדי למחות
על השימוש באלימות ובגאז

מוחם ס ב ידור

בבגד־ים, חבוש בכובע־ים ועטוף
במגבת גדולה, צולם בבוקר היום
השישי האחרון בבריכת גורדון בתל״אביב. למרות חקור, השתתף
יושב־ראש הכנסת, יחד עם משכימי־קום אחרים, בטבילת״בוקר
במי״הבריכה הצוננים. לפי מראה פניו, קשה לדעת אם נהנה מכן.

אברהם, הפנו* ,השיב :״אני
לא צריך לעבוד. אני משקיע
בבורסה.״ עובר־האורח נדהם
והלך לדרכו.
111110 0 1 7 1

• #י* י 11 כוחות־הביטחון בשעת פיזור
אוניברסיטת ביר״זית. המפגינים
העזלס הז ה 2510

עבר מול מישרד-הביטחון בתל״אביב, בשעה שנערכה שם הפגנה של
פרופסורים וסטודנטים, אשר מחו על התנהגותם הברוטאלית של
הפגנה של ישראלים שבאו לרמאללה פדי להביע התנגדות לסגירת
סברו כי מוסינזון בא להצטרף אליהם, אך הוא מיהר להסתלק מהמקום.

! 0שוטרת חמורת־סבר, שרשמה
דו״חות חנייה, נקראה
על־ידי שתי צעירות להגן
עליהן .׳השתיים החנו את ה־

עליהן באיומים שונים. השוטרת
ניגשה אל האיש והזהי רה
אותו. היא לא ידעה כי
אחת הצעירות היא ענת
סכידור, בתו של יו״ר הכנ סת.
השניה היתה לינדה
רמכאום, מי שהיתה אחראית
לעיתונאי־החוץ בלישכת־העיתונות
הממשלתית.

הנ 11 של של
בנ סיו
כך שיכלה להציץ בשעת הריקוד אחיו של הקריין יעקוב בנאי,
מעבר לכתפו ולראות מה מתרחש של הזמר יוסי בנאי ושל הגשש
באולם־המסיבות של מלון דן• .גברי בנאי, עשה זאת שוב —
המלון נתן לאיש־הקונגרם
הנחה גדולה, והגיש לאורחים כיבוד
ביד נדיבה ו כשהייתי
בארצות־הברית,״ סיפרה גילה אל-
מגור ,״צ׳רלי עשה ׳לי הפתעה והקרין
את הסרט מצור בארכיון
הלאומי, כשאורה הכבוד היה
ג׳וזף פיסקו״ .לכן, כשהיתה
עכשיו אלמגור בארצות־הברית,
ביחד עם בעלה, המפיק יעקוב
(״יענקל׳ה) אגמון ושמעה כי
וילסון רוצה לעשות מסיבה לחבריו
בארץ, נטלה על עצמה את
המלאכה ואירגנה למענו מסיבה
חיים בנאי,
לתיפארת

11ל 71111111

חגר הקונגוס צ׳ארלס
וילסון רוקד בחברת״ של
11- 111111 ( 11
ידידתו הטובה, השחקנית גילה אלמגור. וילסון,

הוא פתח מיסעדה השוכנת בתחנת
הרכבת בירושלים, ובהתאם
לצו־האופנק האחרון הוא קרא למקום
בשם העברי: התחנה .״גם
את שמות המשקאות תירגמו לעברית•
כאן לא ידברו בדולרים, אלא
בשקלים. אני לא מבין מה קורה
במדינה הזו, אפילו בגין לא מדבר
יותר בשקלים״ • 8 0אוד־ללה,
בתו של חיים, המשרתת ב־גלי־צה״ל
והתחילה בימים אלה
את תקופת שירות הקבע שלה בתחנה,
פגשה במסיבה את תת־אלוף
(מיל׳) בנימין (״פואד״) כן־
אליעזר .״אולי אתה יכול למ-

שהוא חבר-קונגרס מזה תשע שנים, וחבר בוועדה
לענייני רכש, בא לארץ יחד עם שישה חברי-קונגרס
נוספים. מכאן המשיכו חברי המישלחת לריאד.

לית שניה, שרקדה עם איש־הקונגרס,
מיודדת עימו גם היא
מזה זמן רב: שרה סלע, אשתו
של נשיא מכון־וייצנזן הפרופסור
מיכאל סלע. אך שרה העדיפה
לרקוד עם בעלה, שאינו גבוה מדי,

בגו בובה

נראית ידידתו של חבר הקונגרס צ׳ארלס וילסון.
ידידתו האמריקאית באה עימו למסיבה, אולם
היא לא הפריעה לו ליהנות מן הפגישה עם חבריו הישראלים.

בנאים בשפע

חיים בנאי (מימין) יעקב בנאי (במרכז)
וגברי בנאי, במסיבה לכבוד
פתיחה המיסעדח של חיים. יוסי בנאי האח הרביעי, לא בא למסיבה.

חבר־הקונגרס ארוך־הקומה מ־טכסאס,
צ׳ארלס וילסון, הוא
חתיך לא־נודמלי, המזכיר את ה מושל
בסידרה בנסון. אין הוא ה חבר
החשוב ביותר בקונגרס, אך
הוא חבר בוועדה החולשת על ענ ייני
הרכש, ומשום כך באו למסיבה
לכבודו שר־ד,ביטחון, אריק
שרון, אשתו לילי, והרבה ישראלים
אחרים האורחים
התחלקו לשני סוגים: ידידיה של

גילה אלמגור, שהתבקשה על-
ידי וילסון, לארגן את המסיבה
למענו ועל חשבונו, ואנשים הק שורים
בעיסקי־רכש, כמו דויד
קוליץ גבה־הקומה, ידידו ושות־פו־לשעבר
של עזר ייצמן, שגילה
כי וילסון עולה עליו בגובהו
בעשרה סנטימטרים לעומתו
גילה נמוכת־הקומה כימעט
שנעלמה בזרועותיו של וילסון,
כאשר רקדה עימו ישרא־

שרה סלע, שרקדה עם בע־
11| | 1 |*|1 71ן!ך
לה, מיכאל סלע, נשיא
*•יאי
מכון וייצמן, סוקרת במבטה את שאר הרוקדים

ואת השולחנות העמוסים בכל טוב. שרה הכירה
את וילסון בהפסקת האש הראשונה במילחמת
יום הכיפורים. ומאז נשארו השניים ידידים.

משיני הצדדים

המנשקת היא לילי שרון, אשתו של שר־חביטחון אריאל
(אריק) שרון, שרקדה עם בעלה ונישקה אותו בהתלהבות
רבה. אריק מיודד עם צ׳ארלס וילסון עקב קישרי העבודה שביניהם. אורח אחר שהיה

צוא לי עבודה?״ שאלה אודליה
את פואד .״אוכל להיות אשת יח־סי־הציבור
שלך,״ היא הציעה.
״את חושבת שאני צריך עזרה
בנושא זה?״ ״אולי אתה לא צריך,
אבל אני צריכה בוס 1חברי
המחזמר ברנשים. וחלומות אוהבים
להיפגש האחד עם השני ב נוסף
לפגישותיהם מאחרי הקלעים,
והם מוצאים מידי כמה שבועות
סיבה למסיבה וסיבה לפגישה. בימים
אלה יצא לאור תקליט המח זמר,
ומשתתפיו ערכו ארוחת־ערב
עליזה ו • למרות שלחלק משחקני
המחזמר יש סיבות טובות

שלא לחגוג ולהפגין מצב־רוח
ירוה התגברו כולם על כאביהם
ונתנו לשימחה לגבור על העצב
שולה חן, שידה עדיין
חבושה בגבם, התגברה על הכאב

במסיבה, הוא תת״אלוף (מיל׳) אהרון (״יאלו״) שביט, שהכיר את וילסון כשהיה הנס
האווירי בשגרירות ישראל בוושינגטון. אל המסיבה שערך וילסון הגיעו שני סוגי אנשי
ידידים של גילה אלמגור ושל צ׳ארלס וילסון ואנשים הקשורים בעיקר בענייני ר!

הפיסי, ואילו אילי גורליצקי ואשתו,
רותי לדמן, רקדנית ב־מיקצוע,
התגברו על כאב־הלב
שלהם. השניים איבדו, לפני כשבועיים,
את בתם הפעוטה שנולדה
כפג ולא הצליחה, למרות מאמצי
הרופאים, להמשיך לחיות 1
מסמר המסיבה היתה העוגה הענקית,
העשוייה ברובה קרם משמין.
כל היפהפיות, השומרות בדרך־
בדרך־כלל על מישטר דיאטה,
שכחו בערב זה את עקרונותיהן,
הסתערו על העוגה במהירות, ובתוך
רגעים היא נעלמה כאילו ולא
טיבי זכרוני 1
היתד.,

השגחה עליונה

רותי לדמן, אשתו של אילי
ליצקי, משגיחה על בעלה ה
תולל בתמונה (מימין) מסביב לעוגה. שולה חן (מימין) וחנה ל

מדוע החליט מפיק ..כלסטק״ לחפוף את ראש
המדינה. ואיך הצילה הבוזבת לענ״ד־רפזאה ח״־אדם
טה ורואה נהגים הנוהגים ב־חוסר־זהירות,
אני בטוח שזה
קורה להם משום שהם קראו
בבוקר את הארץ.״
81 אחת מערות־התביעה ב־צלם־הפורנו של מישפטו
דניאל
גרנות היתה עדה
כנר, אמו של קריין הטלוויזיה,
דן כנר. היא עבדה אצל

8עורך־הדין שייצג את
המערך בעתירה לבית־המיש-
פט העליון, לפני הדיון על
הצעת אי האמון, הוא אמ נון
לורך, בנו של מזכיר-
הכנסת, נתנאל דורך.
81׳ לדיון בכנסת שהחל
אחר־הצהריים, הופיעה הטלוויזיה
בהרכב מוגבר. מילבד

אמנון חבינשט״ן
^ ייי

ול/י-י ׳

סי>צימי•7
ייצא

ג^ / 16 1

^ 00*5ל,רד׳

ויי׳ מ 7/2גי|י? ״ לינ7י ז ׳

וויזיד. עלה במוחו אחרי ש בתו
חזרה בפעם הרביעית מ־בית־הספר
כשיש לדי כינים.
״אז החלטתי שאני אחפוף לא
רק לה את הראש, אלא לכל
המדינה.״
׳ 8המיבצע הבא שגינת
מכין לצופי כלבוטק הוא מב צע
סימון מכשירי־חשמל וח־

! 8הכתבת לענייני רפואה
של ידיעות אחרונות, דבורה
נמיר, לא תיארה לעצמה שאחרי
שתעבור קורס מזורז
להחייאה במגן דויד אדום,
הכולל הנשמה ועיסוי-לב, היא
תציל אדם שלקה בהתקף־לב.
לפני שלושה שבועות היא
שהתה במספרה ברמת־גן, ו־

*,מייי׳״יסי יי׳
״ פלד׳ לימת

אמריקנו אמרטו
וודקה לימון הרביעיה החדשה
של ־׳כרמל״
צקה ראשון• אצלכם בבאר

ז כרמל מזרחי
מייזב׳ ראשין יציו 1יזנוין ״לקב

בן ה־ ,17 תלמיד גימנסיה
הרצליה בתל־אביב, חבר בחוג
התיכוניסטים של תנועת שינוי, מכחיש כל קשר עם ח״כ שינוי
בעל אותו שם. רובינשטיין הצעיר צולם בכניסה לבניין עיריית
תל־אביב, שם קיימו צעיר התניעה מישמרת־מחאה נגר מינויו של
רחבעם זאבי לתפקיד מנכ״ל מוסיאון הארץ. בתמונה השמאלית :

חיים יכין, הכתב הפרלמנ טרי,
היו במקום יאיר שטרן
ומנהל מחלקת־החדשות של
הטלוויזיה, טוביה סער.
שטרן לא התלהב מהרעיון שהדיון
יימשך עשר שעות,
משום שהוא ״חייב להישאר
במקום עד שיפרקו את הכבל
האחרון,״ כדבריו. הרגיע אותו
יוסי כרין, דובר חרות:
״כבר בעשר אתה תהיה במיטה.״

8הכתב הפרלמנטרי של
מעריב, ירסף זוקס מן, היה
מוטרד מאוד מקיום הדיון. לדבריו,
זהו זמן לא טוב, משום
שהוא עובר לדירה חדשה.
אמרו לו :״מי עובר דירה בחורף
בירושלים?״ ענה וקסמן
:״מי שעוזב את החברה
שלו.״ אמרו לו :״עוזב בחורף?״
ענה :״עוזב מי שיש
לו כבר י אחרת.״
! 8״אני מחרים את עיתון
הארץ,״ אמר הפרופסור צבי
יעכץ לעיתונאי אידן שחו רי,
שביקש לראיין אותו למוסף
השבועי של העיתון.
שחורי, שהאזין להרצאה מאלפת
של יעבץ על הברית שחתם
יהודה המכבי עם רומא,
ביקש לראיין את ראש החוג
להיסטוריה כללית באוניברסיטת
תל־אביב על הנושא, ה מתקשר
עם חג־החנוכה והן
עם חתימת המיזכר האסטרטגי
עם ארצות־הברית. יעבץ,
המתמחה בהיסטוריה של רומא,
טען שהארץ השמיץ אותו
לפני כ־ 15 שנה, ומאז אין
הוא קורא אותו. לפני שני תק
הוסיף יעבץ :״בכל בוקר,
כשאני נוסע לאוניברסי־

גרנות במשך כמה חודשים שהדפיסה כמזכירה־כתבנית,
עבורו חומר בשפות זרות.
היא התפטרה, לטענתה, משום
שראתה שהיא עובדת במקום
לא־מכובד.
81 מפיק תוכנית הצרכנות
כלבוטק, רפי גינת, סיפר
שהרעיון למיבצע חפיף בטל-

שאול ביבר (משמאל) עבר במקום, וטען שהוא לא מבין מה הרעש
ושאין לו עמדה בנושא. השחקן שלמה וישינסקי (מימינו) עצר
את הטוסטוס שלו, ניגש למפגינים וטען שהוא מתנגד לרצח האופי
שעושים לגנדי .״לי יש חברים ערבים. מחר יגידו שזה לא חינוכי
שאני אופיע בקא 5רי, ואולי יוסיפו שאני מרגל. כשמאלני, אני
בעדו.״ בלישכת ראש״חעיריה נערכה באותה שעה ההצבעה למינוי.

פצים יקרי־ערך בבתים על-
ידי עיפרון אלקטרוני, שיסמן
את מיספר תעודת־הזהות של
בעל החפץ על החפץ עצמו,
כך שאם ייגנב, ניתן יהיה לזהות
את בעליו. המיבצע
יכוסה על-ידי בני-נוער מכל
הארץ, ועל כל בית שיסומן
תודבק תווית־זיהוי מתאימה.

ראתה שאחד הלקוחות שם
כדור מתחת ללשונו, והיה
ברור לה שהוא חולה־לב ש חש
ברע. לפתע הוא צנח במרכז
המיספרה. כולם התק הלו
סביבו ורצו להזיז אותו.
נמיר התקרבה אליו וראתה
שהוא אינו נושם. היא ביק שה
שלא ימשכו אותו, אלא

1״ מיס מר בגין: נ טנ ט ת!
ראש־הממשלה מנחם בגין כתב ליואל מרק^ס
מהארץ מיכתב מפורט על נפילתו באמבטיה, וטען
שהוא אינו מסתיר את מחלותיו מהציבור, אך
הוא הוסיף ׳שבעניין זה כל אחד נוהג לפי הכרתו.
במישאל־בזק של ׳העולם הזה נשאלו אנשי־ציבור
מה דעתם על המיסמך, ואם הם היו מוכנים לחשוף
את מחלתם לציבור, אילו חלילה אושפזו, והם
השיבו :
• אורה נמיר, ח״כ המערך :״אני מעריכה
את אומץ והלב וגילוי־הלב שלו. העניין נתון
לשיקול דעתו של כל אחד. לא הייתי מסכימה
לפרם כל פרט ופרט.״
• אליהו שפייזר, ח״כ המערך :״מיסמך
אנושי. אין שום ספק בכך. זה ודאי נגע ללב
רבים. מאידך, זוהי חשיפת־יתר, ניגון־יתר על
המיתר הזה, כימעט ער כדי ניצולו. הייתי מניח
את ההודעות לרופאים, אך שלא תהיינה כדי
לעורר רחמים או התחשבות־יתר.״
9שושנה ארבלי־אלמוז׳לינו, ח״כ המערך:
״לא קראתי את זה. לא הייתי בבית. ישנם אנשי-
ציבור שהציבור לא כל-כך מעוניין לדעת על
מחלתם. יש סיווג גם בעניין של מחלות.״
• אהרון הראל, ח״כ המערך :״ראשי־ציבור
צריכים להיות יותר חשופים, אך לא כמו הפטפטת
של בגין. אני בהחלט בער.״
6 :זבולון המר, שר-החינזך-והתרבות :״לא
קראתי עוד. לא יודע מה לענות לך על זה.

השאלה היא אישית, ואדם יכול לענות רק כשזה
קורה לו.״
• 1יוסי שריד, ח״כ המערך :״קראתי את זה
בעניין. אני ילא יכול לומר שזר, לא דיבר אל
ליבי. לגבי, הייתי עומד על כך שהרופאים יפרסמו
את כל המידע עלי.״
• חיים קורפו, שר־התחבורה :״לא אוכל
להגיב על שאלתך.״
•:מרדכי (״מוטה״) גור, ח״כ המערך :״לא
קראתי את-זה. שמעתי על המיסמך ברדיו, וזה
הספיק לי. לדעתי אץ מה להסתיר ואין מה להתבייש
כשמתאשפזים בביודחולים״.
• פינחס גולדשטיין, ח״ב הליברלים :״לא
בטוח שעם ישראל דיה צריך לשמוע בדיוק
בה אירע לו. אני לא הייתי מוכן שיפרסמו עלי
מידע רפואי, כל עוד אץ למחלתי קשר לתפקידי
הציבורי.״
$מיפה דיים ר, ח״כ חרות :״לא בכדי
עיתון הארץ גתו לו את הכותרת, מיסמך חסר
תקדים׳ .קשה לי ׳לשפוט, כי אני לא בגיל שמת־אשפזים.
אך לא הייתי רוצה שיפרסמו עלי הכל.״
• שרה דורון, ח״כ הליברלים :״דעתי על
המיסמך טובה מאוד. מצד אחד הציבור רוצה
לדעת, ומצד שני יש לו טענות ז אילו הייתי
ראש־ממשלה — מה שאני רחוקה מאוד —
הציבור היה צריך לדעת. אך אם הפאצינט מבקש
שלא, זה חייב להיות בתיאום עם הרופא.״

שיתקשרו עם מגן דויד אדום
וימסרו שמישהו לקה בהתקף-
לב. אחר־כו פתחה את אי שוניו
וגילתה שהם מורחבים.
כתלמידה טובה היא זכרה שזהו
סימן לכך שנגרמה חסי מה
והופסק זרם־הדם למוח.
היא שכבה עליו ועשתה לו
עיסוי־לב. כשהגיעו החובשים,
כעבור חמש דקות, כבר פתח
האיש את עיניו. הוא הובהל
לבית־חולים ושם התברר שה עיסוי
על ריצפת המספרה
הציל אותו מפגיעה מוחית.
כשיצא האיש מבית־החולים
הוא שב למספרה וביקש למסור
לזו שטיפלה בו ביעילות
במקום, שהיא הצילה את חייו.

נון־הכנסת וסיפר שהוא הוז מן
להשתתף בתוכנית־הטלווי-
זיה מהון להון. הוא נשאל מי
יראיין אותו .״מה זה משנה?
בין כה וכה הם יקרעו אותי
בעניין הפרדסים והתפוזים.״

פסוק• ה שבוע
>• רופאיו שד מנחם
כנין לבגין :״השבר הוא

טוב.״
• 1כ נין :״הפכו אותי ה אחיות,
האחים, והרופאים וגם
הפרופסורים.״
• 1הנ״ל נ ״כל זמן ד,ישי-

1 1 1 1לא צולם כפי שנדמה מאחורי סור״
גים, אלא בשערי בית־המישפט בירו*!
1 1 9 1

שלים׳ כשבא לשמוע את המשך מישפטם של שלושת בניו הנאשמים
ברצח ח״כ הבדואי חמיד אבו־רביע. מועדי האב לא יבקר במקום
עוד פעמים רבות, משום שהמישפט עומד להסתיים בימים הקרובים,
אחרי שהתברר ששלושת הנאשמים אינם מתכוונים להעיד.

! 8ח״כ המערך
חריש עוסק בזמנו החופשי
בחלוקת סחורה לחנויות מובחרות
לחפצי־נוי בירושלים.
אין זאת שחריש, המשמש גם
כיועץ כלכלי פרטי, זקוק ל משכורת
נוספת. הוא מפיץ
את מוצרי־הקרמיקה של אשתו,
עי די ת, שתחביבה הפך
מיקצוע.

מיכה

0עיתונאי ידיעות אחרונות,
מרדכי גילת, סיפר
בערב־ראיונות עם מני פאר
שבשלב מסויים, כאשר חקר
את טענותיו של שוטר כאילו
נתן כשוחד שני מציתים למפקד
מישסרת מחוז תל-
אביב, אכרהם תורגמן, סופר
לו ששר מסויים בממשלה
רמז שכדאי להוריד פרופיל
בעניין, כדי ״שלא תהיה
פה פרשה שניה של ( א ה רון)
אכו־חצירא.״ מני
שאל את גילת מיהו השר, אך
גילת שתק. מני המשיך :״מותר
לי לנחש שהוא אשכנזי?״
גילת :״אין תגובה.״ מני :
״מכיוון שאין שר מיוחד לענייני
מישטרה, מותר לי לנחש
שזה שר־הפנים?״ גילת
חייך ושתק.

{ :סגן שר החקלאות, פסח
(״טייסי״) גרופר, ישב במיז־העולם
הז ה 2310

בה (ישיבת ממשלה) היתד, לי
בחילה נוראה״ __
• הנ״ ל נ ״בבוא היום
אודיע אם אני מסוגל למלא
את תפקידי.״
ו• הנ״ל ו ״אני רואה ככל
אדם, בשתי עיניים, גם
באלכסונים.״

#ח״כ חירות מיכה

רייסר, על מינוי רחבעם
(״גנדי״) זאבי כמנהל מוסיאון
הארץ :״מה, רק שילטון־
החוק חשוב? יש עוד נורמות.
חברות, למשל.״

* הבדרן דודו דותן,
על מגיפת הכינמת :״כל המדינה
מגרדת, וזה לא מחיש-

• ח״כ המערך, הרם

מנחם הכהן, על דברי אריאל
שרון, שבתולדות ישראל
לא נחתם הסכם, כפי שהוא
חתם עם ארצות־הברית :״אוי,
כמה שזה נכון!״

#ח״כ המפד״ל, הרב

חיים דרור,מן :״איני מתנגד
לטלוויזיה. רק הדמויות
שמופיעות בה מפריעות לי
לפעמים.״
• ח ״כ יצחק רכין, על
השאלה הקלאסית אם הוא
יתמודד שוב :״אילו הייתי
אומר לא, היו מאמינים לי?״

בלינים

מאת

דניאלה שמי

האגן יסאיס
שלד 1י ש:
מומכיס צובעים
נה נ ים
חזנסכים
...המון
חגיגה לאוהבי הריהוט להרכבה עצמית:
״־תיש״ הביאה לישראל א ת רהיטי
האורן הידועים של ״אמריקן פורסט״
בסגנון כפרי— קלאסי.
אתה קונה אותם בקלות, לוקח אותם
בקלות לביתך— ומרכיב אותם ״בכיף״
בהתאם להוראות ברורות ופשוטות,
המיועדות לכל אחד(גם לחסרי כשרון
בנגרות אינך זקוק אלא למברג
ופטיש; כל השאר נמצא עם הרהיט
בתוך ה״קיט״.

העולם הזה 2310

1* 1דעש
מחסני דניש :

לאחר שסיימת את מעשה המרכבה,
ניצב לפניך רהיט יפה ומושלם עד הפרט
האחרון(ואיש לא ישש שהרכבת אותו

כל שנותר לך לעשות הוא לבחור אתה
מראה יהיה לרהיט החדש שלך-טבעי
(לכה) או בגוון כלשהו ו ...לצבוע!

בוא לקנות את האמריקאים של
״דניש״-החודש במחיר הכרות.
המחירים במזומן בשיטת ״שלם
וקח״ .אפשרות ל 3-או 6תשלומים
בתוספת קטנה למחיר.

חיפה: ככר סטלה מאריס, הכרמל הצרפתי. באר -שבע: וזז׳ החלוץ .124
רמת-גן: דרך דבוטינסקי .104
תל־ אבי ב: דרך פ״ת, צומת גהה קרי ת-אריה. חיפה: כביש עכו חיפה מול צומת קרית אתא בנין .3ירושלים: ח ד ירמיהו ,19 רוממה.
ורשבסקי־פריליד

ל א אשה חוקית, ל א

ויח 3ונ 11 יה
תי אמרת לאשתך בפעם האחרונה שאתה אוהב
אותה ז״ — בשאלה זו השיב פקיד אמריקאי בכיר
השבוע׳ כאשר נשאל מה החידוש במיזכר־ההבנה היש־ראלי־אמריקאי
על שיתוף־ר,פעולה האסטראטגי.
היתה זו תשובה אדיבה, מכיוון שהיא התייחסה אל
ישראל כאל אשה חוקית, שיש ללחוש באוזניה מדי
פעם מילות־חיבה. מיזכר־ההבנה נועד להביע לה אהבה
מחודשת, גם אם אין בו תוכן ממשי.
אחרים לא סברו כי המיסמך הזה מבטא יחסים בין
בעל ואשה דווקא. הם ראו בו מעשה של זנות, כשהאשה
משדלת את הגבר, וזה השתכנע אחרי מאמץ רב להזדקק
לשרותיה.
יש אומרים שגם. דימוי זה אופטימי מדי. שהרי היצאנית
היא אשה הגונה, הנוהגת ביושר. היא מוכרת שרות
מסויים תמורת אתנן מסויים.

לפי תפיסה זו, ישראל דומה עתה יותר לנימפומנית
מזדקנת, ,המבקשת לכפות את
חסדיה בחינם על מאהב זקן, המואס כה, וש
״ כוודאי אינו מעוניין להופיע בהכרתה בפומבי.

בכנסת, בשעה שהוגשו ההצעות להבעת אי-אמון לממשלה.
הטענות שהושמעו היו שיטחיות, מישניות, ובמיקרה
הגרוע גם צבועות ומתחסדות.

הוויכוח לא היה על העיקר, מפני שאיש
לא רצה לדבר על העיקר.
כי לגבי העיקר, אין כל הבדל בין מנחם בגין ושימעון
פרם, כשם שאין כל הבדל בין אריק שרון ואבא אבן,
יצחק שמיר ויצחק רבין.

ודווקא על העיקר יש להתווכח, בי הוא
נוגע לקיומנו הלאומי והממלכתי.

^ ם קום המדינה עמדו לפניה ארבע אפשרויות
? בזירה העולמית. הן סתרו זו את זו.
ואלה הן :
• 1אוריינטציה אמריקאית: שילוב ישראל במערך
המדיני והביטחוני של ארצוודהברית, הזדקקות

רבים מוצאים עניין בבחירת דימויים מסוג זה. זה
פיקאנטי. זה מתאים לאווירה של ישראל, שבה כל
החיים המדיניים ירדו מזמן לרמה של רכילות פוליטית
ואישית.
האם התעקש אריק שרון לחתום על ״מיסמך היסטורי״
זה מפני שיש בו חיזוק למעמדו כאישיות בינלאומית
וכמועמד לתפקיד ראש־הטמשלד״ז
האם ביקש לרמוז לאמריקאים כי הוא יהיה, בבוא
העת, משתף־פעולה נוח יותר מאשר ישראליים אחרים?

ש המבקשים לנהל את הוויכוח ברמה גבוהה
* יותר.
הנה, הם אומרים, חתמה ישראל על המיסמך הראשון
בעולם המגדיר את ברית־ד,מועצות רשמית כאוייבת. אין
איזכור כזה אף במיסמכי נאט״ו ובהסכמים של ארצות־הברית
עם שיפחותיה הנכנעות ביותר.

איזה עניין יש לנו בהכרזת מילחמה על ברית־המועצות?
האין זה מעשה אנטי־ציוני מובהק, ההופך
את יהודי ברית־ד,מועצות בכלל, ואת הציונים שביניהם
בפרט, לאויבים רשמיים של מולדתם הנוכחית?

לא מנחם בגין ולא אריק שרון צירפו את
ישראל למעיו האמריקאי. הדבר נעשה עוד
כראשית ימי המדינה, כאשר צה״ל היה עדיין
מצוייד כעיקרו כנשק שקיבלנו מברית-המועצות
או בחסותה.

זה שלושים שנה אין לאיש ספק בכך שישראל
היא גרורה אמריקאית, וכי במיקרה של מילחמה
אמריקאית־סובייטית היא עומדת כולה לרשות המערך
האמריקאי.
ישראל לא השתתפה במילחמות קוריאה וויאט-נאם
רק מפני שהלחץ האמריקאי בכיוון זה לא היה חזק.
האמריקאים לא היו זקוקים אז לישראל, אלא כקישוט,
והדבר לא היה די חשוב להם כדי להפעיל לחץ מאסיווי.

מזה שנים תובעים מנהיגי ישראל — אנשי
המערך והליכוד כאחד — לקבל מעמד של
״קובה אמריקאית במיזרה התיכון״.
הדבר לא התגשם, עד כה, מפני שהאינטרסים האמריקאיים
הם מגוונים, וברית גלוייה עם ישראל עלולה
להזיק להם בעולם הערבי. לעומת זאת קיים מזה שנים
רבות שיתוף־פעולה אמיץ בין ארצות־הברית וישראל
ברחבי אפריקה. ישראל פועלת שם כקבלו־מישנה אמרי קאי.
לא אריק שרון המציא את זה, אלא ראשי המדינה
וההסתדרות בימי המערך.
אם כן, מה משנה טיזכר־ההבנה הזה בפועל?

מעט מאוד.

אם החליטו הסובייטים כי לא כדאי לבזבז טיל גרעיני
על תל-אביב או חיפה במיקח* .של מילחמה גרעינית,
הם לא שינו את דעתם מפני שאריק שרון חתם על נייר
בבניין נידח בוושינגטון, שלא בנוכחות העיתונאים
וצלמי־ד,טלוויזיה. ואם מכוון טיל סובייטי לעבר כיכר״
דיזגגוף, הוא מטווח כבר מזמן.
משום כך לא היה תוכן ממשי לוויכוח ה״סוער״

זאת היתה הברירה כ־ .1948 זוהי גם הברירה
כיום.

ך* מדינה בחרה, כידוע, באפשרות הראשונה. דויד
י * בן־גוריון היד. אדריכל המדינה, והוא גם גם אדריכל
התפיסה הגלובלית של ישראל החדשה.
למען האמת, קשה לדבר על ״בחירה״ .אמנם, בניגוד
לכל יורשיו, עד עצם היום הזה, ידע בן־גוריון את אשר
הוא עושה. היתד. לו פרספקטיבה היסטורית. אך הבחירה
נעשתה כמעט מאליה, בלא הפרעה מודעת. עם־ישראל
בוודאי לא היה שותף לה. אז, כמו היום, הוא קיבל את
מעשי ממשלתו בלי הירהור ועירעור, בלי ויכוח. אז
היה עסוק במילחמה. כיום הוא עסוק בספורט ובבורסה.

כו-גוריון לא המציא את הגישה הזאת. היא
היתה טבועה כגוף שד התנועה הציונית מאז
ימיה הראשונים־הראשונים.

כמידחמת־העולם השניה עברה תככורה מלונדון
לוושינגטץ. יחד עימה עברה האוריינטציה
של התנועה הציונית.

כוודאי, זה מעשה חובבני וטיפשי. במים•
מכים בינלאומיים אין אומרים את אשר חושבים.
לעיתים קרובות מאוד אומרים בהם את
ההיפר.

אך גם כטענות מסוג זה אין להפריז.

ד,־ .20 מילחמת־השיחרור העברית נגד הקולוניאליזם הבריטי
היתה, לפי תפיסה זו, חלק מן המהפכה האנטי-
אימפריאליסטית הגדולה. אנטי־אימפריאליזם פירושו —
אנטי־׳שני־האימפריאליזמיט, האמריאקאי והסובייטי כאחד.
המרחב הערבי הוא חלק מן העולם השלישי. כדי
להתקיים ולשג׳שג, על ישראל להשתלב במרחב הזה
ולמלא תפקיד מרכזי בליכודו המדיני והכלכלי. הדבר
יתכן רק אם תתייחס באהדה טיבעית לכל מילחמות־ד,שיחדור
של העולם השלישי. ההשתלבות במרחב וההש תלבות
בעולם השלישי הן שתי שלוחות בתהליך אחד,
והן כרוכות זו בזו.

עוד לפני קום התנועה, קבע״ הד״ר תיאודור הרצל
כי מדינת־היהודים תהיה חלק מן החומה של אירופה
מול הברבריות האסיאתית. אמריקה לא היתד. אז עדיין
מעצמה עולמית מוכרת. על המעמד הזה התחרו גרמניה
הקיסרית והאימפריה הבריטית. הרצל חיזר על פיתחי
שתיהן, כשם שחיזר על פיתחי הצאר הרוסי והסולטאן
התורכי. כאשר השיב הקיסר את פניו ריקם, בשערי
ירושלים, פנה אל בריטניה.
כאשר היתד, בריטניה המעצמה מם׳ 1של העולם
המערבי, לא עירער כימעט אף ציוני אחד על דבקותם
של התנועה הציונית והיישוב העברי במעצמד, זו. שני
היריבים הגדולים, חיים וייצמן וולאדימיר ז׳בוטינסקי,
היו תמימי־דעים בנקודה מכרעת זו.

בל זה מעניין, בלי ספק• אן־ האם זה חשוב ץ

כמו מנחם בגין (שעיר־מולדתו, ברסט־ליטובסק, שייכת
עתה לבריודהמועצות) מייחסים גם הסובייטים חשיבות
למלים, לאותיות, לנקודות ולפסיקים. אך שלא כמוהו,
הם מייחסים ערך רב יותר למציאות.

יחתוקפנית

לעזרה המאסיווית בימי שלום ומיליחמה, חסות תחת
המיטריה הגרעינית שלה.
לאוריינטציה זו היה מחיר ברור היטב: ביטול הברית
הישראלית־סובייטית, שקמה במפתיע ערב מילחמת־העצמאות,
ושבלעדיה יתכן כי המדינה לא היתד. יכולה
לקום.
הנציג העיקרי של גישה זו היה דויד בן־גוריון,
וכימעט כל המיפלגות הציוניות, ובכללן גם תנועת־החרות,
תמכו בה.
• האוריינטציה הסובייטית: זו דמתה להפליא
לאוריינטציה הקודמת, ורק זהותה של מעצמת־העל השתנ

לפי גישה זו היתד. ישראל צריכה להכיר בעובדה
(כפי שנראתה אז לבעליה) שברית־ד,מועצות היא הכוח
העולה בעולם ובמרחב שלנו, ולקבל עליה מרצון או
מאונס את חסותה.
נציגי הגישה הזאת היו ראשי מפ״ם (כאשר הכריז
יעקוב חזן כי ברית־המועצות היא לו ״מולדת שניה״),
ולאחר מכן משד, סנה.
• האוריינטציה הניטרלית: זו גרסה שאל לה
לישראל להסתבך בכלל בעימות בין מעצמות־העל. עליה
להיות מעין ״שווייץ של המיזרח התיכון״.
ישראל היא מדינה יהודית, והיא נועדה לשמש מרכז
ומגן ליהודי העולם. יש ריכוז גדול של יהודים בארצות-
הברית, ויש ריכוז גדול בברית־המועצות. מדיניות־החוץ
של ישראל צריכה להיות ערוכה כך ששתי המעצמות
הגדולות יכולות לראות בה ידידה, או שלפחות לא תראינה
בה אוייבה. ואין היא צריכה להיות חברה באו״ם.
זו היתד, הקונספציה של הד״ר נחום גולדמן, אז נשיא
ההסתדרות הציונית. הוא נותר בה, כמעט, לבדו.
• האוריינטציה על העולם השלישי: תפיסה
זו, שדגלתי בה עוד מלפני קום המדינה, יצאה מנקודה־מוצא
שונה לגמרי.
לפיה, ישראל היא מדינה אסיאתית, לא שלוחה של
אירופה, מיקומה הגיאוגרפי והאינטרס הקיומי שלה משייך
אותה לעולם הגדול של מדינות אסיה, אפריקה ואמריקה
הלאטינית, המדינות ש״אין להן״ ,המנוצלות בימינו,
נושאות המהפכה האנטי־קולוניאלית הגדולה של המאה

ההגיון היה פשוט: הערבים הם האוייב. מי שמתנגד
לתנועה הלאומית הערבית, הוא ידיד. מכיוון שהתנועה
הלאומית הערבית היתד. חלק מן המהפכה האנטי-
קולוניאלית של העולם השלישי, וזו איימה על זכויות־היתר
של העולם הראשון, המערבי, הצטרפה ישראל
אוטומטית למחנה האמריקאי.
חוקרי הנפש של העמים יטענו כי לא היתד, כאן רק
הכרעה מודעת, שמקורה בשיקולים מדיניים, כלכליים
וצבאיים, אלא גם הכרעה נפשית בלתי־מודעת. היהודים
האשכנזיים, ששלטו במדינה,־בדרך, ראו בעצמם חלק
מן העולם המערבי. בני־עדות־המיזרח רצו להיות אשכנזים,
ועל כן הפכו גם סופר־מערביים.
בן־גוריון אימץ לעצמו גישה זו. אחרי אינטרמצו
קצר, שבו הצביע סטאלין בעד הקמת המדינה וסיפק לנו
את רוביו, מיקלעיו ומטוסיו (תוצרת צ׳כוסלובקיה) ,חזרנו
אל חיק המעצמה הגדולה, האמריקאית.

כיום שתולה ישראל כעץ כגן המערבי, ובל
שורשיה אוחזים באדמתו .״מיזבר־ההכנה״ אינו
אלא עלה נידף כרוח.
1 1 1
^ רצל, ז׳ בו טינ ס קי וויי צ מן יצרו את הגישה. בו!
י גוריון יישם אותה במציאות המדינה החדשה. כל
יורשיו לא חידשו דבר. בגין הוא יורשו של בך גזריון,
ואריק שרון הוא היורש של היורש.
משום־כך אין כל ויכוח של ממש בין בגין ושימעון
פרס, בין אריק ורבץ. איש מהם אינו מהפכן, אינן חדשן,
אינו מערער על מוסכמות. כדי להיות כאלה, היו צריכים
להיות הוגי־דיעות. אך הם רק טכנאים פוליטים.
משום כך נטוש כיום הוויכוח כולו על עניינים טכניים.
האם היה צורך בנייר זה? האם היו צריכים לחתום עליו,
או לשנות את ניסוחו, או להשמיט ממנו שתי מילים,
או להוסיף בו שלוש.

אפשר להתווכח על כף. כתנאי שברור רכל
שזהו ויכוח עקר, על עניינים של מה-ככך.

העובדה המכרעת היא שאנו מהווים עתה גרורה
אמריקאית, עם מיסמך ובלי מיסמך (ויכול אריק שרון
לטעון כי בהעדר מיסמך אנחנו מהווים גרורה נרצעת
עוד יותר ).בעזרתם של יהודי אמריקה אנחנו יכולים
להשפיע על וושינגטון, אך הדבר אינו משנה את עובדת־היסוד.
לא אמריקה היא גר׳ורת ישראל. ישראל היא
גרורת אמריקה.

כל עוד נמשיך כדרך זו, לא תיתכן עצמאות
לאומית — לא עצמאות מדינית, לא עצמאות
צבאית, לא עצמאות כלכלית. זה לא הוחלט
3־ .14181 זה הוחלט כ .1948-ואולי עוד קודם.
שום דבר ״היסטורי״ לא קרה השבוע. בסך הכל
נוסף עוד דף, ולא חשוב, לרבבות העמודים׳הקודמים.

7את אי די א ב11י

סיגנון ה א האיעו

כל הארץ מדברת על המיכתב ׳שכתב מנחם בגין,
ממיטת חוליו, ליואל מרקום מהארץ. איר אוכל לשבת
מנגד?
קראתי את המיכתב, כפי שקראוהו חבל. חייתי מרותק,
אך היתה לי הרגשה של אי־נוחות. והיא גברה ככל
שהמשכתי לקרוא. מה גרם לה? לא הייתי בטוח מחי
התשובה.
האיש פירט את תאונתו בפרטי הפרטים. כל שעה,
כל דקה, כל שניה. הוא ניתח את עצמו בתשומת־לב
מרותקת, כאילו תיאר את
קורות האדם החשוב ביותר
בעולם.
אז מה? האם לא כולנו
נוהגים כך? וכי מישהו
מאיתנו אינו משוכנע כי
הוא חשוב מכל? (ומי אני
שאלין? בסיפרי בשדות
פלשת• הקדשתי פרק שלם
לתיאור פציעתי).
הוא חשף את עצמו ואת
תהליכיו הגופניים הזעירים
ביותר.
אז מה? הנשיא לינדון
ג׳ונסון הרים את הפיג׳מה
שלו כדי להראות למצלמות
את צלקת הניתוח שבוצע
כ גין
בו. אנחנו, אנשי העיתונות,
משוכנעים שיש לודשוף את כל הפרטים הגופניים הנוגעים
לכושר־התיפקוד של איש־ציבור. אם כן, מדוע אסור
הדבר על איש־הציבור עצמו?
ברור כי בגין אוהב לדבר על התאונות והמחלות שלו.
אז מה? מי מאיתגו אינו אוהב לעשות זאת?
אבל איך אנחנו עושים זאת. וזהו, אולי, העניין.
חונכנו ׳שלא לגלות בפומבי את הרצינות הרפה שבה
מתייחסים אנחנו אל עצמנו. אמרו לנו שאין זה נאה,
שאין זה תרבותי. ואם אתה מדבר על עצמך, עשה
זאת לפחות בהומור, בבימה של ליגלוג־עצמי.
כך עשה וינסטון צ׳רצ׳יל, שהיה סופר גדול, ושכל
דבר שכתב הפך אוטומטית יצירה סיפרותית. כך לא
עשה בגין. ואולי זהו המקור ישל הרגשת האי־נוחות.
יש הטוענים כי בגין כתב את הכל כבדיחה סמוייה,
כדי להתל ביואל מרקוס המיסכן. אם כן, הרי כישרונו
של בגין להצניע את ההומור שלו ׳גובל בגאוניות. לא
הבחנתי בו.
בגין תיאר את תאונתו ברצינות רבה, כמי שמתאר
שואה טיבעית או תאונה היסטורית. וזה, כנראה, מפריע
למי שחונך לראות בתיאורים כאלה נימוס לקוי. זהו
עניין של סיגנון. על סיגנון אי־אפישר להתווכח. וכפי
שאמר הצרפתי ז׳רוז׳-לואי דה־בופון: הסיגנון הוא האדם

עצמו \ 1£\ 1£
התיאור עצמו נאמן עלי. עד כמה שידוע לי. מתואר
כאן מיקרה שיגרתי מאוד של שבר. אך יש בו נקודה
אחת, שיש לעמוד עליה.
הפירסום הראשון. אחרי התאונה, אמר כי בגין החליק
במיקלחת. נוצר כאן במתכוון הרושם שהוא הלך להתקלח,
וכי בעומדו במיקלחת מעד. זה יכול לקרות לכל אחד,
אלא אם הוא בחדרי־אמבטיד, מודרניים מאוד׳ שבהם
עמדו מהנדסי־ביטחון על גורמי־התאונות וסילקו אותם.
העולם הזה גילה בשבוע שעבר שזר. היה תיאור כוזב.
בגין לא התקלח. הוא היה לבוש, והוא נפל מפני שאיבד
את הכרתו במשך שעה קלה. הסיבה לעילפון עדיין לא
היתד. ידועה.
והנד, בא בגין ומאשר בעקיפין את גילויי העולם הזה.
הוא נכנס לחדר־האמבטיה כדי ליטול את ידיו, והנה
״לפתע משהו התבלבל לרגלי.״
מה התבלבל? איך התבלבל? כאן מעלים בגין משהו,
והדבר פוגם בשלמות יצירתו. מן התיאור עולה בבירור
כי אכן לקה, במשך אלפית של שניה, בהתקף של
אך יתכן מאוד שבגין אינו
עילפון, זסס
מעלים דבר — מי שמאבד את הכרתו בצורה זו, אינו
חש בכך.

עיניים כחולות במיזרח בבוקר ביליתי כמה שעות בביודהמישפט הירושלמי,
כדי לשמוע את עדותם של ח״כים שבאו לתרום את
תרומתם במישפט שהגיש נגדי ׳שר־ד,תחבורה, חיים קורפו.
זה היה ביזבוז זמן.
בצהריים הלכתי להפגין בשערי העיתון אל־פג׳ר,
שנסגר בפקודת מנחם בגין. המערכת שוכנת במיזרח
ירושלים, מול אתר־הקבורה של ״שוע הנוצרי. מעולם
לא אהבו בארץ זו אנשים שדיברו וכתבו יותר מדי.
בערב הייתה לי פגישה עם עיתונאי אמריקאי, המתעניין
במצב המדיני בישראל. אכלנו קוסקוס במיסעדה של
קאתי.

אחרי צהריים היה חור בלוח־הזמנים. נזכרתי שנערך
במכון ואן־ליר יום־עיון על מצריים, והלכתי לשם.
האולם היה מלא. ישבו בו מיטב הפרופסורים והסטודנטים
העוסקים בעולם הערבי. ישבתי, הקשבתי, השקפתי
סביבי.
ההתרשמות הראשונה היתד, חזותית. חשבתי שיש כאן
משהו מוזר. עברו כמד, דקות עד שתפסתי מהו הדבר:
הכנס נראה כאסיפה של יוצאי־אשכנז. הרבה עיניים
כחולות. הרבה פנים אירופיות. בקהילת המומחים לענייני־ערב
יש מחסור משווע בפרופסורים ובסטודנטים מיוצאי
ארצות־ערב.
מוזר? מוזר.
ההתרשמות השניה היתה מן הדברים המלומדים שהוש מעו•
אחרי שעתיים לא היתד, לי ההרגשה שלמדתי משהו.
איש לא אמר דבר אווילי. איש לא אמר דבר מרגיז.
מנו עובדות נבונות, הסיקו מסקנות זהירות וסבירות.
!ובכל זאת.
זה נשמע כספירת־מלאי אקדמית. זה לא נשמע
כמלאכת־יצירה. ספרו ורשמו את הלבנים, שקי־המלט,
המרצפות והרעפים באתר־הבנייה. לא הציגו תוכנית של
אדריכל.
זוהי הצרה של הקהילה האקדמית. היא מורכבת
מאנשים מלומדים וסבירים. הם קראו את כל הספרים,
עברו על כל המאמרים, יודעים את כל התאריכים והשמות.

התנהגו כפי שנראה בסרט המוצג עתה בארץ, הסירה
מלאה.
עמדתי לאבד את שרידי אמונתי במין האנושי, כאשר
הגיעה תורה של דנמארק. הדנים הצילו את כל יהודיהם
במיבצע נועז, שאין לו דוגמה בהיסטוריה. הם היו
סד, אנושיים, עד שגם קציני המימשל הצבאי הגרמני
נדבקו מהם, ואלד, הודיעו למחתרת הדנית על המועד
שבו עמדו הנאצים לגרש את יהודי דנמארק למחנות-
המוות. המחתרת הקדימה אותם.
גם בנורווגיה הצילה המחתרת את היהודים, והעבירה
אותם לשוודיה הסמוכה. והשוודים, בניגוד לשווייצים,
נהגו ביהודים יפה וקלטו מי שהיד, מסוגל להימלט
אליהם. ואל נשכח: ראול ואלנברג האגדתי, גדול
הגיבורים של המאה ה־ ,20 היד, שוודי.
מהו ההבדל בין שווייץ !ושוודיה? שתיהן היו ניטרליות.
שתיהן היו נתונות בסכנה. שתיהן היו עשירות.
המוצא האתני של שני העמים דומה. שתי הארצות
משופעות בשלג. רק המרחק לקוטב הצפוני שונה.
הרהרתי בכך מחדש כאשר ראיתי השבוע סרט
שהזכיר לא־מעט את השואה, אף כי לא היה לו כל
קשר ליהודים. כוונתי לסרט התיעודי, שהוקרן בטלוויזיה,
ושהראה את פעולתם של הקנדים להצלת כמה מן
הדיפלומטים האמריקאיים בטהראן. באיזו טיבעיות מובנת־מאליה
הודיע הדיפלומט הקנדי לאמריקאי הנרדף :״בוא
מייד לביתי!״ באיזו טיבעיות סיכן את חיי אשתו
המקומית, שלא היה לה מעמד דיפלומטי (ואיזה ערך
יש למעמד דיפלומטי באיראן ׳של האיית-אללה?) באיזו
טיבעיות הסכים השגריר הקנדי לשתף פעולה, ובאיזו
טיבעיות זכה בגיבוי מצד שרודהחוץ שלו?
שאלתי את עצמי שוב: האם אנשים הכלואים במשך
חודשים ארוכים בשנה בבתיהם, מפאת הקור, הופכים
אנשים טובים יותר?
אלא שאז נזכרתי כי במישפט אייכמן התרשמתי עד
׳לעומק נישמתי גם מהתנהגותם של הבולגרים. גם הם
הצילו את היהודים שלהם. מלכם עימד באומץ־לב רב
בפני היטלר, כאשר זה תבע את השמדת היהודים.
ובולגריה היא, דווקא, ארץ דרומית.
משמע שיש לנו תיקווה.

מחדל. מישגל.
אומלל
הם יודעים להסביר מדוע קרה מה שקרה. אין להם
הרבה מה להגיד לגבי ההווה. ולעולם אינם צודקים
בחיזוי העתיד.
וגרוע מכל: כל שילטון יכול למצוא בקהילה זו
בנקל פרופסורים מלומדים שיצדיקו את מדיניותו —
תהיה כאשר תהיה. אחרי הצעת־השלום הראשונה של
אנוור אל־סאדאת, ב־ 1971׳ באו הפרופסורים המלומדים
והסבירו כי אל־סאדאת מאחז את עינינו, מפני שהוא
משתמש במילה ״סלאם״ ,ולא !במילה ״צולח״ .לפני
מילחמת יום־הכיפורים היו פרופסורים מוכנים להישבע
כי אין טעם ביוזמת־׳שלום ישראלית, מפני שכל הערבים
הם אנטי-שמים על יפי טיבעם ודתם. מאז רקדו הפרופסורים
לפי חלילו של מנחם בגין. והנה נמצא גם
הפרופסור מפוצץ־הבתים, המנצח על המימשל ה״אזרחי״
של אריאל שרון.
בצאתי מן האולם היתד, לי ההרגשה שהייתי לומד
יותר, אילו ביליתי שעתיים אלה בחברת אחד מידידי
בקאהיר, ואף אילו טיילתי שם שעתיים בחאן אל־חלילי,
ושוחחתי עם הזאטוטים בשוק.

מצפון תיפתח הטובה האם יש קשר בין כפור ובין הומאניות? או בין
הקירבה לקוטב הצפוני ובין אומץ־הלב להסתכן למען
הצדק? האם הצפון ״אנושי״ יותר מאשר הדרום.
השאלה עלתה בדעתי בימי מישפט אייכמן, כאשר
שמעתי עדות אחרי עדות על יחסם של עמי־אירופה
ליהודים בימי השואה. הזרקור עבר מארץ לארץ, ובאורו
חסר־הרחמים נחשפו תמונות נוראות של חוסר־אנושיות,
אכזריות ואדישות. הפולנים השתתפו בהרג, הצרפתים
הסגירו את היהודים במו ידיהם. בהולנד הגנו רבים על
היהודים, כמו ׳בפרשת אנה פראנק, אך היתד, גם יחידה
הולנדית של הס״ם, והיו בה נאצים לרוב. ה׳שווייצים

בהרצאה לפני המועדון הכלכלי בירושלים נאות האלוף
(מיל ),בני פלד להביע את דעתו על העולם הזה .״זהו
שבועון המחדל והמישגל,״ אמר .״בשערו הקידמי יש
תמיד תמונה ׳של מחדל, ואילו בשערו האחורי יש מישגל.״
זה נחמד. אך אין זה לעניין.
לפני שלושה שבועות פירסם שבועון זה גילוי היסטורי
מדהים. חקירתנו גילתה כי בשיא מילחמת יום־הכיפורים
הגיש פלד, אז מפקד יחיל־האוויר,
תביעה אולטימטיבית
לממשלת גולדה מאיר :
להשיג מייד הפסקת־אש,
בכל מחיר.
באותו זמן שלטו המצרים
על כל הגדה המיזרחית של
תעלת־סואץ. ישראל לא יכ לה
להשיג הפסקת־אש אלא
תוך כריעה על בירכיים,
בתחנונים ,׳בדרך של כניעה.
אילו הופסקה אז האש,
היתה המילחמה מסתיימת
במפלה מוחצת. פלד הודיע
כי תוך יומיים יגיע הילד,אוויר
למצב של אפיסת-
כוחות, ולא יוכל עוד להגן
פדד
על כוחות־צה״ל בחזיתות.
גולדה מאיר נכנעה ל תביעה׳
׳והורתה לשר־החוץ אבא אבן להשיג הפסקת־אש.
רב סירובו של אנוור אל־סאדאת מנע את סיום המילחמה
בדרך זיו.
ההערכה של פלד היתד, כוזבת לחלוטין, כפי שהוכח
בעליל בימים שלאחר־מכן. חיל־ד,אוויר לא התמוטט, וצה״ל
עבר להתקפה נגדית ששינתה את מהלך המילחמה.
פלד פעל מתוך אובדן־עשתונות, פאניקה, הלם־קרב.
אלה הן תכונות אנושיות, אך לאו דווקא תכונות מומלצות
למי שרואה עצמו כפירר הבא של ישראל.
פלא לא הכחיש את הגילוי. הוא לא יכול היה להכחיש.
אמנם, שלושה מן הנוכחים באותה ישיבה היסטורית
יהלכו לעולמם — גולדה מאיר, דויד אלעזר ומשה דיין.
אך הדברים רשומים בפרוטוקולים ,׳שחור על גבי לבן,
והוזכרו מאז לא־פעם בניתוחים צבאיים סודיים.
על כן לא הכחיש. תחת זאת הוא. מניח סביבו מסך-
עשן של אימרות־שפר.
זה לא מחדל. זה לא מישגל. זה די אומלל.

^ £קמיל בלו טבעי...כל מה שעורך מבקש.

3אל סבון בתחליב-יש לו טבע לפנק.

פרסום מלניק/בן לס/דייגי־לויו

קמיל בלו אל סבון בתחליב מן הטבע-מכיל אזולן שמקורו בפרחי הקמומילה
הידועים מזה שנים רבות בתכונותיהם המועילות לעור.
אל סבון קמיל בלו -מותאם במיוחד לחומציותו הטבעית של העור, הוא אינו מסיים
פעילותו בגמר הרחצה ושומר על העור בפני יובש וגירויים, יוצר שכבה מגינה על העור
ומקנה לו רכות ורעננות.
קמיל בלו -הינו ממשפחת מוצרי הקמיל אשר פותחו ויוצרו במעבדות דר׳ פישר
המתמחות במיוחד בייצור תכשירים קוסמטיים טבעיים בידע רפואי.

סטריאו ם לגבריסבלכד מערכות הסטריאו של 0ז\נ מייצגות כיום את
העידן החדש בבידור האלקטרוני.
כשאתה נהנה מצליל,ברור, מלא
ומדויק -זוהי תוצאה
של מערכת מורכבת

יכולת להשתמש ב״בס״ וב״טרבל״ .לעומת
ברסיבר של ס/וב חילקו את השליטה שלך
בצליל ל 5-יחידות.
התוצאה: אתה יכול להדגיש את הגיטרה, ודאו
המקהלה -כמעט להיות ה״מנצח״ על
התזמורת. ב 2£8-בו\/ט £0של 0ז\ג אפשר ימי
להשתמש גם בזמן ההקלטה, וכך אתה יכול
לקבוע בדיוק אלו הדגשות מוסיקליות
אתה מעדיף לשמוע בהקלטות שלך.
הגבוהים בצורה מדויקת
ואינך מאבד
איכות בתחום
ה״בעייתי״ של
צלילים

לכל מערכות הסטריאו של 7א\ב תצוגת עוצמה
אלקטרונית, כפתורי זזסטסד, סורק תחנות
בשיטת הקווארץ ושכלולים רבים נוספים שאת
כולם אתה מפעיל בנגיעה קלה.

יבוא ושרות
אססא אלקטרוניק
כל מערכות הבידור של \/0ג מיובאות לישראל
ע״י ״אמפא אלקטרוניקה״ ,דבר המבטיח לך
כתובת אמינה ויעילה. לשרותך מעבדות, אנשי
מקצוע מעולים ומומחים, עמם תוכל להתיעץ
בכל בעיה. לנוחותך סניפים ברחבי הארץ.
בנגיעה קלה
אתה ספעיל את השכלולים המתקדמים בעולם.

רולבי 8־ 85ו\ו £8 4קט 5
נניח שההקלטה אינה נקיה לטעמך— עליך רק
ללחוץ על דולבי 85-8ו\ו\ 8£8 /ט , 5זוהי שיטת
דולבי מיוחדת שפותחה ע״י \/0ג ואשר, בניגוד
לשיטה המקובלת, אינה ״קוצצת״ צלילים כשהיא
קוצצת רעשים בלתי רצויים.
התוצאה: אתה שומע באמינות ובדיקנות את כל
טווח הצלילים המוקלט. אגב, ב— ס/ודאתה יכול
להפעיל את ה 85-8 -וז 8£8 4ט 5לנקות רעשים
גס תוך כדי הקלטה (ולא רק בהשמעה).

רוצה להאזין לקונצרט
עליך בדיוק כפי שהוא
בקונצרט ה״חי״ -שיטת
* 8£8ט 5הקיימת רק במגברי \/0ב
מבטיחה לך שבמעבר בין הפטיפון
והרמקולים,כל הצלילים הנכנסים -
יוצאים ללא שינוי.
התוצאה: העיוותים ההרמוניים אפסיים והצלילים
נשמעים בדיוק כפי שהוקלטו.

כל הטייפים של \/0ג מותאמים לקסטות
״מטליות״ .ההרכב הכימי של קסטות אלה הוא
מתכתי.
התוצאה: אפילו הצלילים הגבוהים ביותר
״עולים״ על הסרט ושומרים על
אמינותם גם לאחר השמעות חוזרות
ונישנות.

אחריות לשנה על כל מערכות הבידור של 0ז\ב
המיובאות ע״י ״אמפא אלקטרוניקה״.

זרוע ישרה
לא, זה לא

נו 11111נ 11

אתה מעונין לחזק את הכלי המוסיקלי או לתת
משקל רב יותר לזמר -ברסיברים הרגילים

נו מ צ שו 11

./ן ש נוו ש

בראשים מתוחכמים וקלים ופותרת
את הבעיה של ״החלקת״ המחט על
התקליט.
התוצאה: אתה מקבל גם את הצלילים

לגברים בלבד

וידיאו -סטריאו־ טלוויזיות

ערב טרופי נפלא

ני תםמער כו תתד מי ת

הגנים הטרופיים, הופכים כל אירוע
לחויה בלתי נשכחת, חויה של
סעודה משובחת ושירות מעולה.
החורף בא. ליד כוסית
המחממת את הלב,
נושמים ניחוח צמיחה
רעננה.
בוא אלינו
למקום שעושה את החורף
אביב מתמשך.

גן אורגים לחגיגות משפחתיות, ימי עיון, כנסים וארועים חגיגיים.ת״א, גני התערוכה, שד׳ רוקח, טל 472164,479324 .

שיר
לאוהב
הנ בוני ם
בשירו הכניסיני שאל כיאליק ״מה זאת
אהבה ז״ טשרניחובסקי הקדיש שירים
לאילאיל, ונתן זל כתב את אחד השירים
היפים ביותר בזמר העברי — שיר לאוהבים

הנבונים•
תמיד הסבירו לנו שלהיות משורר ואדם
אוהב זה בדרך־כלל לא הולך ביחד׳ ולכן
משתקפים הכאב והערגה בשיריהם של
משוררינו המיוסרים.
אבל נתן זך, שהוא מבכירי המשוררים
— אם לא הגדול שבהם — שחיים ופועלים
היום, יודע כנראה ליישם במציאות את
שהוא כותב לנו בשיריו.
המשורר, וחוקר הספרות, העורך והמתרגם,
הגרוש בן ה־ ,51 חזר ארצה אחרי עשר
שנות גלות בלונדון. בשבועות האחרונים

מדוקטור ל(ןטה

יש לי הפעם סיפור עם ריח של חוץ-
לארץ, עם תארים של רוזנים ונסיכות.
קונססה כריסטינה פ א לו צ׳י בליני,
היפה והסוערת, אוהבת את עם־ישראל.
עכשיו זה בטוח לגמרי. עד היום זה הסתכם

קונטסה כריסטינה פאלוצ׳י כליני
מרופא לרופא —
בהרבה ביקורים שלה בארץ, כשבכל פעם
היא אימצה אל ליבה מקרבנו גבר תורן
אחר. הכי-מפורסם מביניהם היה שאולי

וייצמן.

אך היום זה כבר לא עוד פלירט חולף
אלא חתונה — יש כבר תאריך ומקום

נתן זך
אהבה בפראק
הוא נראה, בימי השישי, יושב בקפה פראק
בחברת עלמה מתולתלת, שחורת שיער
ועיניים. שאלתי אם יש דברים בגו.
חברים שלו סיפרו לי, ששמה של העלמה
הוא אורית אדרת, שהיא בת ,25 ושלפד
דה אמנות באוניברסיטה בירושלים. אורית,
שכל השנים העריצה את שירתו של זך,
פגשה אותו באחד מימי השישי בקפה
פראק התל־אביבי, שהוא אחד ממקומות
הכינוס של הבוהמה הספרותית. מאז עברו
כבר יותר משישה חודשים.
אורית עבדה קצת בגלריה לאמנות במלון
הילטנן, והיום היא מזכירת־מערכת של
הירחון הספרותי פרוזה.
כשרואים אותם ביחד, מייד ברור שזהו
שיר של האוהבים הנבונים, שבוודאי יתן
השראה לשירי־אהבה מעולים נוספים.

אהבת הטניסאי
והדוגמנית

— והיא עומדת לעשות זאת עם אחד
מבני-ישראל.
השבוע קיבלתי ממנה גלויה מרהיבה,
מודפסת באותיות־זהב — בת אצולה או
לא בת אצולה? — שבה התבשרתי שקוג-
טסה כריסטינה וד״ר עמי ויזאנסקי,
רופא־שיניים יפה־תואר מתל-אביב, עומדים
להינשא.
השניים נפגשו לפני שנה כשהוד־נסיכותה
ביקרה בארץ. על פגישתה איתו היא סיפרה
:״ביום השלישי הוא שאל אותי , :דרך
אגב, מה שמך?׳ וככה זה התחיל.״
כריסטינה, שבדיוק אז התגרשה מבעלה
ואבי ילדיה, הווארד, שהוא מנתח פלאסטי
ידוע, הצהירה אז שהיא גרושה מאושרת
מאוד, ושהיא ובעלה לשעבר נשארו חברים
מצויינים.
חודש אחרי הפגישה חיסל עמי — שאם
הוא נראה במציאות כמו שהוא נראה
בתמונה, אז הוא יפה־תואר מאין כמוהו
— את עסקיו בתל-אביב. הוא עבר לגור
עם כריסטינה בדירתו של בעלה־לשעבר,
הממוקמת בפארק אבניו, המקום הכי־טוב
בניו־יורק. עמי וכריסטינה גרים בחלק
אחד של הדירה, ואילו -הווארד, הבעל-
לשעבר, גר בחלק השני של הדירה הענקית.
כריסטינה סיפרה שהווארד לא רק שלא
מקנא, להיפך, השניים דווקא גילו שהם
״בראש אחד״.
החתונה של הצמד נקבעה לאפריל 82׳.
עד אז כריסטינה לא מבטלת את זמנה
לריק — למרות שהיא נסיכה, היא עובדת
כנציגת מכירות של מעצב־פנים ניו־יורקי
ידוע. אבל יש לה הסכם איתו, שהיא
יכולה לקפוץ לסקי מתי שמתחשק לה —
מה שנקרא מישרה מכובדת ותנאים טובים.
החתן המיועד עמי, גם הוא לא הזילך
בטל, ורק השבוע התקיימה לכבודו מסיבה
ענקית במאג׳יק, מועדון־לילה אכסקלוסיבי,

נאסטאסה

היה לה זמן להעמיק את

הקשר.
אלה מכם שלא יודעים מי זה נאסטאסה,
אז מילבד העובדה שהוא טניסאי בעל שם
עולמי, הוא גם גבר נאה מאוד, גבה־קומה
ורחב־כתפיים וגם גרוש.
הספורטאי, המרבה לנסוע בגלל העבודה
וגם בגלל הכיף, דאג להבטיח לעצמו ״אשה
בכל נמל״ .וככה, בכל ארץ שהוא מגיע

שמתם לב שהמרוקאים מצליחים בצרפת
יותר מאשר בארץ?
אחת המרוקאיות היפות שאני מכירה
היא רונית כספי, בת ה־ .24 שם המיש-
פחה הזה לא בא לה מהבית, אלא אומץ
לצורך הקאריירה. על רונית אפשר להגיד
שהיא גם יפה, גם חתיכה, גם פראית,
כשצריך וגם עדינה, כשצריך. הכל לפי
התנאים ולפי המצב.
אחרי שקובי, הספר שלה, עיצב לה
את הצמות האינדיאניות האלה, היא התחילה
לשגע את העיר. בעיקר את הזרים,
שבאו אלינו מבחוץ. הם, כידוע, אוהבים
אותן, בדרך־כלל, שחומות ואקזוטיות.
רונית אמנם פגשה אותו כשהיתה בפאריס,
אבל אז זו היתד. היכרות חפוזה
וחטופה. אבל בביקור האחרון של איליה

13׳ חדשות בעיר

בדרך-כלל אני נמנעת מלכתוב על עיתונאים, כי זה
לא חברי. אבל כשאשה צעירה, נאה ומוכשרת, כמו סימה
אלה, מצטרפת לשוק הרווקים והרווקות, אני לא יכולה
להתאפק ולא לדווח על כך לזאבי־העיר.
סימה, היא עיתונאית קצוצת שיער וחמודה, שנישאה
לפני ארבע שנים לגד שושני, סגן (מיל׳) בחיל הקשר.
כשגד השתחרר מהצבא הוא ניהל את אחד מבתי-הדפוס
הגדולים בארץ. אבל לא תמיד מה שהבן־אדם לומד בצבא,
מספיק כדי לנהל עסק בחיים האזרחיים, ובית־הדפוס נסגר.
לא ברור אם זה קשור לחוסר-ההצלחה בעסקים, אבל גם
היחסים בין בני־הזוג הגיעו לפשיטת־רגל. הם התגרשו, כי
החליטו שכך יהיה לשניהם יותר טוב, בפרט כשאין להם
ילדים שיקשו על הפרידה.

רונית סספי
סיפור מהאגדות

סימה אלה
עכשיו יותר טוב

אליה, מראה לו חתיכה מקומית את יפי
המקום וגם את חמודותיה.
בארץ היתד. זו רונית כספי. אבל אני
לא צריכה לספר לכם שהישראליות, מילבד
העובדה שהן יפות, הן גם חכמות. רונית
הבהירה לו מהר מאוד שהיא לא עוגן
זמני. וכך, כשהוא נסע מהארץ, לקח

דוקטור עמי ויזנסקי
— כוחנו עולה
שכל מי שהוא משהוא משתדל להפגין בו
נוכחות. על מה השימחה? על כך שעמי
קיבל את התואר ״רופא־השיניים הזר הטוב
ביותר.״
עוד פרטים על החתן: הוא בן ,34 גרוש
ואב לילד.
כריסטינה, אמנם, מבוגרת ממנו כמעט
בעשור שלם, אבל אצל רוזנים ונסיכות
הכל מותר, וכשזה קורה בעיר נידיורק,
אז הכל גם אפשרי.

אלישבע באה מעכו אלישבע דושגיצקי הגיעה לתל-
אביב. היא — וכמוה כל מי שמכיר אותה
— מתפלאת על כך שלא זעו ולא נעו
אמות הסיפים.
ממרומי 180 הסנטימטרים שלה תוקעת
אלישבע באנשי תל־אביב עיניים גדולות
ויפות. החתיכה המפוצצת הזאת — מי
שלא ראה אותה בביקיני הפסיד חוויה
אמיתית — יודעת בדיוק מאיפה היא באה
ולאן היא הולכת, ומה שהכי־חשוב: מה
היא רוצה.
הסיפור הוא שהיא פנויה עכשיו, בכה
פיתאום. עד לפני זמן קצר מאוד היתד.
לה פרשה סוערת וארוכה עם איש טל וויזי
ה מסויים שהמרחק בין ירושלים
ועכו לא הפריע לו, כמו שהטבעת המסויימת
שעל אצבעו לא הפריעה לה.
אבל זה לא אומר, כמובן, שבראש
של אלישבע יש רק נישואין. הו, לא ! היא
רק בת ,21 וכל החיים לפניה, ובתל-אביב
יש, כידוע, גם גרושים, רווקים, ואפילו
אלמנים. כל מה שאלישבע רוצה, שזה
יהיה מישהו מסעיר.
בינתיים, כדי שהמועמד יוכל להבחין
בה, היא עובדת לה אצל יהודה ברקן
ביום, ואצל שמיל, במיסעדה, בלילה.
כל מי שמכיר את שני האישים האלה
בוודאי מרים עכשיו גבות, אבל אלישבע
מבטיחה שאצלה עבודה זה עבודה, ובאשר
לכל היתר, היא מוכנה לשמוע הצעות.

גאסטאסה את רונית איתו לפאריס. אז
היא כבר חודש שם, ואני שומעת שהיא
מכה את הצרפתים בסנוורים.
רונית התאקלמה שם מהר מאוד, והיא
כבר עובדת אצל אופנאי־הצמרת לואי
פארו. חוץ מזה היא כותבת שהיא מבלה
בפאריס, כשנאסטאסה
במקומות הכי
מפנק ומטפח אותה ״כמו מלכה״ .אז מי
אמר שמה שקורה באגדות לא קורה גם
בחיים?

השמים ונים
על גב הכלב
בלבוטק מאת

ד״ר י 3ותיאד שרעב
ועדנה פיינרו

אינה את,
דבי?
אין ילד בשכונה שאינו מכיר את דבי.
היא אומנם בת 10 כבר, אבל עדיין ידידותית
לכל אדם — אפילו ידידותית מדי.
ושובבה גדולה, שכן אחרת אי־אפשר להבין
את התעלומה: ביום הרביעי, ה־ 25 בנובמבר,
נעלמה דבי, ממש מתחת לאף.
איך זה קרה? מישפחת גרינשפן, ש גידלה
את דבי, מתקשה להבין: היא היתה
בדרך לווטרינר שלה, ד״ר שיינר, כדי

איש אחד נחמד שביקש להישאר בעילום
שם מסיבה של ״סוב־יודיצה״ ,סיפר לכל־בוטק
במרירות:
״לשכנים שלי ולי סיכסוך מסויים ואיננו
מצליחים לפתור אותו ולכן הם נטפלים
אל הכלבים שלי וטופלים עליהם דברים
שלא היו ולא נבראו.״
ואומנם, הסיכסוך בין המתלונן ובין
שכניו אינו נוגע כלל וכלל לחיות הבית
כי אם לתנור ולארובה. מסתבר שהשכנים
התקינו להם תנור לחימום על גז, הפולט
את אדיו הרעילים הישר לתוך חדר־השינה
שלו. לא עזרו תחנוניו שיזיזו או שיבטלו
את הארובה.
משהלך להתלונן ברשויות המתאימות,
הגישו נגדו השכנים תלונה, שאינה קשורה
בתנור כלל־וכלל. הם טוענים שהכלבים
שלו הם מיטרד.
לאיש זה בית־גידול של כלבי בוקסר,
מן המעולים שבבתי־הגידול בישראל.
הוא נשיא מועדון כלבי הבוקסר בישראל
ולפני כמה שבועות זכה באות הגבוה
הלכו לשק״ם, והאיש החורט לא היה.
הלכו בפעם שנייה, ושוב לא היה במקום.
הבעלים של דבי גם עובדים, ויש להם
גם תינוק בן שמונה חודשים בבית,
בינתיים צצה גם הבליטה המדאיגה, ועניין
הדיסקיות נדחה.
מישפחת גרינשפן מנסה להעלות את
כל האפשרויות הסבירות: אולי רצתה
להיעלם? היא היתה חסרת־מנוחה בזמן
האחרון. אולי קינאה בתינוק? אולי מצאה
ידידות לשעה קלה ואחר־כך פשוט איבדה
כיוון? חוש ההתמצאות שלה ירד ביותר
בשעות הערב. אולי, אולי, אולי.
לפני כמה ימים התעוררה תיקווה חיוורת,
כשנערה בשם טלי צילצלה לבית גרינשפן
וטענה שראתה את דבי מסתובבת באיזור

ראשו של כלב כוקפר
למס נטפלים אליו?
לכלבנות בגרמניה, על תרומתו ליחסי
הכלבנות בין ישראל וגרמניה. קשה לתאר
שכלבי הבוקסר החביבים והביתיים שלו,
שאינם יוצאים כלל מן החצר הפרטית
וישנים בבית פנימה בלילה, אכן מטרידים
מישהו.
לעומת זאת, מבט אחד בתיקים הנמצאים
בכל מטה מישטרתי בישראל במדור
״סיכסוכי-שכנים״ ,מגלה דברים מעניינים
מאוד על אופיו של השכן הישראלי המצוי.
החלק הארי של סיכסוכי השכנים מבוסם
על המצאות פרועות של אנשים שכל
רצונם הוא לריב. אותם מחפשי מדון

עוד מיד ה
על התנין
מאז ראו על הבד את ג׳יימס בונד מול
מלתעותיהם הפעורים של כמה תנינים לא
ידידותיים, זרמו מים רבים בכינרת. עד
עתה בלי תנינים. אבל — מסתבר שיש
מקום לדאגה, ואם בונד חושש לשחות
בחברת תנינים — אולי יש דברים בגו.
ראשית דבר, כדאי לברר מהו תנין, או
תימסח, בעברית, או קרוקודיל בלעז. חוץ
מן העובדה שבאמצעות הרג אכזרי אפשר
לעשות מעורו ארנקים. ורק בזמן האחרון

נטפלים בדרך כלל לשני נושאים עיקריים :
ילדים וחיות־בית. בדרך־כלל מתלוננים
אנשים חסרי־ילדים על ילדי השכנים. הדופקים,
מרעישים, מלכלכים, מתעללים והופכים
את חייהם לגיהינום. אנשים חסרי-
חיות טוענים שכלבם של השכן עושה
את צרכיו בחדר־המדרגות, הורס את הגינה,
מייבב ביום ונובח בלילה, ו/או
מתקיף את האורחים ומפחיד את השליח
מן הסופרמרקט.
כדאי היה לאנשים המשתעממים בגפם
להיעזר בכלב-ידיד ולא להתנקם בו על
לא עוול בכפו.
ובלסת התחתונה — עד .15 אורך גופו
עשוי להגיע לכדי חמישה מטרים. כל
מזונו מן החי.
הנקבה מטילה עשרות ביצים על שפת
הנהר, או האגם, בעומק של כחמישים
סנטימטרים, והדגירה נמשכת כחודשיים.
לקראת סיום הדגירה, עם הישמע קולות
הצעירים מן הביצים, חופרת האם וחושפת
את הביצים מן הגומות. הוולדות הבוקעים
מן הביצים הם באורך של כ־ 25 סנטימטרים
וכל שנה הם מוסיפים לאורכם כ־ 20 סנטימטרים.
הם חיים כמה עשרות שנים.
מקום תפוצתם הטבעי הוא מרכז אפריקה.
ללא השגחה מתאימה, עלול התנין להוות
סכנה לאדם, והוא, כך אומרים טורף יותר
בני-אדם מכל חיה אחרת באפריקה. לכן,
מקומו הטבעי בשמורת טבע סגורה.
לא כאלה הן בריכות חמת־גדר, שיש

דכי, עדה וטל גרינשפן
הכלבה נעדרת
לבדוק אם יש צורך לנתח בליטה מוזרה
שצמחה לה בחזה (ואפשר לראותה בצילום)
.דבי, בעליצות האופיינית לה, ירדה
מהבית ורצה אחרי חתול. היא אהבה מאוד
לשחק עם החתולים שבשתי החצרות הסמוכות
לביתה ברחוב ליפסקי, וערכה איתם
תחרויות־מירוצים קבועות.
גם הפעם, היא רצה. פתאום נשמע רחש
מאחרי העצים, והופ — איננה. קראו
בשמה, שרקו, חיפשו, אך את דבי כמו
בלעה האדמה. החתולה שהשתתפה במירדף
חזרה מייד, אך דבי נעלמה לחלוטין.
המרגיז בדבר, בנוסף לכאב העמוק שאין
להביעו במילים, היא העובדה שדבי איבדה
את הקולר המקורי שלה, יחד עם הדיס-
קיות, לפני כחודשיים. הלכו לעיריה כדי
לעשות לה דיסקיות חדשות, ושם נענו :
אין דבר, לכו לשק״ם, שם ישנו חרט
שיעשה לה עותק של הדיסקיות המקוריות.

י 44

נווה-עוז, שליד בית-החולים בילינסון. אבל,
קשה לדעת, הנערה צילצלה בשעות הערב
המאוחרות, ונשמעה לא בטוחה בעצמה
כשציינה כי ראתה את דבי בשעות הבוקר.
למרבה הצער, במיקרים של אובדן
בעלי־חיים, ישנם עדיין טרדנים קשי־לב
העורכים מתיחות חסרות־טעם בטלפון,
ומוסיפים כאב על פגע.
אם ראה או יראה מישהו את דבי,
שיתקשר-נא אל מישפחת גרינשפן לטלפון
.440701 מחכים לכך בקוצר-רוח.
סימני זיהוי לדבי: כלבת דוברמן מעורב.
שחורה לגמרי עם רגליים חומות וכתם
לבן גדול על החזה. פנים חומים. ציפורן
שבורה אחת. בליטה גדולה הנראית כהצי
טברות שומן על הבטן. קולר אדום מרשת־ניילון.

ישנה כלבה כזו לידכם, עיזרו לה
להגיע הביתה.

גופו של תנין
לשמורה סגורה לחלוטין
התחילו מגינים עליו בשמורות, וארצות
רבות אוסרות את השימוש בעורו.
ובכן, התנין שייך למישפחת הזוחלים.
המייחד אותו הוא מיבנה השיניים שלו.
בלסת העליונה מגיע מיספר שיניו עד 19

מהן פתחים למקורות המים שאנו שותים,
דוגמת הירמוך, הנשפך לכינרת. לא נעים
אם ישפכו לשם גם כמה תנינים צעירים
ושובבים. האם גם הם יודעים שסופרים
אותם מדי בוקר?

זה הם אומרים מה הם בוחרים ...חה הם בוחרים נזה הם <זומ

יואל מרקזש:

יונתן כרמון:

טובי ה אביר:

האמנתי שהקטע ראש־עיר״ת תל־ אבי ב
מצאתי את מיכתבו

מתנכל
של בגין אנוש! ,,שודר בטלוויזיה!
כתב ״הארץ׳ /יואל מרקוס, עשה היסטוריה. ראש-
הממשלה, מנחם בגין, שלח לו מיכתב בן 22 עמודים,
ובו תיאר את נפילתו באמבטיה ואת השתלשלות העניינים
לאחר מכן. המיבתב הפן שיחת היום, ויואל
מרקוס, שפירשם ביום הקודם מאמר בשם ״התבונה
גם היא התחלקה באמבטיה״ ,הפך בן־לילה גיבור-
היום. שאלתי אותו :

ביום השישי פתחתי את הטלוויזיה ב״שעה טובח״,
ולא האמנתי למראה עיניי: הימים הטובים והמצחיקים
של ״ניקוי ראש״ חזרו אל המסך. שוב, בווירטואוזיות
בלתי״רגילה, מצליח טוביה צפיר לחקות באופן מושלם
את הרב שלמה (״עצמות יבשות״) גורן, את השר יעקב
(״איינשטיין״) מרידור ואת מזכ״ל ההסתדרות ירוחם
(״אני יותר חזק״) משל. באותה הזדמנות התגלה
כוכב חדש, נתן דטנר, שהילדים מכירים אותו כהחתול
שמיל. פגשתי את טוביה ושאלתי אותו :

יחיאל קדישאי טילפן, יאמר שהוא מגיע לביתי. הוא
בא בתשע וחצי בערב, וכשהושיט לי את החבילה פשוט
נדהמתי 22 .עמודי פוליו כתובים בכתב־יד. שאלתי אותו
מה זה. הוא אמר שזהו מיכתב מראש־הממשלה.
לא האמנתי. קראתי את המיכתב, לא את כולו אלא
חלקים מתוכו, והבנתי שיש בידי מיסמך ממדרגה
ראשונה. כל המיכתב הייה כתוב בכתב־ידו של קדישאי.
רק בסופו היתד. חתימתו של בגין בכתב־ידו.

• האם הקטע הסאטירי ״בשעה טובה״
הוא פתיח לתוכנית סאטירית שהטלוויזיה
מתכוננת להסיק ז

• איך הגבת כשקיבלת את מיכתבו של
ראש־הממשלה ז

מה עשית אחרי שקראת את המיכתב ץ

לא ציפיתי למיכתב כזה. אני מותח הרבה ביקורת
על ראש־הממשלה, אבל במיקרה הזה, ברשימה שהניעה
.אותי לכתוב את המיכתב, לא היתה לי ביקורת נגדו.
התייחסתי אל הדברים שמסר דוברו. ובאמת, באותו
בוקר טילפן אלי אורי פורת. הוא היה נרגז מאוד. הוא
כעם על הרשימה ואמר לי, שלמרות שאני לא מאמין,
מצבו של ראש־הממשלה מצויין. והנה בערב מגיע
המיכתב ממר בגין, שסותר את דבריו של פורת.

האם המיכתב נגע ללכד נ

כן. מצאתי את המיכתב מאוד אנושי, והתגובה הרא*
שונה שלי היתה לשלוח לו מיכתב ולאחל לו שיהיה
בריא.

מה עשית ז

טילפנתי לעורך שלי, גרשום שוקן, הביתה והקראתי
לו קטעים מהמיכתב. תגובתו היתה :״מפליא״.
היה ברוד ממיכתבו של בגין שאני רשאי להחליט
אם לפרסם אותו אם לאו. קראתי את הקטע הזה כמה
פעמים, ונטייתי העיתונאית היתד, לפרסם. שוקן נתן
את הסכמתו.
רציתי להבטיח שראש־הממשלה לא יתחרט. במיכתב
היו חסרים מיספר שמות, בהם שמד, של הרופאה
המרדימה. בגין כתב דוקטור והשאיר מקום ריק. ביקשתי
מקדישאי למצוא את שמה. הוא עשה כן ואני ראיתי בזה
אישור ופירסמתי.

עם בגין דיברת מאז?

מה תעשה עם המיכתבזו

אני שומר אותו כ״סובניר״ ביחד עם מיכתבים רבים
אחרים שקיבלתי מאנשים כמו דויד בן־גוריון ומשה דיין.

לא מניה ולא מקצתיח.

• איד אם כן, איפשרו לך להציג קטע
חרין? שכזה?
אותי. אני מנהל כעת משא־ומתן עם איציק קול. אולי
ואני מסרב. אבל משום שאני אוהב טלוויזיה, הסכמתי
הפעם, בתנאי שיאפשרו לאפרים סידון לכתוב את המילים
ובתנאי שיעזו ללכת עם הרעיון עד הסוף, ויאפשרו לגו
לדקור ולא רק ללטף, כמו שהם תמיד עושים. האמת
היא שלא האמנתי שהקטע ישודר בטלוויזיה.

לפיד צפה בוז־

אין לי מושג. אני רק יכול להגיד לך שמנהל מחלקת-
הבידור, חנוך חסון׳ ביקש לעדן קצת את התנהגותו
של הרב גורן.

#מי החליט שנתן דטנר יופיע איותך?
אני בחרתי אותו, בגלל דמיונו לדויד לוי. אני עוקב
אחריו. שמעתי שהוא בחור כישרוני.

מה אתה עושה עכשיו ז־

אני בתקופת מעבר. מציעים לי הרבה הצעות, וזה
מחניף לי. אולי אלד לתיאטרון להופיע במחזה מקורי
של יוסי בר. אולי אשתתף בהצגת־ילדים שכתב אפרים
סידון ושנפסלה על־ידי התיאטרודלילדים־ולנוער, בטענה
שהיא פוליטית מדי. את ההצגה יפיק המישרד החדש של
אישתי ושל אשתו של מוטי קירשנבוים. אני גם עובד
כעת על מחזמר סאטירי־פוליטי.

ומה עם הטלוויזיה ז
ד,אמת
היא, שאני מופתע. חשבתי שלא יתנו לי להתבטא
בחופשיות. שלא יאפשרו לשדר ישום דבר שמזכיר
את ניקוי ואיש. הפגישה הזאת עם הטלוויזיה הדליקה
אותי אני מנהל כעת משא־ומתן עם איציק קול. אולי
אנחה תוכנית מישחקים חדשה, המיובאת מארצות־הברית.
זוהי תוכנית שבה יתחרו שתי מישפחות האחת נגד
השנייה.

יונתן כרמון חזר ארצח לפני שלוש שנים, אחרי
שנים ארוכות בחוץ־לארץ. במהלכן ערך גיחות קצרות
ארצח, והקים את להקת המחול של ירושלים. זוהי
להקה בת מאה רקדנים וזמרים, המצליחה למלא
אולמות וסוחפת את הקהל על גלי פטריוטיזם וזיקה
לאומית. אבל זיקה לאומית וקהל הממלא אולמות
אינם מספקים את יונתן כרמון. הוא מרגיש את עצמו
״כדפוק״.

יונתן, מה מרגיז אותך?

מרגיז אותי, שכל להקה הנתמכת על־ידי גורמים
רישמיים משוחררת בתל־אביב מהיטל עינוגים, ורק הלהקה
שלי לא.

למה לא ז

צ׳יצ׳ לא מוכן לשחרר את הלהקה שלי ממיסי עינוגים.
הוא משחרר מועדוני סטריפטיז ביפו, הוא משחרר
הופעות של האמרגן פשנל ושל הגשש החיוור. אבל את
הלהקה שלי לא.

ממה נובעת האפליה ץ

מקינאת ערים.

דיברת אתו ץ

מיליון פעם. טדי קולק פנה אליו, אבל הוא לא
עונה. זד, לא עניין של עיקרון, אלא של פרנסה. אני
לא יודע למה צ׳יצ׳ מתנכל לי. אולי מפני שירושלים
גונבות מתל-אביב את ההצגה.

שרית ישי•

שיחר
צ לי ש
חובת תד״ווח
• למערכת מבט לחדשות ולעורר מבט

של מוצאי-שבת לפני שבוע, יעקוב,
אחימאיר, על מילוי חובת־הדיווח על
האירועים בפרשות אוניברסיטת ביר־זית,

הסקופ הצפוני
אל אגדות העיתונות העברית המודפסת והאלקטרונית הצטרפה בשבועיים

האחרונים אגדה חדשה. היא עוסקת בכתב־הרדיו לאיזור הצפון, חיים הכט,

הכתב שפוצץ את שערוריית בית־החולים הממשלתי פוריח בטבריה, אשר זיעזעה
את מערכת הבריאות.
כניסתו של הכט לרדיו, ככתב, היתה מיקרית בהחלט. הכל החל כאשר שיגר
הכט, לפני יותר משנה, מיכתב למנהל הרדיו גידעץ לב־ארי. במיכתבו
העיר הכט, ששימש כמורה בטבריה, סידרה של הערות ענייניות על דיווח־הרדיו
הלקוי מצפון הארץ. לב־ארי זימן את הכט אליו לפגישה, וכתוצאה מאותה
פגישה התחיל הכט לשמש ככתב־הרדיו בצפון.
פרשת בית־החולים פוריה של הכט החלה לפני כמה חודשים. ראשית הסיפור
בשמועה שהתפשטה ביישובי הצפון על היחסים המעורערים בתוככי בית־החולים,
ובעיקר העובדה כי ועדי־העובדים בו פוגעים בפעילות הרפואית השוטפת.
הכט פתח בתחקיר מקיף ברוב יישובי הצפון, תוך גביית עשרות עדויות.
במיסגרת התחקיר בויימר! התקפת־לב של עיתונאי מסויים, אשר הובהל לבית-
החולים. עם הגיעו לחדר־המיון לא ניגש איש לטפל בו. לולא היה זה ביום, היה
החולה מת לפני שנבדק.
במהלר התחקיר התגלה כי רופאים בבית־החולים חיים באווירה של טרור.
הם פוחדים לשוחח בטלפון, מחשש של האזנה מצד חברי ועד־העובדים. יו״ר
ועד־העובדים הפד את אולמי־ההמתנה של בית־החולים לשוק למכירת בגדים.
כתוצאה מתחקיריו של הכט הובאו חמש כתבות, ששודרו ברדיו, ושהביאו
למינויה של ועדת־חקירה ממשלתית בראשותו של פרום׳ דן מיכאלי. היא
עשוייה לחשוף את מיכלול השחיתויות בבית־חולים זה, שהיוו את הסיבה
למחדליו הרפואיים.
החשוב של צמרת רשות־השידור, התמקד
שוב בנושא הדיווח מהשטחים הכבושים.
ראשי מחלקות־החדשות (טלוויזיה, רדיו)
העלו את בעיות הדיווח מהשטחים, והקשיים
ששילטונות צה״ל מערימים על כתבי
הטלוויזיה והרדיו. הדיווח על המתרחש
באוניברסיטת ביר־זית, מאסר מרצים יש ראליים
ברמאללה על־ידי שילטונות הביטחון
(ראה לעיל) והריווח על סגירת
היומון הערבי אל־פג׳ר, הוצגו כדיווח ישיר
מהשטח. מערכת־הביטחון נמנעת מלהגיב
עליו.
מנכ״ל רשות־השידור הינחה את המש תתפים
בפורום החדשות, להמשיד לדווח,
ורק לדווח על ההתרחשויות בשטחים
המוחזקים. במיקרה של אי־תגובה מצידה
של מערכת־הביטחון, קבע לפיד, שעל
הטלוויזיה והרדיו למסור את המידע המובא
על־ידי הכתבים, תור ציון ש״מערכת־הביטחון
סירבה להגיב״.

הרימו! וז*,#גד|ר.

מנחה אטינגר
טריפ פרטי
והתנכלות חיילי צד,״ל לאנשי־אוניברסיטה
ישראליים, שהגיעו לרמאללה כדי להזדהות
עם הסטודנטים מהגדה המערבית.
עמידתה של מערכת מבט לחדשות בקיום
חובת־הדיווח על אירועים אלה, ובעיקר
על הראיון שעיר יעקוב אחימאיר עם
המרצה יצחק (״איציק״) לאור, שבמהלכו
סופר סיפור המרצים הישראליים המוכים
והנאסרים. אחרי דממה ארוכה על המתרחש
בשטחים הכבושים, לא נותרה למערכת
מבט ברירה, והדיווח הענייני גבר שוב על
הכתבת שיקולים פוליטיים מלמעלה (ראח :
להלן).

מזחים שיכאדה
>• לעמום (״רבע אחרי המילחמה״)
אטינגר, עורך ומנחה חיים שכאלה,
שהצליח להפוך מישדר־נוסטלגיה לתשדיר-
שירות לעסקיו היומיומיים של גיבור־הערב,
איצ׳ה ממכוש. גירגורי וחירחורי הצחוק
של המנחה, במהלד הערב האדיר והמייגע,
למישמע בדיחותיו של המרואיין, הפכו
את המישדר הזה לטריפ פרטי של אטינגר,
אשר נכפה על קהל צופי־הטלוויזיה הר
כגיגית. המישדר חיים שכאלה, במהדורתו
הצבועה והחדשה, מדגים את קונספציית־שימעוני:
מה שהיה טוב פעם — טוב
גם היום. האיש שהשיב למסד את מחפשים
את המטמון בתיקווה להצלחה־חוזרת, שהנם־
תיימה בכישלון מחפיר ומרדים, עשה זאת
שוב בחיים שכאלה.

מ אחרי הקל עי ם
פורום ה/נוטחים
הדיון המרכזי שהועלה בשבוע שעבר
במיסגרת פורום החדשות, גוף־הדיונים

למינויו למישרה. שני המועמדים הנוספים :

יוסי צמח ואביטל מופינזון.

מעניין כיצד ומתי יתפוצץ רימון המינויים
הבכירים ברשות־זן שידור.

סרט צה״ד־לת
גורם־הפקה חדש הצטרף בימים אלה
למפיקי־הסרטים וסרטי־הטלוויזיה בישראל.
הגורם: דובר צד,״ל, באמצעות יחידת־ההסרטה
שלו.
בחודש שעבר השלים דובר צה״ל את
הפקת סירטו הראשון באורך מלא ושמו
בן יקר. את התסריט חיבר ערן פריים,
והבימאי הוא אדרי ברכש (שניהם עשו
בעבר את הסרט המעולה חתום לכל החיים,
שהוקרן בטלוויזיה הישראלית).
בן יקר דן בצעיר השייך לנוער־השו־ליים,
שצה״ל, ובמיוחד הרמטכ״ל, מבק שים
באחרונה להביאו למיסגרות החינוך
של צה״ל. בסרט משתתפים שחקנים מיק-
צועיים -אלי דנקר, ימשח איבגי ואחרים<

הצופה הראשון בהקרנת הסרט יהיה
הרמטכ״ל, רב-אלוף רפאל איתן, ואחרי
שהוא ייאשר אותו, יתחילו בהקרנתו במחנות
צד,״ל. בכוונת דובר צה״ל להקרין
את הסרט גם באולמות״הקולנוע שבערים
הגדולות ובעיירות־הפיתוח, ולבסוף במיס־גרת
הטלוויזיה הישראלית.

ברשות־השידור פועל באחרונה עיקרון
טכני מעניין. עיקרון ״הרימון הושלה
הניצרה עפה, הזמן תם, וכולם ממתינים
לרימון שיתפוצץ״ — במילים אלה הגדיר
אחד העובדים הבכירים של הטלוויזיה את
פרשת פתיחתו של המיכרז על מישרת
מנהל־מחלקת-התוכניות כמיכרדחיצוני.
החלטתה של צמרת רשות־השידור שלא
להחליט על כה והניסיון להרוויח זמן על-
ידי פתיחת המיכרז לאנשים נוספים, מקורה
במילכוד שאליו נקלעה הנהלת־הרשות. ח״ס *בודי ס לאדה
בישיבת הוועד־המנהל של הרשות, שנערכה
עורך מוקד, יעל,זע אחיפאיר, סיפר
יום לפני המיכרז, השתתף נציגו האישי
של שר-החינוך זבולון המר, המחזיק תיק
רשות־השידוה בן־ציון דל (שאינו נוהג
להיות נוכח בישיבות הוועד־המנהל ומליאת
רשות־השידור) .דל הבהיר לנוכחים שלא
יתכן כי מועמדים למישרה זו יפעילו
לחצים פוליטיים על הנהלת רשות־השידור
באמצעות ״לובי״ של חברי־כנסת ונציגי
עיתונות.
בו-זמנית טען ח״כ שימעון שיטרית,
מטעם הליכוד ,״פוליטיזציה״ של המישרות
הבכירות ברשות־השידור, והציע לשנות
את תנאי המיכרזים למישרות אלה. שיטרית
דרש שאת ועדת־המיכרזים, המתמנה בהתאם
לתקשי״ר (תקנון שירות לעובדי
המדינה) ,תחליף ועדה, שבה יישבו כל
חברי הוועד־המנהל יחד עם נציג אחד
של אגודת העיתונאים. חברי הוועד־המנהל,
המייצגים מיפלגות, תמכו בכל לב בהצעה
זו, אך הסתייגו מהחלתה על המיכרז ל-
מישרת מנהל־מחלקת־התוכניות.
במיסדרונות רשות־השידור רווחת דיעה
כי הפיתרון לבעיית המיכרז הוא אחד
משניים: או שידולה של מנהלת המחלקה
לשעבר, אסתר סופר, להגיש מחדש את
מועמדותה לתפקיד, או קבלתו של מפקד
גלי צה״ל, צבי (״צביקד,״) שפירא,
למישרה זו. אם יבואו ליחצים מצד ועדי -בתוכנית שעתיים משתיים בגלי צה״ל, שב-
העובדים בטלוויזיה נגד הבאת שפירא, הנחיית העיתונאי תום שגג, על השגותיו
ואם אסתר סופר תסרב להגיש את מוע על אישפוזיהם המרובים של שרים וחברי-
מדותה, עדיין טובים סיכוייו של מנהל כנסת באחרונה. אחימאיר הביא פרפרזה
מחלקת סרטי-תעודה, יאיר אלוני, היחיד של פסוקו של דקארט, ואמר :״אני מאושפז
מהמועמדים שלא הפעיל ״לובי״ חיצוני — משמע אני קיים״ ו עם הקרנת

פ ס קו ל

התוכנית חיים שכאלה (דאה לעיל) נזכר
מי שנזכר במיסדרונות הטלוויזיה, כי לפני
כמה שנים הובא יעקוב (״יענקלה״) אג מון
להחיות ולהנחות תוכנית זו. אגמון
ריאיין במיסגרת תוכנית זו את נשיא
ההסתדרות הציונית לשעבר, הד״ר נחום
גולדמן. התוכנית, שהיתר, מרתקת, לא
שודרה מעולם. כאשר נשאלו השבוע
ראשי הטלוויזיה ורשוודהשידור על גורלה
של תוכנית זו, לא ידע איש על קיומה.
מלישכת המנכ״ל, יוסף! לפיד, אף נאמר
ש״לא זכור לנו דבר כזה. מוטב שתפנו
אל המנכ״ל-לשעבר, יצחק ליבני, או
אל יעקוב אגמץ. הם צריכים לדעת
מה עלה בגורל חיים שכאלה עם נחום
גולדמן • €פרשיה, המהדהדת בימים
אלה בחצר הרדיו בירושלים, היא ברוח
קיצוצי התקציב. בשבוע שעבר ננזפו שניים
מעובדי-הרדיו הבכירים, אמנון אחינעמי
ואסתון ברזל, על הגשת טפסי אש״ל
וקמ״ז מרקיעי־שחקים. אחי׳נעמי על הגש תם,
וברזל על אישורם (מדובר בסכום
של 120 אלף ל״י) .את הפרשה הסביר
אחינעמי באורח ברור :״כתוצאה מקי-
צוצי־תקציב נפגמה יכולת־התיפקוד שלי
בעבודה. היתד, לי ברירה: או להפסיק
לתפקד או לחרוג מהתקציב בצורה עקיפה.
זה מעשה מקובל בשירות הציבורי. כל
מישרד ממשלתי מעביר כספים מסעיף
למישנהו. על כל פנים, איני מוכן להתמקח
עם הרשות על כסף, ומיד שלחתי המחאה
על־חשבון הסכום האמור לרשות־ד,שידור,
בימים אלה
ובזה תמה הפרשיה״
עומד לראוודאור סיפרו של עורך־ד,חדשות
ברדיו, משה נגבי, כבלים של צדק,
העוסק בנושא הבג״ץ והשטחים הכבושים.
מאחר והחוק מחייב את מנכ״ל רשות-
השידור לאשר כל ספר שמפרסם עובד-
הרשות, דרך הדרגים שמתחתיו, היו ספקות
לגבי אישור פירסומו של ספר זה. נגבי
מסר את הספר למנהל מחלקת־ד,חדשות
ברדיו, עמנואל הלפרין, שאישרו. התחנה
השניה של הספר היתד, בוועדה שבה
ישבו היועץ המישפטי של רשוודהשידור,
עורך־הדין נתן כהן, ויועץ המנכ״ל נק״
רימון דוגל. שניהם המליצו למנכ״ל
שלא לאשר את פירסום הספר. טענתו של
היועץ המישפטי כהן :״אסור לעובד הרשות
להשמיץ את הממשלה טענתו הנגדית
של נגבי :״אני לא משמיץ את הממשלה.
אני מצטט רק את דיברי בית־המישפט
העליון, ואתה כמישפטן חייב לדעת זאת...״
נגבי הבהיר לכהן שכך או אחרת, עם
אישור ובלעדיו, יפרסם את הספר, ושהוא
מוכן להיות ננזף על-ידי המכ״ל, אלא
שהמנכ״ל, יום!? לפיד, שהוא גם מישפטן
בהכשרתו, לא מצא פגם בסיפרו של נגבי,
ובניגוד לעצת יועציו אישר את פירסומו
<•• כאשר נערך, לפני כשלושת רבעי
השנה, המיכרז למישרת מנהל מחלקת-
החדשות בטלוויזיה, העמיד הוועד־המנהל
של הרשות תנאי למועמדים. הוא כרך
את התפקיד באי-הופעה על המירקע בהגשת
מהדורות מבט. הסיבה לתנאי: למנוע את
מועמדותו של יעקוב אחימאיר לתפקיד.
באחרונה נעשו גישושים מצד כמה מחברי

הוועד־המנהל, החותרים לשינוי הגבלה זו,
כדי להחזיר למסר את המנהל הנוכחי של
המחלקה, טוביה סער.
משמאל: מנחה יעקוב אגמון.
ה עו ל ם הז ה 2310

01 רביעי
9 . 12
• מדע כידיוני: חלוצי
החדל 6.15 שידור ב-
צבע, מדבר אנגלית).
החללית ארגו מתרחקת מכו-
כב־השביט.

• סידרה: צילה של
לואיזה 6.32 שידור

• תעודה: השומרים
על הגחלת 10.10 שידור
כצבע, מדבר עברית
ורומנית) .אחד מתוך סידרת
סרטים תיעודיים, שהטלוויזיה
הישראלית ייצרה על רומניה
— במשמרת התרבות היהודית
במהרה אירופה — על חשבון
ממשלת רומניה, שאירחה
את צוות הטלוויזיה הישראלי.

יום שי שי

רולד פינטר עיבד את הרומן
לתסריט והשתדל להעניק לכל
אחת מהדמויות (נער בן המע מד
הנמוך, בת מפונקת ל-
מישפחה אצילית) עומק קולנועי
משלה. הסרט זכה בפרס
הגדול בפסטיבל קאן.1972 ,

שבת
12 . 12
• סידרה: המלון של

11. 12

פולטי 8.30 שי דו ר

• סידרה: היידי כת
ההרים 3.00 שידור
כצבע, דיבוב עברי).

פרק נוסף בסידרה הבריטית
המעולה, שבה משתתפים גיבורי
התוכנית הסאטירה הבריטית
מונטי פייטון.

בפרק רוח רפאים חוששים
דיירי הבית בפרנקפורט ש-
רוח־רפאים חודרת לביתם. ה־דיבוב
(דאבינג — מלל עברי
בתנועות שפתיים בלועזית)
הוא מתחת לכל ביקורת.

• סרט ערכי: נערה
המחפשת אחרי האהבה
( — 5.32 שידור כצבע,
מדבר ערכית) .נג׳ואן, ה
כצבע,
מדבר אנגלית).

• סידרה: ספינת האהבה
10.30 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

גופר מסכים להחליף בדרן
חולה וסבור שדרכו לכוכבות
סלולה לפניו, אך הוא מגלה
כי מיתרי־הקול שלו אינם ה גורם
המבדר ביותר במופע
שתי אחיות, היוצאות בד־

סופיה לירן וגרגורי פק
יום שישי ()18.12

לקראת שידור: וורבסקה

ביום שישי ( )18.12 יוקרן הסרט ״ערבסקה״ ,בכיכובם של
סופיה לורן וגריגורי פק. בסרט הופך פק, מרצה באוכספורד, לסוכן-
חשאי בפרשת ריגול מיזרח תיכונית, במהלכה הוא פוגש את סופיה
ליה•

כערכה 5.40 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).
בפרק המגיפה מנסים הנערים
צ׳ארלם וג׳ונתן לעזור לעיירה
שנפגעה במגיפה.

• מולדת: ארץ אהבתי
8.03 שחור־לכן).

תוכנית פטריוטית בהנחיית
מאיר שלו, עם חיצים המופנים
כלפי הממשלה, בהערות
אגב של המנחה ומרואייניו.

או׳טול: ששת
יום רביעי, שעה 10.05

בצבע, מדכר אנגלית).

• סרט טלוויזיה: חי
ציו של קופידון (— 0.30
שידור כצבע, מדבר אנגלית)
.סרט המטפל באשה ו
בפרק
הרכיבה מתכננת לואי־זה
לפגוע באלגרה, כאשר היא
מציעה לרכב על סוס הפוני
שלה, אחרי שהיא מחבלת בקישורי
האוכף — אך במקום
אלגרה, נפגע הפוני עצמו ונאלצים
להורגו.

בגבר הנפגשים ברכבת, והגבר
מזמין את האשד, לארוחה.
בסרט מככבים: רובין ביילי,
ג׳וליאן ד,ולוואי, מרג׳ורי בלנד
ולסלי אש. אורכו של הסרט
52 דקות.

• סידרה: רודה (8.03
— שדור כצבע, מדבר
אנגלית).
תצפית
• מגזין :
( — 8.30 שחור־לכן).

• תוכנית אולפן: דיל מה
10.25 שחור־לכן).

המעולה בתוכנית־האולפן של
הטלוויזיה הישראלית, בהנחייתו
של ירון לונדון.

מגזין דו־שבועי בענייני טבע,
מדע וטכנולוגיה, אשר אינו
מצליח להתמודד עם המגזין־
התאום, המוקרן בשידורים הערביים.

סידרה

כנסון

עיבוד טלוויזיוני מעולה, שאותו
הכין המשורר והתסריטאי
הבריטי השמאלן אדריאן
מיטשל לסיפורו הישן של
דניאל דפו רובינזון קתזו.
הפעם העלילה מתמקדת בקונפליקט
שבין קרהו וששת,
כאשר הקונפליקט שבין שניהם
מוצגים דרך עיניהם של
בני־זמננו. בגירסתו של מי-
טשל מפגין האדם השחור
פיקחות ותבונה וקורא תגר
על תחושת ההתנשאות של
ה,אדון׳ הלבן ויוצא כאשר
ידו על העליונה. השחקן פיטר
או׳טול מגלם את תפקיד
רובינזון קרהו, כיצור מעורר
רחמים, בעוד ריצ׳רד ראונד-
טרי מתעלה מעל לערכי הציביליזציה
המערבית.

• בידור: ערב עם
יגאל כשן 0.15 שידור
כצבע, מדבר ומזמר
עברית) .תוכנית־בידור, שבד,

יום ח חי שי

מתארחים בדרן הליכוד ספי
ריבלין, גרי אקשטיין, יצחק
קלפטר, דודו דותן ולהקת
ברוש.

10 . 12

צבעים בכיכובן של ד,דמויות
המוכרות מעולמו של וולט
דיסני.

שעשועון בידורי בהנחיית
יהודה ברקן, שאת מקומו עומד
לתפוס שוב דודו (״צ׳ח־צ׳ח״)
טופז. עובדי הטלוויזיה
החליטו לכנות את השעשועון
בעגתם ״צ׳ח־צ׳ח מזה...״

• קולנוע: שמונה וחצי
8.30 שידור כצבע,
מדבר עברית).

התוכנית תוקדש הפעם לענייני
קולנוע. המנחה הוא אורי
קליין, ולידו תתחנחן מגישת
התוכנית הקבועה, טל
נתיב.

• סידרה: דאלאס
( — 10.10 שידור כצבע,
מדבר אנגלית) .מיס אלי
נתקפת בעצב לרגל יום־ד,ול דתו
של גארי, בן יואינג הגולה,
ומחליפה את עצבונה
כאשר היא מגלה כי גארי וגרושתו
מתגוררים בדאלאס,
ועומדים להינשא מחדש. מים
אלי שומרת את הדבר בסוד
מפניו של ג׳יי אר, הנמצא עם ביחד
בנסיעת־עסקים
קריסטין.

• תוכנית אירוח: זה
הזמן 11.00 שחור־לכן)
.זה הזמן לעבור לירדן.

• סרט טלוויזיה :
ששת 10.05 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

• סרטים מצויירים :
מיקי ודונאלד (— 5.30
׳בידור כצבע, מדבר אנגלית)
.סרטים מצויירים ב
מנסה

לבדר

בעברית).

יום
ש לי שי

אש: חיציו של קופידון
יום ראשון, שעת 9.30
חיה עם אמה ואחותה הקטנה,
סובלת בשל עזיבת אביה
את הבית, וחייה בתיקווה כי
יחזור ויקה אותה להתגורר
עימו בקאהיר. כשמגיע לכפר
אורח מקאהיר היא מתאהבת
בו. האורח הוא מג׳ודי, מפקח
חדש שבא לבדוק את
חשבונות המיכרה בכפר. מג׳ו־די
עושה הכל כדי שהמיכרה
יתנהל כראוי — משימה קשה
בכפר הקטן והמושחת.

• ו:רט קולנוע: המקשר
10.05 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).
סירטו המעולה של הבימאי
האנגלי ג׳וזף לוסי, בכיכובם
של אלן בייטם וג׳ולי כריס־טי.
הסרט מבוסס על רומן
אותו חיבר אל׳ פי׳ האטליי,
העוסק ביחסים שבין המעמדות
באנגליה. המחזאי הא־

15. 2

רך־כלל לשיט יחדיו, מגיעות
הפעם בלוויית בעלה של אחת
מהן. כשנודע לו על הרפת־קאותיהן
במסעות קודמים,
הוא חושד באשתו שהיא מנהלת
רומן בסתר. על הסיפון
עולה גם אלמנה, הלומדת על
האהבה ועל החיים אחרי ש היא
זוכה בהפתעה רומנטית.

• מותחן: עולם ה־מיסתדרין
של אורסון וולם
( — 11.20 שידור כצבע,
מדבר אנגלית).

שונאי סדרות הרומנטיקה, ש ספינת
האהבה אינם מעניקים
להם דבר, והאוהבים סרטי-
מתח, ימצאו עניין רב בעודי
אחד מסרטי האנתולוגיה של
אורסון וולס• הפעם — מותחן
קצר המובסס על סיפור
מאת הסופר או׳ הנרי.

יום ר א שון
1 3 . 12
• סידרה: בית קטן

• לימוד: סאלם ותעלם
8.03 שחור־לכן,
מדבר ערכית ועברית).
שייקח אופיר עסוק בחיפוש
אחר שורשים מישפחתיים.

כייטס: המקשר
יום שישי, שעה 10.05

• בידור: החבובות
מארחות 8.28 שי דו ר
כצבע, מדבר אנגלית).

החבובות מארחות את השחקן
רוג׳ר (״המלאך״) מור, כוכב
סרטי ג׳יימס בונד.

( — 11.10 שידור בצבע,
מדבר אנגלית) .בפרק הדי

חדשות: מבט (0.00
— שחור־ לכן) .מהדורת חד

מערב אחד מיועצי העיתונות
של המושל גטלינג את
בנסון בפרשה של טיפול בנוער
ממישפחות הרוסות, ביחד
עם קטי, בתו של המושל.

שות יומית בהגשתו של יעקוב
אחימאיר ושרי רז.

^ 1 1וז*ו
1 4 . 12

• שעשועון: צא מזה
( — 8.03 שידור כצבע,

• צרכנות: כולכוטק
( — 0.30 שחור־לכן).
מגזין שבועי לענייני צרכנות,
איכות־חיים וכינים.

• דראמה: הדיבוק
— שידור חוזר (10.20
— שידור כצבע, מדבר
אנגלית) .גירסה בריטית
מעולה של המחזה היהודי
הדיבוק, אשר הוקרנה לפני
.כשנה בטלוויזיה הישראלית.
בגירסת הבי־בי־סי מככבים
לואיס מרקס וג׳יזל וולף.

קולנוע

סרטים

אב .,אדוני
אבי אדוני, או פאדרה פאדרונה הסרט,
שישא בישראל את שמו האיטלקי (זה
עושה יותר רושם, סבורים המפיצים, הוא
המוצלח והשלם שבין כל הסרטים של
האחים טאוויאני (ראה מיסגרח) .הוא משלב
בתוכו את תמצית הביטוי הקולנועי
עם סיגנון סיפורי המובן לכל אדם. הוא
מדבר על מיקרה ספציפי אחד, אבל יש
לו השלכות למצב כלל אנושי. הוא ניחן
בפיכחון פוליטי וחברתי, אך אינו גולש

שחקן אומרו אנטונוטי בתפקיד האב מחזיק בזרועותיו את בנו כ״פאדרה פאדרונה״ (״אבי, אדוני״)
אני צריך את בני כדי שיהיה לחם למישפחה !

הילד גאווינו עם אמו
חברה פטריארכלית

להטפה, ואינו שוכח כי הוא עוסק באנ שים
בשר ודם, ולא בכלי שח-מת, המוזזים
לצורך אסטראטגיה פוליטית כלשהי.
זהו סיפורו האמיתי של גאווינו לדה,
בן איכרים מסרדיניה — אחד החלקים ה נכשלים
ביותר של איטליה — שלא ידע
קרוא וכתוב עד גיל .20 בתוך־כדי שירותו
הצבאי עבר את בחינות־הבגרות, המשיך
בלימודיו והפך לבלשן בעל־שם ב
איטליה,
לימד במוסדות אקדמיים, אבל
לא הצליח להינתק ממקום מוצאו.
עולם אילם. הסיפור מתחיל, בהיותו
בן •7אביו של גאווינו מוציא את הילד
מבית־הספר. למרות מחאות המורה, הוא
לוקח אותו אל ההרים ומפקיד אותו על
שמירת עדר העזים, שהוא פרנסת המיש־פחה.
הוא מלמד אותו להאזין לנהל הרוחש
רחוק, בצד אחד, ולעלי עץ־האלון
מיהם האחים
החתרנים?
ר אחים פאולז וויטוריו טאוויאני
״ שמור מקום מיוחד בקולנוע האיטלקי
החדש. פאולו בן ה־ 50 וויטוריו בן ה־52
מספקים כבר עשרים שנה סרטים שאינם
קלים לעיכול. סרטיהם עוסקים כולם במצב
החברתי והפוליטי של איטליה, כשלעתים
הם מתבוננים בעבר כדי ללמוד ממנו על
ההווה.
למרות היותם קומוניסטים מוצהרים, הם
שייכים לאותו גזע ספקני של אינטלקטואלים
אירופיים, שאינם חוששים מהוקעת
הליקויים של התורה שבה הם מאמינים,
להבדיל מן הקומוניסט השרוף (או מכל
פעיל מיפלגתי שרוף אחר) ,הסבור שהודאה
בליקוי מחזקת את האוייב.
מאז החלו עושים סרטים, תקפו על המסך
הן את המאפיה, והן את הסגסייה, והצביעו
על עימותים בצמרת השמאלנית באיטליה!
בין אם היה זה בסרט על מותו של פאל-
מירו טוליאטי, נביא הקומוניזם באיטליה,
או בסיפורים היסטוריים על התקוממויות
שנכשלו במאה הקודמת. הם מדברים בשפה
קולנועית מורכבת מאוד, הדורשת מן הצופה
עירנות מתמדת, כדי להבין את
המשמעות של כל שורה בדיאלוג, ולקלוט
את החשיבות המכרעת של המוסיקה בפסקול.
רק לעתים רחוקות מתפנק הצופה
בסצינות־ראווה, ואילו העלילה, במובן
המקובל של המילה, אינה תמיד ברורה
לעין.
מובן שסרטים כאלה, במידה והם
מופצים, מוצאים את הקהל שלהם רק

האב וכנו מכים זה את זה
התנגשות בלתי נמנעת

כמאים־אחים פאולו וויטוריו טאוואני
גזע ספקני של אינטלקטואלים
בין שכבות מצומצמות, וסיכוייהם המים־
חריים בשוק הפתוח צנועים ביותר. היד.
סביר להניח שלא יימצא שום גורם ממוסד
שיהיה מעוניין לעזור בכל דרך שהיא
לשני האחים החתרנים (דרך אגב, הסרט
על טוליאטי נקרא החתרניס) .אבל, הפלא-
ופלא, כל סרטיהם, ללא יוצא מן הכלל,
זכו לעיקר המימון מן הטלוויזיה האיטלקית.

ה פי ס
הגדול

רי א ייפלא איפה שאף אחד מסרטיהם
• לא הופץ עד עתה בישראל. מי
המפיץ שיביא סרט למשכילים בלבד, ועוד
מין סרט שמאלני העשוי להרגיז את
הציבור הצועד עם הימין בלב ז פעם אחת
אומנם הציגו הסינמטקים את למיכאל

הקדוש היה תרנגול ונדמה היה שבכך
מיצו את הקהל הפוטנציאלי לסוג זה של
סרטים.
אבל, למרבה המזל, זכו האחים בשנת
1977 בפרס הגדול של פסטיבל קאן, על
סירטם פאדרה פאדרונה (אבי, אדוני).
אחרי היסוסים רבים נמצא ישראלי אחד
שהיה מוכן לרכוש אותו, אולי משום שאינו
קרוב כל־כך למציאות הישראלית —
הבימאי רפאל רביבו, שחי בשנים האחרונות
בשווייץ. עד מהרה גם הוא התפכח.
פרס או לא פרם, הוא לא הצליח למצוא
אף בית־קולנוע אחד שיציג את הסרט
בישראל. אחרי שנים של המתנה התייאש,
ומי שגאל את הסרט, ועומד להקרין אותו
בקרוב, הוא מנהל קולנוע גורדון בתל־אביב,
ראובן קצוביץ /המתעקש להאמין
כי ימצא את הקהל הטוב שיבוא לראות
את הסרט.

המתנפנפים ברוח, בקצה השני של שטח
האדמה שעליו הוא מופקד. הוא מכה אותו
ללא רחמים, בכל פעם שהנער המבוהל
מנסה להימלט מן הבדידות שעל ההר, או
למצוא לעצמו חברה כלשהי להפגת ה בדידות.
זהו
עולם אילם, שבו נרקמים הירהו-
דים אשר אינם מעיזים להגיע אל השפתיים,
עולם שבו הקשר עם החיות הוא
אמיץ לא פחות מן הקשר עם בני־האדם,
ולרוב זהו קשר של עימות ואיבה. הנער
הצעיר חי בחברה פטריארכלית שבה האב
הוא השליט היחיד, והמקל הוא אמצעי
החינוך המקובל. אהבה אסור לגלות כלפי
חוץ, כי זו חולשה, ושינאה נוטרים לעולם,
כי זהו כבוד המישפחה• אדמת הסלעים
הקשה משתקפת בבני האדם, וקשה
שלא להבין לרוח האב הצועק׳ על מורת־בנו
:״באיזה רשות מכריח אותי השיל־טון
לשלוח את בני ללימודים, כאשר אני
צריך אותו לעבודה, כדי שיהיה לחם ל־מישפחה.״
אפשר להבין, גם אם קשה
להסכים.
להרוויח יותר. לראשונה חודר ה־העו
ל ם הז ה 2310

יקום לתוך העולם הסגור של גאווינו דרך
צלילי אקורדיאון, המנגן ואלס מתוך העטלף
של יוהאן שטראום. כל־כך מופלא
הצליל, שבאוזני גאווינו הוא מקבל מים־
דים של התפרצות שימחה אדירה, המקפיצה
אותו בין הרים וגבעות. זהו קול
של חדווה, שבעקבותיו הופך הדיאלוג
האילם של ההרים לדיאלוג של צלילים,
כאשר כל אחד מן הרועים המבודדים, שופך
את מר־ליבו דרך כלי נגינה.
הפירצה השניה נפרצת כאשר אחד מקרובי
המישפחה נרצח בניקמת־דם. אביו
של גאווינו משקיע את כל חסכונותיו הדלים
ברכישת כרם־זיתים מאלמנה, והוא
עולה בדרגה אחת בסולם החברתי. עכשיו,
בסוף כל עונה, הוא כבר סוחר בשמן המופק
מפרי הזית, ולומד על בשרו את תרגילי
הרמאות של המיסחר. זאת גם תחילת
ההדרדרות של יוקרתו בעיני בנו,

האכ מכה את כנו הקטן
המקל כאמצעי חינוכי
הפנים הנפוחים
ז הו א ל בי ס (אסתר, תל־אביב,
ארצות־הברית) — את הסרט הזה
אפשר לכנות ״הגירסה הרישמית
של חיי אלביס פרסלי.״ משהו שדומה ביותר למה שאלביס
בעצמו היה רוצה לראות.
זה, כמובן, בדיוק מה שמעריציו הרבים של מי שהיה
המלך הבלתי״מעורער של הרוקנ׳רול מצפים לראות על
המסך. באיזו מידה זה משקף את המציאות, ובמיוחד
את כל השאלות שהתעוררו סביב חייו ומותו — זהו כבר
סיפור אחר, שנוגע כנראה לסרט אחר.
כאן מציגים לפני קהל החסידים בצורה מסודרת
ומאורגנת את השלבים השונים בחייו של האליל, החל
מילדותו בעיירה נידחת, וכלה בשיירות של מכוניות־הקאדילק
ומאות החליפות שליוו אותו בכל מקום. בכל
פעם שהיה חסר חומר תיעודי, הוזמנו שחקנים ששיחזרו
לפני המצלמה את הרגעים שבהם, משוס-מה, לא היתה
המצלמה מכוונת אליו.
התוצאה הסופית היא אוסף של אינפורמציה רשמית
מלווה בעדויות מפי חברים וידידים, הרבה חומר, שלא
נראה קודם מחוץ לאמריקה — כמו הופעותיו הראשונות
בטלוויזיה — ובסך־הכל אינפורמציה שנזהרת מלגעת בכל
נושא העשוי לעורר פולמוס. ברור מן הסרט שאלביס העריץ
את אמו, אבל לא אומרים מאומה על יחסו לאביו, למרות
שהוא נראה פעמים רבות על המסך. סיפור הנישואין
והגירושין והאהבות הצדדיות מוזכר אומנם, אבל מה
בדיוק לא הסתדר בכל הסיפורים הללו, לא ברור אפילו
ברמז.
מערכת היחסים שלו עם קולונל פארקר, אמרגנו הנצחי,
יכולה בוודאי לספק חומר לא פחות מרתק מן הסיפור
של סוונגאלי, אבל הסרט מתייחס לנושא כמו דף פירסום

ידיו אינן מייצרות די הצורך. ההתנגשות
בין השניים בלתי־נמנעת ומביאה בסופו
של דבר לעצמאותו של גאווינו. הוא מוציא
את המקל מידי אביו, וכאשר זה הורס
את מקלט הרדיו המשמיע מוצארט,
ממשיך הבן לשרוק את הנעימה, בעקשנות
שלא היה מעז להפגינה לפני־כן.
המנצח האמיתי. סוף הסרט חוזר
לתחילתו. גאווינו לדה, שהופיע בצילום
הראשון בעצמו, כשהוא נותן מקל בידיו
של השחקן המגלם את אביו, חוזר ומופיע
על המסך. כיום כבלשן ידוע, הוא
הצליח לכאורה, מכל הבחינות. אך למ עשה,
הוא מודה, הוא אינו מוצא את מקומו
.״באיטליה הייתי בוודאי זוכה בכבוד
ויקר. הייתי יכול לנצל את מעמדי החדש,
בדיוק כפי שאבי ניצל את מעמדו כלפי,
ובכך היה יוצא המנצח האמיתי בינינו.
עם זאת, יתכן מאד שאני נשאר בסרדיניה
מתוך שיקול אנוכי לגמרי: הפחד שהרחק
ממלונתי, מקרובי, מן הריחות שבהם הורגלתי,
אחזור ואהיה אילם כבתחילה.״
להקשיב לקולות. אפשר להפליג ב-
שיבחי פאדרח פאדרונה במשך שעה ארוכה.
זהו סרט שצריך להקשיב לקולותיו
באותו עניין שבו רואים את תמונותיו.
זהו שימוש בלתי״רגיל רק במה שחיוני
להעברת רעיונות, ואין בו שום תנועת
מצלמה, שום קול, שום רגע מיותרים.
שימוש ב שחקנים לא ידועים מונ ע כל אפי
סרות של זיהוי פנים עם אופי או עם
תפקיד קודם. יחד עם זאת, בחידת הטיפוסים
נעשתה לפי המראה, צורת ההליכה,
המבט בעיניים, וקשה להחליט היכן נגמר
השחקן ומתחיל התפקיד.
גם אם במבט ראשון נראה הסרט
כריאליסטי לחלוטין, יש בו מימד סוריאליסטי,
כאשר ילד מתנצח עם עז העושה
צרכיה בכד החלב, או כאשר אקורדיאון
מפיק צליל כמו תיזמורת שלמה.
זה סרט יוצא־דופן, שמעטים כמותו הוצגו
בישראל ואל לו, למי שאוהב קולנוע,
להחמיצו.

הרואה אותו ניצב מבוייש וחסר־אונים,
מול הקישקושים הנישאים של הספסר העומד
לקנות את תגובתו, ושל בן הספסר,
המשתמש במילים נפוחות וחסרות
משמעות, הנשמעות באוזני איכר פשוט
כתורה מסיני.
הקרע החמור הבא, נגרם על־ידי מכת־כפור
ההורסת את עצי הזית. המישפחה
חוזרת אל ההתחלה. גאווינו המיואש רוצה
להצטרף לכמה מבני הכפר, היוצאים
לגרמניה כדי להרוויח יותר. בשעה שה צעירים
נושאים על כתפיהם פסל של
קדוש נוצרי בתהלוכה דתית, הם נאבקים
בינם ובין עצמם עם ההחלטה הגורלית,
לנסוע או לא, שעה שבפסקול הסרט מתנגשים
זה בזה שיר-עם סרדיני ושיר־יין
גרמני.
עולם חדש. הנסיעה לגרמניה היא
בלתי־אפשרית• גאווינו עדיין קטין ואין
לו היתר מאביו. הוא חוזר הביתה ושם
מגלה שהאב עשה עוד צעד אחד קדימה,
והחליט לעבור לשלב הבא. אחרי שהיה
עובד אדמה, פיאודל בקנה־מידה קטן, הוא
הפך עתה לקאפיטליסט. הוא מוכר את
כל רכושו, מכנים את הכסף לבנק, מח ליט
לחיות מן הריבית ומצווה על הילדים
לעבוד אצל זרים, לשלוח את שכרם
הביתה. גאווינו עצמו נשלח לצבא, שם
יוכל, כבן בכור, לזכות במעמד, כבוד
והשכלה יסודית. על־מנת שיתקבל, מלמד
אותו האב קרוא וכתוב ואת לוודהכפל.
*1לה 3כת קוגפורט
הצבא פותח שערים לעולם חדש. לפתע
מסתבר לגאווינו שהוא שונה מכל השאר.
זר בעיר הוא סרט מהפכני בנוף הקולהוא
מדבר בניב מקומי, ומתקשה לעקוב נוע הישראלי. סרט קצר זה, הנמשך 23
אחרי קורסים טכניים. הכל עולה לו ב דקות, יהיה ראשון מסוגו שיוצג בהצגות
מאמץ כפול. אבל עקשנות־האיכרים שאו מיסחריות. מדי יום, במשך שבוע זה,
תה ירש מאביו, משתלמת. הוא מצליח הוא יוקרן בשעה 6בערב בסינמטק של
להתגבר על החומר בעזרת חבר לחדר.
תל־אביב. מי שירצה לראות אותו, יצטרך
במקום הקאריירה הצבאית שהועיד לו לקנות לשם כך כרטיס בניפרד.
במציאות הישראלית סרט קצר הוא
אביו, שב גאווינו הביתה. הוא רוצה להמשיך
וללמוד• האב מסרב להאכיל פה, ש־ סרט אבוד מבחינה כלכלית, משום שאין

ישראל

,העולם הז ה 2310

אלבים פו ס לי בפ עול ה: דף פירסום
ממישרדו של האמרגן. ואילו שערוריות הסמים, שעדיין
לא נרגעו באמריקה, מובאות מפי שומרי־ראש מפוטרים,
אשר כך נרמז, רצו להתנקם באלביס ומשום כך חשפו את
הסיפור. מה האמת מאחריו, אין הסרט מובן להתחייב
כלל. נדמה כאילו זה בכלל לא מעניין אותו.
אבל למרות כל הזהירות והנימוס, אי״אפשר להסתיר
את עוצמת התמונה ; פניו הנפוחים וגו הכבד של אלביס
בהופעותיו האחרונות, הזיעה המכסה אותו בלי הרף,
המבט הנרדף. ברגעים אלה, גם מי שלא התרשם במיוחד
מקטעי הסרטים שנכללים כאן, או מן הכאריזמה שצריכה
להשתפך מן האליל, מרותק למסך. כאן אין צורך במילים.
התמונה אומרת הכל.

איפה להציג אותו ואין מי שישלם עבור
ההקרנה, מלבד מאותן הזדמנויות בודדות,
כאשר קיבוצים או בתי-תרבות מזמינים
תוכנית של סרטים קצרים, מתוך שיקולים
ציוניים. אם בכל־זאת עושים סרטים
קצרים, הרי זה משום שלבימאים הצעירים

שחקן אלכם פלג כ״זר כעיר״
מפתיע ונזיקצועי
יש צורך בכרטיס־כניסה לעולם הקולנוע,
וזוהי דרך להראות מה הם מסוגלים לעשות.
יש להניח שגם ג׳קי קונפורמי, בימאי
הסרט, יצא תחילה מאותה ההנחה. אבל
כאשר עשה לעצמו את החשבון הסופי,
וראה שבמשך שלוש השנים שהיו דרושות
לו כדי להשלים את העבודה, הוציא מכיסו
הפרטי כ־ 6000 דולר, הוא החליט בכל־זאת
לנסות משהו אחר. באיזו מידה יצליח,

זאת אפשר יהיה לדעת רק עם ך,שלמת
ההקרנות.
ערפד ערירי. אבל אם יש בסרט
הזה תכונות מהפכניות, אין זה רק בשל
שיטת ההפצה ישלו. להיפך, זהו הצד
השולי יותר. כי זר בעיר הוא אחד המיק-
ריס הבודדים שבו ההתפעלות הראשונית
מתעוררת, לא למראה הרצון הטוב שהושקע
בסרט, או ההקרבה העצמית, אלא נוכח
ההישגים הנאים של העיצוב, התיפאורה
והדרך שבה נראה הסרט הגמור.
סיפור על ערפד ערירי, המתקשה למ צוא
מקומו בעיר הגדולה, למדות כל
מאמציו להידמות לשאר בני־האדם (הסרט
חייב לפחות קמצוץ של השראה לרומן
פולנסקי) .קריצות עין פזורות לכל אורכו,
בין אם זו מזכירה אוטומטית של רופא
שיניים, השולחת צריחות היסטריות כסימן
זיהוי, או טלפון שצילצולז הוא כשיר
אהבה של קרפדות. אפשר אפילו למצוא
משמעות מאחרי הסיפור המוזר: מעשה
ביצור, שלמרות כל הפשרות והוויתורים
שהוא מוכן לעשות, אינו מוצא מקומוהרחק מן הבית.
אולם מעניינת עוד יותר היא הדרך
שבה צולם הסיפור, בחירת התפאורה,
שכוללת, לדברי קונפורטי, כ־ 4000 פריטים.
השילוב של צבעי אדום, מסננות
אור ותאורה מלאכותיות, היוצרים אווירה
מיוחדת — כל אלה מצולמים בכישרון
רב על ידי ברנרד זלצמן, צלם תוצרת-
הארץ במאה אחוז.
יפה מאוד. יש כאן הרגשה ברורה
שקונפורטי וזלצמן לא רק השתעשעו בעיצוב,
אבל ידעו, לשם שינוי, גם מה
לבחור כדי להשיג את האפקט הרצוי על
הבד. יתכן מאוד שזאת תולדה של שמונה
שנות עבודה בסרטים, בתפקידים שונים,
שנערמו מאחורי קונפורטי (שעזב את
האוניברסיטה לפני תום לימודיו, באי-
שביעות רצון) וכמה שנים טובות של
עבודה, חלקה בהתנדבות1,של זלצמן, עבור
לקוח אפשרי, מרשתות טלוויזיה זרות ועד
לחברים־למיקצוע חסרי־אמצעים.
כאשר הראה קונפורטי את תסריטו, לפני
תחילת ההפקה, וביקש תמיכה, נאמר לו:
״התסריט יפה מאוד, אבל לא ברור איך
תוכל לצלם דבר כזה.״ מאוחר יותר,
אחרי שצילם את הסרט על חשבונו והראה
את הקטעים המצולמים לאותם אנשים,
כדי לקבל עזרה בעריכה, השיבו לו:
״זה יפה מאוד, אבל איך אפשר לערוך
את כל זה יחד לסרט 1״
קונפורטי ערך, הראה להם את המוצר
המוגמר, וקיבל באיחור של שלוש שנים
את התמיכה. ובצדק. כי מעט מאוד
סרטים ישראליים יכולים להתגאות בכך
שתכונתם העיקרית היא המיקצועיות.

רהט ביתך עם
1ט1ס חינם עם
אוקיע נווטו לאיחפה בלי הגולה!!!
חדר שינה דגם ^ו5ז>(1ז• 1׳\
תוצרת ס־ך זסצ׳זאץ -איטליה
מיוצר. מעץ אגוז
מימה , 2 .+שידות ( 2מגירות) שידה גדולה ( 3מגירות) .מרא ה
מחיר 21000 שקל כולל מ.ע.מ.

״דירו״ -יבואן מם׳ 1של רהיטי איכות מאירופה,
בשיתוף עם ״ארקיע צ׳רטר״ ,מזמינים אותך לרכוש
את רהיטיו ב״דירן״ בסכום של 35,000.-ש׳
במזומן, ולטוס הלוך וחזור לאירופה -חינם !
(פרנקפורט, דיסלדורף או מינכן -לבחירתך).
זאת ועוד, תנתן לך האפשרות להנות מכרטיס אחד
נוסף עבור בן/בת זוגך, במחיר הנמוך בהרבה ממחירו
הרגיל.
בוא לממלכת הרהיטים של ״דירו״ הכולל ת מבחר מגוון
מתוצרת הארץ ותוצרת חוץ, בעיצוב קלאסי ומודרני, באיכות
ללא פשרות ובמחיר סביר.
לבחירתך גם מבחר מרשים של רהיטי ״נצר סירגי״ הידועים
באיכותם. עצב עכשיו את ביתך במיטב רהיטי ״דירן״ וטום
עם ״ארקיע צ׳רטר״ לאירופה וחזרה -חינם !!!
* המבצע כפוף ל״תקנון המבצע״ הנמצא ב״דירן׳.׳
* מבצע זה מבטל כל מבצע אחר על קני ת רהיטים ב״דירן״.
* סבוס הקניה לפני מ.ע.מ__ .

אפשוות ומשה של עד 8תע1ל(מים-מח1ץ למבצע!

מנהו טושים של והעוי •נצו סיוני
בית האוסנה לריהוט מודרני

תר אביב -אבו גבירול 30

תיבה-

;\ 1 4דים: ודי א הירקון 321 טל 444932 .
בוא לדברים היפים שבחיים בוא לדידן.

יז אלא בי ט ל

ירושלים-

252470־ ( 0 3בניו נאות אביב)
•ד החרוצים ,14 איזו דתע שי ה
תלפיות 716368/9־ (0 2עי״ פולגת)
טרו מפלדוד 5 4 /5 6והשאון
0 4 -2 2 9 2 3 8

תרבות מחודשת לפריחה
שלמה בד, המלר המרוקא
״ייי של •*י
יי ״י״י
שהביא ״-י

עדות המיזרו ,1מספר 11 ול יסוריו כילד מרוקאי, על התפתחות
השינאה והניוון ע 1ל :1ני עדתו ועל דרב 1משת אל היצירה

בתרבות ובעתים
המווקא״ם 001 מוזיתח
את בדת האנוש,
ונו נמגוו
הזוגות והסרסור*

הייתי בחור מעורער.
הייתי מלא זעם.
הצבא החלים
שאני פסיכי, ושוחררתי
משוות צבאי

חשבתי שהכומר
במיזזו הוא קרזש,
ער שתפסתי אותו
על חם
עם הטבחית

כשהייתי במוסר
שיקרתי. לא אמרת
שאני מרוקאי. אפרתי שאני צרפתי

אני זועם. חשובה ל׳
המזינה, נמו שתשוב לי
הבו שלי. אבל איו
אפשר לחיות
כאזרחים מליגה בי״ת?

היתר! לי תקופה
מסוימת ששיחקתי
פוזה של עבריין,
־ אבל לא יכולתי לגנוב.
אני לא בנוי לזה

פגישה עם המוסיקאי שלמה גר* היא
חוויה. הוא מתגורר גבאר־יעקב בבית
קטן בעל חלון גדול הקרוע אל החצר.
דרפו ניתן לראות שני כלבים מתנמ-
נמים בשמש ליד עצי־הדר עמוסי פרי.
הוא נשוי לרינה, עובדת סוציאלית
במיקצועה. רינה אינה בבית וגם לא
הבן, דניאל בן התשע, הנמצא בבית-
הספר. שלמה אינו מרבה לדבר על ה
מישפה ה :״הם העסק הפרטי שלי.

1;1 1
צריך להשאיר אותם מחוץ לעניין ״.הוא
אומר•
בחדר הנשקף אל החצר מצויה מערכת
סטריאופונית. בחלל החדר נשמעים
מוסיקה עיראקית וצלילי סיטאר לסירוגין.
על הטלוויזיה גלויית שנה״טובה
דמויית לב מצויירת בידי ילד שעליה
כתוב :״לאבא ואמא, שלא תריבו אף
פעם.״ לידה שני ספרים — ״חוות-
החיות״ של אורוול ו״בית־הבובות״ של

קצטניק — השאולים בספרייה של באר-
יעקב•
שלמה בר התגלגל בעשרות מוסדות,
קיבוצים וממזר ומכולם הורחק בשל
התנהגות גרועה וחוסר־תרבות, אך הוא
אחד האנשים התרבותיים ביותר ש־ריאיינתי
מאז תחילת הקאריירה שלי.
הוא שוחרר מצה״ל בפרופיל נמוך, ובהערכה
שנמסרה לו נאמר כי האינטליגנציה
שלו פגומה, אך הוא אחד האנ
שים
האינטליגנטים שבהם פגשתי.
העברית שבפיו רהוטה והוא מטעים
את החית והעין• יש לו אוצר לשוני גדול
וידע בלתי-נדלה בספרות, בשירה וביהדות.
הוא
נולד במארוקו, גדל במעברת
באר-יעקב, כמעט שהיה לעבריין, שוחרר
מצה״ל בפרופיל נמוך והתגלגל כל ימי־חייו
עד שמלאו לו 28 שנים, ולמרות
זאת הוא הגיע רחוק .״אני יכול לקחת

לו ל א הייתי אמן
(המשך מעמוד )51
אותך מאה מטרים מפה, ולהראות לך
במחי־יד את כל העבר שלי ״,הוא אומר.
״ואני יכול לשבת אתך פה, בחדר הזה,
להשקיף על הנוף ולספר לך על עצמי.״
אני מעדיפה להישאר בחדר.
בימים אלה יוצא שלמה בר בתוכנית
חדשה. הוא התפרסם אחרי שכתב
13 שירים להצגה ״קריזה״ ,שהועלתה
ב״תיאטרון חיפה״ .שלמה בר, כמו מלך
מרוקאי, ישב ליד התופים, גוו זקוף,
צווארו ארוך ושר. אחר־כך הקים את
להקת ״הברירה הטיבעית״ ,שהפכה
הצלחה בין לילה. הרדיו אהב אותו,
גם הקהל• הוא מילא את האולמות.
השנה הוא הצטרף לת״מי, ומעריציו
האשכנזים התאכזבו .״הוא ליכלך אותה,״
אמר לי אחד מהם• שלמה בר
מכר את שמו ואת פירשומו כדי לקדם
ולעזור למיפלגה הספרדית החדשה, וש-

והתגלגלתי במוסדות התחיל הניתוק. שכחתי
לספר לך, שכשהייתי בן שמונה הייתי
במינזר ברמלה.

• מה זה עשה לד?־
הייתי ילד שחיפש אמונה. הייתי במעזר
שנתיים. הפסלים השפיעו עלי ובשלב
מסויים מאוד הערצתי את הכומר. החינוך
במינזר היה נוקשה — אם לא הכנת
שיעורים חטפת מכות באצבעות הידיים
בסרגל. הכומר היה עולה כל יום אל ה במה
לשאת דרשה — הוא היה מרשים
מאוד. גרנו במעין פרוזדור ארוך׳ כולו
מיטות־מיטות. בסוף הפרוזדור גר הכומר.
אני זוכר שלילה אחד, פשעה שתיים,
שמעתי מוסיקה. זה היה ג׳אז. פקחתי
עיניים — היד, ליל ירח מלא, ודרך הרשת
בחלון התמקד בעיני צלב. שמעתי מוסיקה
חלומית, ראיתי צלב וחשבתי שקורים
דברים — כל חיי אני מחפש סימנים וזה

• הפכת עבריין?
לא. לא גנבתי ולא יכולתי לעשות
את הדברים האלה. היתד, לי תקופה מסויי״
מת ששיחקתי אותה בפוזה של עבריין,
אבל אני לא בנוי לזה.

• ניסית לגנוב?
במוסד, פה ושם, אבל אף־פעם לא השתתפתי
בפריצות. אף פעם לא גנבתי כסף.

• האם העובדה שלא היית
עבריין לא הפחיתה מערבך כעיני
האחרים בחכרה שבה חיית?
לא הייתי הרבה זמן במקום אחד, כך
שלא הייתי צריך להסתגל לדפוסי־החברה.

• שירתת כצבא?
לא. באותה תקופה הייתי מעורער מבחינה
נפשית, הייתי מלא זעם. הצבא קבע
שאני לא מאוזן. עשו לי בחינות פסיכוטכניות
— אמרו לי תבדוק מאיפה מגיע
לאן הולך, ואני במשחקים האלה לא
שיחקתי, אז קבעו שאני פסיכי. העריכו
שהאינטליגנציה שלי פגומה.

• זה פגע כך?
פגע בי עד שהייתי בן עשרים ושמונה.
עד אז היתד, לי דימוי מאוד נמוך על
עצמי — בעיני עצמי הייתי אפם וזו הרגשה
מאוד נמוכה, אתה לא יודע מה לע־שות.
התופים
החזיקו אותי. ניגנתי על תופים
מגיל ארבע, והם הפכו בשבילי לצורך.
דרך התופים יכולתי להביע את עצמי,
לשחרר לחצים. איתם הייתי שמח, איתם
הייתי בוכה, הם היו הפסיכולוג שלי,
כמו שקוראים לזה בשפת המערב.
עד גיל 28 הייתי טייח. אהבתי מוסיקה
וחלמתי לעסוק במוסיקה — חלום שעד אז
לא התגשם.
בגיל 28 הלחנתי את השיר הראשון שלי.
קודם שרתי כל מיני שירים כמו ״שדמ־תי״
ו״החליל״ — שירים מאוד יפים של
זהבי וארגוב, שירים שהם בחזקת קלסי־קה.
בפעם הראשונה כשהלחנתי את השיר
שלי, הבנתי שזו הדרך. התחלתי לבדוק
מה קורה איתי והחלטתי להועיד את
עצמי באופן מוחלט למוסיקה, ואז באה
העבודה המימסדית הראשונה. יובל מס־קין,
שאותו הכרתי דרך דודו אלהרר
שגדל איתי, המליץ עלי לתיאטרון חיפה,
והתבקשתי לכתוב את המוסיקה למחזה
של יהושוע סובול קריזה.

• האם אי־פעם הסתרת את ה עובדה
שאתה מרוקאי?
תיקתו האמנותית היתה ארוכה למדי.
כעת הוא חוזר עם תוכנית חדשה בשם
״חוט שזור״ .בין חברי הלהקה בולטת
צרויה להב, בת קיבוץ שעבדה בעבר
בלהקתו של זמר הרוקנ׳רול האמריקאי,
ברוש ספרינגסטין. היא תשיר ומנגן
בויולה.
שלמה בר אינו עובד עם אמרגן
או מפיק קונבנציונאלי — הוא בחר
כמפיק בעופר ברונשטיין משכונת״התיק-
ווה, שהתפרסם כאשר בא עם הקבוצה
המכנה עצמה אל״ה לבית עיריית תל־אביב
וכלא את ראש־העירייה שלמה
להט .״אנחנו לא עובדים עם מפיקים
או אמרגנים. אנחנו עובדים עם עצמנו,
אנחנו לא בנויים לתשתית מיסחרית —
לא בזמן ולא בתוכן,״ אומר לי שלמה.

• שלמה כר איפה צמחת?
בבית כאן. נולדתי במארוקו, עליתי בגיל
ארבע ומאז אני בבאר־יעקב. התגלגלתי
בחרבה מוסדות וקיבוצים, אבל חזרתי
לפה. אבא שלי אלג׳יראי, בן למישפחת
אינטלקטואלים שבחר בכיוון אחר. אמא
שלי אשה פשוטה. הסבים שלי למדו את
תורת־הקבלה, ההורים שלי כבר לא. בבית
שמעתי מוסיקה מרוקאית קלאסית, ש היא
חוויה מוסיקלית יוצאת מן הכלל. זה
השפיע עלי.

• מתי הרגשת שאתה מרוקאי?
מהרגע
שבו היתה לי הכרה והתחלתי ל התגלגל
במוסדות. אמרו לי שאני מרוקאי
ואני ידעתי שמרוקאי זה לא טוב. כך
קרה שכמה שהייתי יותר במוסדות פחות
הערכתי את הורי, כי בגללם הייתי מרוק אי.

למה התגלגדת כמוסדות?
להורים שלי במעברת באר־יעקב לא
היו תנאים לגדל ילדים. המצב היה קשה
מבחינה כלכלית — הם לא יכלו להחזיק
אותי. הייתי ילד נאיבי עם תחושה דתית
חזקה. אהבתי ללכת לבית־הכנסת ולהקשיב
לפיוטים. אבל. מרגע שיצאתי מהבית

מה שמפעיל אותי. הלכתי בעקבות המוסיקה
והגעתי לחדרו של הכומר.
הצצתי בחרדת־קודש דרך חור־המנעול
וראיתי אותו מקיים את העניין עם הטבחית
שלו. האכזבה היתד, נוראית — הבנתי
שהכל דאווין, ואני חשבתי שהוא
קדוש!
אחר־כך, המימסד הדתי הוציא אותי מהמינור
ולקח אותי למוסד דתי.

• ואז ראית את הרב מקיים
את העניין, עם הטבחית שלו ץ
למה ל אי שיקיים. שיהיה לו לבריאות.
אבל ברצינות — התגלה לי האבסורד. ה־

של הקדוש־ברוך-הוא וחית ומם יוצרות
חם משני הצדדים.
מה שמקסים אותי זה איזה אין סוף יש
בשפה הזו, זו שפת קודש. זוהי שפת
צללים, הבנויה על הדגשים של חית, עין
וריש. בשפות מערביות אין דבר כזה. כל

כן, בטח. כשהייתי במוסד לא אמרתי
שאני מרוקאי, אמרתי שאני צרפתי. אבל
היו כאלה שלא היתד, להם ברירה.

אבו־חציוא הוא
יצייר הושיטה.
אם גנב,

שיישוב בביתרתסחוו
הוואוואווא זה שטויות, זה פלסטיק, אין
לזה כוח תוכני או צלילי וזה לא מעניין.
לפי דעתי, השפה הזו, בגלל היותה שפה
נפלאה כל־כך, הצמיחה משוררי־ענק.

• כמו מי?
גיליתי שיר של אלתרמן, שנכתב בתקופת
הסלקציה. שמעתי על העליה הסלקטיבית
בשנים 55־ — 56 הציונים שלחו
משלחת למארוקו כדי לבדוק אם אתה
מתאים לעלות לארץ־ישראל. אם היו לך
שיבער. ילדים, יכולת להעלות רק חמישה.
הם מנעו עליית זקנים ואנשים לא־ברי-
אים.
בטור השביעי מצאתי ישיר שהתייחס לידיעה׳
שהופיעה בעיתון ושסיפרה כיצד
בדקו יהודי בשם דיני,נו, שהיה קצת צולע,
והריצו אותו כדי לבחון את כשירותו.
כתב אלתרמן: כן קטע שכזה /גם הוא
בל י׳אמר /גם הוא בל ישכח /דף אילם
ואשם /דף בזיונו של אב /אשר ניתר
ניתורו ורץ /ותינוקיו רואים דומם — /
דף בזיונו של אב /אשר שיבת ציון ציותה
עליו /קפוץ ! והוא בעיגולו אץ אץ /
בלבבו תפילה לאל עליון /שמע וכה אמר
לו אל /רוץ רוץ עבדי דנינו רוץ כי לא
תמעד /עזרך אני /אס זה החוק לישראל
יכול נוכל לו שנינו כאחד /רוץ רוץ
עבדי דנינו עזרך אני /רוץ ואל תיזזת /
כי אכסה מומך /אבל לא אכסה עלבון
תחיית עמי /אשר זיוה נוצץ בדמיעך.
זה השיר של אלתרמן, אלתרמן הוא

• נחזור ל,,קריזה״״.
זאת היתד, בעצם העבודה הראשונה שלי
כמוסיקאי. עד אז לקח לי שנה כדי להלחין
שיר, ופיתאום הייתי צריך להלחין בחודשיים
14 שירים. הייתי חייב להתמודד.
הבנתי שאם אני רוצה להתקיים, אני צריך
לשחק לפי החוקים שלהם.
עכשיו אני כבר לא צריך — ביססתי
את עצמי, ואני כותב על פי החוקים שלי,
בזמן שלי, בלי הפאראנויה של מה יקרה
מחר.

• איך הרגשת כשעברת, כמו
שאתה קורא לזה, לצד שלהם?

ההורים שלנו איבדו את
המניות אצל הילדים
שלהם נדגע שהגיע!

נצרות היא ללא־ספק סם. אתה נכנס ל כנסייה
ואתה הופך לאפס לעומת הדבר
הענק הזה. ואילו בבית־כנסת, כשאתה
נכנס אתה מרגיש יותר בן־אדם מאשר
בחוץ.
אחר־כך התגלגלתי לכפר־בתיה, אחר־נ
הייתי במוסד — אוף! בכמה מוסדו
שהייתי — ובד,רבה קיבוצים.

• היית ילד בעייתי?
הבנת, שאני בעייתי. היום אני מבין
שהמיסגרות השונות טימטמו לי את המוח.
לא ידעתי במה להאמין, למי להאמין.

אני לא בצד שלהם. עכשיו אני נמצא,
אמנם, בפנים, אבל שייך לחוץ. המזל
הגדול ביותר שלי הוא שלא למדתי בצורה
מסודרת. אם הייתי לומד׳ הם היו הופכים
אותי לאחד הבלוקים הרגילים שלהם.
בגלל האינפורמציה שלא קיבלתי, כביכול,
אני מה שאני.
אני מאמין שאינפורמציה של האמנות
קיימת בזיכרון, לא בלימוד. אתה יכול
ללמוד שנים אבל תישאר מה שאתה.
הבנתי דבר בסיסי אחד: אם אני שואב
מאבא שלי, אני מקשר בין האבא שלי
והבן שלי. בתרבות שלנו, בניגוד לתרבות
המערבית, בנים קשורים לאבות.
בתרבות המערבית בנים בוגדים באבות
בצורה שיטתית — קם דור חדש, ואחריו
קם דור עוד יותר חדש ועוד יותר חדש
ועוד יותר חדש. מי שחרשו נעלם. אני
לא רוצה להיות לא חדשן ולא נעלם.
אני מאמין בתפיסה היהודית בקבלה מאבות
לבנים, אני מאמין בשפה כמהות.
השפה העברית היא שפת־מהויות, ואילו
השפות האחרות הן שפות של סמלים ואינפורמציה.
אין עוד שפה אחת בה כל
אות עומדת ברשות עצמה ואינה מחוברת
לאות אחרת.
קחי לדוגמה את המילה חיים: החית
והייוד יוצרות את המילה חי. היוד והמם
יוצרות את המילה ים, היוד יוצרת את שמו

מתופף בר
״לאשכנזים יש סונופול על התרבות־

עלא כיף כיפאק. אלתרמן הוא אחי. אלתר-
מן עשה הוא מה שהאמנות חייבת לעשות.
האמנות צריכה לתת לאנשים לחשוב מי
הם ובשביל מה הם פה בכלל. היא צריכה
לגרות אנשים להכרה עצמית ולא
לפיזור הדעת ולטימטום.
כל אמנות שלא עושה את הדברים
האלה היא מוצר קלוקל. איך רוצים לחנך
עם כישמשמיעים ברדיו זמר בן 45 שר
לילדה בת : 17״אני מחכה לך שאת תבואי״
.אני לא יכול להבין את זה

למי אתה רומז ז
לכל החינגה המוסיקאלית, שמתחדשת
כעת ברדיו ובהופעות. את יודעת !מהי
אני לא רוצה לדבר.

• למה ץ
אני יודע ...בעצם, למה לי להגיד שמות?
זה לא יאה.
אני אגיד ילך מה שאני חושב: כשאת
מחנכת ילד בשפה נכונה בדיבור נכון,
הוא מתחנך. אם את מלמדת אותו שרוח־שטות
טובה לו, הוא הופך להיות כלומניק.
את יודעת מה קרה לנו? שכחנו את הפשטות,
שכחנו מה זה להיות פשוט.
רוב בני עדות־המיזרח עברו משבר
תרבותי. בואי נבדוק את העבר: כשהם
יבאו ארצה הם הכירו ישירה אדירה. למשל,
את ספר הידידות המרוקאי, שהוא ספר
שירה נצחית קוסמית. מי שמבין בשירה,
מי שיודע מה הערך של ישירה והתכוונות,
מכיר את גודל הערך של הספר הזה.
עם ספר כזה הגענו ׳לארץ, ופה אנחנו
צריכים לאהוב את ״אני אוהב אותך ואת

מוסיקאי כר ככיתו ככאר־יעקוכ
,מהרגע שבו התחלתי להתגלגל במוסדות, הבנתי שאני מרוקאי

הגענו לארץ עם
ו!ספו.,שירת ודדחת״

ולאן הפס אותנו
דתת־תובות
אוהבת אותי.״ היה קשה לנו, אחרי השירה
הקוסמית הנצחית של ספרי היהדות,
לאהוב את הסיגנון הזה. אז את מבינה
מה קרה י הפכנו להיות תת־תרבות, כי
לא אהבנו את ״אני אוהב אותך ואת אוה בת
אותי.״

• אתה מרגיש ממורמר ץ
כן, ממורמר ! כדי שאוכל לכבד בן־
אדם ושהוא יכבד אותי, אני מנסה להעביר
לו את ערכי התרבותיים והוא מנסה להעביר
לי את ערכיו. לעולם לא יווצר דו־שיח.
עם מישהו שחושב שהוא בעל־הבית
שלי וקובע בשבילי. וזה בדיוק מה שעשו
האשכנזים — הם לקחו לעצמם את המונופול
על התרבות, על החשיבה, על צורת
הביטוי, ולנו לא היה ערך כבני־אדם.
אנחנו ראינו את האבות ׳שלנו מתמוטטים
מבחינה תרבותית — ואני לא מדבר
פה על אוכל — אנחנו ראינו את תחילת
הניוון והטינופת.
אוכל זה חשוב, אבל אני פוחד יותר
משובע, לא מרעב.

קומוניזם או סוציאליזם — הם באו ל־ארץ־ישראל
בגלל ארץ־ישראל. אז התחילה
שיטה של התארגנות פוליטית — משום
שבני עדות־המערב ידעו מה זה דמוקרטיה
הם היו מאורגנים בגופים, אך אנחנו היינו
מאורגנים בחמולות.
אני זוכר איך כל בחירות מפא״י היתה
שוכרת ביריונים, שהיו קונים קולות ב־סיגנון
של ״תיקח מאה לירות ותצביע
אל״ף.״ מי ידע מה זז דמוקרטיה ן ההורים
שלנו היו אנשים עם חזון דתי ותמימי־דרך.
הס עסקו במלאכה זעירה ולא בפוליטיקה,
וכאן הם החלו נשברים לאט־לאט.
הם בבר לא היו אלטרנטיבה לילדים
שלהם. הם איבדו את המניות — הילד
שלהם הפסיק להעריך אותם, הוא התחיל
להעריץ את האיזם וכאן זה התחיל.
אחרי שהילד העריץ את האיזם הוא
למד שהכל דאווין — הוא למד שהשיטה
החברתית של המדינה שלו היא חסרת־מוסר,
הוא למד שלא הטובים הם המנהיגים
אלא המושחתים, הממזרים, בעלי הלשון
החלקה. הוא למד ישכל שיטה מצמיחה
את היצירה שלה. כאן התחיל הניוון.
מי לא התנוון? אלה ששמרו יעל מסורת.
אני יכול להראות לך מישפחות שלמות
ששמרו על הדימוי האנושי שלהן,
ואני יכול להראות לך מישפחות שלמות
שאיבדו כל צלם־אנזש.

• מכין כל כני עדות-המיזרח,
למה דווקא המרוקאים? למה דווקא
הם הפכו סמל לניוון ץ
כי הם לא גמישים. קרה משבר־ערכים
והם לא ידעו להתמודד איתו. כך קרה שהמרוקאים
מילאו את בתי־הסוהר הה הפך
לסטיגמה. על כל דבר שקרה בסביבה
עצרו מרוקאי.

• אונה מספר לי על ערכים מו־

• אתה מאשים את האשכנזים
ככך שהתייחסו אליכם כאל י אנשים
נחותים. מאז שהמרוקאים
עלו לארץ עכרו למעלה מ־ 30 שנה.
כזמן האחרון הזדמן לי לכקר כ-
שכונות-עוני וכעיירות־פיתוח. כי־קרתי
ככתיס שכעליהם נמצאים
כארץ שנים רכות — יותר שנים
משהיו כמרוקו — וככל זאת גילית
שם ניוון מזעזע, פרימיטיכידת
ואנאלפכתיות. איך אתה ססכיר
את זה ז אתה הרי אומר שהמרוקאים
שהגיעו לכאן היו אנשי*
תרכות ז

ראינו את האבות שדנו
מתמוטטים מבחינה
תרבותית, ראינו את
תהילת הניוון, הטינופת

העלייה המרוקאית נחלקת לשתי עליות :
היתה עליה שבניה בנו את צפת ואת טבריה.
אנשים בעלי חזון דתי שהאמינו כי
שיבת־ציון תחזיר את משיחנו. והייתה
העליה של אחרי קום המדינה.
מה קרה בשנות ד 50 בני עדות־המיזרח
הגיעו לישראל ולא ידעו מה זז
דמוקרטיה. הם לא ידעו מה זה איזם —

סריים נעלים, על קדושת המיש
פחה, על החמולות. איך קרה שכל
הזונות היו ז׳קלין, מרסל איווט וכל
הסרסורים היו ז׳וז׳ו, ז׳אקו ד
מישל. למה כל-כך הרכה זונות וסרסורים
היו כני, העדה המרוק*
אית?

קודם כל תשאלי למה לא היו זונות ב־מארוקו.
כי היתד, מיסגרת שהחזיקה, שנתניה
טעם ׳לחיים. כשבאנו לארץ נשברו
כל המיסגרות — הציעו לנו לחיות כמו
נספח זיין. אם לא הצלחת להתערב בחיים,
נפלת, אם לא הפכת להיות צלם של
מישהו אחר, יצאת מהמיישחק. לא היתד,
הנהגה רוחנית, הביריזן הפך להיות מנהיג
פוליטי. ואם זה המנהיג — מי יהיה העם
שלו אם לא זונה? השיטה יצרה זונות,
חוסר־ההתחשבזת בתרבות המרוקאית יצר
סרסורים.
באו לדבר אתנו על ערכים זלא קיימו
ערך אלמנטרי כמו לתת לבן־אדם צלם-
אנוש. זהו חומר,-נפץ שעומד להתפוצץ בכל
רגע. את יודעת מה קורה בבתי־הסוהר?
מחזיקים אנשים מגיל 17 יעד גיל .45
יושבים שם גברים בשיא אונם. בתנאים
׳תת־אנזשיים. מעשי־סדום מתבצעים בילדים.

אנחנו יכולים לצפות מבן־אדם שנאסר
בגלל גניבת אופניים? במארזקז, אם
ילד היה גונב אופניים, אבא היה מכבים
לו מכות זבזה נגמר העניין. ילד במעברה
שגנב אופניים ישר, נעצר על ידי המישט־רה
ומוכנס לאבו־כביר. ואז, ילד בן 17
מגיע למיבצר של גברים אלימים, שרוצחים
את נשמתו והורסים את חייו. הוא לא
יצא בחיים ממעגל הפשע. הוא הופך להיות
משרתו של איזה ג׳באר — מלמדים אותו
להיות בן־זונה ממדרגה ראשונה. נשמתו
מושחתת.

• לאן נעלם האכא שהיה מרכיץ
מכות במרוקו ץ
הזמן בהוצאת הילד מביתערבויות.
זה הופך לאורח-
שואלת למה הם מנוונים.
קוראת לו דמוקרטיה, או

הוא. עסוק כל
ר,סוהר, בהשגת
חיים. ואת עוד
זה הניוון שאת
צדק חברתי.
לוקחים איזה שופט, שלא יודע מאיפה
הילד הזה בא, או מה גרם לו לגנוב את
האופניים׳ והוא זורק אותו לבית־הסוהר.
מה עם אלה שגנבו מיליונים, שגנבו את
המדינה? אותם משחררים מפני שיש
להם רישרוש בלב, בגלל המלצה של נשיא,
בגלל הצווארון הלבן. למה הזנות הזאת?

• אם מדברים על כאלה שגנבו
מיליונים — איך קרה שנתת את
שמך ואת פירסומך לתמ״י שבראשה
עומד השר אהרון אבו־חצירא
המואשם כעת כעבירות
חמורות כיותר ץ
אבו־חצירא הוא יציר של השיטה.

• אז צריך לסלוח לו, כי הוא
מרוקאי ץ
אם הוא גנב, שיאכל אותה!

• לא ענית על שאלתי מדוע כעצם
הצטרפת לתמ״יז־הרגשתי
מחנק תרבותי. לא מצאתי את
מקומי לא בימין ולא בשמאל. פעם הייתי
שמאלני, מפ״מניק. אף פעם לא מצפן.

אחר־כך הבנתי שמשתמשים בשם המיזרחי
שלי.
בארץ יש שתי תרבויות — מיזרחית
ומערבית — ומשחקים בדמוקרטיה. רוצים
לשחק? בסדר! אני רוצה לשחק עם גוף
רעיוני שיהיו לו הרעיונות שלי, כי אם לא
יהיה לי כלי להילחם בו אני עלול ל הרוס,
עלול לשרוף.

חובה אנשים תושבים
נמו הסטודנט שרמה
צחה, וזה מסונן. זח
חומו־נפץ, וש״ועו נבר !
שיפסיקו לחיות את
הציונות השלווה והבונה
את צריכה להבין, שזה דווקא טוב שקם
גוף כמו תמ״י. אחרת דברים יתפוצצו יפה,
וצפויה סכנה איומה. בתמ״י קיים כוח
רעיוני של אנשי רוח, כמו גבריאל בן-
שימחון וארז ביטון. יש לגו חיוג צעי רים׳
שהוא כוח בתוך תמ״י. אנחנו עומדים
׳לדרוש מינויים לאנשים שלנו.
באמונה שלמה: תמ״י היא תחילת ה־פייתרון
המכובד לתשתית תרבותית של
רוב המדינה. אנחנו חלק טהמיזרח התיכון,
אנחנו לא יכולים להיות תרבות קוקו!
קולה.
יש לי ייחוד מזרחי, וזד, חייב לבוא לידי
ביטוי — אף מיפלגה במפה הפוליטית לא
נתנה לנו הזדמנות. הם רק השתמשו
בשמות המיזרחיים כעלה,־תאנה.

• מה דעתך על דכריו של הסטודנט
שלמה. צדוק, שאמר שהוא
שונא אשכנזים וקרא לאלימות ץ
את לא צריכה לשאול אותי מה דעתי
על דבריו ישל צדוק. את צריכה לשאול
אותי איך קרא שצדוק הגיע כילד ׳לארץ-
ישראל, גדל פה, למד באוניברסיטה, הרגיש
את מה שהרגיש ואמר את מה שאמר.
הרבה אנשים חושבים כמוהו וזה מסוכן.
זה חומר־נפץ, ושידעו כבר ! שיפסיקו
לחיות את הציונות השלווה והבונה!

• אתה שונא כמוהו ץ
אני אמן. אם לא הייתי אמן, הייתי שונא.
יש לי מזל שהאנרגיה שלי באה לידי
ביטוי. אחרת הייתי מתעוות׳ ואז לא הייתי
אחראי למעשים שהייתי עושה!

הוצאה ל הו רג
(המשך מעמוד )13
סיטת גמאה שבאיטליה. הוא נהג לנסוע
לשם רק פעם בשנה, בתקופת הבחינות.
בנסיעות הללו השיג את הספרים שהיו
ברשותו, שכולם היו כלולים בתוכנית הלימודים
של אקדמיה צבאית איטלקית.
כאשר עזב את פלוגת בית״ר, שמחו
בני מישפחתו. אביו ביקש לשגרו לשנת
לימודים באנגליה, כדי שיסיים שם את
לימודיו לקראת התואר בכלכלה. אך ללוי
היו תוכניות אחרות. הוא סירב לנסוע וסירב
להשתלב בעיסקי המישפחה.
ייצור חומר-נפץ
ך* סיכסוך עם אביו היה קשה, והוא
י י עבר להתגורר כמה חודשים בבית
אחותו, אסתר מבורך, שבעלה, חיים, היה
ממייסדי בנק־קופח־עליה. לוי עבד בבנק
כמה חודשים, ואחר־כך נסע לנתניה עם
שניים מחבריו שהיו עימו בפלוגות בית״ר.

ייצור״ של לח״י. פעילותו של לוי התחילה
כאשר נפגש עם חבר לח״י אחר, יהושע
זליבאנסקי, תעשיין שעסק בייצור מצות
ובחומרים כימיים. בביתו של זליבאנסקי,
ברחוב שבזי 65 בתל־אביב, על גבול יפו,
הציב לוי מכונה לליטוש יהלומים ששימ שה
לפרנסתו. שם התחיל גם בתעשיית
הנשק שלו. מלבד המצאותיו בשטח הנשק
והתחמושת, המציא גם פטנט הרשום על
שמו, והמשכלל את תהליך ליטוש היהלומים.
אחרי שנתפסה תחנת־השידור
של לח״י, שממנה שידרה גאולה כהן,
בנה לוי תחנת״שידור חדשה.
אחותו של לוי, קלרה וידרו, טוענת
שאחיה זכר כיצד שפכה אמם סוכר על
להבת־אש, וחימום הסוכר גרם להתפוצצו־תו.
זיכרון זה, כך היא אומרת, הוא ש הביא
אותו לייצור חומר־הנפץ המיוחד
שמאוחר יותר הביא בעקיפין למותו.
בחומר הנפץ שהמציא לוי לא היה סוכר.
היתה זו תערובת של מלחת צ׳ילי וחומצה
חנקנית, שיצרה חומר־נפץ שנקרא אמונל
— חומר־נפץ הודף רב־עוצמה ובטוח ל
לוי
מעולם לא ראה את עצמו כחייל
פשוט בלבד. הוא כתב כמה חוברות־הסברה
של לח״י. שמותיהן היו: וואינופ־ריח
השן קעת ויהודה העולה, הדרך לחירות
ואבני יסוד לתורת החירות העברית.
באחת מהן כתב :
״אין ספק בליבנו, כי עם סילוקו של
הגורם הזר, המסית והמשסה, יסולקו גם
גורמי האיבה מצד עמי־ערב אל שאיפותיו
של העם העברי. את האמת הזאת, על
האינטרס המשותף ועל האוייב המשותף,
עלינו להחדיר בין כל הגורמים בארצנו
ובארצות השכנות. מובן, כי אין תיקווה
שנצליח לשכנע את, השליטים׳ בארצות
אלה, את עבדאללה במיזרחה של ארץ-
ישראל, את נורי־פחה בבגדאד או את הקבוצות
השליטות בסוריה, .שליטים׳ אלה,
לא טובת עמם לנגד עיניהם, .שילטונם׳
הוקם ומתקיים בחסדה של בריטניה, והם
משמשים כלי־ שרת בידיה. אולם על אף
הבערות של ההמונים, הולכת וצומחת
הכרה חדשה על זכויותיהם המקופחות בידי
זרים ועושי־רצונם מבני־עמם. העם

חבר שנתפס, בכך שיחזור לפעילות ב־מיסגרת
המחלקה הטכנית המשותקת. אחיו
של אריד-,יהודה לוי טוען, כי כאשר הצ ליח
אותו אדם בפעולתו, התברר למרכז
לח״י שאפשר להסתדר גם בלי ״שמואל״,
וכך נפלה ההחלטה על הוצאתו להורג.

ל ת פו ס מרגל
__ פולני
ח כרו למחתרת של לוי מאותם ימים,
* י טוען, שההכרעה נפלה אחרת. לוי
לא התרשם מהרחקתו מפעילות. החלטתו
היתד. נחושה למסור את סוד חומר־הנפץ
׳שהמציא לידי ההגנה, כדי שזו תייצר מוקשים
ותבצר, בדרך זו, את הקיבוצים והמושבים
שהיו נתונים להתקפות באותם
ימים.
באמצעות אברהם פראנק, שהוא היום
בעל־בית חרושת לקפיצים, יצר לוי קשר
עם מפקד ההגנה, ישראל גלילי. נקבעה
ביניהם פגישה ל 15-בינואר .1948 ,גלילי

יחודה־אריה היה צייר להיפגש עם ישראל גלילי ב־ 5ו בינואר, ובאותו יזם שלח
מרת ח די חוליה שתחטוף אותו. אנשי לחי״ חשבו שחם חוטפים מדגל פותי
בנתניה התחיל לוי לעבוד בליטוש יהלומים.
בתקופה זו, בראשית שנות ה״ 40׳
היתד. נתניה ידועה כבר כעיר היהלומים.
התרכזו שם גברים צעירים רבים שעבדו
בתעשייה זו, ויהודה־אריה לוי הקים מועדון
לעובדי היהלומים. הוא הגיע להסכם
עם עובד בן־עמי, ועם בעלי המיפעלים, שתמכו
במועדון.
במיסגרת זאת אסף לוי חבורה של גברים
ונשים ,׳והתחיל להעביר להם אימונים
בנשק. כאשד פרש דויד רזיאל מאירגון
ההגנה ויצר את האצ״ל, הצטרפו לוי ואנשיו
לאירגון זה. אך שהותו.באצ״ל לא
ארכה זמן רב. כאשר פרש ״יאיר״ והקים

שימוש. לוי וזליבאנסקי ייצרו את חומר־הנפץ
על גג הבית ברחוב שבזי, באמצעים
פרימיטיביים, תוך שימוש בפרימוסים. לסקרנים
אמרו שהם מייצרים צבעים. לרשות
המחתרות העבריות האחרות —
ההגנה ואצ״ל, לא עמד חומר־נפץ כה חזק
וכה בטוח. הם נאלצו להשתמש בחומרים
חלשים יותר ובטוחים פחות, ולא אחת
נגרמו תאונות קטלניות כתוצאה מכך.
פעילותו של לוי לא הצטמצמה לשטח
ייצור חומרי-הנפץ. הוא היה האיש שבנה
את ״הסליקים״ למען לח״י, את
מחבואי האדם ומחבואי הנשק והכסף. ל רשותו
עמדו עישרה אנשים, שהיו נאמנים
לו מאוד. אולי בצורה שלא מצאה־חן ב־עיגי
חברי מרכז הלח״י באותה תקופה,
יצחק שמיר, נתן ילין־מור וישראל אלדד־שייב.
חבריו
של לוי מאותה תקופה, זוכרים
שהסתכסך כמה פעמים עם חברי המרכז.
פעם אמר לוי לאלדד־שייב :״אתה בוגד !״
בפעם אחרת סירב לתקן את הרדיו של
ילין־מור. הוא שלח אותו לחשמלאי ש יעשה
זאת. בפעם אחרת הסתכסך עם
ההנהגה כולה, כאשר אחרי שוד בנק-
ברקליס בתל־אביב, הועברו לרשותו של
לוי 3000 לירות ארץ־ישראליות בלבד,

חבר־מרפז־דח״י שמיר

חכר־מרבז־לח״י ילין־מור

היה בפאריס
את לח״י, היו בנתניה שמועות שלוי עומד
להצטרף אליו. די היה בשמועות כדי ש כמה
מאנשי אצ״ל יארבו ללוי, ויכו בו
מכות נמרצות. אירוע זה הוא שגיבש את
החלטתו. הוא ואנשיו הצטרפו ל״יאיר״.
פעילותו של המועדון שיסד לוי, היתד,
לצנינים בעיני ההסתדרות. אנשי־ההסתד־רות
שבמועדון, הצביעו ינגדו בבחירות
׳למזכירות המועדון, והכשילוהו. לוי ערך
ביקורים אצל בעלי־המיפעלים שתמכו ב־
׳מועדון, וגרם להפסקת התמיכה. לא עבר
זמן רב והוא 1בחר מחדש.
באמצע שנות הארבעים החליט לוי ל עבור
לתל־אביב. לדעתו, הגיע הזמן לעבור
ללחימה של ממש.
גם הפעם סירב לוי לגור אצל בגי-
מי׳שפחתיו. הוא לא רצה לסכן אותם. ב-
לח״י ניתן לו הכינוי ״שמואל״ ,היו שקראו
לו ״מוסוליגי״ ,שכן הוא בא מאיטליה.
הוא השתתף בכמה וכמה פעולות
מיבצעיות של לח״י, אך עיקר פעילותו
היתד, מאחרי הקלעים. לוי היה מפקד המחלקה
הטכנית של לח״י.
בספר, שיצא בהוצאת מישרד־הביט-
חון, על התעשייה הצבאית שקדמה
להקמת המדינה, יש פרטים רבים על ״ה

העברי
חייב לזרז את התהליך הזה, של
התפכחות ההמונים.״
השקפות אלה לא היו יוצאות־דופן בלח״
,באותן שנים. אך לוי היה יוצא-
דופן בעניין אחר, חשוב בהרבה, שנגע
לעצם קיומה של המחתרת. לראשונה נודע
בפומבי על כוונותיו בנאום שנשא
בעתלית לפני פעילי לח״י באזור, ואוהדי
המחתרת. במינהג הימים ההם, נשא לוי
את נאומו כשמיטפחת שחורה מכסה את
פניו, כדי למנוע את זיהויו. הוא אמר
שעל המחתרות כולן להתאחד, כדי ליצור
צבא עברי אחד, ושיש לעשות זאת מייד.
כמה חודשים מאוחר יותר, באמצע ,1948

נזכשיר רדיו

חכר־מרכז־לח״י אלדד
״אתה בוגד !״
וכאשר ביקש כעבור שבוע כסף נוסף
לרכישת חומרים וציוד להכנת חומרי־ניפץ,
:נודע לו שיתרת הכסף, בסך עשרות אלפי
לירות, הושקעה בקניית בית.

ל א חד א ת
כל המחת רו ת
ך קודו! המיפנה הגורלית ביחסיו של
לוי עם מרכז לח״י, היתד. הכרזת
האו״ם על החלוקה, ב 29-בנובמבר .1947

קרה הדבר שלו הטיף לוי. אך בסוף 1947
נשמעו דבריו אלה כדיברי כפירה באוזני
הנהגת לח״י. לוי עורר חשות. הוא היה
מפקדה של קבוצת אנשים שהיו נאמנים
לו, והוא לא טרח להסתיר את דיעותיו.
הוא העמיד את דרישתו בצורה אולטימטיבית:
או שמצטרפים להגנה — או ש אינני
עובד. למעשה, שותקה המחלקה
הטכנית באותה תקופה, בסוף .1947ל דיברי
אחד מחבריו באותה תקופה, לא
יכול היה לוי לשאת את המחשבה שבעוד
ההגנה והפלמ״ח כבר מעורבים בלחימה בפועל׳
מסתפק לח״י בשוד בנקים ובטירור
עירוני. לדבריו, לא היה צורך בהכרזת
מילחמה כדי להבין שהעם: נתון במילחמה,
וכל הכוחות צריכים להתאחד.
מרכז לח״י הורה לאחד מחבריו של
אריה לוי לעקוב אחריו, אך אותו חבר
סירב, ובעיקבות כך נשפט ונשלח לשלושה
חודשים לירושלים. כאשר נתפס אותו
אדם בתל־אביב, בתוך תקופת ההגלייה,
אמדו לו מפקדיו, לדברי אחיו של יהודדד
אריה לוי, יצחק :״עכשיו, שהפרת פקו דה,
אנחנו יכולים לעשות לך מה שאנחנו
׳רוצים.״ המרכז היתנה את המחילה ל-

היה אמור לקחת את לוי אל אחד הקיבו־צים,
כדי שיוכל להתחיל בעבודה.
אך ב־ 15 בינואר, בשעה שש ושלושים
בבוקר, באד. חולייה של עשרה מחברי
לח״י אל החדר שבו התגורר לוי, ברחוב
הירקון 98 בתל-אביב. ללוי היה שם חדר
שכור, בדירת רופא קשיש ואשתו. בראש
חוליית לח״י עמד עמנואל הנגבי (״אדם״)
שהיה ידידו של לוי, ולימים בעלה של
גאולה כהן. הנגבי היד. אומנם ידידו של
לוי, אך לכל שאר אנשי החולייה, שהיו
מתנדבים חדשים בלח״י, נאמר שהמשימה
היא לתפוס מרגל פולני.
לוי לא ניסה להתנגד. הוא הובל אל
צריף מבודד, בלב אזור הפרדסים שליד
רעננה. שם נערך לו מישפט. השופטים היו
עמנואל הנגבי עצמו, ושני חברי לח״י
אחרים. על־פי אחת הגירסות, זיכה בית-
דין זה את לוי מכל אשמה, ברוב של
שניים לעומת אחד — הנגבי. גירסה אחרת
אומרת ששניים מחברי בית־הדין טענו שאפשר
להסתפק בהגלייתו של לוי לאוסטרליה׳
ורק השלישי — הנגבי — טען שיש
להוציאו להורג. מכל מקום, הנגבי לא
קיבל את החלטת הרוב, ונסע אל חברי
מרכז לח״י בתל-אביב.
רק שניים מחברי המרכז היו אז בארץ
— ילין־מור ואלדד־שייב. יצחק שמיר
נמצא באותה תקופה בפאריס. בדרך־כלל
הצטרף אליהם קצין־המיבצעים של לח״י,
יעקב (״מזל״) בנאי. עד עתה לא ברור
כיצד התרחשו הדברים במרכז. בעיקבות
חקירות בני־המישפחה, התברר כי כל
אחד מחברי מרכז לח״י הטיל את האש מה
על הריגת לוי על חברו. לכתב העודם
הזה אמר אלדד-שייב כי אין לו כל קשר
לפרשה זו, וכי כלל לא הכיר את לוי.
התשובה שעימה חזר הנגבי לפרדסי
רעננה ידועה היטב. הפקודה היתה: להוציא
את לוי להורג, למרות פסיקת בית-
הדין דלמטה.
ד,נגבי נטל עימו שני אנשים. אחד מהם
היה מאוחר יותר מדריך־נשק באחד מ מחנות
צה״ל, ולימים קצין בכיר בצבא.
כינויו היה ״לוי״ .האחר היה מאוחד יותר
עובד עיריית תל־אביב. אחרי המילחמה,
העיד ״לוי״ במישטרה על המיקרה. הוא
אמר שהנגבי הסיר את משקפיו של לוי
והשליכם על הריצפה, ואחרי שסירב ד,לוי
להצעה שעיניו יכוסו, ניתנה פקודת האש.
״לוי״ העיד שהוא עצמו ואיש לח״י
האחר, הבחינו בכך שהנגבי עצמו אינו
יורה. הם נבהלו, וחששו שעשו דבר־מה
אסור. הם השליכו את נישקם ונמלטו מייד
מהמקום, בלי לדאוג לגווייה.
לוי נהג לבוא בכל יום שישי ל ארוחת
ליל־שבת בבית אביו, משה, החי
עדיין. כאשר לא הגיע לארוחה ב־ 16ביגואר,
יום לאחר הריגתו, נבהלו בני-
מישפחתו, שידעו משהו על יחסיו ה מעורערים
של לוי עם הלח״י, והתחילו
עוד באותו לילה לעבור בין חבריו׳ כדי
לברר מה עלה בגודלו.
חלפו כמה ימים בטרם נודע למישפחה,
מפי רופא מידידי אחיו של לוי, יצחק,
שהוא נהרג. בני־המישפחה פנו לאחד מ-
(המשך בעמוד )78
העו ל ם הזה 2310

גברים ונשים מגיבים על מאמה של הגנו האוסטרל
שטען ב׳ תנשים אינן יודעות לענג ג בו ואינן מכירות את גונו
ך * דא נו עז בדבריו. הוא מאמין בפתי׳
• חות בין סני־האדם, עד הסוף הטוב.
כן, יש לו המון ידידים וידידות שלמדו
לחשוב ולנהוג בדיוק כמוהו. שיחות כאלה
עם ידידים הולידו כתיבת ספר על הזיות
מין של גברים ונשים. בשיחה הוא אמר
הרבה יותר ממה שניתן לפרסם בכתבה

בן לאמא תימניה ואבא פולני, צבי
צוייגנברג בן דד 34 מגיש קפה ו0...חוג.
הסחוג, הוא אומר, עושה לי מה שסמים
עושים לאנשים אחרים.

אומר צגי צוייננברג:
ך* אורגזמה של האשה הכניסה אותנו,
י י הגברים, לתיסכול מפחיד. המישפט
״הוא לא סיפק אותי הלילה,״ הפך נטל
כבד על כתפו של הרווק המבלה, וגם על
הנשוי השיגרתי.
מה בעצם דורשות הנשים? שעתיים־
שלוש של תענוגות משותפים יכולים ל התפרק
כבועה ברגע שהאשה, בגלל סיבה
כלשהי, לא הצליחה ״לגמור״.
הגבר עייף אחרי כל נסיונותיו להביא
את האשד. לשיא הנאתה. לעיתים הוא
עושה זאת בחוסר חשק, וזיכרון מר נותר
במוחו.
נשים רבות חושבות, או אפילו משוכנעות,
שברגע שהן נשכבות ופותחות את
רגליהן לרווחה, הן עושות טובה גדולה
לגבר. עליו להיות אסיר־תודה על־כך.
אולם אם גבר יעז לנהוג כך, תחשוב
האשד. שהוא מופרע.
תמיד הנשים הן שמענגים אותן. גם
הגברים היו רוצים ״גוד טיים״!
הבה נדבר על מה שהגברים היו רוצים
שהאשה תעשה להן. נשים אינן מכירות
את גוף הגבר במלואו ! רוב הנשים משוכנעות
שמרכז תענוגותיו של הגבר מצוי
באיבר־מינו. בני־הזוג מתפשטים, ואז המכסימום
שהאשה טורחת לעשות הוא
ללפות באגרופה את אבר־מינו, מחזיקה
בו זמן קצר, מעבירה את כף ידה לאורכו
ומרפה ממנו. בזה היא חשה שמילאה את
תפקידה, וממתינה להמשך התגובה מצד
הגבר. נשים רבות אינן מעלות על דעתן
שראשו של הפין רגיש בדיוק כמו הדגדגן
של האשה. טיפול ממושך, חזק מדי, לוחץ
מדי, גורם לגירוי בלתי־נסבל.
המגע בראש אבר־המין צריך, למעשה,

האטה!

המאמר של הגבר האוסטרלי, שפורסם כגיליון ״העולם הזה״
( )2307 לפגי שכועיים, תחת הכותרת ״מיסתורי המין הגברי״,
עורר, כמצופה, תגובות חריפות כיותר של הזדהות ותדהמה. בכך
היווה המאמר המשך לוויכוח שהתעורר כעיקכות מאמרה של
האשה האוסטרלית לפני 20 שבועות (״העולם הזה״ .)2288
לא רק לגבי נשים רבות היווה המאמר גילוי ששינה את
תפיסתן לגבי מקומן כיחסי־המין, אלא גם כעיני גברים רכים,
כני בל הגילים, היו כמאמר דברים שחששו לבטאם עד בה.
גילה רזין, כתבת ״העולם הזה״ לענייני רפואה, שגבתה
כחודשים האחרונים עדויות ותגובות של נשים וגברים על מאמרה
של האיטה האוסטרלית מבדטיכה בכך כעמודים אלה.
להיות קצר, מהיר, כשכף היד של האשד.
עולה מבסיסו אל ראשו ומרפה ממנו אחרי
טיפול קצר.
נשים אינן מבינות שסתם להחזיק ב־

אבר־המין של הגבר, זו פעולה שאינה
מביאה לו תענוג. חשוב שהאשה תדע
מ ה לעשות בו !
נשים חושבות שהשירות הזה שהן

מואילות לתת נועד כדי לעורר אותו
לזיקפר. בפעם נוספת. התענוג, שאותו הגבר
מבקש, הוא לחוש את תנועות הלשון
שלה סביב ראש אבר־המין.
שימו לב! הדבר המפחיד ביותר הוא
לחוש את נעיצת שיניך במקום הרגיש
הזה. לכן עליך לתת לשפתיך להתעקל
סביב השיניים, ובצורה זו תצליחו למנוע
את מגען בעור הרגיש והעדין.
חשוב שנשים יבינו שאל להן לדחוף
את האיבר עמוק עד לגרונן. תאור כזה
הנשים בוודאי קלטו מסיפורי הפורנו הרבים
המופצים בדוכני־הספרים. רוב הגברים ש עימם
שוחחתי סיפרו, שלעיתים רחוקות
הם מתנסים בחווייה מינית עם אשר. היודעת
איך לטפל באבר־מינם, כך שלדעתי
הגבר האוסטרלי, שביקש להנחות את הנשים,
פנה אליהן בצורה הסלחנית והעדינה
ביותר.
כל גבר יגמור, גם אם הטיפול יהיה
גרוע — כך שלא די בסימן זה כדי ש־האשד,
תחשוב שביצועיה היו נכונים וגרמו
לעונג לגבר.
אני מצטרף לטענותיו של הגבר האוסט
רלי, שאמר שנשים אינן מייחסות חשיבות
למיזמוז אבריו הרגישים הנוספים של
הגבר.
אפשר לפתור המון היסוסים ובעיות מן
הסוג הזה בשיחה גלויה. כמעט כל הגברים
מייחלים לאשר. שתשאל אותם מה הם
אוהבים. מה העדפותיהם? מר, בדיוק היו
חפצים שהיא תעשה להם?
נשים חושבות, כך אני מניח, שהטיפול
בגוף הגבר יגרום להן לאבד את יכולת-
הריכוז שלהן, וימנע את יכולתן ליהנות
עד להנאת־שיא. לדעתי זוהי סיבה נוספת
על זו שציין הגבר האוסטרלי (שוני באופי
התנועה והמשך גירוי מיני בין גבר ואשד,
בשעת שיא־ההנאה).
מתחק לי להזכיר דבר שכמעט אין
מדברים עליו. ואנא, אל תתעוותי ואל
תעשי פרצופים ! גברים אוהבים שיגעו
להם שם — בפי־הטבעת. המגע יכול להיות
שונה מגבר לגבר. תוכלי להבין זאת לפי
הדרך שבה הוא יטיל את ישבנו לעבר
אצבעותיך. תוכלי להבין בדיוק מה הוא
מעדיף — מישוש או אפילו חדירה לפתח
האנוס. אני משוכנע שיש גברים הנמנעים
מלבקש זאת מהאשה, פן היא תחרוץ ל־

מי ס תורי המין הגבר
(המשך מעמוד )55
גביהם דין — הוא הומו ! רק הומואים
אוהבים זאת!
דעי לך שכל גבר יהיה אסיר־תודה אם
תעזי לעשות לו זאת.
אני שותף לדעתו של הגבר האוסטרלי,
שציין את רגישות האיזור שבין האשכים
ופי הטבעת. אחורי הירכיים, פיטמות וחזה
של הגבר גם הם רגישים, ונגיעה בהם
בצורה נכונה תעורר מייד זרמים נעימים
של אבר־המין של הגבר. הלא כך זה גם
אצל האשה!
נסי להפעיל על הגבר את כל דרכי
הגירוי האפשריות, ותגלי שהוא שלך ל-
נצח־נצחים.
נשים יקרות, השוביניזם הגברי מת.
אני לא יודע מי יצר אותו מלכתחילה.
יש כאלה הטוענים שהשוביניזם הוא תוצר
גברי טיפוסי. שהוא בא לתת את מושכות
הנהגת היחסים בידי הגברים.
יש נשים, הטוענות שהשוביניזם בא על-
מנת לחפות על חולשותיו של הגבר. ועוד
יש הטוענים, שהנשים המציאו אותו כדי
לתת את הכוח בידי הגבר, ואת החוטים
המניעים ביד האשה.
בעשור האחרון הסברתן לנו השכם והערב,
בכל הדרכים האפשריות, מה מטריד
אתכן בהתנהגות הגבר. נראה שהבנו. הפסקנו
לצפות מהאשה שתהיה הרכה, הניב־נעת,
המשרתת והצייתנית אבל — כן,
בכל סיפור יש אבל, האם איננו מבחינים
בראשה של ההידרה השוביניסטית זוקרת
את ראשה המחודש, והפעם בשרות הלגיון
הנשי?
אנא, אנא נשים. אל תניחו לפמיניזם
להפוך לשוביניזם שלכן.

!נערה מביאה עימה מהבית את מערכת
המוסכמות שעליה התחנכה.
הבר שלי, שנהג לצאת עם אשכנזיות,
החל לצאת לאחרונה עם בחורה מרוקאית
משכילה ויפה. הנערה שיגעה אותו! ביום
הראשון אהבה אותו. ביום השני רצתה
להיפרד לכמה ימים. ביום השלישי צילצלה
אליו. וביום הרביעי בכתה ואמרה שקשה

לה. וכן הלאה.
״״״המיסכן לא״״הביו שהבחורה האשימה
את עצמה בכך שהתמסרה לו מהר מדי.
היא חששה שהדבר יוריד את ערכה בעיניו.
הדבר לא היה מתרחש כך אילו
יצא עם בחורה שמערכת היחסים בביתה
היתה פתוחה. כך שאין צורך לכעוס עלינו
אם אנו מפשלים בפגישות הראשונות. לא
כל אחד מאיוננו הוא פסיכולוג.
במדינה שבה כל הארץ צבא, והדימוי
הגברי נובע מדפוסים של קשיות וחוזק
נפשי ופיסי, קשה לפעמים להתנהג כפי
שאתה מרגיש.
גם גברים מרגישים לעיתים חלשים,
אומללים, מטופשים ועלובים. ולעיתים סתם
מתחשק להיות רגשני.
׳נשים מצפות מאיתנו להוכיח את גבריו־תנו
בכל התחומים. לפני שבוע, כשהתפרעו
כמה צעירים בקולנוע, שמעתי אשה אומרת
לבעלה :״למה אתה לא ניגש ונותן להם
איזו סטירה טובה, איזה מין פחדן אתה.״
הגבר המסכן התכווץ בתוך כיסאו. התחשק
לי לומר לה :״גברת, אם את רוצה לסתום
את פיו של הפירחח, גשי וסיטרי לו בעצמך.״

כולנו בנויים להחלפת מהלומות.
לא כולנו מעוניינים לנהוג את כלי הרכב

בדרך־כלל התשובה היא: לך הביתה
וחזור אלי מחר!
אשה חושבת שהגבר הוא רק חתיכת
בשר שבקצה צינור. לגבר יש צוואר
ואוזניים וירכיים וחזה עם פיטמות וישבן,
וכל שאר האברים שיש בהם רגישות
מינית. מדוע אתן נוהגות לשלוח את
אצבעותיכן מייד לאבר־המין?
אני איני מגיע לסיפוקי, על-אף ש־
״גמרתי״ ,אם מעשה־האהבה נעשה ללא
רצון רב מצידה של בת־הזוג. משהו מהסוג
של ״אני עייפה, בוא נעשה משהו על-
מנת שאתה תהיה מרוצה.״
אם אין חום אנושי במעשה האהבה,
מגיע הגבר לשפיכה, אבל הגמירה שבראש
ממנו והלאה.

. .לגנו ׳ שו א ל׳
ף*.מראהו ניכר שהוא זר. לפני ארבעה
* חודשים הגיע לישראל מהולנד, עם
תעודת דוקטור ברפואה וכוונה להשתקע

זהו שאול ננר בן ,30 בלונדי, לבוש
לפי צו האופנה האחרונה. הוא נראה

רופא ננר

סופר צווייגנכרג

״הישראלים לא יודעים לאהוב, ולכן המין אינו מענג!״
אנחנו אוהבים נשים משוחררות. הדבר
מקל על מערכת היחסים ההתחלתית. אבל
לעיתים אין קשר, אצל אשה, בין ההצ הרות
וההתנהגות שלה.
אנחנו מגיעים לבית, ואני איני מתחיל
בשיטת החיזור הרגילה שבה התמחו ה גברים
במשך אלפי שנים. אני מצפה שהיא
תאמר ,״קדימה, בוא נלך להתקלח, ולאחר
מכן נגלה מה באפשרותנו להעניק איש
לרעותו.״ אך מה היא עושה באותו הזמן?
פשוט יושבת ומחכה שאפתה אותה. הערב
יכול להסתיים בלא כלום. ולמחרת אני
שומע בצינורות המקובלים :״הוא בכלל
לא גבר. אפילו לא ניסה לשלוח ידיים
לעברי.״
זה עדיין לא אסון כל־כך גדול.
גרוע פי־כמה אני רואה את מצבו של
הגבר הישראלי, שצריך להיות וירטואוז
גם במינהגי העדות השונות בישראל. כל

56 1

מו חו

לסווגוא סוו לנ ש ק!״

״אל תניחו לפמיניזם להפוך לשוביניזם נשי ך

במהירות שבה נהג סטיב מקווין בסרט
על נהגי המירוצים.
יש בינינו עדינים, רגישים, רכים ונפחדים.
נחזור
למין. הבחנתי שנשים מצפות
מהגבר להגיע למיטה עם אבר ׳נוקשה.
אחרת הן חושדות בו שאינו חושק בהן
מספיק. הן מצפות שאותו אבר יישאר
נוקשה במשך זמן ארוך. אחרת הגבר
הוא חזיר שוביניסט שאינו מתחשב בצרכי
האשה. הייתי רוצה לשאול את האשד,
שקוראת את דבריי ,״מה את עושה, גבירתי,
על־מנת שאברו של בעלך יזדקר?״
עליכן להבין שאנחנו לא מכונה לדפיקות.
מצבו של אבר־המין אינו מצביע
על מצבה של התשוקה שבראש. גברתי,
מה היית עושה אם הייתי אומר לך שהיום
אין לי חשק לטפל בך ואני מבקש שתטפלי

״מיספרים חפוזים״ גורמים אצל הגברים
לאותה התחושה. שיפשוף מהיר בחדר-
המדרגות או במכונית אינו מספק. האשד,
יכולה לחשוב שהגבר הגיע לסיפוק ולא
ייצא לחפש זאת במקום אחר, אך דעו
לכן׳ ,אתן טועות!
הוא שפך אבל לידי סיפוק לא הגיע!
לאו דווקא השפיכה הסופית היא הדבר
המעניין את הגבר. אנחנו רוצים שתטפלו
בנו, תלטפו אותנו, תתנו לנו את אותה
תשומת־הלב שלה אתן מצפות מאיתנו !
לדעתי עדיף לוותר על המעשה, גם על
אוננות, אם זה נעשה בתנאי לחץ, כשיש
צורך למהר. עדיף למצוא מקום אחר,
כדי לעשות זאת בניחותא, או לא לעשות
זאת בכלל.

במיפגשים חברתיים עם כל היפים והיפות
של תל־אביב, אך מרגיש שונה מהם
בהתנהגותו המעודנת, הרגישה, שאינה
מאפיינת את הגבר הישראלי.

שאול ננר אומר:
הגבר האוסטרלי לא חידש לי מאומה.
הוא אפילו לא נחשב בעיני לנועז, כי אני
בא מארץ שבה יחסי־מין ואווירה אינטימית
בין גבר ואשה אינם נחשבים לאירוע
סנסציוני. הם יחסים יותר אמיתיים ועמוקים
ממה שאפשר למצוא בין בני־זוג
ישראליים ולכן הם יחסים הגורמים הנאה.
הישראלים בנויים אחרת. לכן הם לא
מסוגלים, לעיתים קרובות, ליצור מערכת
יחסי-מין עם הנאה. האשמה בכך נעוצה
באופיים.
הכל מתחיל מהאם הישראלית, המטיפה
לנערה לחזור הביתה בשעה מסויימת ולז כור
תמיד שעליה להישמר מפני הגבר.

נערה כזו לא תוכל להיות שלמה עם
הסכמתה ליחסי־מין. היא יכולה להיות
מעוניינת בהם, אך אל הגבר היא תשדר
סירוב. לגבר קשה לפתח מערכת יחסים
טיבעית וחופשית עימה. הם לא הורגלו
לשוחח יחד ולהסביר מה עובר עליהם.
מובן שמתפתחת מערכת קשרים המלווה
בחשדנות ובהאשמות הדדיות, ואף צד
אינו פוצה פה.
לבעיות אלה יש הסבר. הגבר והאשה
הישראליים אינם מכירים את עצמם. הם
חיים על פי מוסכמות חיצוניות ושיטתיות,
ואינם נותנים את הדעת לאמת
פנימית של עצמם.
אני מאמין שכל הבעיות, ובפרט המיניות,
אינן טכניות אלא אך ורק נפשיות.
פסיכולוג יכול להסביר לנו באופן רציונאלי
איך עלינו לנהוג, אבל אנחנו פועלים
באופן ריגשי. לכן ההסבר לא יעזור
לנו להתנהג בצורה נכונה יותר. מבחינה
שיכלית כל אשד, רוצה להסתגל לערכים
שנראים בעיניה נכונים, אך אמוציונאלית
היא תחייה אחרת.
אני מתרשם שהבחורות בישראל חוש בות
שהן עשו טובה לגבר אם הן הסכימו
להתמסר לו. אפשר להסביר להן באופן
הגיוני שמערכת יחסים בין השניים נועדה
כדי לתת סיפוק לשניהם, אך הנשים
איתנות בדעתן שהגבר רוצה לנצל אותן.
לא פלא איפוא, שהגבר הישראלי נתון
בלחצים שמשבשים את יכולתו לתפקד
מבחינה מינית. אשד, לא מבינה זאת. היא
שוכחת, כשנוח לה, שמצבה הגופני שונה.
שרק אצל הגבר ניתן לראות מתי הוא
מתרגש ואילו האשד, יכולה להסוות את
מצבה.
גם אשה אינטליגנטית אינה מסוגלת
להבין גבר, כי בסופו של דבר ההתנהגות
היא אמוציונאלית ואינה ניתנת לשליטה.
סכם, אוכל ואהבה הם דברים בסיסיים
בחיים, שאי־אפשר לתת להם פירוש הגיוני.
לאדם הנאור ביותר אי־אפשר להסביר
איך לנהוג מבחינה ריגשית.
הצלחתי ללמוד את השפה העברית, אך
איני מסוגל להבין את המנטליות פה. מדוע
לגבר המשרת בצבא בעיתות מילחמה
מותר להרוג, אבל לנשק לנערה ישראלית
ברחוב זו בושה! זה אסור! המנטליות
הישראלית מובילה לכך שכל עשיית אהבה
חייבת להיעשות בהיחבא, בגניבה, ולכן
הישראלים לא יודעים לאהוב. מי שלא
יודע איך לאהוב גם אינו מסוגל ליהנות.
הגעתי למסקנה שאני בכלל לא מבין
את האשה הישראלית. איני מאמין שניתן
לשנות אותה. ואם כן, לי כבר אין כוח
לזה.
השאלה שלי היא, אם אתם, הישראלים,
מבינים מד, קורה ביניכם?
יצאתי לבילוי בעיר, בבר תל־אביבי.
כולם רקדו ורק אני וחבר נשארנו ליד
הבר. החבר שלי הבחין בבחורה שישבה
לבדה ליד שולחן. היא מצאה־חן בעיניו
והוא ניגש אליה. באדיבות הוא הזמין
אותה לרקוד עימו. לא צריך לנחש מה
היתד, תגובתה. כמובן שהיא סירבה.
מאוחר יותר הסבירה לי, שהיא באה
למקום עם חבורה, ולכן היא חייבת ל הישאר
איתה. להתיידד עם גבר זר זה
כמו לבגוד בידידיה.

בארצות־הברית או בהולנד אם הייתי
פוגש בחורה שמוצאת־חן בעיני, באופן
הטיבעי ביותר הייתי מושיט אליה יד,
מלטף את הלחי שלה, אוחז בכתפה ואפילו
מנשק לה. די היה בשיחת היכרות קצרה,
שבה שנינו גלויים בריגשותינו, כדי שתיווצר
ידידות.
בתוך מערכת יחסים כזו, עם גישה
חיובית האחד כלפי השני, ברור מאליו
שהסכם שיתפתח בהמשך יהיה מענג. בחברת
נערה ישראלית אני לא מוצא סובלנות
ויכולת להרגיש משוחררים יחד.
הנערה הישראלית היא חסרת ביטחון.
היא חוששת להביע הסכמה ליחסים אינטימיים.
היא תאמר ״לא״ גם כשכוונתה
״כן״ .אין לה מספיק ביטחון כדי לעצור
יחסים בשלב מאוחר יותר. היא משקרת
לגבר כבר מתחילת ההיכרות, כי היא
אינה סומכת על עצמה שתדע לומר את
אשר היא מרגישה מאוחר יותר, כשהיחסים
יתפתחו בצורה שאינה מקובלת
עליה.
היא הובילה את הגבר הישראלי לנקוט
בעורמה כלפיה.
אני לא מוכן, על-פי הגישה שלי, לשקר
לאשה. אם ארצה לשכב עימה אהיה גלוי
בכוונותי. בנימוס, באדיבות ובעדינות אומר

לה מדוע אני מבקש לפגוש אותה. אין
שום בושה ביחסים אינטימיים. הם קורים
באופן טיבעי ביותר, ולכן לא חייבת להיות
להם משמעות סנסציונית.
בגלל מישקע של חשדנות וחוסר אמון,
לא מסוגל הזוג הישראלי להגיע למיפגש
מיני ללא לחצים. לכן המתירנות בארצות־הברית
כלל אינה דומה למושג המתירנות
המוכר פה.
פה הגברים והנשים אינם נותנים לעצמם
להיות טיבעיים עם תחושותיהם המיניות.
האדם המתבייש מהגוף שלו — מה הפלא
שהוא לא ידע מה לעשות עם הגוף של
הפרטנר שלו במיטה?
לתוך המערכת המסובכת הזו נכנסת
לבסוף הנערה, שהתמידה במשך תקופה
ממושכת בסירובה, ולפתע היא מסכימה.
כגבר אני נותר נבוך ומבולבל. אני ניצב
לפני ״היפהפיה הנירדמת,״ המצפה שהגבר
יהיה המלך על הסום הלבן. היא תהיה
פאסיבית ותצפה ממנו שיגשים את חלום
חייה. היא רק מתקשה להבין שהדימיון
שלה נמצא במישור אחר מהמציאות היומיומית.
הבעיה,
אם כן, היא לא אבר המין,
אלא עמוקה הרבה יותר וחודרת אל ניבכי
המיבנה הנפשי.

נינה רוזנבלום מוכרת כסמל־מין,
״ ״ אשה סכסית שהגברים מתקשים לעמוד
מול קסמיה. היא תמיד מבטאת אח
מחשבותיה בפתיחות ובכנות, כשהיא
מבססת כל דבר על ניסיונה העשיר בחיים
בכלל, ועם גברים בפרט.

• פנינה, ,האם נכרים נהנים כד
יחסי־מין איתך ואני
בחורה רגישה. יש לי אבחנה חדה
לגבי התנהגותם של גברים. מספיק בשבילי
המבט שהגבר שולח אלי, כדי שאדע
אם טוב לו, או לא.
לומר את האמת — עד היום לא הגישו
לי שום תלונה !

• איך את עושה זאת ואני
מתחשבת ברגשות של הגבר, וקולטת
מהר מאוד אם עלי להתנהג בצורה
זו או אחרת.
הרגישות במערכת־היחסים בין גבר ו־אשה
היא הנקודה החשובה. צריך לדעת
לוותר ולתת לגבר תמיד את ההרגשה ש הוא
נהדר, שהוא חשוב לך. אפילו אם
זהו קשר זמני בלבד.

• למה לוותר לנערים 1
במערכת המורכבת משני בני־אדם חייב
אחד לוותר למען השני. שני עקשנים לא
ישיגו לעולם הרמוניה.

• האם הנכר רניש יותר ממך ולא.
אין הבדל בין גבר ואשד. במובן
זה. שניהם יכולים להיות רגישים באותה
מידה, אבל אצל הגברים האגו חזק הרבה
יותר. לגבר חשוב להרגיש שהוא הדומיננטי.
חשוב לו להפגין ביטחון עצמי.
לכן על האשד. להיות ותרנית.
על נושאים כאלה, שאינם חשובים,
מותר לאשר, לוותר. אפילו אם היא יודעת
שהגבר אינו צוד?.

• מה חשוכ לך כגבר לשם יצירת
קשר פיסיו
דבר ראשון — ,משיכה פיסית. לשם כך
אני מייחסת חשיבות למראה החיצוני שלו,
שיהיה אסתטי. עדיף גבר רזה, לבוש יפה,
נקי, מקפיד על שיניים נקיות.
בקווי־האופי שלו אני. אחפש טיפוס
מלוטש, ג׳נטלמן, לא פושר, עדין, אדיב.
חשוב לי גם שיהיה חכם, בעל חוש־הומור,
וכזה שאוהב את החיים. שכחתי להוסיף
שעליו להיות בעל ביטחון עצמי, וכזה
שיודע להעניק אהבה וחום.

״ליא דבלת, תלונה
אוף מ

כל התכונות שציינתי חייבות להיות
בגבר שהוא מסודר היטב מבחינה כלכלית.

• נכרים מתלוננים שאשה לא
יודעת לענג נכר. את יודעת איך
לענג
נכרו
יש משהו בתלונות של הגברים. אני
חושבת שבשביל לענג גבר צריכה אשה
להבין מה זה גבר. לא מספיק לדעת שהוא
נראה נהדר, שהוא אתלטי. חשוב להבין
את רוחו של הגבר. מצבי״הרוח שלו.
גבר, כאדם מפרנס, מוטרד יותר מהאשה.
הוא נתון למצבי־רוח בגלל לחצים, ה מתבטאים
בבית שלו גם ביחסים האינטימיים
המשתנים.

אשה יציכה יותר מנכרו
כן, רוב הנשים אינן קארייריסטיות, ולכן
מטרידות אותן פחות בעיות. אשה שיש
לה פינה משלה וביטחון כלכלי היא יציבה
מבחינה נפשית יותר מהגבר.

איך יכולה אשה לענג נכרו
דבר ראשון, שלא תמטיר עליו את כל
הצרות ברגע שהוא פותח את הדלת, אחרי
יום־עבודה מייגע שעבר עליו• חשוב במצב
כזה שהיא תקבל אותו עם חיוך,
כוס משקה והבנה. כל זה נכון גם לשלב
המאוחר יותר, כשהם נמצאים לבד במצב
אינטימי.

• מהן הנקודות הרגישות כגופו
של, הנכרו
זה אינדיווידואלי אצל כל גבר. ברור
מאליו שהרגישות החזקה ביותר אצל הגבר
היא באברו• אך בכדי לענג גבר צריכה
כל אשה ללמוד את הנקודות האחרות
הרגישות בגופו של מאהבה, ולענג אותו
ברכות.

• אם נכר יאמר לך :״תעשי
לי כך איך תגיכיותלוי
איך מבקשים. כל בקשה הנאמרת
ברכות ובחמימות מתקבלת יפה במערכת-
יחסים אינטימית. אך אם הוא יתבע זאת
ממך בזילזול או בהרמת קול, אמצא ש זאת
פניה וולגרית ודוחה. גבר כזה מכבה
את היצר המיני של האשה.
העולם שלנו מלא בסוטים למיניהם, ויש
האוהבים מערכת־יחסים סוטה. אני מחפשת
את הנורמליים.

• לנכרים יש לעיתים קושי כהפגנת
יכולת מינית. למה הם מא שימים
ככך את האשהו
לדעתי, רוב הנשים לא יודעות איך

נערת־זוהר רוזנכלום
״הם באים לבקש ליטוף,״״
להתנהג במצבים כאלה. נשים ממשיכות
לנסות, והמחשבה שמשהו בהן לא בסדר
גורמת להן אי־שקט• הן יפרשו זאת כאילו
הן לא די טובות, לא מושכות, בעוד שלא
כך הוא המצב. יתכן שהגבר מוטרד, או
נרגש בפגישה הראשונה, או כל סיבה
שהיא שאין זה הזמן להבין את פישרה.
במיקרים כאלה אשד, צריכה להניח לגבר.
לחבק אותו, לתת לו חמימות, להסיט את
נושא השיחה, להחמיא לגבר• עוד לפני
שאשה תבין מה קורה, הגבר שלה יתחדש
והכל יסתדר.

• נחזור אליך, פנינה. איך הנכר
הישראלי מתייחס אליך!
הוא שומר מרחק. לא מעז להתחיל איתי,
כפי שהוא עושה בחופשיות כלפי כל בחורה
אחרת. אני חושבת שהוא מרגיש ש אינו
יכול לעמוד בדרישות ובציפיות שלי.
יש לכך סיבה. נבנתה סביבי תדמית של
אשד, האוהבת אותם רק עשירים, תה מפחיד
אותם.
אני גם אשה מפורסמת, וצורת־החיים
שלי אינה שיגרתית. גברים נרתעים מ־אשה
כמוני.

• חיזור וגיפוף לפני האקט כין
נכר ואשה מוסיפים להרגשה כזמן
האקט
עצמוו

• גם כתחום המיני נוצרות
כעיות
מיוחדותו

בהחלט. זה לא רק חשוב, אלא הכרחי.
זהו השלב המקדים, העוזר לשניים להגיע
לפתיחות, ואז הסכם עשוי להיות מוצלח
יותר.

בשבע השנים האחרונות לא היה לי
קשר אינטימי עם אף ישראלי, מכיוון
שאני לא חיה כאן במשך כל השנה.

• את חושכת שאשה יכולה
ליזום
מערכת־יחסים ו

• גברים אינם מתרגשים יתר
על המידה כשהם מנסים ליצור אי

קשר אינטימיו

חשוב שאשה תהיה יוזמת ויוצרת. אשה
יכולה לעשות זאת גם בשינוי מלבושיה
ותיסרוקתה. ההופעה החיצונית צריכה לה יות
כזו שתפתיע את הגבר.
גברים נוטים להשתעמם במיפגש שיגרתי,
והם כל הזמן זקוקים לריגוש מחודש.
אשה, שלה הם נשואים זמן ממושך,
ושלא תקפיד על הופעה מפתיעה ומרשימה,
אל לה להיות מופתעת שהגבר שלה יחפש
סיפוק מיני בחוץ.

• כאשה אחרת נכר יחפש מע
רבת־יחסים
שונהו
כן. הוא יחפש את ההתרגשות הראשונית,
שחסרה לו בבית• נשים נשואות
מתייחסות אל הבעל כאל רכוש, השייך להן
בכל תנאי. במציאות המצב שונה. הפיתוי
בחוץ גדול. אשה חייבת להמשיך להתנהג
כמו בתקופת רווקותה, כשניסתה ״לתפוס״
בן־זוג.

האינסטינקט הנשי שלי אומר לי ש ישנה
התרגשות, אך האגו הגברי תמיד
ינסה ״לשחק אותה״ .זה נכון במיוחד לגבי
הירשאלים. הם חושבים שזה מה שמושך
אותי אליהם, כשלאמיתו של דבר
זה עושה לי את הפעולה ההפוכה. גן־יל־דים
סיימתי מזמן!
אני לא רוצה לקטול לגמרי את היש ראלי.
בכל גבר ישראלי או לא־ישראלי
יש יתרונות וחסרונות. השאלה קובעת
היא אישיותו האינדיווידואלית, ואם אני
יכולה לחיות עם זה או לא ! בשביל
זה תודה לאל, יש חופש בחירה !

• פנינה, לסיום: האם סכם
הוא
חלק חשוב כחיים ו
אני לא רואת שהעולם •שלנו מתקיים
בלעדיו.

עקב שרת /אי שממאדים

במדינה
ד ר כי ח ״ ס
היסטריה זש^חז־

מחורמ׳ למלחימים
הגזע הישראלי נודע ברחבי עולם כגזע לוחמים• בתחילה
התכונה הזאת נשאה״חן למדי בעיני הבריות. ולא קשה לנחש
מדוע. הדימוי של דויד הקטן, המתמודד בגוליית הענק, ללא
חת ובהצלחה, תמיד הרנין את הלב.
ולא היה כאן רק עניין של מילחמת הקיום של הקטן מול
הגדול המבקש להכחידו. היתה זהות בין קטן וטוב, בין קטן
וצודק, ובין גדול ורשע, בין גדול וזדוני. בינינו לבין עצמנו, העולם
של ימינו אינו אוהב בל־בך מילחמות. הוא מעדיף לחזות בהן
על המירקע או לקרוא עליהן בספרי גבורה והיטטוריה ; להילחם
ממש נמאס לו. אבל כאשר הוא רואה עם קטן של חולמים
ולוחמים, הוא מתמלא הערצה על שלא פסה גבורת צדיקים מן
הארץ.
הצרה היא, שבמרוצת הזמן הצדק, או החלום, מתחילים
להישחק• המילחמה על הקיום מתגלגלת במילחמה על הקיים.
שלהבת הניצחון מתגלגלת באש זרה של כיבוש. ומה קורה
לחולמים המהוללים שלנו 5אט־אט, מבלי להרגיש כמעט, הם
הופכים למלחימים.
החולם־הלוחם הישראלי, שפעם ידו האחת עשתה במלאכת
הבניין והאחת החזיקה בשלח, התמקצע למדי, ועכשיו הוא עושה
מלאכה מסויימת מאוד. כאשר ידו האחת מחזיקה בשלח, ידו
האחרת מחזיקה במכשיר ההלחמה והוא מרתך והולד, מרתך
והולך, כמו צ׳רלי צ׳פלין הפועל ב״זמנים מודרניים״ ,שידיו אינן
פוסקות מלבצע אותה פעולה חוזרת ונשנית.
בך מתמלאים הימח״ים ברתכות ובפיסות־ברזל, וגדל והולד
הביקוש למיקצוע ההלחמה. עוד שביתה אחת, שלא לדבר על
עוד מילחמה אחת, ונושא מעשי חדש יונהג בבית־הספר היסודי :
ריתוך.
ונעמי שמר, אני משער, כבר משלימה להיט עולמי: על הלחם
והמלח /על חלום ומילחמה /את כולכם נלחים ביחד /לארצנו
השלמה / /עם לוחם מלחים פה דלת /שוב ושוב ולא

^ הנויזכד ווזפיטמה
נו, מה יש לדבר• אבן נגולה מעל ליבנו האסטרטגי.
יד על הלב ! זה שלושים ושלוש שנים שאנו חיים־לא־חיים
בצל האיום והאימה שמשלחים בגוונו הזדים הסובייטיים. שלושים
ושלוש שנים של חוסר ביטחון נוכח אפשרות ממשית כל־בך,
יומיומית או ליל־לילית, של פלישה סובייטית לשטחינו. חסל.
הסיוט הוודאי כל־כך חלף ואיננו כבמגע מטה־קסם. לא עוד
סכנת״פלישה. לא עוד זעקות שבר ״הרוסים באים מיזכר־הבנה
אחד, שישה סעיפים בסך־הבל — והסכנה האיומה, החרדה
המבעיתה של השתלטות לגיונות רוסים, אוקראינים, אוזבקים,
טאג׳יקים, צ׳קצ׳ים ועוד כהנה מטובי חיילי ברית־המועצות
האדירה בצבאות היבשה, חלוף חלפה. שאלת השאלות של קיום
מדינת־ישראל נוכח הזוועה הסובייטית המתנכלת נפתרה באחת.
עכשיו לא נותר לנו אלא לפתור את הבעייה המישנית של
איבת שכנינו הערבים — עניין שולי שבשולי — ולהכריז על
ימות המשיח. אני גם לא אתפלא, אם בקרוב מאוד יתגלה
שהמשיח כבר בא והוא שוכן בטח בגוו של אריאל שרון.
המשיח, כך יש לשער, אינו אישיות פשוטה. הוא הדין
באריאל שרון. תמול שילשום, באותה ישיבת״ממשלה רפואית,
שהתנהלה בניצוחו של הד״ר ארליד, שהקפיד למנוע שרים
מלהתבטא, שמא יעירו חס־וחלילה את ראש־הממשלה מתרדמותיו
המחזוריות, ששקע לתוכן באורח טאקטי או אסטרטגי, עדיין
הביע שרון אי־נוחות לקראת אפשרות צאתו וושינגטונה — וכבר
שעט לשם כסוס מיוזן וחזר כסוס צוהל• לפי הסבריו המשכנעים,
מבין עכשיו כל אמריקאי בר־דעת, כל אמריקאי בר־דעת, כל
אמריקני בר־דעת (חזרה משולשת נוסח שרון על כל קבוצת־

האשת נחשדה בקבלת-
שוחד, וגאשמה לכסוף
כמתן־שוחד לשוטרת.
השוטרים התפרצו לדירתה של
המהנדסת בעיריית תל־אביב וערכו
חיפוש מדוקדק. הם הסבירו
לאשה בת ה־ 40 כי הם חושדים
בה בלקיחת שוחד מקבלנים, וביקשו
ממנה להתלוות אליהם ל־תחנת־המישטרה.
אחרי
חקירה ממושכת ומייגעת
החליטו החוקרים לעצור את ה מהנדסת
ולהעבירה לבית־המעצר
באבו־כביר, כדי שתבלה שם את
הלילה. היתר, זו הפעם הראשונה
שהאשה ״מהחברה הטובה״ נת־

ל א עוד סכנ ת פלי שה סובייטית! * ע לוח
מלתי פה דלת /מפוצץ, אוט סנלט...
ירפה /מפוצץ, אוטם במלט /ומחר — ילחים גם פה...״

^ מכובש לנכב ש
אחרי רבים להטות — אבל לא לרעות. דעת־יחיד כנגד דעת־רוב
אינה מוכרחה להיות מוטעית. יתכן בהחלט, שהרוב יטעה
ודווקא המיעוט יצדק. אם כל העולם נגדנו, אם רוב הלא־יהודים
אנטי־שמיים, אין פירושו שמה שהם חושבים ואומרים עלינו
נכון. אבל גם אין פירושו של דבר, שהמצב של היותך במיעוט
משמעו שכל מה שאתה חושב ואומר או עושה נכון. קורה,
שהמיעוט טועה ודווקא הרוב צודק.
וקורה גם לא זה ולא זה.
ניקח, למשל, את עניין השטחים שכבש צה״ל במילחמת .1967
האם השטחים הללו כבושים או משוחררים 1בידי מי ההכרעה —
בידי המיעוט או בידי הרוב (בארץ, באיזור או בעולם) 1
ובכן, כאן אנו מוצאים את עצמנו במצב שונה בתכלית, שבו
לא המיעוט ולא הרוב קובעים את התשובה. התשובה על השאלה
אם שטח מסויים כבוש או לא כבוש (או ״משוחרר״) תלויה
בראש ובראשונה בתושבים המקוריים של השטח שבו מדובר,
ככל שהם מהווים אוכלוסיה של ממש. שכן, עד כמה שהדבר
מוזר, לשטחים עצמם אין פה ולשון לדבר ולהביע דעתם, ואילו
לתושבים החיים בהם יש — לכל אחד ואחד מהם — מוח
לחשוב ולב להרגיש ופה לדבר, ויכולים הגורמים השולטים
בשטחים הללו להתיימר בשחרורם ובאי־כיבושם — המבחן היחיד
והסופי של מעמד השטחים, שבהם מדובר, הינו תחושתם
והשקפתם של התושבים.
היותם של שטחי יהודה, שומרון והבל עזה שטחים כבושים
בבירור אינו נובע איפוא מגזר־דין של רוב, אינו פרי קנוניית
כל־העולם־נגדנו או תוצאה של שילטון עולמי של אינטרנציונל
אנטי־שמי. מעמד הכיבוש נגזר מן הי חסהנפשי של תושבי
השטחים לישראל כזו השליטה בהם. שום כירכור דתי, שום
פילפול לאומי, שום טיעון ביטחוני. לא יאפילו על עובדת היותנו
כובשים והיות הפלסטינים נכבשים, מפני שככה יה ם מרגישים.
לכן, אם מעמד הכיבוש אינו מרנין במיוחד, או אם יש את
נפשנו להשתחרר ממנו — אבל לא להשתחרר מן השטחים,
הנפשי של היחס כמובן — הרי שעלינו לשנות את
התושבים כלפינו כאל כובשים. ואם חרף כל המאמצים והאנטי־מאמצים
שלנו מאז ,1967 יחס נפשי זה לא נשתנה — היכן
טעינו ן בזה שהאמנו כי אפשר לשנות יחס נפשי זה בדרכים
שונות י בזה שהתעלמנו מיחס זה והצלחנו להיות אדישים לו 1
או בזה שהנחנו, כי יחס נפשי זה ככל שהוא קיים ועומד,
ישתנה לפתע מעצמו ז
שטויות ! על שאלות אלה כבר אין טעם לענות, ולא מפני
שאין עליהן תשובה, אלא מפני שבינתיים המצב התהפך על פניו.
הכובש נעשה לנכבש, משום שהוא כבול לשטחים ושוב אינו
מסוגל להשתחרר מהם בכוח עצמו ; הכבוש נעשה כובש, שכן
הוא מכתיב לנו בציניות סבלנית מחזורי נקיטת ״גזר״ ו״מקל״
המוכיחים בעליל קיומו של מישטר כיבוש. פעם עוד יקראו
למחזורים הללו מילחמת ההתשה הבלתי־גמורה.

58 1י

מלים כבדוגמה שלעיל אינה יכולה שלא לשכנע בל אדם בר־דעת,
שמה שאומר אריאל שרון אינו בר־עירעור) ,בי ארצות־הברית
הגיעה סוף־סוף למצב המיוחל של הדדיות ביטחונית ביחסיה
עם מעצמת־העל ישראל.
׳ אמנם, מיזכר ההבנה מגביל את הסיוע הישראלי הצבאי
לארצות־הברית רק לתחומי ״האיזור״ ,מבלי להגדיר באורח ממשי
מהם תחומיו, איפה מתחיל ואיפה נגמר ״איזור״ זה 1בלום
לא נמצא בבית ״כתב־העת הגיאוגרפי הלאומי״ איזה גלובוס
לרפואה, למען יובלו האסטרטגים הדגולים, ישראלים כאמריקאים,
להתוות עליו באצבעותיהם את ״האיזור״ז או שמא תחומי איזור
זה הם הסוד הנורא של המיזברז מכל מקום, סביר להניח
שה״איזור״ בולל את צפון־קוריאה ואת קובה, אך לא את ארצות־הברית
גופא, וחבל. הרי יבולנו להציע לאמריקאים המפונקים
והחלשלושים במה אוגדות נוקשות — על המקום.
אדון יצחק שמיר, המתיימר להיות שר־חוץ רב־תיחבום, היה
מסתדר בהחלט גם בלי איזכור ברית״המועצות פעמיים במיזכר־ההבנה
האסטרטגי, אבל משאוזכרה עלובה זו שחור־על״גבי־לבן
אין הוא נבוך בלל. מה יש ז -הוא שואל קבל עולם — ואחרת
לא היו הכל יודעים נגד מי מכוון המיזכר ן מול חוכמה עילאית
זו, מול חידוש מקורי זה בחובמת הדיפלומטיה המודרנית, לא
נותר אלא לתהות על השוטים המופלגים שחתמו, למשל, על
אמנת נאט״ו בהקפידם שלא לאזכר בה את ברית־המועצות ולו
פעם אחת. שוטים, או שמא מוגי־לבז לא אנחנו. פעם היתה
דיפלומטיה. היום — דוגרימטיה. פעם אמר חכם אחד :״החיים
והמוות ביד הלשון.״ היום מציון תצא תורת ההתגרות הישירה,
ודבר השם המפורש של ברית־המועצות מירושלים.
בהזדמנות חגיגית וטיקסית מאופקת זאת זכינו לשמוע מפי
במה שקרנים טיבעיים, בי ברית״המועצות היא שמנעה עד כה
את ישראל מלהביס בליל את המצרים ב־ , 1956ב־ 1967 וב־.1973
מה, השקרנים הללו עוד לא גילו את אמריקה ן הייתי שולח
אותם לספריה במו הגנרל לשעבר שרון, אבל פשוט אין להם
זמן. עובדים קשה על קו לוד־וושינגטון, ובין ההתייצבויות קופצים
ל״הדסה״• אבל נניח להיסטוריה ולסיבות העמוקות של אי־הבסתנו
את המצרים והסורים (רק זה היה חסר לנו, להביס
אותם, כלומר לפוצץ עד היום בתי זורקי אבנים ובקבוקים ברחבי
סוריה ומצרים הכבושות) ,שלאמריקאים לא היתה, כידוע, שום
נגיעה בהן. מה ששר״הביטחון אריאל שרון בישר לנו במשתמע
הוא שבפעם הבאה (חה חה, כולנו יודעים שהיא תבוא) הרוסים
כבר לא יפריעו לנו לכבוש את דמשק וקאהיר, ואילו האמריקאים
דווקא יעזרו, מה שלא בל״בך נובע מהפסוק הפותח של סעיף 1
במיזבר. אבל שרון הוא שרון• גנרל לשעבר.
ואחרי בכלות הבל אי״אפשר שלא לשאול: שרון, בגין ובל
השאר האם הם אידיוטים גמורים ן בוודאי שלא. אז מהו ההגיון
שמאחורי האמוק האסטרטגי הזה שלהם?
ההגיון די פשוט: להיצמד ברגע האייוואקסי האחרון, ובבל
מחיר, לפיטמה כלשהי בעטין האמריקאי, ולו גם חלבה מועט
וחמצמץ. אפשר מאוד, שהיצמדות זו היא הסיכוי האחרון שלנו
נובח הושטת הפיטמות העיקריות לסעודיה ולמצריים (אפשר
לחשוב שבריה״מ מדאיגה אותנו; אמריקה מדאיגה אותנו!),
ומכאן ההרגשה בצמרת השילטון בי השיגה הישג גדול.
כמו שנאמר: הישג גדול במינו, אבל מינו קטן.

פרקליט פרוסט
״את שוטרת נחמדה...״

שופט קווארט
שוחד או יאוש
קלה במישטרה ובבתי־מעצר, והיא
הפכה היסטרית ואומללה.
באבו־כביר ביקשו ממנה למ סור
את ארנקה ולהוציא את תוכנו
לרישום. היא בכתה והתייפחה,
ורק שוטרת אחת, טובת־לב, הבינה
אותה וניסתה להרגיעה. השוטרת
אמרה לה כי השד אינו נורא,
(המשך בעמוד )62
העול ם הז ה 2310

בוא 1להתלבש עם האלוסיס
משה סיני ושבתאי לוי בובב* הכדורגל
מציגיס את הנבחרת של״אופנת סגל״:

0 £א * מ 10015 £8 £^ 0 0 -£
)3115 - )101.1.^ 110
* 1¥ז5101 £/\015 - 1

ומיטב תוצרת הארץ
באיבות יצוא

אלופי הא 01 נה

וחי המדיה 6 - 8 - 1 0תל-אביב

? ההיה 0 5 1 1 1 :1
בליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה בדיור,
היה בליון ה־ 1000 של השכועוו -תחת הכותרת ״נופלים ההולכים
ראשונה״ ,החל השבועון כפירסום מונוגרפיות קצרות לזכר
הנופלים במערכה. במדור ״הנדון״ התייחס עויד השבועון, תחת
הכותרת ״בל העם צבא׳ /לייחוד של צה״ל מול צבאות. אחרים.
כתב השבועון עמנואל פרת תיאר ברשימתו ״המדע עולה
לסיני״ ,את המדענים שהניעו למינזר סנטה התרינה לכדוה
את אוצרותיו, בטרם יוחזר חצי־חאי סיני לידי המצרים. מדור
הספורט של השבועון דיווח על כישלונה של מישלחת ישראל

הזהש הי ה

לאולימפיאדה במלבורן. בתכו־הטשוטט של השבועון, עמום הינן,
סיפר ברשימתו ״גשם גשם משמים״ על החורף היורד על שלושה
מהומות בארץ: יפו, ימין־משה בירושלים ובחיפה.
כשער הגליון: חללי הסיבוב השני.

עיתונות חובשית ובושת נבו קאסם * העוג על
השלום * דויד בוג ודיון, הנסיגה ומשה שדת

טפלים?זד״ולם ס דאשח״ה
״העולם הזה״ 1000
העם המעיין המתגבר
לפתע, כמעט חודש וחצי אחרי המאורע,
התעורר המצפון הלאומי. כמעיין ישל מים
טהורים, פרץ מסלע האדישות.
במשך שבועות ארוכים שררה דממה
דקה מסביב לפרשת־הזוועה של כפר-
קאסם. איפול חמור מנע את האמת מן
ההמונים. המחאה היתד, מוגבלת לאנשים
מחוץ למחנה, כמו ח״כ מק״י תופיק טובי,
ולאנשים מבודדים אך אמיצים, כמו ד״ר
מרדכי שטיין, שהפיץ ברחובות כרוזים
בלתי״חוקיים, שבהם הודיע את הפרטים.
היה נדמה כאילו יקרה דבר: נורא אף
מן המעשה עצמו: שלא יימצא שום גוף

רק קול אחד נישא השבוע כדי לדרוש
בגלוי את טישטוש הפרשה ואת עריכתו
של מישפט סגור וסודי. היה זד, קולו של
דובר דתי: עורך הצופה, שבתי דניאל
( ,)49 שהשתמש באמתלה הנדושה של ביט־חון־המדינה
— אמתלה שהופעלה פעמים
כה רבות לטישטוש רדיפות היהודים בהיסטוריה.
היה
זה סימן נוסף להידרדרות המוסרית
של העסקנות הדתית במדינה. כבר קודם
לכן מצאה את ביטוייה בעובדה הפשוטה
כי אף אחד מן הרבנים הראשיים לא מצא
לנכון לעשות את המחווה הפשוטה ביותר,
הנאה לאדם המייצג את המוסד הדתי:
לבקר בכפר הנפגע, לנחם את בני-המישם-
חות של קורבנות הרצח הסיטוני.
למזלה של האנושות, לא תמיד היו נציגיה
של דת ישראל כאלה. מעולם לא היה
נודע לעולם על מעשה הזוועה של שימעון
ולוי בשכם * או על מעשיו של עכן ביריחו,
אילו פקדו יעקב בן־יצחק או יהושע
בן־נון להעמיד את האשמים לפני בית־דין
צבאי סודי ולהטיל צנזורה על מעשיהם.
יורשיו של מוסר זה היו האנשים שהציעו
השבוע לערוך את התגובה הנכונה
לרצח בפר־יקאסם: ביקור המוני של יהודים
בכפר הנפגע, כדי לנחם את האבלים
* בראשית ל״ד :״ויקחו שני בני יעקב,
שמעון ולוי אחי דיניה, איש חרבו ויבואו
על העיר בטח ויהרגו כל זכר.״

ולהפגין לעיני המדינה והעולם את דמותה
האמיתית של האומה.

מפלחת מטכ״ל לבן
שבוע לפני מיבצע סיני הציע העולם
הזה ( )993 להקים, בצד מטכ״ל החאקי ה מנצח
על הצבא, מטכ״ל לבן, שירכז ויתכנן
את כל המאמצים להשגת שלום על בסיס
של איחוד מרחבי. הסיסמה העיקרית: ה־מילחמה
בין שני העמים השמיים -פתחה
את המרחב לפני האימפריאליזם הזר מכל
הכיוונים.
השבוע הצטרפה באופן מפתיע אישיות
נכבדה לדרישה זו. באסיפת־עם מטעם
מיפלגתו ברמת־יצתק, קרא יגאל אלון:
״ליד המיפקדה הצבאית, הדרושה לנו לשם
הגנה על קיומנו וזבויותינו, יש צורך דחוף
גם בהקמת מיפקדת־שלום, שתתווה מדינ יות
של שלום לטווח ארוך! עלינו לחזק
את הכלים הקיימים, ולהקים גם כלים חדשים!
הסברתנו צריכה להגיע לכל אוזן
ערבית ולהבהיר את הסכנות הצפויות ממצב
של מילחמה ! יהוו חלקים בעמי ערב
שיבינו מה הסכנות! עלינו לחתור ליום

ה שבוי ח 1ר מדמשק

עמוד הפתיחה לכתבה על הנופלים
משמאל קטע מהכתבה
רישמי ואחראי במדינה שיתן ביטוי לרגש
הסלידה ממעשים שהכתימו את טוהר ה־מיבצע,
אשר מיטב הצעירים הקריבו את
נפשם על מיזבחו.
נכלה כישראל. השבוע, באופן ספונטאני
לגמרי, השתנה הכל. האנשים לא
נדברו ביניהם, אולם התגובה היתה כמעט
אחידה, הקיפה אנשים כל־כך שונים כמו
דן בן־אמוץ — מנציח כיזבי הפלמ״ח, שהקדיש
למאורע רשימה מזעזעת במעריב
— וגרשון שוקן — עורך הארץ, שהשתדל
לארגן בכנסת חזית בל־מיפלגתית במאבק
על פומביות מישפטם של הנאשמים.
את הפסוק האחרון אמר, כפי שאפשר
היה לדרוש, נתן אלתרמן. המשורר, ש הקדיש
בעבר שירים כה רבים למעשי־הזוועה
של הגרמנים והבריטים, לא היסס
הפעם לדבר באותה חריפות על מעשה שבוצע
על־ידי כמה מלובשי־המדים של
ישראל.
קרא המשורר :״אין לכתוב על כל נושא
אחר. לא מאמר ולא סיפור ושיר. כי
מסרבת העברית/לדלוג על נבלה שנעשתה
בישראל. כך אופי הלשון הזאת!״
״לא זו בלבד שאין לשמור על הדברים
בסוד,״ קבע אלתרמן ,״לא זו בלבד שאין
לנעול דלתי־משפט על זה הפשע, ולדון
בו במלוחש ובמכוסה / ,כי הדיון צריך
לחרוג ממסגרתו, כי יש לדון על כך באור
:מלא, מני גורמי ארעי ועד גורמי יסוד/ ,
כי רק בדרך זו יוגד וייקבע כי אין לעם
הזה יד באשם הזה.״
תנ״ך כלי צנזורה. היה זה מוזר כי

האשד, השחרחורת הנאה הבחינה בהסתו־דדות
המוזרה ברחוב. כשעלו האנשים הזרים
לבית הסמוך, יוער, כי האסון פגע בשכנתה,
היא עלתה לנחם אותה. כעבור רבע שעה
בלבד הגיעה גם אליה הודעה. בנה, הסמל
החסון מאיר יעקובי, בן ,21 נהרג באותו
יום ובאותו מקום בו נהרג שכנו, בנימין
יעקובי, שנשא את אותו שם המשפחה, אף
כי לא היתד, ביניהם כל קירבה משפחתית
שהיא.
בשעה שבנימין נהרג בג׳ים אי־שם בחצי־האי,
הסתער מאיר בראש יחידתו על אנשי
המארב. תוך כדי הסתערות פגע כדור בידו,
נשקו נשמט ממנה. אולם כדי לא
להאיט את ההסתערות, הוסיף לרוץ עם
חבריו, פצוע, שותת דם, וללא נשק, ע1
שנפגע על־ידי צר! ר כדורים בכל חלקי גופר
הסמל אדיר־ד,ממדים מת במקום.
שתי השכנות, נשים שונות ככל שנשיב
יכולות להיות שונות, הפכו שותפות באסון,
מנחמות זו את זו.
מאיר יעל,וכי
חודשיו האחרונים של מאיר לא היו שמי
חים. משך למעלה משנה ישב בשבי הסורי, הצעיר ביותר מבין חמשת אסירי דמשק ה־המפורסמים.
הצעיר ששוטט בכל חלקי הארץ, שידע כל הר וכל סלע ושהיו לו מכרים
בלתי־ספורים בכל פינה, ישב דח! ק בתאו הצר. הסורים לא האמינו כי הענק רחב־המידות,
בעל השרירים השופעים, היד, רק בן ,19 סברו שהוא לפחות בן .25 מאיר לא נשבר.
אולם למרות שנפצע קל במרפק בשעה שנשבה, לא פסק הספק לכרסם בלבו. גם אחרי
ששוחרר. ,לא חדל להרהר במקרה, לחשוש שיכולה להיות טענה נגדו. הוא הרגיש שהוא
חייג חוב למדינה, ששפכה דם כדי לשחרר אותו. סימני דכאון עמוק ניכרו בפניו והקדירו
את עיניו.
כל חייו היה מאיר יעקובי צעיר שונה לגמרי. מאז הצטרף לתנועת השומר־הצעיר, בגיל
,10 התפרסם הנער בע 7החולצה הכחולה והשרוכים הלבנים כאדם שבלעדיו לא זז כלום.
כמרכז כל חברה. במוסד החינוכי של בית־אלפא נתקבל בזרועות׳ פתוחות, במשק השתרש
כבן המקום, נשא לאשר, את אחת מבנות הקיבוץ. המשק גמל לו בגילוי חיבה אישיח
רבה בימי שבתו בשבי, ובמשלוח חבילות תדירות.
״הוא היה ילד נפלא, אכל טוב, תמיד מרוצה, תמיד במצב־רוח טוב,״ נאנחה אמו
הצעירה ( )39 שילדה אותו בגיל ,18 שנתיים אחרי שילדה את אחותו .״היו לו שרירים
עצומים. איפה שהחזקתי בזרועו לא היד, נוח, לכן הלכתי עמו תמיד יד ביד. היה נדמה ל׳
ששום כדור לא יוכל לעבור שרירים כאלה...״
במשק עבד מאיר כטרקטוריסט, ובחזרו מן השבי, נכנס חזרה למסלול של חיי הקיבוץ,
אך כעבור חודש החליט לחזור לצבא. הוא נרשם לקורס קצינים וחיכה שיקראו לו.
ושוב באה הקריאה. הפעם למלחמת סיני. הוא הצטרף ליחידה חדשה! בשורותיה סיים
את חייו בתוך מטר הכדורים.

תאריך 12.12.1956 :
זה וליזום אופנסיבה של שלום!״
מה צריכה להיות התוכנית? גם בשטח
זד, קיבל יגאל אלון את הצעת העולם
הזה :״יש לכונן חבריעמים מיזרח־תיכוני,
רית אזורית של עמים ריבוניים לשי־תוף־פעולה מדיני, כלכלי, תרבותי וימדעי.
כל זמן שקיים מצב מילחמה בין הערבים.
וישראל, מהווה הדבר פירצה למעצמות ה גדולות,
לתקוע יתד של סיכסובים באזור !״
פגישה עם המרשל. היד, זה קו
בלתי צפוי מצד דובר של מיפלגה שתמכה
בכל ליבה בקדהמדיני של דויד בן־גודיון,
והצביעה בממשלה בהתלהבות למען מיב־צע־סיני.
יתכן
שאחד הגורמים שדחפו את יגאל
אלון לחפש לו דרך חדשה היה נעוץ בחוויה
אישית: פגישתו עם המרשל טיטו.
אלון• ,שלא ידע על מיבצע־סיני מראש,
השתתף במישלחת חברי־הכנסת, שנפג שה
•עם המנהיג היוגוסלבי שעות מעטות
לפני פתיחת המיבצע, וביקשה לשכנע
אותו שישראל לא תיזום לעולם שום פעו־לת־התקפה.
אין ספק שאלון ניזכר בהבטחתו
זז כשנודע לו, באותו ערב, על
פתיחת המיבצע.
המרשל השתדל מאוד להסביר פנים
למישלחת הישראלית, סיפר לה בגלוי-לב
על סיכסוכו עם סטאלין (״רוזבלט וסטא-
לין הסכימו ביניהם שכל אחד יקבל (507
מן השילטון ביוגוסלביה. עשיתי פשרה
ולקחתי 10070 בשביל יוגוסלביה!״) אי־אפשר
היה לדרוש ממנו שיאמין כי המיניסטר
מרדכי נמיר והגנרל אלון לא
ידעו על מיבצע־סיני יומיים מראש. אין
ספק שהרגיש את עצמו מרומה בזדון. היה
זד, מזון למחשבה מצד אלון.
אם יתקבל הקו החדש על־ידי מיפלג־תו
ברצינות, ולא כסיסמה חולפת של נאום
ספונטאני, הוא עשוי לתרום תרומה גדולה
לקיומה של המיפלגה, התועה מזה כמה
חודשים על הבימה המדינית, מבלי לדעת
בדיוק מה היא רוצה.

אנשים 6במישרד־החוץ מתלוצצים כי ראש־הממשלה״
דויד בן־מריון, הורה לזרז
את הפינוי מחצי־האי סיני, כדי ששר־החוץ
לשעבר, משה שרת, שחזר השבוע מ־חוץ־לארץ,
לא יספיק לבקר שם.
נשיא המדינה, יצהר, כן־צכי, בשיחה
עם הפקידים הממשלתיים הממונים על
גביית המיסים :״על שני דברים עומדת
מדינת ישראל —.על המיסים ועל הגיסים.״
אלוף
פיקוד-הדרום, אלוף חיים לס״
קוב, בנאומו לפני כנם חטיבת השיריון
בביר־חמה, בחצי־האי סיני :״עליכם להיות
למומחים של מידבר, חיי מידבר ולוחמת
מידבר.״
י• חבר־הכנסת ד״ר משה סגה, בהכחישו
את השמועות שלפיהן הוא עומד
בראש ההכנות לירידת מיפלגתו למחתרת
:״מחתרת? מתי יש לי פנאי להקים
אותה? שלושה ימים רצופים בשבוע אני
יושב בכנסת, יומיים אני כותב את מאמרי
לקול •העם ויומיים אני מסתובב במדינה
ונואם. ומתי אקים את המחתרת? ביום
השמיני?״
!• העיתונאי ישעיהו כן־פדרת, בצטטו
בכתבה מפאריס בדיחה שנפוצה בצרפת
:״כיצד אומנו הרצים המצריים לקראת
האולימפיאדה? מישהו היה צועק :
היהודים באים ! ואיש לא. היה מסוגל
להשיג את המצרים במרוצתם.״

במדינה
(המשך מעמוד )58
וכי היא בוודאי תשתחרר למחרת,
ותשכח את כל החוויה הרעה.
לדברי כתב האשום, שלפה האשד,
מתוך החפצים שהוציאה מארנקה,
שטר בן 500 לירות, דחפה
אותו לחזייתה של השוטרת ואמרה
לה :״את שוטרת נחמדה, קחי
מתנה.״ השוטרת מסרה מייד את
הכסף לממונה על הפיקדון ולא
התייחסה לעניין ברצינות. אולם
כאשר סיפרה על כך לקצין ידיד,
יעץ לה להתלונן במישטרה, וכך
עשתה.
מהאשמה של נטילת־שוחד, ש בגללה
נעצרה האשה, לא יצא
מאומה, וכל אישום לא הוגש נגד
המהנדסת. אולם בימים אלה עומדת
הגברת לדין באשמת מתן-
שוחד לשוטרת. סניגורה, עורך-
הדין אדם פרוסט, מסר את גירסתד,
שלה, כי היא לא התכוונה לשחד
איש, וכי היתד, כל־כד היסטורית
ועצבנית, שזרקה את כל תכולת
ארנקה לעבר השוטרת ואמרה לה:
״קחו הכל ממני, גם את החיים
שלי אתם יכולים לקחת.״
השופט שמואל קווארט יצטרך
להכריע אם ניסתה הגברת לשחד,
או זרקה את החפצים בהיסטריה
וייאוש.

מישפט

חגאשם זוכה בבית־המישפט
אחרי שישב
14 חודשי מאמה אף
8יצוי לא קיבל.
למשה טטראשווילי לא מגיע
פיצוי על החודשים שבהם בילה
בבית־הסוהר על לא עוול בכפו.
כך קבע בפסק־דינו המנומק השופט
יעקב קדמי, וחבריו להרכב הסכימו
איתו. השופטים שמעו את בקשתו
של טטראשווילי לפיצויים בסך של
יותר ממיליון וחצי לירות, שכללו
את ההוצאות שהוציא הנאשם ל הגנתו
במישפט, וכן פיצוי עבור
14 חודשי־מאסר שישב בכלא, על
עבירה שממנה זוכה לבסוף.

תובעת רג׳יכאנו
שיחק לנאשם המזל
טטראשווילי הוא אחד הסבלים
הגרוזינים, אשר נידונו בשנת 1979
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב
בעבירות של גניבת יהלומים ושקי-
דואר ממטוסים בנמל־ד,תעופה בן־
גוריון. שני תיקים נפתחו אז נגד
טטראשווילי. באחד מהם הוא הורשע
ונידון ל־ 18 חודשי־מאסר בפועל
וקנס כספי. עירעורו על
פסק־דין זד, נדחה בבית־המישפט
העליון.
גם בתיק השני נאשם טטרא-

מו סל רוזנטל

שווילי בגניבת דברי-דואר ממטוס,
והורשע בבית־המישפט המחוזי ב־תל־אביב.
העונש שהוטל עליו לא
היה חופף למאסר הראשון.
לא זך וטהור. טטראשווילי
עירער גם על הרשעה זו, ואמנם,
אחרי כשנתיים, זיכה אותו בית־המישפט
העליון בתיק זה. בחשבון
שעשר, הנאשם התברר לו כי ישב
בבית הכלא 14 חודשים מיותרים.
על תקופה זו הוא ביקש פיצויים.
עורך־דינו, אריה מרינסקי, הגיש
תביעה מיוחדת בשמו לבית־המיש-
פט, והתובעת קלרה רג׳ינאנו, אשר
הופיעה גם בתיק שבו הורשע
טטראשווילי, הסבירה לשופטים
מדוע לא זכאי הנאשם לפיצוי,
למרות הזיכוי.
השופטים השתכנעו מטיעונה של
התובעת וקבעו כי הדיון בתיק לא
נמשך זמן בלתי־סביר — בהתחשב
בכך כי היה זד, תיק עב-כרס,
שכלל עוד שלושה נאשמים, ובעומס
המוטל כיום על בתי־המישפט.
השופטים ירדו לטיבו ומהותו
של הזיכוי בתיק וקבעו כי ביתד,מישפט
העליון לא קבע שטטרא-
שווילי הוא זך וטהור, או שנפל
קורבן לעלילודשווא זדונית, או
שנשחק בין גלגליה של מערכת
שפעלה באורח בלתי־סביר לחלוטין.
לד,יפו — אפשר לומר כי
שיחק לנאשם המזל, והוא נחלץ
בשן ועין מן הראיות שסיבכוהו
באשמה המקורית.
לטטראשווילי נותר לשמוח בחלקו
על שזוכה ושוחרר בעוד
מועד, בעוד חבריו שהורשעו נותרו
בכלא.

באולימפיאדה
סמים הזיכרון של השוטר

האס שוטר שגכשז פעס
בזיהוי יהיה בזתי
מהימן ע 7בתי־המישפט
זעוזס ועד?
יואב חסן היה שוטר מוסווה,
שנשתל על ידי המישטרד, כדי
לצוד סוחרי־סמים. בתפקידו זה
שימש כמה חודשים, וכאשר ״נש רף״
הוגשו כשמונים כתבי־אישום,
על סמך הקניות שערך חסן. מובן
כי היד, עליו לזהות את כל הסוחרים
שאיתם בא במגע, ולהעיד
נגדם בביודהמישפט.
התובעת גלית ויגוצקי, הגישה
כתב-אישום נגד מרדכי מסיקה על
ארבעה מיקרים של מכירת חשיש.
לדברי כתב האישום מכר את הסם
לשוטר המוסווה חסן. את הזיהוי
עשה השוטר במיסדר תמונות,
כרגיל במיקרים כאלה.
אולם בעת יהמישפט העלה הסניגור,
יורם שפטל, טענה מעניינת.
הוא הביא עדים על מיקרה
קודם, שבו זיהה אמנם חסן סוחר־סמים
בתמונות, אך כאשר התעקש
הסניגור וביקש מיסדר־זיהוי כדין,
לא הצליח השוטר לזהות את האיש,
ולכן ביטלה הפרקליטות את
כתב־האישום נגדו.
״אדם שנכשל פעם אחת בזיהוי,
יתכן שהוא טועה גם הפעם, ומכיוון
שהנאשם כופר באשמה וטוען
כי לא הוא שמכר את הסם, יש
לזכותו מחמת הספק,״ טען הסניגור.
חסן
עצמו העיד בבית־המשפט
ואמר בביטחה כי הפעם לא טעה,
וכי הוא מזהה היטב את הנאשם
כאיש שמכר לו חשיש ושתיווך
בינו ובין אדם אחר במכירה נוספת.
באותו רגע הציץ העד לעבר
הקהל וקרא :״הנה האיש שהנאשם
תיווך עבורו בסם!״ הוא
אמנם הצביע לעברו של אדם
שנזכר בכתב־האישום, ואשר ישב
לו בין הצופים באולם.

^ אחד מערבי השבוע התקיי-
״ מה בתל-אביב מסיבת הפתיחה
של מוסד מיוחד במינו: מיספרה
הפועלת בערבים ומשולבת בבר־משקאות
ורחבת ריקודים. יפהפיות
העיר באו לחגוג, ועימן שחקנים,
דוגמניות, ומיספר לא קטן של
המכונים ״ספרי הצמרת״.
בעלת ד,שימחה והמוסד היא מרסל
רוזנטל, שקידמה את פני האורחים
בתילבושת בוקרים. מרסל כבר
עשתה בשלושים שנותיה דברים
רבים, ובמקומות שונים, אך הספרות
היא אהבה ישנה. מרסל אוחזת

וא להכיר
במיספריים מזה 19 שנים, מאז
היותה בת .11

מ ספ ר ה
ו מו סי ק ה
?ןלת שם מישפחתה העניק לה
י בעלה, הצייר ריימונד רתנטל.
היתד, זו אהבה ממבט ראשון. הם
התחתנו כמעט מייד אחרי היכרותם,
והתגוררו בארצות־הברית, שם
נולדו בניהם דניאל ואריאל.
כאשר הגיעה מרסל לגיל הגבוה
של 23 שנים, החליטה שדי לד,
מבעלה ודי לה מארצות־הברית.
אחרי חמש שנות נישואין התגרשה,
נטלה עימד, את בניה ובאה
לישראל. כאן פתחה ביחד עם
אחותה מיספרה בשיכון בבלי ב־תל-אביב,
ועבדה שם כשנתיים,
עד שהרגישה, לדבריה ,״שזה לא
זה.״ מרסל פתחה מיספרה נוספת,
הפעם לבדה, וקראה לה הבית ת־

זקופה באילת

מרסל גילתה את ספורט גלשני־החח
במיקרה, בשיחה אל תוך הלילה ליד
הסדורה. היא ניסתה, התלהבה, והפכה שותפה במועדון לגלשני־רוח.

^ יזיי**—

נכנסה לביתה הסמוך, לקחה משם
כמה כיסאות ושידה מעץ אלון,
והשליכה אותם לתוך הלהבות. המדורה
בערה עד לשעות הבוקר,
ועימה גם השיחה. פולנץ סיפר
למרסל שהתאהב באילת, והחליט
לפתוח בעיר מועדון לגלשני״רוח.
הוא הזמין את מרסל לבוא עימו
לגלישה.
מרגע שעלתה מרסל על הגלשן
ונשאה על־פני הגלים, החליטה
כי זהו ייעודה הבא בחיים. היא
הפכה שותפה בעסק החדש, והמקום,
שלא היה ידוע כימעט קודם
לכן, הפך מוקד ההתעניינות.

יי שמי

הספרית

מספרת את
לקוחותיה בלי־לילות.
לאור נרות ולצלילי מוסיקה.

ך מטר ומרסד החליטו לפתח
י* את הספורט בארץ. הם נסעו
לתערוכה בינלאומית של איספו,
במינכן שבגרמניה. שם רכשו 35

מרסל רוזנטל החליטה לפתח
את ספורט גלשני־הרוח בארץ.
#8111ע ג §י
יחד עם שותפה היא רכשה 35 גלשנים ופתחה את

מועדון החוף באילת. מר:סל זזולמת שבבוא היום יהיו
ישראלי אלוף העולם בספורט זה. עתה, כשצורף ה
מיקצוע לאולימפיאדה מקווה מרסל שחלומה יתגשם

ד,מספריים בתיקה, היא נסעה לתל-
אביב, אל אחיד, מירו, שהוא בעל
מיספרה. מרסל הסבירה לו שמעתה
עליה לסייע לאנושות באמצעות
המיספריים, אך עליה לעשות זאת
לאור נרות, ובסיגנונה שלה, בליווי
מתאים של מוסיקה.
להסתפד ולהתבדד
וחלט כי מרסל תקבל את ה י
י מיספרד, של מידו בכל לילה.
החל מהשעה שבע בערב, והאח מידו

ינעים את זמנם של הלקוחוו
בנגינה באורגן. מרסל הפקידז
את ילדיה בקיבוץ, וניגשה לעבודה
וכך, בשעה שבע מדי ערב
מתחלף צוות הספרים, האורוו
כבים, ויפהפיות העיר מגיעות כד
להסתפר ולהתבדר, לשתות ולר
קוד.
מרסל שוב מאושרת, במיספרו
הלילה שלה. לאל הפתיחה הזמינז
את ד״ר גינטר פולנץ מאילת
שהביא עימו למיספרה קישמ
מקורי: גלשן רוח, שמזכיר למרס׳
שגם במיספרה היא גולשת ענ
נעמי אדווה
הרוח.

אורגן במיספוה

שותים

רוקדים

ומסתפרים,

מדי לילה, באים היפים והמפורסמים
למיספרה של מירו, אחיה של מרסל,
לצליל י תאורגן שעליו מנגן מירו.

ל,רום, מכיוון שהמיספרה מוקמה
בבית שהיה מיועד להריסה. מרסל
טיפלה בלקוחותיה לצלילי מוסיקה
סטריאופונית ובאופן אישי מאוד,
כשהיא מעצבת לכל אחד מהם
תיסרוקת המתאימה לאישיותו. כאשר
נהרס לבסוף הבית, ועימו
המיספרה, נטלה מרסל את ילדיה
ועקרה לאילת.
בעיר הדרומית עבדה מרסל כאשת
יחסי־ציבור עד שלפני שנתיים.
ליד מדורת ל״ג בעומר, חלה
התפנית הגדולה.
^ -גי לשת

עם הריח
רי קומ זי ץ שעל חוף הים נקלע
* תייר אוסטרי, דוקטור ׳לכלכלה
ואיש עסקים, גינטר פולנץ. המדורה
דעכה לאיטה, ומרסל, שרצתה להמשיך
בשיחה, לא היססה. היא

גלשנים מאיש־עסקים הולנדי, שייצג
את החברה הגדולה ביותר באירופה
המייצרת גלשנים, ומרסל
הפכה לנציגת אותה חברה בארץ.
נחתם הסכם עם עיריית אילת,
ומועדון החוף של הגלשנים נפתח
באופן רישמי. ד״ר פולנץ נסע
לאירופה לייבא תיירים בטיסות
ישירות לאילת, והעסק החל לפרוח.
מרסל אומרת שהרגישה שהיא
״גולשת עם הרוח.״
בינתיים הגיעו למועדון גם יש ראלים
רבים. כאשר החליטה השנה
הוועדה האולימפית הבינלאומית
לצרף את מיקצוע הגלישה
למיקצועות הספורט של האולימפיאדה,
היה זד, יום חג למרסל.
חלום חייה הוא שישראלי יהיה
אלוף העולם בספורט הגלישה.
מרסל היתה בטוחה שמצאה
את ייעודה האמיתי בחיים, ואז
שוב באה התפנית הגדולה. זה קרה

אוסטריה, שהתאהב באילת והחליט
לפתוח במקום מועדון לגלשני־רוח.
לה בליל ה־ 13 בחודש, תאריך
שהיא מאמינה שהוא גורלי בחייה.
מרסל התעוררה בלילה, ולפתע
חשה צורך עז לספר מישהו.

מי ספריי ם
לאוד נדות
ל כיתה היה זוג מספריים, ש בהן
לא השתמשה כבר שנתיים.
כאשר הגיע פולנץ לדירה, הסבירה
לו מרסל שעליה לספר אותו —
ומייד. גינטר הסכים, ומרסל גזזה
את שערותיו. למחרת בבוקר, כש
בקבוק
ונו

כך משלבת מרסל את שתי אהבותיה — גלש־נות־רוח
באילת וסיספרה בתל־אביב. שנת
לא השתמשה מוסל במספריים, עד שלילה אחד חשה צורך לספר מישהו,

ה״ליטן סט״ הציב* של הח״ל האמיץ קזנדרה
ין־־ר ׳1־1־ ויזרשין
תרגום

אבסורד־אמיתי
מידן קונדרה, סופר צ׳כי, נולד בברנו
ב־ .1930 עד 1969 שימש פרופסור לקולנוע
בפראג. הרומן הראשון שלו הבדיחה׳*
ראר־אור באביב הצ׳כי ב־ . 1967 סיפרו
השני, מחול אחרון ופרידה ** התפרסם
ב־ 1973 והקנה לו את פרס מדיצ׳י, בצרפת.
בימים אלה ראדדאור בתרגום לעברית
סיפרו השלישי והמעולה מכולם — ספר
הצחוק והשיכחת
קונדרה, הגולה בצרפת מאז ,1975 מתמודד
עם בעיית הרמיסה של עמו במאבק,
שאותו מכנה אחד מגיבוריו ״מאבקו של
הזיכרון נגד השיכחה.״ אם גדול סופרי
צ׳כוסלובקיה בלשון הגרמנית פרנץ ל,פ•
ל!א, מתאר בספריו עולם של סיוט בלתי״
מתקבל על הדעת, הרי שקונדרה בספריו,
ובעיקר בסיפרו החדש, מוכיח כי הסיוט
מתקבל על־הדעת, וחוויות של ספרות האבסורד
הפכו בצ׳כוסלובקיה של שנות
ה־ 70׳ לאמת מחרידה ומדכאת.
שיבעת הסיפורים בקובץ הם פרץ בלתי־פוסק
של צחוק ודמע, מעיין נובע של
הומור, המוליך לנחל הזורם לביצה, שבה
הוא מתנוון. גיבוריו של קונדרה מתמודדים
עם נושא אחד ויחיד: האם עליהם
לנסות ולהיזכר, כאשר אפרוריות וקדרות
ההווה מעיקה עליהם. גיבוריו של קוג־דרה
מעלים את סיפורו של העם ה־צ׳כי,
הנתון לשילטון זר, המנסה לנתק
אותו מן התרבות־?־,מערבית ולהשריש
תרבות אחרת. בוזמנית מתאר קונדרה בצד
הצחוק והשיכחה את שילטון הכיבוש של
המתירנות־המינית על התרבות־המערבית
— כסיגנון אחר של כליה תרבותית.
חילן קתדרה — הבדיחה; הוצאת
עס עובד — הספרית לעם (כריכה רכה).
•* מילן קתדרה — מחול אחרון ופרידה;
הוצאת עם עובד — הספריה לעם
(כריכה רכה).
*** מילן קתדרה — ספר הצחוק וה-
שיכחה: עברית: רות בונדי ; הוצאת
זמורה ביתן מורן ; 201 עמודים (כריכה
רכה).

החווייה הישראלית

עסקך תרבות שנובר במתים
כבר בפרק הראשון, המיכתבים האבודים,
פותח קונדרה בבניית פאנורמה פוליטית
:״בינואר 1948 יצא המנהיג הקומוניסטי
קלמנט מטוואלד למרפסת ארמון
בארוקי בפראג, בדי לנאום באוזני
מאות אלפי האזרחים שמילאו את ביבר
העיר־העתיקה ...גוטוואלד היה מוקה חברים
למפלגה ולצידו עמד קלמנטים. ירד
שלג. היה קר וגוטוואלד עמד בגילוי ראש.
קלמנטיס הפיר את כובע־הפרווה שלו ושם
אותו על ראשו של גוטוואלד. מחלקת
ההסברה הפיצה במאות אלפי עותקים
את תצלום המרפסת, ועליה גוטוואלד, בו־בע־פרווה
על ראשו ...כעבור ארבע שנים
האשימו את קלמנטים כבגידה ותלו אותו.
מחלקת ההסברה מיד מחקה אותו מן ה היסטוריה
ובמובן, גם מן התצלומים. מאז
ניצב גוטוואלד על המירפסת לבדו. במקום
שהיה קלמנטים נשאר דק קיר חשוך של
ארמון. מקלמנטים נותר רק הכובע על
ראשו של גוטוואלד...״
מילן קונדרה מתמודד ב־ 201 עמודי
סיפרו בנסיון לגרד את הזיוף מאותו קיר
חשוף, או כפי שאומרת אחת מנפשותיו,
מירק :״מאבק האדם בשילטון הוא מאבק
הזיכרון בשיכחה...״
מירק, מדען המצוי במצור אחרי האביב
הפרגאי, יוצא במסע לזיכרון שלו. הוא
חוזר תחילה 25 שנה אחורה, כאשר היה
ידידד של פעילת־המיפלגד,־הקומוניסטית
זדנה (״באחת הפגישות מצא אותה מנגבת
את עיניה בממחטה ומאנפפת. הוא שאל
אותה מה קרה לה. היא הסבירה לו, שאתמול
מת איזה מדינאי חסי, איזה
ז׳דאנוב, ארבוזוב או מאסטורבוב
מילחמת־המעמדות שכנה גם בחדר־המיטות
שלהם :״נודע לו שלא היתה
מרוצה מדרך אהבתם. היא טענה ששכב
אתה כאינטלקטואל...״
השילטון סילק את מירק מעבודתו המדעית,
והוא מצוי במליטה מפני כוחות
המישטרה־החשאית בדרכו אל זדנה, כאשר
הגיגיו על המישור הפוליטי־ציני (״רצח
איינדה כיסה עד מהרה על זפרון הפלישה
לבוהמיה, השחיטה ההמונית בבאנגלה־דש
השכיחה את איינדה, המלחמה במדבר־פיני
החניקה את בכיה של באנגלה־דש,
רצח עם בקמבודיה מחק את זברון סיני
וכף הלאה וכד הלאה, עד לשכחה מוח לטת
של הכל על־ידי כולם
במיסגרת צינית זו חוזר הזיכרון אל
מיתחמי השיכחה, אל ההשתלטות הקו
מוניסטית
על צ׳כוסלובקיה הקומוניסטים
כבשו את השילטון בפברואר ,1948
לא בדם וככוח. אלא תוך תרועות שמחה
של מחצית העם. ועכשיו שימו לב: המחצית
שהריעה היתה המחצית הפעילה,
האינטליגנטית והטובה יותר ועל גורל
מחצית זו הוא מספר; ״וכמקום לצאת
אל מחוץ לגבולות נכנסו לכתי־הסוהר.
עד מהרה נדדו בעקבותיהם אלפים ורבבות
ולבסוף גס קומוניסטים רבים, במו, למשל,
שר־החוץ קלמנטיס בסופו של תהליך
זה ״הזמירים ש ת וגופתו של קלמנטים
התנדנדה כרוח כמו פעמון המבשר שחר
הדש לאנושות...״
הביוגרפיה הקצרה של מירק עוברת על
פני נישואיו, הצלחתו, מות אשתו, הפיכתו
לאישיות המופיעה על מירקעי הטלוויזיה,
כניסת הרוסים וגירושו ממקום־עבודתו.
בדרכו האחרונה מתנהל מירק אל זדנה,
אשר במשך כל אותן שנים ״עדיין היתה
שומרת אמונים לגן שבו שרים הזמירים.
לאחרונה אפילו נמנתה עם אותם ־שני
אחוזים בעם שקידמו כברכה את בואם של
הטנקים הרוסיים שיבתו אליה היא
גבורה כפולה, משום שחטאה הגדול, מלבד
אהדתה את הטנקים הרוסיים, הוא בכי־עורה
(״אפה הגדול של זדנה הטיל צל
על חייו גם ממרחקים
הערת ביניים על ההיסטוריה הצ׳בית
החדשה ותהפוכותיה, מסבירה את האביב
של פראג כך :״הגבולות נפתחו, התווים
נמלטו מן הפרטיטורה של הפוגה הגדולה
לפאר וכל אחד שר מנגינה משלו ...רוסיה,
אשר כותבת פוגה גדולה למען כדור־הארץ
כולו ׳,לא יכלה להסכים לכד שהתווים
יתפזרו לה לבל עבר...״
הפגישה המחודשת של זדנה ומירק, מתנהלת
כאשר היא אומרת לו :״אינני
יודעת מדוע באת, אבל אני שמחה ש באת.
דיברתי עם החברים כמפלגה. הרי
זו שטות שתסיים את חייך כשכיר־יום בבניין...״
בעוד הירהוריו למשמע הצעותיה
חינם :״הוא מכיר את העיפקה הזאת.
הם מוכנים למכור לאנשים את עתידם
תמורת עברם. הם יבריחו אותו לדבר בקול
נכאים בטלוויזיה ולהסביר לאומה
שטעה בדברו נגד רוסיה ונגד הזמירים...״
מירק משנה כיוון ומזכיר לזדנה טיב־תבים
ששיגר לה בעבר. הוא מבקש או״
תם, אך היא מסרבת להשיבם. מירק רוצה
למחוק את הזיכרון המכוער שלו. הוא
נכשל ושב למציאות בביתו :״הוא מהק

שיער ש יבה צבוע בש חור

לאחרונד, נתבשרו סופרי ישראל, כי כיסאו של מייסד אגודת
הסופרים בארץ, חיים נחמן כיאליק, אינו מיותם. סופרי
ישראל גילו מהודעה לאקונית, בשולי כרוניקת החדשות, כי
״שמאי גולן נבחר כיו״ר אגודת הסופרים.״
בחירה זו בעיתות מצוקה שכאלה לסופר העברי, אחרי דור
של קשישים בעלי שיער־שיבה, שהנהיגו בעסקנותם את האגודה
אשר נועדה להתמודד בבעיות קיומיות של סופרים, היא צביעת
שיערה של אגודת הסופרים בצבע שחור מלאכותי.
קהל שוחרי הספר העברי, והסופר הישראלי אינו יודע כמעט
מיהו שמאי נולן׳ עסקן־ספרות ירושלמי המתקרב לשיבה,
המהווה את סמל הנעורים והמהפכה של הספרות הישראלית של
,1981 הוא דמות אלמונית למחצה, שלא הותירה בקרוב ל40-
שנות יצירה רישום כלשהו על הספרות הישראלית המתחדשת.
סיפרו הראשון של גולן, אשמים (בהוצאת אגודת הסופרים
באמצעות מסדה) ,הוא ספר פוסט־שואה, שבו מנסה מחברו
להתמודד עם נושא השואה בכלי־ספרות יבשים וללא תוצאות
כלשהן. ספר זה, אשר ראה אור בשנות ה ,60-לא הותיר רישום
כלשהו בחיים הספרותיים, ותוצאתו היחידה היתד, מינויו של
גולן למנהל בית־הסופר בעיר־העתיקה בירושלים — מוסד שזכות
קיומו לא הובהרה במשך עשר שנותיו.
תרומתו השניה של גולן לתרבות הכתיבה בישראל היא
אסופת סיפורים, תחת הכותרת המאוד לא-מקורית בריחות
למרחקים קצרים. סיפוריה הקצרים של אסופה זו אינם עומדים
בשום השוואה לסיפוריהם הקצרים של יצחק כן נר, אכרה ס
כ. יהושע ועמום עול• סיפורים חסרי יכולת־תיאור לשונית,

נטולי מיבנה ספרותי בסיסי ומשוללי קסם כלשהו.
גולן העניק לספרות הישראלית גם רומן אחד מפרי עטו —
חייו ומותו של אורי פלד, שהוא נסיון להתמודד עם המילחמה
האינסופית של הישראלים. ברומן זה ניסה המחבר לעלות על גלי
הלאומנות של סוף שנות השישים, אך לא זכה להכרה ממשית
מצד הביקורת הספרותית.
תרומה אחרונה של גולן היא סיפור תחת הכותרת שנת
השתלמות (מאזניים, תמוז תשמ״א) ,שאותו הוא פירסם אחרי
כמה שנות שליחות ציונית (בלתי־ספרותית) בחוץ־לארץ. סיפור
זה, הנקרא כתערובת של סיגנונות אחרון מנד ואהרון
אפלפלד, הוא מייצג נאמן לאי-מקוריותו היצירתית של יו״ר
סופרי-ישראל החדש, יצירה ייצוגית של זה שנבחר כדי לשמש
כצבע שחור על שיעו״השיבה של אגודת הסופרים, שחשובי
הסופרים והמשוררים בישראל׳אינם מראים פניהם במוסדותיה.
סיפור קצר, שבכוחו להעיד על דמותו של היו״ר החדש התרחש
לפני כמה שנים, במהלך קונגרס של הפאן קלוב (ארגון הסופרים)
הבינלאומי בירושלים. גולן, שבמסגרת עסקנותו הספרותית נמנה
על מארגני הקונגרס, נקרא לאולפן גלי צה״ל, ושם אמר בנוכחות
כותב שורות אלה :״חלומו של כל סופר הוא לזכות בפרס נובל,
וגם אגי מצפה לקבל פרם זה בבוא הרס...״
עכשיו, כששמאי גולן הוא יו״ר סופרי ישראל, סביר להניח
מי יהיה המועמד הישראלי הקבוע לזכייה בפרס זה. כל שנותר
לקוות הוא, ששופטי פרס נובל חכמיג^יותר מהסופרים ומעסקני
הספרות בישראל. כמו שאמר סופר נודע על גולן ; ״יו״ר יו״ר
ויורשיה׳.

אגדות בית־שאן
אותה כמו שמחלקת ההסברה מחקה את
קלמנטיס מן המירפסת שעליה נשא גוט־וואלד
את נאומו ההיסטורי. מירק משכתב
את ההיסטוריה כפי שמשכתבת אותה המפלגה
הקומוניסטית, בפי שמשכתבים
אותה כל המפלגות, בל האומות, בל בני־אדם...״
בביתו
ממתינים לו אנשי המישטרה

סופר־ נודה קונדרה
הכובע של שר־החוץ
החשאית. הם אוסרים אותו (״הס ביקשו
למחוק מן הזכרון מאות אלפי חיי-אדם,
בדי שיישאר רק זמן אחיד ללא רבב, אך
הוא נשכב על האידליה הזאת מלוא גופו,
כמו בתם. הוא יישאר עליה, כפי שנשאר
כובעו של קלמנטים על ראשו של גוט-

הסיום :״אחרי שנת מעצר וחקירה,
נערך המשפט. מירק נדון לשש שנות
מאסר, פנו לשנתיים, ועשרה מידידיו קיבלו
עונשי מאסר בין שנה לשש שנים.״
הפניית תשומת־הלב, כפי שעושה ק 1נ־דרה,
לכובעו של קלמנטיס, היא תפקידה
הנעלה של ספרות.
חלקו השני של הספר, אחא, הוא פא-
רודיה על עולם־המתירנות. גיבוריה של
פארודיה זו הם בגי־הזוג קארד ומאר־קמה,
שעברו להתגורר ״כמה שיותר רחוק
מאמא,״ האם ואשד, ששמה אווה. האם
מגיעה לביקור, ובין בני־הזוג מארקטה
וקארל נחשפת מערכת־יחסים מינית מסובכת
עם אווה (״הוחלט כין קארל ומאר־קטה,
שקארל יבגוד בה ושמארקטה תשלים
עם בגידתו, בתנאי שתהיה לה הזכות
להרגיש טובה יותר ושקארל ירגיש
אשמה כלפיה
אחרי הסכמה זו מגיעה פרק האד,בד,־
בשלוש (״כבר לפני שנים הניעה אותו
מארקטה לכך, שישכבו כשלושה, הוא
והיא יחד עם אהובתו, שעוררה את קנאתה.
ראשו הסתחרר אז מרוב התרגשות
מהצעתה. אך ערב זה לא הביא לו
הנאה רבה. להיפך, היה זה מאמץ עצום !
שתי הנשים התחבקו והתנשקו לנגד עיניו,
אך לא חדלו לרגע מתחרותן
הפגישה בין האם ובין מערכת יחסים
משולשת זו, מתגלה כאשר האם טוענת
שאווה מזכירה •לה חברה מנעוריה- ,ואז
מתגלה, כי אותה חברת האם, עוררה את
קארל בילדותו (״עזוב בין ערימות בגדי
נשים. ואז נכנסה למלתחה אשה תמירה,
נהדרת, עירומה, הפנתה אל הילד את גבה
והתמתחה ...היתה זו נורה ...הוא הביט
באווה (היא עמדה עדיין וגבה אליו)
וראה את הגכרת נורה ...הוא כרע על
כרכיו מול אווה וסובב אותה כך שנכה
יהיה מופנה אליו שוב ועיניו יוכלו ללכת

כנתיב מבטו של הילד הקטן מלפני
שנים ואת הזינוק על אווה, הוא הופך
לזינוק של צ׳כוסלובקיה הדוויה על עברה.
הסיפור השלישי, המלאכים, הוא סיפור
בתוך סיפור׳ על מורה עם שתי תלמידות,
המלמדת אותן את סיפור הקרנפים של
יונפקו (״הקרנף הוא קודם כל סמל...
את לא תושבת שזה סמל האיכר
שהמישור השני הוא שוב פראג ,1968 סיפור
אוטוביוגרפי של קונדרה, ההופך
להיות מחבר בעילום־שם של הורוסקופים
בעיתון הנוער של המיפלגה, עד לחשיפתו
בידי שילטונות־הביטחון, ופיטורי מעסיקתו
הצעירה.
קונדרה מעמת את הקרנפים של יונסקו
עם מציאות סקרנפת, תוך צרורות של
בדיחות שחורות ומטורפות.
הסיפור הרביעי, המכתבים האבודים,
הוא הכואב מכולם: טאמינה ובעלה
עזבו את צ׳כיה באופן בלתי־חוקי. בעלה
מת בגולה, וטאמינה מנסה לשחזר את
עברה הצ׳כי בעזרת יומנים משוחזרים
ונכשלת. היא מתכננת כיצד להגניב מ־מולדתה
לגלותה את יומניה בעבר, כדי
לחזק את יישותה. אבל היא פוחדת מה־מישטרה
החשאית (״רק בארכיוני המיש־טרה
מובטחים לגו היי נצח מאז מות
בעלה לא שכבה טאמינה עם איש. היא
מנסה להתאבד (״לבשה כגד־ים ובלעה
שפופרת של כדורי שינה. אחר כך יצאה
בשתייה הרחק מן החור• אך המים הקרירים
ותנועות השחייה מנעו אותה מל הירדם
...היא חזרה אל החוף, נכנסה
לחדר כמלון וישנה עשרים שעות״.״)
טאמינה שוברת את נזירותה המינית עם
הוגו, בתיקווד, שזה יגיע לצ׳כיה ויגאל
משם את יומניה ומיכתביה לגולתה (״והוגו,
נסער מהתרגשותה המדומה, גילה ל פתע
כתדהמה, שערוותה של טאמינה יב־שה
וכאשר מתברר לה שהוא פוחד
לצאת לפראג, היא מקיאה, נמלטת ונעלמת,
והסיפור מסתיים ב״היא הוסיפה
להגיש קפה ולעולם לא טילפנה עוד
לפראג.״
הפרק הרביעי, שהוא גם פרק מפתח,
הוא ליטוסנז. סיפור זה הוא הפרשנות
הפרטית של קוגדרה ליצר התבוסתנות
הצ׳כי (״ליטופט היא מילה צ׳כית שלא
ניתן לתרגמה לשום לשון אחרת. היא׳
מבטאה תחדטה אינסופית, כמו אקורדיאון
פתוח, הרגשה שהיא תרכוכת של הרגשות
רכות: צער, חמלה, חרטה וגעגועים
...ליטוסט הוא בשב מצוקה המתעורר
עקב ראייה פנימית, החושפת לפני האדם
חולשה עצמית ...הליטוסט פועלת כמו
מנוע דו־פעימתי. אחרי תחושת היגון כא
הרצון לנקמה
סיפור זה ממחיש את הליטוסט הצ׳כי
באמצעות חוקר־ספרות צעיר, הנקרע בין
פגישת משוררים ומגע־מיני (״היה זה
חלומו הנשגב כיותר לכלות ערב אחד
במחיצתו, אך אחר כך נזכר שכבר חוד שים
לא שבב עם אשה ...באותו הרגע
שווה כריפטינה כל שירת מולדתו אלא
שכריסטינה מביאה פשרה. היא ממתינה
לו בחדרו, בעוד הוא הולך לפגישת־המשוררים,
שהיא פגישה סוריאליסטית,
שבו משתתפים וולטייר, לרמונטוב,
ייסנין, פטרארקה ובוקאצ׳יו -שנושא
דיונם הוא אחד: נשים (״האשה
תמיד עולה עלינו כמשהו. יכולתי לספר
על כך שבדעות.״) כאשר שב הסטודנט
לחדרו ומתפשט ל זר וע ות כריסטינה, דייא
אינה משיבה למתח־ציפיותיו המיניים :
״היא אחזה כשרביט אהכתו, שהזדקר לכ בודה,
ולחצה אותו כידיה ככל ההגינות
הנהדרת: בכנות, בחוזקה, בלהט, כתשוקה,
כאם, כאחות, כידידה ...אשת
הקצב לא פסקה לאחוז ככלי אהבתו, אף
לא כדי להעניק לו ככמה תנועות זריזות
תחליף למישגל שאלל נכפף כמעט עד
אור הבוקר (״כאילו הפך ליל ודטירה לים
של פרוזה.״)
בסיפור השישי, אף הוא המלאכים חוזר
קונדרה ל״פברואר 1948 יצא המנהיג הקומוניסטי
קלמנט גוטוואלד אל מיר־פסת״.״
ומעיר כי ״גם גוטוואלד וגם
קלמנטים לא ירעו, שהמדרגות שבהן עלו
אל המדפסת ההיסטורית, הן אותן המדר־גות
שכחך עלה כטשד שמונה שנים פרנץ
קפקא, כאשר שבנה כאן, כימי המונרכיה
האופטרית־הונגרית, הגימנסיה הגרמנית...״
וקונדרה מעיר בהקשר זה :״הזמן
כסיפורו של קפקא הוא זמנה של אנו־שות,
שאיבדה את קשר ההמשכיות עם
האנושות...״

מול קפקא גוטוואלד וקלמנטיס
מעמיד קונדרה את גוסטב הוסאק,
מנהיגה של צ׳ביה אחר הפלישה הסובייטית
ב־( 1968״מאז 1621 לא נרשם בתולדות
האומה הצ׳כית טכח של תרכות
ואינטליגנציה כמו תחת שלטונו וגיבורו
של קונדרה מבהיר :״כדי לחסל
אומות, נוטלים מהן קודם כל את זכרונן.
הורסים את ספריהן, את, השלכתו, את
תולדותיהן, ומישהו אחר יכתוב ספרים
אחרים כשכילן, יתן להן השכלה אחרת,
ימציא היסטוריה אחרת בסיפור זה
מחזיר קונדרה כמה מגיבורי סיפוריו הקודמים,
כמו טאמינה, הנעלמת במהלך
הסיפור, ומעמת אותם שוב עם עברם (״זהו
רומו על־אודות טאמינה, וכל אימת ש־טאמינה
נעלמת מן התמונה, זהו רומן למען
טאמינה כאשר הסיפור והחיטוט בעבר
נקרע, מפעם לפעם, בהגדרות כמו ״לפתע
נשמע קולו של הוסאק מכער לעץ־התפוח :
,ילדים ! אתם העתיד ומהו עתיד
ריקני כזה לעומת עבר מורכב כיל־כך,
כאותו עבר שקונדרד, שואף בו־זמנית
לחשוף ולשמר. אלא שטאמינה מבכרת
לבסוף להתאבד.
הסיפור השביעי והאחרון הוא הנבול.
בדומה לסיפורים האחרים מוליך קונדרה
את הגבול על שני מישורים• בריחת האנשים
מעצמם ובריחת האנשים מארצם.
הוא מלגלג בציניות על שיחרור האשה
מהמחוך והחזייה. הוא מעמיד את המין
בימינו כדת ובפולחן, אשר נועדו לטמטם
את ההמונים, לעכב את תהליך ד,קידמה.
ספר הצחוק ותשיכחה הוא ספר אוניברסלי,
שצ׳כוסלובקיה היא בו משל ל שחיקת
המין האנושי. תדמית השילטון
הצ׳כי-סובייטי, זהה לכל שילטון אחר,
במזרח או במערב, כאשר מטרת כולם
היא בעצם שחיקת־הפרט וטחינת זיכרונו
תיו
לבדי זיכרון קולקטיבי אחד. ספר זה
הינו הוכחה, כי הספר, האות הכתובה,
נותרו הנשק האחרון של המין־האנושי
להגנתו, וקונדרה עושה זאת באופן מעולה.
האופן שבו הוא מוליך מהעצב אל
הבדיחה השחורה, דרך חוויות אנוש ומוסיקה,
הופכים את סיפרו לאחד מן
הספרים הממצים ביותר של התקופה ש אחרי
מילחמת העולם השניה.

מי־מוות
אלכם זהבי, מורה ירושלמי, חשק
מאז ומתמיד למצוא את שמו חקוק לנצח
בכרטיסיית המחברים של הספרייה־הלאו־מית.
החודש הצליח אלכס זהבי להגשים
את משאת חייו. מאחר שלא ניחן בכל
כישרון יצירתי, ולמעט כמה שירים לקויים
למדי שאותם פירסם ברבעון קשת (שלא
הצטיין בריפרטואר השירי שלו) ,ומאמרי-
הערכה מוזמנים, אותם הוא מפרסם חדשות
לבקרים במוסף־לספרות של ידיעות
אחרונות, מתנוסס שמו על כרטיסיה במחלקת
הקטלוג של הספרייה־הלאומית על
אנתולוגיה שהיא מך הסתם פאר יצירתו
עלי־אדמות.
האנתולוגיה, פרי בית־היוצר של זהבי
דנן, נושאת את הכותרת האנגלית
ס ס £8א1_1׳*י. היא מומנה על-ידי
משלם המיסים הישראלי, המסבסד את
גוף־הנפל הממשלתי, שכותרתו היא
המכון לתרגומים מהספרות העברית.
אלא שאנתולוגית־זהבי אינה מייצגת את
השידה העברית. היא מייצגת ארבעה

משוררים, שעליהם כתוב בכותרת העב-
רית משיריהם של ארבעה משוררים שנפלו.
המשוררים הם: מתי ״ כ ץ רון
יג.׳ זהבי
אדלר, בארי חזק ויוסף שריג.
מטעה את המעיין בקובץ זה, משום שמשורר
מוכשר לכל
שהיה ׳-זש 11ן
יי׳ אדלר — -י•* >י
הדיעות — התאבד ולא נפל.
אין בכוונת כותב טורים אלה לעסוק
בערך שירת הארבעה, שאחרי מותם פור?
0קיבצי־שירתם. טעם לפגם בפירסומו
של קובץ מעין זה, שהרי גם משוררים
מתים — כפי שמבקרי־ספרות מתים וכפי
שאפילו עורכי אנתולוגיות כאלכס זהבי
מתים — כך שמכנה משותף כמו המוות
אינו עילה לפירסום אנתולוגיה, ובוודאי
לא לאנתולוגיה דו־לשוגית, כמו זו שפורסמה
כאן על־חשבון משלם המיסים
ועל־חשבון התקציבים המקוצצים של
מישרד־החינוך־והתרבות. מה עוד שהמוות
הינו הדימיון היחיד בין ארבעתם.
הקדמתו של אלכם זהבי לאנתולוגיה
היא תפיסה־מימית וחולנית. זהבי שוחה
בדברי הקדמתו במימי המוות כמו היו
היו אלה ם ם-חיים עבורו. מותם של אחרים
יצר לו הודמנות לזכות״קיום ספרותית,
זכות קיום אותה הוא מממש בלשון בכייל
נית — מתורגמת לאנגלית בכיינית לא
הנקראת כמו היתה העתקת־שמש פחות חיוורת של השורות הרעות בשידו לתום י ם.
לקראת סיום הקדמתו־ מבהיר זהבי :
״ארכעת המשוררים הצעירים הטיוצנים
כאן משתייכים כנראה לעידית הרוחנית
שד הגוער הישראלי ובהמשך הוא טע-
לה ריר מעמדי בנוסח של :״כודט הש־תייכו
דדוריט שהשתייכו דטענל הקטן ש.ל
החדוציט ושאר תשפבהת מילוליות,
שכל קשר בינן והמציאות, שבה חיו ונפלו
יוצרי האנתולוגיה שלו, הוא מיקרי
0ו־.חלט.
הצער הגדול למקרא ולמראה אנתולו־גיה
מוזרה זו עולה לעצם המחשבה, שיצר
ההגשמה הספרותי של אותו זהבי
מכרסם ברימה בשרידיהם השיריים של
ארבער, שבחייהם ובמותם היה תום רב.
החברה והתרבות הישראליים, שקיימת
בהם בריאות בסיסית, אינם זקוקים ל־בכיינות־מוות
נוסח אלכם זהבי. מה לנו
העבודה הזרה הזאת?

פולקלור

פינטו הטוב
עליזה שנהר וחיה בר־יצחק מאוניברסיטת
חיפה, הביאו בקובץ סיפורי-
עם מבית־ שאן ** מארג מרתק של סיפורי
אגדות פולקלוריסטיים, שהועתקו מפי בני
עדות שונות, המתגוררים בעיירה בית-
שאן.
אתנולוגיה זו היא אוצר של אגדות ו־מיסמך
לתשתית של תרבות. האגדות מלוות
בהערות, הסברים ופרשנויות, תוך
תיאור מקורו ועיסוקו של המספר, הצגת
תמונתו, או מיסמכים הנוגעים לאגדה (ל רוב
דמויות אגדיות).
אחת האגדות, ר׳ פינטו מרפא החודים,
עוסקת באחד מאבות אבותיו של טוראי
דניאל פינטו (לשעבר סגן) ,הידוע ל-
שימצה ממיבצע-ליטני, ובכוח אגדה זו
ללמד כי גם צאצאיהם של צדיקים עשויים
ליהפך לרוצחים.
קובץ זה של אגדות הוא מהמעולים
שראו אור בז׳אנר זה בשנים האחרונות,
ומעלתו העיקרית היא בעדיפותו על ׳התרבות
הפולקלוריסטית המאולצת נוסח

ארז ביטון וגבריאל בן־־שימחון -
מאחר שהאמת כאן היא אוטנטית, תוך
שהיא מעידה על השורשים ן,מעולים של
עדות מקופחות.
!קובץ זה מומלץ לכל מי שמסורת יה־דות־המיזרח
יקרה לו, ואשר אינו מוכן
להיעזר בתחליפים מלאכותיים.

תמונת ר׳ חיים פינטו ז״ד
גס צאצאיהם של צדיקים עלולים להפוך רוצחים

* אלכם זהבי — קווים קטועים ; הוצאת
הקיבוץ המאוחד והמכון לתרגומים מן הספרות
העברית ; 79 עמודים (כריכה
רכה).
** עליזה שנהר וחיה בר־יצחק —
סיפורי־עם מבית־שאן; הוצאת אוניברסי־נת
חיפה; 191 עמודים (כריכה רכה).

כך חנלפת התהילה

ז\ו ת

היא מדברת על תקופה זו בנוסטלגיה.
״אז תצוגת־אופנה היתה אירוע מיוחד
במינו. הלכו אז גם עם ארנקים, כפפות,
כובעים ומטריות, מה שהצריך תירגול
רב, וכל העסק היה אפוף סודיות. תמיד
גם חיכו שם כמה מעריצים נלהבים בנוסח
פוקד, הירש, עם זרי פרחים.״
לאה עבדה עם מיטב הצלמים ומעצבי-
האופנה בארץ. במשך כל אותו הזמן
המשיכה לשמש גם דוגמנית־בית קבועה
במיפעל הסריגים שגילה אותה.
הנערה הגבוהה מדי, הביישנית וחס־רודו־,ביטחון;
הפכה אישה יפה ומלוטשת,

והסברתי לה שמאחר שזה פוגע בילד,
לא אופיע יותר בבגדי-ים. וכך היה.״
׳למרות שהיתר, שמרנית ויש דברים
שסירבה לעשות, קיבלו אותה כמו שהיא.
״נשארתי לאד״״ היא מחייכת בחביבות.
״לא נסחפתי אחרי שיגעונות אופנה וסיג־נון.
לא רציתי לשנות את עצמי, כי לא
הייתי קארייריסטית. אבל מפני שהייתי
אני עצמי, ושמרתי על עצמיותי, הצלחתי.
מי שמסתחררת מכל הסיפור של הזוהר,
מי ששוכחת שקיים גם תוכן פנימי ושצריך
לפתח אותו, נתקלת במצבי בדידות קשים.
כי אם או^ קולטת דברים חיצוניים, את

עת לפרוש .״כשהרגשתי שזהו זה, ושאני
לא נהנית, הבנתי שמיציתי את העניין עד
הסוף ושהגיע הזמן לחתוך.״
מאז, זה שבע שנים, היא מפקחת על
הייצור ואחראית על יצירת קשרים עם
קניינים, בעיקר בחו״ל.
לאה שוורץ היא אשה השלמה עם עצ מה.
ידעה להעניק לכל תיפקוד בחייה
את הפורפורציה הנכונה. היא רואה עצ מה
כאישה עצמאית ומשוחררת, אשר לא
עולה על בריקדות ולא יוצאת בהצהרות
מהפכניות .״במקום לדבר, אני מיישמת,״
היא אומרת ועיניה הכחולות צוחקות.

לאה שוורץ כיום
מתחשק ללמוד פילוסופיה
ל* כתוב עד דוגמניות ותיקות ולא
* לכתוב על לאה שוורץ, הרי זד,
כאילו פסחנו על אגדה. לאה, אחת הדוגמניות
הראשונות בארץ, התחילה להופיע
באמצע שנות החמישים, כשתודעת
האופנה והלבוש היתד, בחיתוליה. להיות
דוגמנית בתקופה ההיא, פירושו להימנות
עם מועדון חברים זוהר, סגור ואקס קלוסיבי,
שמנה נשים ספורות בלבד. בין
הבולטות היו זיווה שומרת, גילה גולן,
מימי מרגוליס, וויאן דל ביאנקו ואלמד,
בן פודת.
היום, לאה שוורץ היא בת ,50 יפה,
גבוהה ומטופחת מאוד 18 .שנים היא של טה
בצמרת ובמשך כל הזמן הזה נחשבה
למלכת הדוגמניות.
כבר יותר מ־ 25 שנים חיה לאה את
עולם האופנה, שאליו נקלעה במיקרה,
כשטיילה עם תינוקה בשדרות רוטשילד,
באחר־צהריים של שבת מנומנמת. לאה,
המתנשאת לגובה של 178 סנטימטרים, נחשבה
אז ליוצאת־דופן ואף סבלה מחוסר
ביטחון בגלל גובהה הרב.
אישה פנתה אליה, הציגה עצמה כבעלת
בית־חרושת לסריגים שהיה אז ידוע
מאוד, ושאלה אותה אם היא רוצה לע בוד
אצלה כדוגמנית. לאה נדהמה ולא
ענתה מייד. הפגישה שינתה את חייה של
האישה הצעירה, בת ה־ ,25 שכל חלומה
הסתכם בגידול ילדים וטיפול בבעל. לקח

לאה שוורץ כמלכת הדוגמניות (63ע )1וכמנהלת שיווק
מצעירה חסרת ביטחון לאשה מלוטשת

מוכת הדוגמניות נושה אל עולם העסקים, מוישה ונטילטוו משחק
באידיש והשניים מצמד הדודאים נפרדו ועברו לביום ולני שול
לה שנה לענות בחיוב לאישה שעצרה
אותה בשדרה. כל העניין הפחיד אותה,
נראה בעיניה זוהר מדי ו״גדול עליה.״
משעברה את טבילת האש, היה ברור
לכולם שהיא מם׳ .1היא הפכה דוגמנית
מבוקשת, אהובה על הצלמים, הקניינים
והקהל. המראה הבלונדי הקפוא
שלה שידר תדמית מתנשאת, מרוחקת
וזוהרת של גבירה הדורה. ובשל כך כינו
אותה רבים ״קים נובאק הישראלית.״
היה זה רק טבעי שלאה תדגמן תכשיטים,
אבני־חן ופרוות יקרות. תמונותיה
קישטו את כל השבועונים, והיא פיר-
סמה את אופנת ישראל בחו״ל.

י66 -

ווו

בעלת סיגנון אישי מאוד. אך האירועים
הסוערים — תצוגות־ד,אופנה, הצלמים,
האורות, הבגדים ההדורים, המעריצים
והנסיעות — לא סיחררו אותה. בנה
ובעלה עמדו כל הזמן בראש סולם העדיפויות
שלה, וכשהתנגשה העבודה עם
חיי המישפחה, היא כלל לא היססה לוותר
לטובת המישפחה.
״פעם,״ היא נזכרת ,״הצטלמתי בבגדים.
גיורא, הבן, חזר הביתה מבית־הספר
כשהוא בוכה, כי בכיתה לעגו לו הילדים
שיש לו אמא מופקרת. כשניסיתי להרגיע
אותו ולהסביר לו, הוא סירב להבין.
מייד למחרת התקשרתי ללאה גוטליב

גם פולטת דברים חיצוניים.״
לאה התייחסה אל הדוגמנות באל מיק-
צוע ועשתה זאת ביסודיות ואחריות .״לא
הייתי זקוקה למרפקים, ולא רבתי עם
דוגמניות. באתי לעבוד. עשיתי את העבודה
טוב והלכתי הביתה.״
במשך הזמן השתלבה דוגמנית־הבית
בכל תהליכי הייצור בבית־החרושת ל־סריגים.
יצרני אופנה רבים התחילו להתחשב
בדעתה, ולאט-לאט היא עברה לניהול
מכירות וייצור.
אחרי 18 שנים, כשהיא כבר בת 43
ועדיין דוגמנית מבוקשת מאוד, הרגישה
לאה שהגיעה לנקודת־רווייה ושהגיעה ה־

״לפעמים,״ היא מוסיפה בחיוך ,״מתחשק
לי נורא ללכת ללמוד פילוסופיה.״

מוי שה ונ טיל טור
ושני קוגי־למל
ל ן ןק 1כ כודו היה שחקן קצת אחר.
הוא היה עולה חדש מרומניה, והכוח
שהניע אותו היה הרצון להראות לישראלים
שהוא לא נופל מהם. להיפך, שהוא
מכיר אותם היטב ויודע לחקות אותם.
יענקל׳ה בודו, הידוע לקהל מנזוישה
רנטילטור ושני קוני־למל, וששמו בלבד

לאה שוורץ כמפקחת עד הייצור כיום
דוגמה לאישה עצמאית ומשוחררת

משך אנשים לקופות ומילא אולמות,
משחק היום בתיאטרון יידיש. הוא, מופיע
לפני קהל קשיש, ומעניק לו שעתיים
של נחת ושחוק. מוישה ונטילטור,
אינסטלטור בעל מראה גלותי והומור שופע,
חזר הביתה ומודיע שהוא מרגיש
שם טוב.
כשבא בודו מרומניה, ב־ ,1951 הוא
גויים מייד לצה״ל. כשהודיע שהוא רוצה
לשיר ולשחק, צחקו ממנו כולם. אבל
כשהוקמה להקת פיקוד־צפון, הוא נשלח
לשם והיה בין מקימיה. הלהקה העלתה
מערכון קטן בשם מוישה ונטילטור, בודו
נבחר לשחק בו.
כך התחילה הקאריירה של יענק׳ל׳ה׳
שמצא שהוא כוכב — בלהקה הצבאית,
וגם אחר־כך, על הבימה האזרחית, בקולנוע
ובתיאטרון.
יום לפני נסיעתו לאירופה למסע הופעות
לפני קהילות יהודיות, יושב בודו,
היום בשנות ה־ 50 לחייו, בבית־קפה תל-
אביבי שקט ומשחזר:
״בלהקז^הצבאית הפכתי ישראלי. כי
אז עשיתי היכרות עם הקהל הישראלי*,.
בעיני יענקל׳ה, שהיה אז פחות משלוש
שנים בארץ, דיזנגוף היתה משולה ל-
ברודווי. והוא חשב שיצטרך להילחם
י קשות כדי לכבוש אותו .״אך בין־לילה
הייתי כוכב, ולא כל־כך ידעתי מה לעשות.״

אטרון
זירה. חושיו המיסחריים המפולפלים
של ״פשה״ לא איכזבו גם הפעם, ומוישה
ונטילטור התרחב והפך מחזה שהועלה בהפקה
מיסחרית.
ההצגה זכתה בהצלחה אדירה, רצה
שנה שלמה באולמות מלאים והפכה את
המצחיקן נמוך־הקומה, שרק השתחרר
מהלהקה הצבאית, לדמות מוכרת מאוד.
״אבל,״ ממשיך יענקל׳ה ומספר ,״אחרי
שנה, כשירדה ההצגה, בא הדיכאון.״
לכאורה, לא היו צריכות להיות לו
טענות — רק בן 26 וכבר הונחו לראשו
כתרי־ר,תהילה. לוח״ההופעות שלו היה
צפוף, סדר־יומו עמוס, שמו ותמונותיו לא
ירדו מן הכותרות.
אך הוא חש ריקנות .״פיתאום הרגשתי
שאין לי לאן לטפס. הגעתי ישר ל צמרת.
כל זה קרה מהר מדי, ולא ידעתי

לאה שוורץ כדוגמנית אז
תכשיטים ופרוות יקרות

לבצע ת פ קי די ם
__ ק טני ם
ך* ייד אחרי שהשתחרר, חטף אותו
י! פשנל, שהיה אז מנהל הצגות בתי־

בודו כיום
״התאהבתי באשה אחרת״

כודו כמוישה וגטידטור ()1*160
בין לילח כוכב

מה לעשות עם עצמי. היו לי אפילו מחשבות
לנטוש את המיקצוע, כי תפקיד
קטן כבר לא היה לפי כבודי לעשות.״
מייד אחרי ונטילטור יצא בודו בשני
קוני למל. ההצגה הפכה שלאגר סוחף
נוסף, ואף נחשבה לאחת ההצגות היפות
ביותר של שנת . 1960 שני קוני למל
הסיר מבודו את התווית של הוונטילטור,
ואת זילזולם בו של בעלי הטעם־המעודן —
ה״פיין שמקרם״ כפי שהוא מכנה אותם.
הוא התאקלם לחלוטין בחברה הישראלית
ונהנה מכל סממני־ההצלחה שממטיד
התיאטרון המיסחרי על כוכביו, כפיצוי
על שיטחיותו ורדידותו. בודו הפך אליל
והוצף במיכתבי-מעריצים, גלויות ובקשות
לחתימות — תופעה שבזמנו לא היתד, כה
נפוצה כבימים אלה.
בודו לא הסתפק בכך. הוא חש שמשהו
חסר לו. העובדה שנחשב כ״חלטוריסט״
שיטחי הפריעה לו, והוא חיפש דרו להוכיח
שהוא שחקן רציני, ושהקומדיה היא
רק שטח אחד נוסף, שגם בו הוא שולט
היטב.
כשהוקם תי׳אטוון חיפה, קטף יוסף

מילוא את בודו כפרי בשל, וצירף אותו
מייד לתיאטרון. בודו הבין שהוא ניצב
לפני תקופה חדשה בחייו, ושאם ברצונו
בעולם החדש, עליו להנמיך את קד
מתו ולבצע גם תפקידים קטנים.
״המיקרים של מוישה וקוני למל היו
רק מזל. כדי להישאר בג׳ונגל הזה, הייתי
צריו להתחיל מהתחלה. ועשיתי את זה
בהתלהבות וברצון,״ מנתח יענקל׳ה את
הקאריירה שלו במבט לאחור.
הרומן בינו ובין מילוא נמשך עשר
שנים, ובודו זכה לגלם בתיאטרון כמה
מתפקידיו הגדולים באילוף הסוררת, באנדורה,
במעגל הגיר, בימים של זהב
ובאופרה בגרוש.
בהקרנפים, הצגת האבסורד מפרי־עטו
של יונסקו, קנה בודו את עולמו. תפקידו
בהצגה זו מהווה שיא בחייו האמנו-
תיים .״פחדתי להיכנס לנעליים של ז׳אן
לואי בארו ולורנס אוליבייה,״ מסביר
יענקל׳ה בגילוי־לב ,״אך דחפה אותי תחו שת
נקמנות. היה עלי להוכיח שוונטי-
לטור לא היה מיקרה, שאני לא חלטו־ריסט.
זה כבר היה תפקיד דרמאטי מגובש
עם מסר. וזה לא בא מהשרוול.״
עד היום מתרגש בודו כשהוא נזכר בהצגה
זו :״הנה אני, יענקל׳ה הקטן
מלהקה הצבאית, משחק את יונסקו בתיאטרון
ישראלי ובעברית. יש בחיים רגעים
שאתה לא יודע איך לאכול אותם.״
מבוגרים ועצובים
חדי ההצלחה בתקרנפיס,׳ שבה
י הוכיח לכולם שהוא שחקן רציני, שוב
עמד בודו לפני השאלה המציקה למצלי-
חנים רבים — מה הלאה?
כשהתחילה הנשירה הגדולה מתיאטרון
חיפה, פרש ממנו גם בודו — כמו חיים
טופול, ז׳רמן אוניקובסקי, אברהמ׳לד, מור

ואחרים. מאז׳ הוא התרוצץ בין התי אטרון
המיסחרי והרפרטוארי, ושיחק גם
בסרטים בתפקידים ראשיים.
אחרי מוישה ונטילטור הניצחי, שאותו
ביים אורי זוהר, הוא הופיע בכתשעה
סרטים נוספים, ביניהם: אף מילה למור־גנשטרן,
סרגו שלי3 ,ס בעיירה, רק לא
! י בשבת.
כל תוכניות־הבידור .,שבודו היה הכוכב
הראשי בהן — הצביעו בעד בודו,
ופישקה החיגר — הפכו להיטים.
הצלחה רדפה הצלחה. בודו הרוויח כסף
רב והפופולאריות שלו היתד, בשיאה, אך
בתוך תוכו הרגיש, שוב שהוא מדשדש
במקום.
אחרי מילחמת יום־כיפורים עבר בודו,
כמו רבים אחרים, משבר. הוא התחיל
להרגיש שנמאס לו.
״ראיתי שהקהל רוצה אך ורק את
הגששים, אך כמוהם לא רציתי להיות.
״הגעתי למסקנה שאני מוכרח לעשות
משהו דראסטי בקאריירה שלי. לא
יכולתי לשחק שוב את ונטילטור. הרגשתי
שאני באפיסת-כוחות נפשיים.״
בדיוק אז הוצע לו להופיע בתפקיד
הראשי בהצגה ביידיש. בתחילה התייחס
בודו אל ההצגה ביידיש כאל קוריוז מזדמן,
המאפשר לו למלא חלל בין הצגה
אחת ושניה. אך הפגישה עם שפת היידיש
ועם הקהל, המבקר בתיאטרון זה, גרמו
למהפכה בדרכו האמנותית.
״קרה לי משהו מוזר,״ הוא מתוודה,
״פיתאום גיליתי שנולדתי בעיירה יהודית
קטנה, למדתי בחדר ועד גיל 18 דיברתי
יידיש. ההצגה הזו החזירה אותי לילדות
ולעולם שממנו באתי.״
גם כאן נחל בודו הצלחד, אדירה והקהל
הציף אותו באהבתו .״מי שרוצה לראות
אהבת־קהל לשחקן, לשמוע הומור אמיתי
ולדעת את מקורותינו — שיבוא לתיאטרון
יידיש,״ מייעץ בודו בחום.
בשבע השנים משחק בודו ביידיש והר־

כ ך *חולפת ה ת הי ל ה
(המשך מעמוד )67
גשתו היא שהוא חזר הביתה. הוא יודע
שהוא ניתק את עצמו מן הקהל היש ראלי,
ולכן גם נעלם מתודעתו בשנים
האחרונות .״עשיתי את זה בלב שלם
ובהכרה מלאה. אם אתה משחק טוב,
לא משנה באיזו שפה אתה עושה זאת.״
יענקל׳ה מודה גם שהוא מתגעגע מאוד
אל הקהל הישראלי, אך ״התאהבתי באשה
אחרת,״ הוא מתנצל, וזיק שובבי בעיניו.
כשהוא מופיע היום לפני זקנים, הבאים
עם נכדיהם לתיאטרון, או לפני קהל יהודי
בארצות אחרות, פרט לסיפוק האמנו״
תי והחומרי, הוא חש גם בתחושת שלי״

״ואז התחילה החגיגה הגדולה, שאני
נמצא בה עד היום,״ מסכם אמדורסקי.
״דברים פשוט קדו והתפתחו. מצבי החדש
מאוד מצא־חן בעיני, והסתגלתי אליו במהירות.
ואולי בגלל שההצלחה נראתה
לי טבעית ומובנת מאליה, לא הסתחררתי
אלא נתתי לדברים לקרות.״

האמן ה חו ל ם
ואיש הביצוע

חדי תקליטם השני הפכו הדודאים
י לצמד המבוקש ביותר בארץ, ושיריהם

הדודאים בפאריס ()1961
סיגנון זזדש בזמר הישראלי
הצטרף אל שלישיית גשר הירקון ו־השלושרים.
הם נפגשו שוב בהטוב הרע
והנערה, בעקבות הצלחת המופע הפך
אמדורסקי מפיק ופתח מישרד להפקות.
וכאן בא לידי ביטוי השוני המהותי בין
השניים: ישראל, האמן החולם והפיוטי,
ובני — איש־ביצוע עם חושים מיסחריים
חדים.
גם היום אי־אפשר לומר שהדודאים
חלפו מנוף הבידור הישראלי. הם עדיין
מבוקשים ומצליחים מאוד בהופעותיהם.
אך היום הופעותיהם סלקטיביות ונדירות.
בקרוב יחגגו הדודאים חצי יובל לקיומם,

ישראל גוריון בטלוויזיה ()1981
״הייתי אז צעיר ולא מוכן״
חות .״הקהל הזה לא הולך לאף תיאטרון
בארץ. הוא קונה כרטיסים שבועיים
מראש, ומחכה ב״פואייה״ שעה
לפני עליית־המם ך. האנשים יודעים שהם
באו לקבל שעתיים של אושר וקורטוב
של צחוק.
״אני עכשיו, סטאר׳ של האנשים המבוגרים
והעצובים האלה. ולפעמים,״ נז כר
בודו ומתרגש ,״מסוף האולם מתקרבות
אלי זקנות שבקושי הולכות, וזור קות
לי פרחים לבימה. אז האם יש סיפוק
יותר גדול מזה?״

״נתתי לדברים
__ לקרו ת״

ך* שנה .1957 :המקום: נוועדון הי
י תיאטרון. על הבימה שני עלמים צעי רים
פורטים על גיטארה ומנעימים בשירי־עם
ישקטים. הקהל מקבל אותם במחיאות-
כפיים ממושכות. הם מוחתמים מייד על
חוזה, ומתחילים להרוויח חמש לירות ליום.
צמד הדודאים, שם שנולד במיקרה,
הצטרף אלה הנבחרת הלאומית של כוכבי
הבידור והזמר הישראלי.
בני אמדורסקי בן ,27 יוצא קיבוץ
הראל ונהג משאית שגם שר לפעמים וישראל
גוריון, פנטומימאי ירושלמי בן 22
ושחקן בתחילת דרכו — שבו את לב
הקהל.
מבלי •שנתכוונו לכך, יצרו השניים סיג־נון
חדש. השילוב בין קולותיהם נחשב

כני אמדורסקי (מימין) כמיטבה מיסן ןדתו ()1981
נקודת השבירה היו הנסיעות
הושמעו ברדיו השכם והערב. הם הופיעו
באוניה שהפליגה לאירופה, ירדו בפאריס,
ומשם המשיכו לנדוד בכל העולם במשך
שלוש שנים רצופות, כשהם מתפרנסים מהופעות.
אחרי
שלוש שנים חזרו השניים לארץ.

זמרים צעירים, שבני וישראל היו גיבורי
הילדות שלהם, שרים ומבצעים היום את
שיריהם הנחשבים לקלאסיקה של הזמר ה־עברי
בעיבודים חדשים.
בלמצוא״ היום את ישראל גוריון, זוהי
משימה בלתי אפשרית. הוא מופיע עם

הסביר ישראל בחטף .״כל מה שרציתי זה
לעסוק בתיאטרון ולהביא לידי ביטוי מיר־בי
את כל כשרונותי: כפנטומימאי, כזמר,
כשחקן וכבימאי. בתקופה ההיא היה
לי המון כסף וביזבזתי אותו ללא הנד
עפעף. כי זה כלל לא עמד בסדר העדיפויות
ישלי.״
גם גוריון, כמו יעקב בודו, שימעון
ישראלי, ריבקה רז ואחרים, מודה שהיה
צעיר מדי כשנפלה עליו ההצלחה. ולכן
גם היה לו קשה לקלוט את מימדיה .״הייתי
אז צעיר ולא מוכן. ומבחינה מיקצו־עית
הייתי רחוק מלהבין את המיקצוע.״
במחשבה שנייה הוא גם מודה שאולי זה
אפילו הפריע לו לפעמים בהמשך דרכו.
כי תמיד הוא נחשב כ״זמר״ וכ״נחמד״,
ובגלל תדמית זו אולי נמנעו ממנו תפקידים
דרמאטיים.
מאז התפרק הצמד, מצא עצמו ישראל
בעשרות הפקות קטנות וגדולות. בין השאר
הוא עבד בקאמרי עם חנוך לוין, ביים
להקות צבאיות והופיע בתוכניות טלוויזיה
רבות. כיום, כל רצונו הוא לחיות בשקט,
ליצור ולעשות את הדברים שהוא אוהב.
היום הוא גם מרגיש בשל לצאת בהצגת־ידיד,
שבה ישלב את כל בישרונותיו.
גם בני אמדורסקי שינה כיוון. אחרי
מילחמת יום הכיפורים הוא פרש כימעט
לחלוטין מהופעות. הוא פתח ביפו את
החצר, מיסעדה אינטימית בסגנון אישי
מאוד, שבה העיצוב, התמונות, הריהוט והתפריט
הם מעשי ידיו.
המיסעדה של בני ביפו. נ חש ב ת לאחד
המקומות היפים בעיר, כשאישיותו של
אמדורסקי -שורה על המקום. עד היום,
מדי ערב, מנעים בני לאורחיו־חבריו את
שהותם, כשהוא מציע להם בשדמנטיות
מתבשיליו המשובחים.
בני, כסוף שיער ושזוף, מביט אחורה
וקדימה בסיפוק. כשהתעייף מן ההופעות
והבין, שברוב המיקרים הוא מופיע בגלל
שהוא צריך להתפרנס, הוא הרגיש •שהוא
זקוק לשינוי דראסטי ודחוף בחייו .״נקודת
השבירה היו הנסיעות. כשקמתי בבוקר
והייתי נזכר שבערב אני צריך לנסוע, זה
היה מאפיר לי את היום.״
מאז פתח את החצר, לא החסיר בני

.דחפה אות׳ תחושה נקמנות, להוכיח שווינם לט!ו לא היה מיקרה ושאני לא
_ ת הייתי רחוק מלהבין את המיקצוע
חלטוויסט הייתי צעיר,

כשירה תרבותית ושקטה! ,והיווה משב
רוח מרענן אחרי שירי הרועים ששלטו

ללא הירהור נוסף מכר אמדורסקי
הצעיר את הנדשאית שלו. הזוג חרש את
הארץ ואת העולם ושיריהם הפכו להיטים :
ויבן עוזיהו, ערב של שושנים, תפוח
חינני ושיר נוקדים, הם רק מעט מהם.

הפופולאריות שלהם היתה עדיין בשיאה.
אך כשהופיע הצמד בהצגה פונדק הרוחות
של אלתרמן, נזכר ישראל גוריון שמה
שהוא רצה כל הזמן לעשרת זה תיאטרון,
ושזוהי בעצם אהבתו האמיתית.
כאן התפצלו דרכיהם, אך הם המשיכו
להיפגש ולהופיע מדי פעם. ישראל
גוריון שקע בעבודה בתיאטרון, ובני

נידה עדי בתוכנית הטלוויזיה לילדים
שלוש, ארבע, חמש וחצי, בבקרים הוא
עסוק בחזרות בהביטה, ואחר הצהריים
הוא מביים את סיפורי רקמתן. פה ושם
הוא מוצא גם קצת זמן להופיע עם בני.
קשה היה לשמוע מישראל משפט רצוף
אחד .״מושג ההצלחה !והתהילה במובן של
פופולאריות וכסף לא דיבר אלי מעולם,״

כימעט אף ערב במקום. הוא נהנה הנאה
רבה מעיסוקו החדש, ומכך שהוא יכול
להחליט מתי, איך ואיפה להופיע עם גור-
יון. על רקע האש המרצדת באח, כשהוא
לוגם יין אדום וחם, הוא מוסיף מהורהר:
״לפעמים יש לי הרגשה שההופעות היו
רק מבוא למה שאני רוצה ואוהב באמת.״

שוש מיימון ן

תנופה.עיצוב. צבי?דן

״מי שמכיר אותי מקרוב יודע שאני בררנית
גדולה. זה לא רק ענין של טעם: אני גם יכולה
להרשות לעצמי לבחור את הטוב ביותר.
אחד הדברים הטובים שגיליתי בחורף האחרון
הוא סדין חימום זק׳׳ש. אם זה לא היה סדין
החימום הכי טוב־הוא לא היה מגיע למיטה
שלי. ולכל אלה שחושבים לעצמם ״בשביל מה
היא צריכה סדין חימום אני יכולה לומר
דבר אחד: מי שלא ניסה לישון על סדין
חימום בחורף־לא יודע מה זה תענוג במיטה...
ואני יודעת על מה אני מדברת.״
גם את יכולה להרשות לעצמך תענוג כזה:
הוא יעלה לך רק 10-25 אגורות לליל ה —
כי צריכת החשמל של סדין
חימום זק״ש היא אפסית.
יותר מזה: את יכולה לוותר
על כל חימום אחר
בחדר־השינה — ובמחירי
החשמל כיום זהו חיסכון גדול. השימוש
בסדין חימום פשוט ובטוח: את פורשת אותר
פעם אחת בלבד בת חיל ת החורף — ומידי
לילה תהני מ ח מי מות נעימה במיטה.
זו הסיבה שמליוני בתים באירופה ואלפי בתים
בישראל אימצו את סדין החימום כשיטה
אידיאלית ל חי מו ם חדר השינה בחורף.

זכה בתואר
המוצר הנבחר
לשנת 1982

לסדין חי מו ם זק״ש
יש י ת רונו ת שאין לאח רי ם
וסת חום עם 3דרגות.
רק וסת חום בעל 5מצבים ו־ 3דרגות חום
מאפשר קביעת דרגת חום אידאלית לשינה
נעימה במשך הלילה וחימום מהיר של
המיטה.
ניתן לכ בי סהב מכונ ת כ בי ס ה
(כביסה עדינ ה ס 3 .)40 שנות אחריות.
מיוצר ב שיטת הבט חון הכפול: ה ס דין
נצמד למזרון בצורה ה מונ ע ת קפלים, ע״י
ה ת קני ק שירה מיו חדי ם. רשת עדינה של מעבירי
חום מו דבקת בין שני בדים ד חו סי ם
ומונעת אפ שרות תזוז ה של מעביר החו ם.
עמד בדרישות הקפדניות של מכון התקנים
הבריטי. דוגמת המוצר עמדה בבדיקת מכון
התקנים הישראלי(אישור 231־.)41806
ועתה שיכלול נוסף לביטחון בשימוש —
נורית ביקורת נדלקת בשעה שהסדין פועל.

סדין חי מו ם זק״ש: היחידי הני תן
ל כ בי סהבמ כונ ת כ בי ס ה עם
3שנות א ח ריו ת, והמיוצר ב שיטת
הביטחון הכפול.

תענוג חדש במיטה.
סדין חימום עשוי פרווה,
המילה האחרונה בסדיני החימום.
ציפוי הפרווה נעים למגע
ושומר על החום משך הלילה.

וקיש 84)318

ניתן להשיג ברשתות השווק, בחנויות חשמל מובחרות ובבתי מרקחת (שווק ע״י אגיס).

1.11י

לילדם הנעל שהולכת

המ׳שסרה נו צ ה
לדירת הצע ירה
ה בלונדי ת
ותבסה את שזי
הפושעים שברחו
מי ה אר 1הרק 1נ י?

ך יום השישי לפנות ערב נשמעו
״ דפיקות על דלת ביתה של הספרית
רינה ירקוני׳ ברחוב העליה 23 בשכונת
בת־גלים, ליד חיפה. רינה הופתעה לראות
בדלת את רפי מיכאלי. היא ידעה שהוא
נעצר וממתין לברור מישפטו. יחד עימו
היה גבר נוסף.
כאשר הופיעו השניים, נחה רינה ירקוני
בדירתה, אחרי שהלקוחה האחרונה עזבה
את המיספרה. היא המתינה לתחילת הסרט
הערבי בטלוויזיה, שאותו היא נוהגת
לראות מדי יום שישי.
אך באותו יום השישי לא ראתה רינה
ירקוני את הסרט.

בצאתה מהכלא

הספרית רינה ירקוני נעצרה
על־ידי המישטרה אחרי שהנמלטים
נמצאו בביתה. לטענתה, המישטרה מנעה ממנה תרופות.

כ ע סו שעתיים

רינה ירקוני נראית טוב
יותר אחרי שקיבלה טיפול.
היא טוענת שאין לה קשר לטיסקי־הוסמים, ומבקשת שיניחו לה.
הספרית רינה שמחה לראות את מיכאלי, ידידו
של גבי חידרה, הגבר שעימו היא חייה
מזה עשר שנים. חידרה מרצה עתה עונש-
מאסר בכלא־דמון, אחרי שהורשע בעוון
החזקת שליש הגרם הרואין.
רינה שאלה את רפי מיכאלי :״מתי
השתחררת?״ אך הוא לא השיב ועבר
לנושא אחר. היא נכנסה למיטבח, שם

המתינה לה בכיור ערימת כלים, שלא
הספיקה להדיח. היא שמעה כיצד משוחח
מיכאלי עם חברו ברוסית. החבר לא הוצג
בפניה, אך היום היא יודעת שזהו סילו-

ביץ, המכינה ״ אנג׳ל״• .
אחרי 20 דקות חזרה רינה לסלון. מי־כאלי
שאל אותה לשלומו של גבי חידרה
ולשלום שני בניה.
היא סיפרה למיכאלי שהילדים נמצאים
בקיבוץ בצפון הארץ. היא הפקידה אותם
שם אחרי שעברה משבר נפשי בעיקבות

המתחבא

רפי מיכאלי נמלט
ממעצרו באבו־כביר
ויחד עם חברו מצא מיקלט בבית הספרית.
והעבריין הנמלט
מאסרו של חברה. היא איבדה 15 קילוגרמים
ונזקקה לטיפול.
בעוד השיחה נמשכת, נשמעה לפתע דפיקה
חזקה בדלת. לשאלתה מי האורח, נענתה
:״מישטרה ד

פקד חביב שוויקי, ר?
צסמ״א, עמד מאח
תפיסתו של מיכאלי, ולזכותו זוקפים שוו
של תפיסות סמים בשנתיים האחרונו

שרמוטה*״
יגה לא מיהרה לפתוח. בעבר הר בתה
חמישטרה להטריד את רינה

ירקוני וגבי חידרה בדירתם. לדבריה, נפסקו
הטרדות המישטרה רק אחרי שהגישה
נגדה בג״ץ. הדפיקות על דלתה של רינה
ירקוני נמשכו׳ביתר עוז. אנשי המישטרה
קראו לה לפתוח, ולא — יפרצו את הדלת.
כאשר התבוננה הספרית בשני אורחיה,
ראתה כי שניהם קמו על רגליהם והח ווירו
כסיד. אחד מהם התבונן לעבר החלון,
כאשר נזכר, כנראה, שהדירה נמצאת
בקומה הרביעית.
ירקוני פתחה את הדלת. נכנסו שני בלשים
ששאלו אותה לזהותם של אורחיה.

הם ידעו שאחד מהם הוא מיכאלי, אך
לא ידעו לזהותו מבין השניים, וביקשו
שרינה תצביע עליו. היא הסבירה לבלשים
שרפי הוא יז״ד־המישפחה, ואילו את ה אורח
השני היא אינה מכירה. כאשר שאלה
את השוטרים מה קרה, אמרו לה :
״לא שמעת שהיתה בריחה מבית־המעצר
אבו־כביר?״
״לא,״ ענתה. מאז נאסר גבי חידרה,
אמרה, היא אינה קוראת עיתונים, ואת
היממה האחרונה בילתה עם אחותה, ש ילדה
תינוק. באותו בוקר חשה ברע והלכה
לקליניקה לגמילה־מסמים, ברחוב הגפן
בחיפה, כדי לקבל מנת אדולן.
הבלשים כבלו את שני אורחיה של רינה
ירקוני באזיקים והזעיקו תיגבורת. כעבור
כמה דקות הגיעו 10 אנשי-מישטרה נוספים,
שערכו חיפוש מדוקדק בבית, אך לא
מצאו דבר.
רינה נבהלה והתחילה לרעוד — היא
חשה בביטנה וביקשה מהשוטרים שיניחו
לה .״אני פוחדת שהם יחשבו שהלשנתי
עליהם,״ אמרה. השוטרים אמרו שהם
פעלו על־סמד מיברק ממישטרת-יפו, שבו
הורו להם לחפש את העבריינים הנמלטים
בביתה. הם הציעו לה לרדת לניידת כדי
לראות את המיברק.
כאשר ירדה, הכניסו אותה לניידת, והסיעו
את הספרית המבוהלת למישטרת־חיפה.
לדבריה, כאשר נמצאה בבניין מטה-
המישטרה, עלבו בה השוטרים בביטויים
״שרמוטה,״ ״נרקומנית,״ ״מחביאה עבריי נים
בבית,״ ו״העסק המישפחתי שלכם
זה סמים.״
רינה ירקוני מספרת שנתקפה בהיסטריה
וביקשה כדור-הרגעה, אך הקצין
שהיה במקום הורה לשוטרת להפשיטה
ולערוך על גופה חיפוש מדוקדק. אחר-
כך הושמו אזיקים על ידיה ורגליה, אך
שוטר שהכיר אותה התיר את האזיקים
וטייל עימה במיסדרון.
אחרי כמה שעות הוסעה רינה ירקוני
למישטרת־יפו. שם חקרו אותם על מקום
מחבואם של שאר הבורחים — בני פרץ
וציון ארביב. אך מה שביקשו השוטרים
לדעת יותר מכל היה, מהיכן חיא מכירה
את רפי מיכאלי ומה קשריה עימו.
הסבה מיקצועית
ת מיכאלי
שנתיים.
סיפרה רינה ירקוני ל״הטולס
הזה״ :

מכירה רינה מזה כ-

אני נמצאת עם גבי חידרה כבר עשר
שנים. היה לו בית ליד החוף, בחיפה,

הספ רי ת והעבריין ה]!* 1ל ט
(המשך מעמוד )71
וזו הסיבה לכך שכל החבריה היו באים
לשבת אצלו אחדי השחייה בים.
הוא אהב לקבל אורחים וזו היתה הצרה
שלו. את כל האנשים האלה מכיר גבי
מאז שהיד, לו בר בחיפה, בשם פונדק
ונציה. גבי לא רצה להיות מלשין של
המישטרה כמו רוב בעלי הבארים, ולכן
סגרו לו את המקום. לפני זה הוא עבד
בחברת החשמל, ועד היום הוא מקבל מהם

פנסיה.
יותר מאוחר הוא פתח עוד שני בארים,
שהמישטרה סגרה אותם. הם טענו שהמקומות
שלו הם מוקד לעבריינים, ועד
היום הם טוענים שגבי הוא איש־סמים
ידוע בצפון. אבל עובדה שעד היום, מכל
החיפושים שחיפשו 20 שנה, מצאו שליש
גרם הירואין — ועל זה הוא יושב.
את מיכאלי הכרתי דרך גבי. במישטרה
אמרו לי שמיכאלי בא אלי כי אני גרה
קרוב לנמל־חיפה ומכירה ימאים, ושהוא
התכוון לברוח מהארץ דרך הנמל. האמת
היא שאני לא יודעת כלום. אני באמת
מחבבת את רפי ואם הייתי יכולה לעזור
לו הייתי עושה זאת ברצון, אבל אני
פשוט לא יודעת איך.״
עד כאן דברי רינה ירקוני.
למישטרת־ישראל מוכר רפי מיכאלי זמן
רב יותר משנתיים. הוא הגיע מברית־המועצות
ב־ .1971 שמו היה רפאל מיכאל־שווילי.
הוא נתפס והורשע כמה פעמים
על עבירות מידמה ורכוש, ונפתחו נגדו
תיקים גם על תקיפת אנשי-מישטרה. מי־כאלשווילי
קיצר את שמו, ולטענת ה־מישטרה
גם עבר ״הסבה מיקצועית״.
בחודש פברואר השנה התחילו אנשי
צוות הסמים המיבצעי הארצי — צסמ״א —
לפעול נגד מיכאלי. על פי האינפורמציה
שהגיעה לידי המישטרה, הוא עמד בראש

שנערך בכליהם נמצאו 23 קילוגרמים
חשיש בתוך תיק־יד של.אחד הבלדרים.

המי שחק
נגמר

נשי החקירות והמודיעין של מיש-
י טרת נמל־ד,תעופה, שהוכנסו לסוד העניינים
על־ידי שוויקי, נהגו בהתאם ל-
תוכנית־ר,פעולה. הם יצרו רושם שהתפיסה
היתה מיקרית לחלוטין ושאין היא מוליכה
לחשודים נוספים. במישפט שנערך
לבלדרים הודו שניהם בכל סעיפי־ד,אישום
והורשעו.
מההאזנה לטלפון של מיכאלי התברר
לאנשי הצסמ״א, שאכן הוא סבור שהתפיסה
בנמל־התעופה היתד, מיקרית ושהוא
יכול להמשיך בפעולתו. המישטרה טוענת
כי התוכנית החדשה, כפי שסוכמה בינו
ובין שותפו בווינה, הדוד מישה, נגער,
להברחתו מהארץ של מיטען בן 80 קילוגרמים
חשיש.
מיטען זה עמד להיות מוברח בדרך
הים מחיפה, בתוך מכולה, בין חפצי אביו
של הדוד מישה, שיבוא לארץ במיוחד
לצורך זה.
מיכאלי פנה לאחד משותפיו בארץ, יוסי
דהאן. ממנו הוא ביקש, לפי טענת המיש־טרה,
להשיג את הסמים.
אחרי שנקנה החשיש חל שיבוש בתוכנית,
ומיכאלי התחיל לתכנן ייבוא הירואין.
דובר במישלוח שהיה אמור להגיע מווינה
לישראל. לצורך עיסקה זו ביקש מיכאלי
לצאת יחד עם יוסי דהאן לחו״ל, כדי
להביא את החומר.
בשלב זה החליט שוויקי ללחוץ על השניים.
מישטרת נמל־התעופה התבקשה
לערוך חיפוש על גופם עם יציאתם מהארץ.
על גופו של דהאן התגלו בחיפוש עש רות
אלפי דולרים, שנועדו, ככל הנראה,
לקניית ההירואין בווינה. הכסף הוחרם
על־ידי המישטרה, ודרכוני השניים נלקחו
מהם, אך הם שוחררו.
ההאזנה לטלפון של מיכאלי הבהירה
למישטרה כי עתה הוא מבקש שהדוד מישר,
יביא את ההירואין לארץ. המישטרה
החליטה להמתין, ולא לעשות דבר בעניין
הברחת 80 הקילוגרמים של חשיש, כדי
שלא להפחיד את אנשי הכנופייה, וכדי שמישה
אכן יגיע עם ההירואין, כמתוכנן.
ואכן, באוגוסט השנה הגיע במטוס מווינה
גבר בגיל העמידה, מכובד למראה,
ובידו תיק-עור שחור. הוא צעד בביטחה
לכיוון היציאה מנמל־התעופה.
אנשי המישטרה, שהיו בתצפית ועקבו
אחריו, חייכו בסיפוק. חצי שנה של פעילות
עמדה להסתיים במעצר זה.

חשודה ירקוני
פירור חשיש

כנופיה שעסקה בהברחת־חשיש לאירופה,
ובייבוא כמויות גדולות של הירואץ לארץ.
אנשי
הצסמ״א, שבראשו עומד פקד
חביב שוויקי, מתמחים בתפיסת כנופיות
העוסקות בסחר־סמים בקנה־מידה ארצי ובינלאומי.
הם התחילו לערוך תצפיות על
מיכאלי וחבריו והאזינו לשיחות־הטלפון
שלהם. אחרי חודשיים הצליחו לזהות את
רוב חברי הכנופייה, שחלק גדול מחבריה
היו יהודים שהיגרו מגרוזיה. חלק מהם
פעלו בארץ, ואחרים פעלו בחו״ל.
בראש הרשת שפעלה מחוץ לגבולות
ישראל עמד, לטענת המישטרה, קרוב־מישפחה
של רפי מיכאלי — מישר, קצו־שווילי,
המכונה ״הדוד מישר,״.
אחרי שזוהו רוב חברי הכנופייה, החליט
פקד שוויקי להמשיך בפעילות סמוייה,
כדי לאסוף ראיות נגד כל חברי־הרשת.
באפריל הצליחו אנשי הצסמ״א ״לעלות״
על תוכנית להברחת כמות חשיש גדולה
לחו״ל. הם החליטו למנוע את ההברחה,
אך לעצור רק את ד,בלדרים — שני יוצאי־גרוזיה
מאשדוד, ולהתעלם משאר חברי
הכנופייה, עד אשר ייאספו הראיות נגדם.
ב־ 17 באפריל הופיעו שני הבלדרים
בנמל־ד,תעופה בן־גוריון. הם הצליחו לקבל
את הסמים לרשותם בתוך נמל־ד,תעופה,
למרות כל הבדיקות הביטחוניות, אך נעצרו,
כאשר עמדו לעלות למטוס. בחיפוש

אמנית פינקלשט״ןבתע רו כ ה
אמנות פמיניסטית, והיא ממומנת בכספי
מישרד־ד,חינוך הבריטי.
האמנית נמוכת־הקומה, המסופרת בסיג-
נון פאנק, באה בימים אלה לישראל, והיא
מציגה את תערוכתה הנקראת הצורך
להעניש, בגלריה הלבנה בתל־אביב. אין
זו ׳תערובת צילום רגילה, ויש להניח
שאיש לא ירכוש את הצילומים ולא יתלה
אותם בחדר האורחים שלו, אלא אם־כן
הוא סובל מאי־שקט נפשי כלשהו. יתר-
על־כן: רחל שילמה לגלריה סכום של
מאתיים דולר, כדי שתיאות להציג את
תערוכתה. עם זאת, יש לציין כי אוצרת
הגלריה׳ חנה שביב, גילתה פתיחות רבה,

״מחפשלס
אותי״

ץ* יבאלי המתין באבו-כביר להתחלת
מישפטו, כאשר הוא ושלושת העצירים
האחרים נמלטו משם, לפני שבועיים.
הוא לא הביא בחשבון שאנשי הצסמ״א
האזינו לטלפון שלו במשך חודשים ארוכים,
והיו עשויים ללמוד מכך על תנועותיו
האפשריות. ואכן, פקד חביב שוויקי שיער
שמיכאלי יפנה לביתו של הידרה, ושלח
לשם את מישטרת־חיפה.
רינה ירקוני, שנעצרה יחד עם העבריינים
הנמלטים, שוחררה בינתיים ממעצרה.
היא טוענת שד,ידרדרד, לשימוש
בסמים רק בגלל מעצרו של חברה, גבי
הידרה. היא התמוטטה בעת-המעצר, עברה
טיפול אמבולטורי, שבמיסגרתו ניתנו לד,
כדורי־הרגעה, ומכאן הגיעה לסמים.
על מעצרה היא אמרה :״המישטרד,
עשתה לי תרגיל. כשהייתי בבידוד ב־אבו־כביר,
ביקשתי פוליגרף (גלאי־שקר).
אמרו לי: בסדר. פיתאום, יום לפני ה־שיחדור,
אמרו לי: בואי לפוליגרף.
״כל הדרך חקרו אותי איפה הבורחים
האחרים, עד שהגענו. אמרו לי שבאו לעשות
חיפוש אצלי בדירה. התפלאתי, כי
עשו אצלי חיפוש כשלקחו אותי.
״צחוק־צחוק, אבל כשנכנסנו- ,הלך שוטר
אחד לכיוון הספה ועשה את עצמו
כאילו מצא חשיש. זאת היתד, חתיכה
קטנה מאוד, אבל אני יודעת שלא היד,
לי בכלל חשיש בבית.
״הביאו אותי לפני שופט ונתנו לי עוד
כמד, ימים, ועכשיו יהיה לי מישפט גם
על זה. אני חושבת שהמישטרה מנסה
להתלבש עלי. מחפשים אותי ואת גבי
כל־כך הרבה זמן, ולא מצליחים לתפוס
נעמי אדווה 1
כלום״.

רחז״־ע 11 ויו

17771
ך* תנוכה הראשונה היתד, הלם. ציי
י לומים של ערוות־אשה וחגורת־צניעות
— ברזל שחור על גוף לבן. הכל בגדול,
הכל צועק. אחד־כך מביט הצופה ושואל
את עצמו: מה רצתה האמנית לומר?
רחל. פינקלשטיין בת ז־ 21-,נולדה ביש ראל
ויצאה לרעות בשדות־זרים. היא
מתגוררת בלונדון מזה תשע שנים, שם
היא הברד, בקבוצה פמיניסטית הנקראת
מעגל. בקבוצה תשע נשים העוסקות נ־

כאשר הסכימה להציג את התערוכה הקשר׳
בגלריה ׳שהיא גם בית־קפה ומיסעדה.

ב מו סי און *
ך* חל אינה מבינה על מד, המהומה
• שקמה סביב תערוכתה. היא מסכימה
שהתערוכה קשה, מתנגדת בתוקף כאשר

אומרים לד! שכיום, מקומה ישל זזגודת־הצניעות
במוסיאון .״נכון, הדברים קשים,
אך אלה הם החיים! לגברים צורך מתמיד
וטיבעי להעניש אותנו. זה התחיל כאשר
ערכו לנו ברית־מילד, וקיצרו לנו את
הדגדגן, כדי שלא יתחרה עם אבר־המין
שלהם וזה נמשך עד היום בכל תחומי
החיים,״ היא אומרת.
פעילותה הפמיניסטית-אמנותית התחילה,
כאשר נטלה חלק במאבק למען הפלה
חופשית, שהתקיים באנגליה, מולדתה השניה.
אך כמו פמיניסטיות רבות אחרות
היא התאכזבה ממאבקה :״פיתאום הבנתי
׳שההפלה החופשית מאפשרת לגבר לא
ליטול אחריות לגבי התוצאות של קיום
יחסי־מין. הבנתי מדוע כל־כך הרבה גברים
שמאלניים הם בעד הפלה חופשית — הם
פשוט לא מוכנים לקחת את האחריות.״
כאשר הבינה שהפלה חופשית היא בעצם
נגד האשה ולא למענה, התחילה רחל
במסע נגד אמצעי־מניעה לנשים .״מדוע
מעולם לא נעשו נסיונות הורמונליים על
גברים,״ היא מתריסה.
בשלב מאוחר יותר. אחרי שסיימה את
מאבקה בעד ההפלות ונגד אמצעי־מניעה,
היא נרתמה למסע של נשים נגד פורנוגרפיה.
ההפגנות התקיימו ברובע סוהו
הלונדוני, שבו מרוכזים מרבית מועדוני-
המין וחנויות הפורנוגרפיה. הן מחו על
הדרו שבד, מתעללים גברים בגופה של
האשה .״האשד, היא אבר לשימושו של
הגבר,״ אומרת רחל. היא המשיכה לעסוק
בפעילות פמיניסטית, והפכה פעילה בתנועה
גדולה שמחתה על אלימות נגד נשים.
במקביל גם עבדה על התערוכה המוצגת
היום בתל־אביב. לכל אחד מהצילומים
הבוטים מצורף טכסט מתוך סיפרה של

מהמינים. הן פשוט אסכסואליות (לא מיניות)
.את האנרגיה שלהן הן מנווטות
לאפיקים אחרים. הן מוציאות אנרגיה
במישחקי סקווש, בריצה, בהתעמלות —
לא צריך לקיים יחסי־מין כדי להיפטר
מאנרגיה.״
תערוכתה נועדה, לדבריה, לפקוח את
עיני הנשים והגברים כאחד. היא מציגה
את הדברים באופן גלוי ובוטה, וקובעת:
״זהו המצב. בואו נשנה.״ היא טוענת כי
הנשים מתחילות אט־אט לתפוס מקום
שווה לצד הגברים. אך זאת רק בשכבות
מפותחות מאוד בחברה המודרנית. היא
דואגת ׳לעולם השלישי, שבו נשים משפד
ישות ׳שפחות לגברים, שבו גברים מתעללים
בגופן של נשים ו״רוצחים את נישמתן.״
יותר מזה, למרות שהיא לא חיה בארץ,
טוענת רחל שדי אם תדרים כמד, מטרים
מהגלריה, שליד היכל־התרבות, והיא תמצא
נשים המתענות תחת ידי הגברים.
שיגאת הגבר לא שה
ך* תנועה הפמיניסטית אכן עשתה
י י רבות לשיפור מצבה של האשה. אולם
מניין השינאה לגברים, השבה ומופיעה
בעבודותיה? ״זוהי שינאה עתיקת־יומין,״
היא אומרת .״אך אין זו שינאה של נשים
לגברים, אלא שינאתו של הגבר היודע
כי האשד, שווה לו ואף יכולה לעלוות
עליו, לכן יש בו הצורך להשפיל, לדכא,
להעניש.״
התערוכה, שנפתחה ביום הראשון בערב,
הפכה לחגיגה פמיניסטית. רק גברים מעטים
באו לפתיחה .״חלק מהנשים שבקהל הגיבו

צילום של פינקרשטיין: חגורת־צניעות וגוף איטה
״מדוע כל־כך הרבה לסביות?״
מספרת :״לקחתי שתי נשים, הלבשתי
אותן בבגדי־בלט, והכנסתי להן אבנים
קשות לתוך אבר־מינן. גם ישם זה לחץ,
הכאיב, דיכא וגרם למתח. גם במיצג שלי
באד, לידי ביטוי השאלה עד מתי וכמה זה
כואב.״
אורחת מעניינת אחת בתערוכה היתה
אסתר עילם, מרכזת מרכז־סיוע לנפגעות
אונם, וסוציולוגית במיקצועה. אסתר הגיבה
:״ברגע הראשון הייתי ממש בשוק.
חשבתי לעצמי: סוף־סוף מישהו עשתה
את זה! הוציאה את הדברים החוצה בצורה
כל־כך ממוקדת ומרוכזת. התערוכה
אינה עוסקת במראות מעולם אחר. זהו

היא החבלה הגדולה ביותר בגוף האדם.
כל זה נעשה בצורה לגיטימית, במערכת
שבה שולטים למעשה הגברים. למה הגברים
אינם לוקחים אחריות בכל מה שקשור
להריון? הרי האקט המיני הוא משותף
לגברים ולנשים!
״אני חושבת שהתערוכה הזאת חשובה,
כי היא מראה כיצד נשים רואות את
עצמן. זוהי תערוכת־מחאה, המכריזה מי
אני ומה אני. רק כאשר את יודעת מי
את ומה את, את יכולה לבקר״.
כדי להמסיש את דבריה, סיפרה אסתר:
״אחרי שילדתי, היו צריכים לתפור לי
את אבר־המין. הרופא שאל אותי בצודה

צייר ארגוב בתערוכה (ליד תמונה של חגורת־צניעות)
״איני מתלהב מן המסר ! ׳
אליזבט גולד דימיס, המין הרא שון. ה תערוכה
מוצגה ביחד עם עבודותיהן של
עוד שמונה נשים בלונדון, בגלריה הפמיניסטית
הנודעת חצי הירח, ועוררה עניין

ל ס ביו ת
כ אידי אולוגיה
ף* חל טוענת כי. עולמנו הוא עולם
י של גברים ״ואם לא נילחם בהם נהיה
תמיד הגזע הנחות.״
על השאלה מדוע חברות בתנועה הפמיניסטית
כל־כך הרבה נשים לסביות,
שמטבען אינן אוהבות גברים, היא משיבה :
״הלסביות, החברות בתנועה הפמיניסטית,
אינן לסביות מתוך נטייה. אנו מאמינות
כי כל יצור אנושי הוא דדמיני. אם יש
בינינו לסביות, הרי שהן לסביות מתוך
אידיאולוגיה. החלטנו שאנו נפנה את האנרגיה
שלנו רק לנשים. ניקח אותה
מהגברים וכך נועיל לעצמנו. אנרגיית
נשים למען נשים.״
ומה בדבר הטבע? מה בדבר הצורך
הטבעי לקיים יחסי־מין עם בגי המין
השני? ״יש ׳נשים בתנועה הפמיניסטית,
שהחליטו לא לקיים ייחסי-מין עם אף־אחד

באופן פיסי ממש. הן סיפרו לי כי נתקפו
בחילה למראה התמונות. הגברים, לעומת
זאת, התעלמו מהמסר הפמיניסטי והתרכזו
באמנות הצרופה.״
הצייר מיכאל ארגוב, שביקר בפתיחת
התערוכה, טען כי לא קיימת אמנות פמיניסטית
כלל וכלל. לדעתו יש אמנות
טובה ואמנות רעה. הוא ניתח את התערוכה
מבחינה אמנויתית ואמר :״יש כאן
צילומים טובים, אבל איני מתלהב מהמסר.
השימוש הצורני בחגורת־ה,צניעות כניגוד
לגופה ׳שיל האשה הוא חזק וטוב. הטכסטים
ילא אומרים לי דביר.״
תגובתה של רחל גילעדי, המגדירה
עצמה כאמנית פמיניסטית, היתה שוגה
:״זוהי עבודה רצינית וחזקה. רחל
היא אמנית־אשה, המזדהה עם עבודתה
מבחינה ריגשית. היא עובדת מהבטן.
לדעתי, אשד, העוסקת באמנות פמיניסטית
עומדת יותר מאחרי יצירתה מאשר אילו
עסקה באמנות אוניברסלית. זהו חלק
מהיום־יום, מהחיים, ואינו ניתן להפרדה.
היא עובדת על חגורות־צניעות לנשים
כסמל לנשים מדוכאות. כיום זה אולי
אבסורדי, אולם העובדה היא שאנו, הנשים,
עדיין מדוכאות וצריך לחשוף ולהראות
עד כמה אנחנו מקופחות.״
רחל גילעדי ערכה מיצג בצוותא והיא

פמיניסטית גילעדי ליד תמונה של גוף אשה
״יצירה של פמיניסטית חשובה יותר!״
בדיוק עולמן של נשים המעונות פיסית —
ושלא יטעה מישהו לחשוב שכיום אין
דברים כאלה! נשים מעונות היום אם
בדרכי אונם ואם במיסגרת חיי היום־יום.
״חגורת־הצניעות אמנם אינה קיימת כיום
בצורה הממשית, אך בהחלט מגיעות אלי
למרכז נשים רבות עם חגורת־צניעות פסי־כולוגית־נפשית.
זה אבסורד שב־1981
נמצא עדיין כל דבר הקישור בעולמה המיני
של האשד, בידיהם של הגברים.
׳״הנשיים הן אלה שבולעות גלולות למני עת
הריון, ומשמשות שפני־נסיון בידיהם
של הגברים. הכנסת ההורמונים לגופנו

הטבעית ביותר כמה בדיוק ׳לתפור, על־מנת
שיתאים לאבר־המין של האיש שלי.״
גיא רודם, עמיל־מכס במיקצועו, היה
מן הגברים המעטים שביקרו בתערוכה:
״קשה לי לדבר. אני מזועזע. אני עדיין
בשוק. לדעתי זד, יותר מדי. איני יודע
מה זה צריך להביע, החגורות והברזלים.
אני מבין שפעם זה היה הכרחי, אבל
היום זה מיותר. התערוכה היא תופעה,
אך אין בה מעבר לזה. זה אנאכרוניסטי.
להראות חגורת־צניעות היום? מדוע להעלות
זאת שוב? מתוך מזוכיזם?״

שרית ישי ופנינה מרקמן !

במדינה
ד ר בי אד ם
אמן גי טרת הבלוז
והרג־טיים ס ט פן גרוס מן
ל הופ עו ת בישראל
אמן הגיטרה סיטפן גרוסמן המגיע עתה
לישראל להופעות ב״ביתת אמן״ המאורגנות
על ידי חנות הגיטרות גיטר־סיטי, ידוע גחוש
ההומור המיוחד שלו. פעם נפגעה הגיטרה
שלו והוא פנה לסוכן הביטוח כדי לקבל את
דמי הביטוח. הסוכן אמר לו כי הוא לא
יקבל כסף אלא גיטרה ממש כמו שהיתה
לו לפני הפגיעה. הדבר הראשון שאמר לו
סטפן גרוסמן היה :״אם כך תבטל מיד
את ביטוח החיים שעשיתי לאשתי״.

עכ שיו-במחיו סוף חע1נה:
מבצע מיו חד! רק עדה18.12.81 -
הבילת הנופש כוללת:

טיסה הלוך ו שוב לאילת
מת״א /ירו שלים

ארוח במלון 3כוכבי
3ימים ( 2לילות)
במלונו תאמ רי קנ ה או בקעת הירח
מלון 4כוכבים תוספ ת כולל ת של 190 שקל,
ב מלונות קיסר, נפטון, ה סל ע האדום, גלי אילת

ארוחות בוקר כיד המלך
חינם -טיול מאילת לשאר א שייח
וחזרה באוטובוס ממוזג אויר ובלווי מדריך
חינ ם -מכוני ת א!ויס צמודה
ל־ 3ימים במקום הטיול לשארם — בתוקף עד 15.12.81
(לא כולל קילומטראז׳ וביטוח).
• מחיר חבילת הנופש למשתתף ב חדר זוגי( מיני מו ם שני משתתפים)
• אפשרות להארכה ב תו ספ ת מחיר
• קבל ת הרכב -כפוף ל ת קנו ת השכרה רכב: לנ ה ג מעל גיל 2 3ובעל רשיון
בתוקף שנה לפתות.
פרטים והזמנות בסניפי ארקיע:
ת״א • 5־4־413223־ , 03 ירושלים • 225888־ ,02 חיפה • 643371־ , 04 נתניה •23644־. 053

ואצל כל סוכני הנסיעות.

טעות להיות הומו

השודדים התעללו
כהומוסבסואל, סחטו ממנו
בסף וכלאו אותו בארון
גם בתקופה מתירנית כשלנו וגם
בעיר מתקדמת כמו תל־אביב,
קשים עדיין מאוד חייו של ההו־מוסכסואל.
אנשים כאלה מוצאים
את עצמם לעיתים קרובות קורבנות
לגניבות, לסחיטות ואף לרצח
אכזרי.
רב סמדג׳ה ,41 ,ניצל רק בנם מ־סכנת־רצח,
לפי דברי כתב־האישום
שהגישה התובעת דבורה חן לבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב. נטיותיו
המיניות של סמדג׳ד, הביאו
אותו לקשר אינטימי עם צעיר
ערבי בן ,19 אמין חילו שמו. זמן
מה אף התגוררו השניים ביחד,
בדירתו המפוארת של סמדג׳ה ב־תל־אביב.
בחודש אוגוסט עזב חילו
את הדירה.
לדיברי כתב־האישום, חודשיים
אחר-כך קשר חילו קשר עם צעיר
יהודי לשדוד את סמדג׳ה. בחודש
אוקטובר השנה, אחרי חצות, באו
השניים חמושים בסכין לדירה וביקשו
מסמדג׳ה שיפתח את הדלת•
חילו אמר כי הוא רוצה את
מסמכיו ששכח בדירה. כאשר נפתחה
הדלת התנפלו השניים על
בעל״הדירה, סתמו את פיו בצמר־גפן
ודרשו את כספו.
הגבר הכבול והמפוחד נתן
להם 600 שקלים שהיו בידו, אך
הם צחקו. הם לא הסתפקו בסכומים
פעוטים, הם רצו את כל כספו.
לכן התעללו בו, היכוהו באגרופים,
ואחר־כו ליבנו את הסכין
באש ועשו בה כוויות בגופו של
סמדג׳ה. כאשר עייפו, קשרו את
ידיו וכלאוהו בארון בדירה.
טיף קל. הם הלכו לישון וכאשר
התעוררו, המשיכו במלאכתם•
שוב כלאוהו -למשך שעות
בארון החשוך, כשידיו קשורות
ופיו מלא צמר־גפן. כאשר המשיך
להתעקש .,משכוהו למיטבח, פתחו
את ברז־הגז ודחפו את ראשו
לעבר המיתקן הדולף.
אחרי יום וחצי של טיפול כזה
התרצה סמדג׳ה. הוא הסכים ללכת
עם השניים לבנק־דיסקונט ברחוב
פינסקר, שם מצוי חשבונו, ולהוציא
את כל חסכונותיו — 40 אלף
שקלים — ומסרם לחילו. חילו
התחלק בכסף עם חברו הקטין.
השניים, שראו כי סמדג׳ה הוא
טרף קל, חזרו לביתו אחרי ימים
אחדים ודרשו גם את מערכת ה סטריאו
היקרה שלו ואת אוצר
תקליטיו. למרות כל אלה, חשש
עדיין סמדג׳ה לפנות למישטרה
בגלל היותו הומוסכסואל.
רק אחרי שהבין כי גורלו עלול
להיחרץ אם יהסס לפנות למיש־טרה,
התלונן על מד. שקרה וה שניים
נעצרו ומחכים למישפט.

אחרי 13 שנוח
נשואין מאושרים
נ פ רד ת ה נמרח
חווה אלברשט״ן
מבע להן
מנהל־הבמה
נטבנא ׳־הקו ל
עמיר ט נ נבו ים
ן * הר אני אהיה כה דחו־קה
/אל תחפשו אותי /
מי שיידע למחול /ימחל לי על
אהבתי /הזמן ישקיט הכל /אני
הולכת לדרכי.״ (כמו צמח בר —
רחל שפירא /נחום היימן).
גם חווה אלברשטיין? הידיעה
נלחשה מפה לאוזן. הזמרת חווה
אלברשטיין ובעלה, עמירם טנג־בדים,
אחד הזוגות היציבים של

חווה אלכרשטיין ( )1970

מברווזון מכוער —

!מי שפט
הקרמבו המר
11 ימי־ מעצר לגבר
שכיבד ילד כ״קרמבו״.

פרטים בחגויור!

״אני כבר לא מבין כלום, אני
חושב שאני משוגע,״ אמר קמאל
מג׳לדה ,40 ,לשופט המעצרים. ה תורגמן,
שתירגם את דבריו מערבית
לעברית אמר לשופט :
״הוא אומר שהוא משוגע.״ מג׳לדה
נשלח ל־ 15 יום לבית־חולים לחולי-
רוה, כדי שיבדקו אותו ויקבעו
מהו מצבו הנפשי.
עורכת־הדיו הצעירה נורית פיש
מיהרה לערער על החלטת השופט•
היא קראה את האמור ב־בקשת־המעצר
של המישטרה, ר
(המשך בעמוד )76

חווה אלברשטיין ביום
— לאישה יפה ומושכת
עולם־זזבירח הישראלי, עוברים
משבר רציני בחיי־הנישואין שלהם,
ועומדים להיפרד.
מכריהם וידידיהם הרבים התקשו
לעכל את הידיעה. השניים
נחשבו זוג מאושר ששמר בקנאות
על חייו הפרטיים• מרים עציוני,
האמרגנית שגילתה אותה, נדהמד.
גם היא :״אני לא מבינה מה קרה
שם,״ אמרה.

אמנים מצליחים רבים עומדים
לפני דילמה קשה ואכזרית: חיי-
מישפחה או קאדיירד, י רבים מאוד
נאלצו לוותר למען ההצלחה על
חיים מסודרים. לכן קינאו כל־כך
בחווה, על שהצליחה לשלב קאריי-
רה פורחת עם חיי־מישפחה למופת.
מאז החלה בהופעותיה ועד ש הגיעה
למעמד של כוכב, נמצא
צמוד אליה, אוהב, מסור ונאמן,
בעלה עמירם. מה קרה, אם כן,
בין בני־הזוג שנחשבו זוג אידיאלי
והורים מסורים? האם נמאס ל־עמירם
לחיות בצילה של אשתו
המצליחה והמפורסמת?
אחרי 13 שנות־נישואין החליטו
חווה ובעלה על ״פרידה לניסיון״.

^—22 יד

לצמרת

*ר דכד היותה זמרת נערצת
• 1הוכיחה חווה לכולם שאפשר
להיות גם אשה, גם אם, וגם אמן
רגיש ומחונן המצליח בעבודתו.
חווה היא אחת הזמרות הבודדות
המקפידה תמיד על שירים בעלי
איכות ותוכן. שיריה לא נכתבו
למען מיצעדי הפזמונים, אלא נבחרו
בקפידה רבה. הם מסוג השירים
שעושים לשומע אותם משהו
בלב.
דרכה לצמרת נסללה באיטיות.
מזמרת קצוצת־שיער, נמוכת־קו־מה
וממושקפת, שניגנה על גיטא־רה
בעיירות־פיתוח ובמושבים מטעם

מרכז״ההסברה, היא הפכה כוכב
צמרת. חווה התוודתה פעם ואמרה
:״לולא עמירם, שנסע איתי
לכל מקום, הייתי מפסיקה. לעולם
לא הייתי מגיעה למה שהגעתי.״
היום הופעתה שונה. על הבימה
מופיעה אשה יפה ומושכת, בליווי
תיזמורת ותפאורה, לבושה בשט־לות־עדב
ונותנת לקהל ״שיר ש הוא
תיאטרון.״
את עמירם פגשה חווה אחרי
שכבר הופיעה בערב שירי רחל,
והפכה זמרת מוכרת. חווה הופיעה
אז במיסגרת מילואים, ועמירם היה
האחראי על התאורה ועל ציוד
הקול שעל הבימה. מאז לא נפרדו
השניים.
עמירם, האיש שמאחרי הקלעים,
הפך לאיש שמאחרי חווה. מאז
ליווה אותה לכל הופעותיה. הוא
היה טכנאי־קול, חשמלאי־בימה,
מנהל־הצגה, נהג והאיש של חווה.
ב־ 1968 נישאו השניים, וכיום הם
חיים בווילה ברמת־השרון ומגדלים
בן ובת.

טי פו ס של
״אנ טי כוכב״

חווה ועמירם
פרידת זמנית בלבד?

ך • או פן טיבעי סבו חייהם
סביב עבודתה של חווה, כש־עמירם
היה אחראי על הצד הטב־ני-אירגוני.
היה זה פיתרון אידיא לי.
השניים נסעו יחד להופעות,
חזרו -יחד הביתה, והקדישו את
שעות הבוקר לבית ולילדים.
חווה ידועה כאם וכעקרת־בית
נהדרת .״היא. מבשלת דברים ש אני
בחיים לא אדע לעשות,״ מעידה
עליה מרים עציוני, אמרגניתה
וחברתה הטובה .״היא היתד, תמיד
:אשת־בית. אף־פעם לא הסתובבה
ולא פלירטטה עם אחרים. חיי־המישפחה
שלה חשובים לה ביותר
.״הקאריירה שלד״״ מוסיפה
(המשך בעמוד )76

״אל תחפ שו אוח!״
(המשך מעמוד )75
״היא עקרת-בית נהדרת. הבית
תמיד מסודר ונקי. בצהריים כולם
אוכלים סביב השולחן ביחד. בכל
בוקר היא קמה ושולחת את הילדים
לבית־הספר, אפילו אחרי הופעה
שנסתיימה ב־ 3לפנות בוקר.״

הצבי הישראלי
הטוב
^ ל מי שנשאל על עמירם,
ראה אותו כאיש שקט ומופנם
וכמנהל האישי של חווה. יותר מזה
לא ידעו לומר. מרים עציוני
מוסיפה :״הוא בחור נהדר. היה
בתנועת נוער ובצנחנים. עמירם
הוא הצבר הישראלי הטוב של
ארץ־ישראל היפה.
״הם היו כל הזמן ביחד,״ ממשי׳
כה עציוני ,״חווה שיתפה אותו
בכל שיר, בכל מנגינה. תמיד היה
לה חשוב מאוד אם עמירם אהב
את השיר או לא״.
חווה אלברשטיין היא אשד, ביי־שנית
מאוד. עמירם היה זה שדחף
אותה להעז, לשנות ולהתחדש.
חווה בחרה את החומר, אך לעמי־רם
חלק רב בהצלחתה. הוא היה
האיש שהאמין בה•
חווה המופנמת, שאמרה פעם כי
היא שונאת להצטלם משום שהיא
לא פוטוגנית, היתה זקוקה לעידוד
רב כדי להיעתר להצעתו של
נדב לויתן להשתתף בסירטו סיפור
אינטינזי• היה זה עמירם ש־

ומנהל הפקה היא משכורת גבוהה
ביותר.״

מי ליוני ם
ר בי ם
4דעת מרים עציוני נובע ה•
משבר ביחסים בגלל העובדה
שבתקופה האחרונה חווה אינה עובדת•
אחרי שסיימה את הסרט
הרגישה שהיא מותשת. חווה, שבשנתיים
האחרונות הוציאה תקליט
עם נחצ׳ה היימן, הופיעה בהצגת
ילדים, בערב היחיד שלה שיר במתנה,
הוציאה ספר שירים, השתתפה
בסרט, ערכה ראיונות שבועיים
בגלי-צה״ל והופיעה בקונצרטים
בחד׳ל. אחרי כל אלה היתד,
חווה זקוקה למנוחה מוחלטת.
בתחילה דובר על כמה חודשים
בלבד, אך בינתיים תקופת המנוחה
נמשכת. עמירם, שעבודתו עד
עתה היתר, תלוייה בקצב הופעותיה
של חווה, מצא עצמו מובטל
גם הוא. לכן החליט לבנות עסק
משלו, כדי שלא יהיה תלוי בחווה.
כבר כמה חודשים מתכננים
עמירם, בני אמדורסקי ומשקיעים
נוספים את פתיחתו המחודשת של
החמאם ביפו. שיפוץ המקום דורש
השקעה של מיליונים רבים. תוכ ניתם
של השניים היא לחדש את
המקום, שבו חווה תהיה כוכבת־הבית
ושישמש אכסנייה קבועה ל־אמנים
אורחים כמו הגשש החיוור,
אריק לביא, יוסי בנאי ועוד.
כנראה שהמשבר בין בני־הזוג

אם אלכרשטיין
עייפות מצטברת
הצליח לשכנע אותה להתגבר על
מעצוריה ולהעז לגלם תפקיד מרכזי
בסרט.
במהלך הצילומים נפוצו שמועות
כאילו יחסיהם של חווה והכימאי
הם יותר מסתם יחסים מיק-
צועיים. אך לא היד, מה שיתמוך
בשמועות אלה. יתכן שמה שקרה
בין חווה ונדב, שניהם אנשים
רגישים מאוד, הוא מד, שקורה,
בדרך־כלל, בין שחקנית ובימאי.
נוצר קשר ריגשי, שברוב המיק־רים
מסתיים עם צילומי הסרט.
עציוני שוללת אפשרות זו מכל
וכל .״הסרט היה לפני שנה, וזה
בכלל לא רלבנטי• הם נפרדים לתקופת
נסיון בלבד. הם רק רוצים
לבחון את היחסים ביניהם.״
עציוני גם מבטלת את האפשרות
שאולי חווה, שהתפתחה מברווזון
מכוער לאישה יפה ופורחת, נפרדת
מעמידם בגלל פערים שנוצרו
ביניהם עקב הצלחתה .״גם
עמירם התפתח במיקצוע שלו,״
אומרת מרים ,״הוא מיקצועי מאוד,
ונחשב לטכנאי קול ותאורה מעולה.
כך שהפערים שבין השניים,
לא היו גדולים. הם עבדו יחד בהפקות,
כשמשכורת של מתפעל

במדינה

פרץ על רקע חילוקי־דיעות מיק־צועיים
וכספיים. ייתכן גם, כמובן,
שחווה ועמירם, החיים כל הזמן
ביחד — בעבודה ומחוץ לעבודה
— חשים בצורך להתאוורר זה מזו.
עמירם וחווה ימשיכו לגור באותה
סביבה, רק בשני בתים נפרדים.
מרים עציוני טוענת בתוקף
שזהו משבר חולף שקורה בחיי־נישואין
רבים .״אני מאמינה שהם
יחזרו האחד לשני,״ אמרה•
חווה אלברשטיין עצמה מסרה
להעולם תזה שהיא מסרבת להגיב.
גם עמירם, בעלה, סירב להתייחס
לעניין.
הוסיפה מרים ,״חווה אף פעם לא
הפריעה לחיי־המישפחה שלה, ו־חיי־המישפחד,
שלה לא עיכבו את
הקאריירה שלה.״
למרות הצלחתה הגדולה, ידועה
חווה כטיפוס של ״אנטי כוכב״.
היא התרחקה מאורות הצלמים,
לא הופיעה בפרמיירות חגיגיות,
ולא ישבה בבתי־קפה של הבוהמה.
כל מירצה הופנה לשני דברים:
לשירה ולבית.
״כל החברים שלהם הם לא מה־מיקצוע,״
ממשיכה מרים עציוני,
כשהיא מסרבת לעכל את הידיעה.

(המשך מעמוד )74
גילתה כי מג׳לדה חשוד במעשה
מגונה, משום שחיבק ונישק ילד,
וקנה לו קרמבו.
מעבידו הישראלי של מג׳לדה
סיפר לעורכת-הדין כי העציר עובד
אצלו כבר זמן רב, כי הוא
אדם שפוי והגון וכי לא הראה כל
נטיות פליליות בעבר. למג׳לדה
שתי נשים ועשרה ילדים בעזה,
והללו לא ידעו מה קרה למפרנס
שנעלם ללא הסבר.
ללא כוונות רעות. העירעור,
לפני השופט אברהם מלול, קיצר
את תקופת־המעצר לחמישה ימים
בלבד. אבל השופט קבע כי יש
לברר את מצבו הנפשי של האיש.
בתום תקופת המעצר קבע הפסיכיאטר
כי הגבר בריא בנפשו.
אולם השופט סירב לשחררו ללא
ערבות של 15 אלף שקלים, שתופקד
בבית־המישפט. העציר הערבי, ש אינו
תושב ישראל, לא מצא איש
שיפקיד עבורו את הערבות.
בינתיים ישב מג׳לדה 11 יום
במעצר, למרות שהוא טוען כי
הוא קנה ממתק לילד שהוא מכיר
ממקום עבודתו, ולא היו לו כל
כוונות רעות.

סיפרה כי אחרי שהצלם ביקש
ממנה להצטלם ברגליים פשוקות
וניסה לגעת בה, היא עזבה את
הסטודיו וסירבה להמשיך בצילומים.

הנערות שהעידו סירבו להישאר
באולם בעת הקרנת סירטי-
הווידאו שצילם גרנות בהסתר,
כאשר הנערות התלבשו והתפשטו
בחדרו.
לפני השופט הוקרנו גם כמה
וכמה סירטי־משגלים, שבהם גרנות
הוא הכוכב הראשי. לידו מכ כבות
נערות שונות, לפעמים בזוגות
ולפעמים בשלשות.

״העורר מהווה בשלב זה סכנה
חמורה לציבור של בחורות המוכנות
להתפתות לו.״

איוו בת

האם גאשם כי אגס
את סתו הקטינה
והתעלל סה.
כל מיקרה שבו נאשם אב ב־ ־
בעילת בתו, מעורר חלחלה, אך
כתב־האישום, שאותו הגישה התובעת
הבלונדית תמר פינקום נגד

מצלמה נסתרת

השופט השתעמם
למראה סירטי־הווידיאו
של צלם־הפורנו.
״מה זה כאן? סעודיה? אסור
כבר לשכב עם בנות?״ כך שאל
דניאל גרנות, צלם הפורו, את
קצין־המישטרה שלום אפל, שחקר
אותו בעת מעצרו. הוא אמם לא
הואשם על מאות המישגלים המצולמים
ואף לא. על שלוש מאות
שעות סירטי־הפורנו שצילם. הוא
נאשם רק בבעילת ארבע קטינות,
ועל מעשים מגונים במירמה.
במישפטו, שהתחיל בימים אלה,
הוצג לשופט שמואל קווארט אוסף
מדהים בגודלו — 1268 תמונות
ציבעוניות, כל אחת בגודל
גלויה, ובהן נערות בדרגות שונות
של עירטול. חלקן צולמו בבגדים
ביקיני — אלה היו הצנו עות
שביניהן. אחרות הסכימו לה סיר
את חלקו העליון של בגד־הים
ולעטוף את חזן בצעיף ציב־עוני.
אחרות, נועזות יותר, ויתרו
אף על הצעיף, ורבות מהן
ויתרו על כל לבוש והצטלמו בעירום
מלא.
אלבומי התמונות של גרנות מה ווים
חתך מעניין מאוד של נערות
ישראל. מצויות בהן נערות,
שלפי דיברי התביעה חלקן קטינות
מתחת לגיל ,16 ואחרות נערות
ונשים עד גיל .30 יש ביניהן
שחרחרות, בלונדיות ואדמוניות,
שמנמנות, צנומות וחטובות. יש
יפות, נחמדות וגם מכוערות. כולן
צולמו וקוטלגו על-ידי הצלם.
רגליים פשוקות. הנערות
הגיעו לסטודיו של גרנות, שהיה
בביתו, לפי מודעות שפירסם בעיתונים.
הוא הציע רווחים נאים
לנשים יפות ומתקדמות, שרוצות
להשתתף בסירטי־וידיאו. הוא גם
פירסם :״מחפשים נערות יפות לצילומים
עבור תמונות לקטלוג,
תוצרת חוץ.״ בעיקבות המודעות
הופיעו בביתו של גרנות, במרכז
תל-אביב, מאות נערות. מתוכן
איתרה המישטרה רק ,171ד32
מתוכן הוזמנו להעיד בבית־המיש־פט.
למרות
שהתובע, אברהם לנד־שטיין,
הבטיח לנערות כי שמן ו־פרטי־זהותן
יישמרו בסוד וכי עדותן
תישמע בדלתיים סגורות, היה
קשה לו לשכנע את הנערות לחשוף
עצמן בבית־המישפט, אפילו
בתלבושת מלאה.
השבוע הן החלו לעלות על דוכן
העדים וסיפרו את פרטי פגישתן
עם הצלם• יפהפיה שחרחורת

נאשם גרנות ככית־המישפט
אוסף מדהים
עיתונאים וסקרנים אחרים חיכו
ליד דלת האולם, בתיקווה כי
יינתן להם להציץ לכמה דקות ב־סרטי־הפורנו,
שהוקרנו שעות
ארוכות בבית־המישפט. אך השופט
עצמו דווקא נראה עייף ומ שועמם
בסיום ההקרנות. הוא שמח
מאוד כאשר הציע התובע לוותר
על המשך ההקרנות משום שהן
חוזרות על עצמן.
יצרים מפותחים. הסרטים,
50 במיספר, שנתפסו בחיפוש ש נערך
בדירתו של גרנות, עוררו
עניין רב גם בין חוקרי־המישטרה.
השוטרים בילו מאות שעות בצפיה
בסרטים כדי לאתר את הנשים
המצולמות. למעשה, חריצותם הי־תה
כה גדולה עד שמונה קצין־
בודק מיוחד, כדי לחקור מדוע
נערכו הקרנות פרטיות של סרטים
אלה לפני אנשים שלא היה להם
חלק בחקירות.
גרנות, שעיסקו העיקרי הוא
ייבוא וייצוא של סחורות לישראל
וממנה, ביזבז הון־תועפות על חוכד
רי־צילום ופיתוחם של סרטים ותמונות•
אולם האיש מפוטו פרג/
שפיתח את התמונות, לא התרשם
כלל ברמתו האמנותית של הצלם.
הוא העיד בבית־המישפט כי רמתו
המיקצועית נמוכה מבינונית.
גרנות נעצר בתחילת חודש יולי.
סניגורו, צבי לידסקי, ערר אד
לביודהמישפט העליון וביקש לשחררו
ממעצר. אך השופט משה
לנדוי, נשיא בית־המישפט העליון,
שדן בערר, החליט להשאירו במע צר
.״מתברר על פני הדברים,״
קבע השופט ,״כי העורר (גרנות)
ניצל את טיפשותן של בחורות
צעירות, ולהיטותן להיכנס לעולם
הזוהר של הפירסומת, כדי לספק
את -יצריו המיניים, שהם ככל ה נראה
מפותחים מעבר למידה.

אב מפתח־תיקווה, הוא מחריד
במיוחד. לדברי כתב־האישום, התחיל
האב להתעלל בבתו כשהיתה
בת תשע בלבד. כאשר נעדרה אש תו
מהבית בשנת ,1977 משך את
הילדה לחדר ונעל אותו במפתח.
האב השכיב את הילדה על המיטה,
הפשיטה מבגדיה והחדיר את
איבר־מינו לעכוזה של הילדה.
צעקותיה הנואשות החרידו את
אחיה, אך הוא לא הצליח להיכנס
לחדר הנעול.
במשך ארבע שנים המשיך האב
לעשות בה מעשים מגונים מדי
שבוע. לפעמים היה מפשיט אותה
עירומה ומכה אותה במקל. לפעמים
היה מפשיט אותה ומציץ
לתוך איבר־מינה. כאשר שאלה
אשתו אם הוא רופא נשים הבודק
את הקטינה, ענה כי הוא רוצה
לבדוק אם עודנה בתולה, משום
שהוא חושש כי היא הולכת עם
גברים והוא ״לא רוצה לתת לה
לצאת החוצה.״
מכת אחת לשניה. בתקופה
מאוחרת יותר נהג ללוות את הילדה
לפרדס, שבו עברה בדרכה
לבית־הספר, ושם היה מפשיט או תה׳ושוכב
עליה. בתישעה באוק טובר
81׳ משך בשערותיה וגזר
אותן, כבל את ידיה בחבל והיכה
אותה במקל. אז לא יכלה האם
להתאפק עוד ופנתה למישטרה.
החקירה העלתה כי י האב נהג
כך גם עם בתו השניה, שהיא כיום
בת ,14 אד הפסיק זאת כאשר
עבר לגלות עניין בבת הצעירה.
כתב־האישום, שהוגש נגדו בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, מפרט
את כל שורת המעשים המזעזעים
המיוחסים לו. האב, יליד , 1940
עצור בינתיים עד תום ההליכים
נגדו•
ה עו ל ם הז ה 2310

ספורט
כ דו רגל
כ בו דלשס־ ם

״זה היה מישחק של קאסח,״ התרעמו
שחקני הכדורגל בקבוצת בני־יהודה,
״שימשו! הציגו מישחק לוחמה נגד ירידה,״
הם הוסיפו להסביר.
לעומתם, התלוננו שחקני שימשו! על
השופט, שקיפח אותם, לדעתם. שערים לא
היו במהלך המישחק, ולכן לקהל היתד.
הסיבה להרגיש מקופח עוד יותר.
קראו לזה ״דרבי הפרברים״ ,כי שחקני
שימשו! צמחו בשכונת כרם־התימנים,
ואילו שחקני בני־יהודה גדלו ברובם
בשכונת־התיקווה — אלה שתי שכונות
בפרברי תל-אביב שרוב תושביהן תימניים.
למרות הרקע המשותף הזה, לפחות במושגי
הכדורגל, קיים בין שתי הקבוצות
פער, שיצר יריבות. בכרם אין מיגרש
כדורגל, ואילו בשכונת־התיקווה נבנה
מיגרש גדול עם מושבים נוחים ביציעים.
המיקום בטבלת ההישגים גם הוא מורה
על פער. בעוד שבני־יהודה היא המובילה,
כדורגלני שימשו! שקעו עמוק לתחתית
הטבלה.
במישחקי הדרבי, אמנם, אין לדעת מראש
מה יהיו התוצאות, אך ניתן היה לצפות
שהמישחק יהיה מותח, ושיסעיר את היציעים.

ארבעת אלפי הצופים, שגדשו את
היציעים ואת גגות הבניינים הסמוכים
למיגרש, שתקו. לא היתד. זו השכונה
הגועשת, שהתפרסמה בשל התקריות ש אירעו
בה אחרי כל מישחק כדורגל.
מפקד חדש — שכנים ישנים. מבין
כעשרה שוטרים ששמרו על הסדר, שלושה
לפחות — בעלי הדרגות במקום — היו
בני השכונה.
הקצינים הבכירים לא התרכזו במיגרש
כדי לשמור דווקא על צעדיו של הקבלן
בצלאל מיזרחי, אוהד שימשון. הם פשוט
מילאו אחרי הוראתו של המפקד החדש
של מחוז תל־אביב. עם כניסתו לתפקידו,
הורה ניצב אברהם תורגמן לכל הקצינים
הבכירים לשמש כתורנים במיגרשי הכדורגל
בשבת. הממונים על סידור עבודה זה
משתדלים לשבץ כל קצין בשכונה שבה
הוא גר או שהתושבים בה מכירים אותו
— אם המדים לא יעזרו לשמור על השקט,
אולי אפשר להשיג אותו בעזרת הכבוד
לשכנים.

כדורגלנים אורנשטיין, דמתי וישי כמישחק פני־יהודה־שימשון כשכונת־יהתיקווה
סיפור הפרברים
אליצור ראובני, צלם־עיתונות, שהמיגרש
של בני־יהודה הוא המיגרש הביתי שלו,
הסביר בפשטות :״כשכל הסדרנים ואנשי
המישטרה המופקדים על שמירת הסדר
במיגרש הם ילידי השכונה, אז הקהל השכונתי
חש אליהם יחס של כבוד ואף
אחד לא יעז להשתולל.״

שיבר א * ד ת *רון מר סלג•
נקודת התורפה של קבוצת הכדורגל
מכבי חיפה היתר״ לפי הצהרות המנהלים,
חסרונו של חלוץ מבקיע. הפיתרון הושג
כשרכשה האגודה החיפאית את החלוץ
אלי מיאלי. יחד עם שני החלוצים האחרים,
ברוך ממן ורוני רוזנטל, התחילה הקבוצה
שוב להריח טעמם של שערים. התוצאה
היום היא שתני רוזנטל הצעיר — הוא
עדיין תלמיד בכיתה הי״ב — חולם כבר
על קאריירה של שחקן כדורגל בצרפת.
אך הבעיה האמיתית של החיפאים היתד.
בצד השני של מיגרש הכדורגל. היה זה
הסיכסוך האישי בין הבלם ירון פרסלני
והשוער ירון בדאון. השוער והבלם, שני
שחקנים שחייבים לפעול בתיאום מלא,
לא שיחקו כצוות.
לא ברור מה קדם למה. הסיכסוך, או
הכדורים שנחתו ברשת של בראון. אך
מצב זה של יריבות אישית עזר בוודאי
לכדורים הנוספים שהמשיכו מדי שבת
לחדור דרך ההגנה — שהוכחה כ״עבירה״
— של פרסלני.
ירון בראון יושב היום מחוץ למיגרש,
אחרי שנאלץ להעביר את אפודת השוער
שלו אל מחליפו — אבי רן. העובדה שהשוער
הצעיר התגלה כמוכשר והגן על
השער במיבצעים מדהימים, היוותה הפתעה
לחיפאים. אך בעייתם עדיין לא נפתרה.
אכני־נגף. אגדת הבלם פרסלני, הגבוה
והחסון, שהחיפאים ייחסו לו כישורים
ברמתו המיקצועית של הליברו האנגלי
אבי כהן — התנפצה.
בעוד שירון בראון יושב מובטל על
הספסל, כושל ירון פרסלני כאילו ששיברי
האגדה שלו מוטלים לרגליו, על כר הדשא,
כאפני-נגף.
באגודה החיפאית לא זנחו את השוער
בראו! .כשיצליחו לשפר את היחסים בין
הבלם והשוער, יוכל שוב בראון לחזור
ולחסום בגופו את השער, אם יוכיח שהוא
לא פחות טוב מאבי רן הצעיר.

חלוץ צר רדהב קי ע

כדורגלן פרפדני
אגדה שהתנפצה
העולם הזה 2310

שבתאי לוי, הכוכב המשחק במדי קבוצת
הכדורגל של הפועל תל־אביב, עדיין לא
הבקיע בעונה זו כל גול.
הבחור הצעיר 22 ששיחק בעונה
קודמת כשהיה עדיין חייל בשירות־סדיר,
עלה כמטאור בשמי הכדורגל הישראלי.
בכל שבת הופנו מבטים רבים לעבר
המיגרש שבו הוא שיחק, ושבתאי אף פעם

לא איכזב. בסיום העונה הוא זקף לזכותו
17 שערים.
אך שלא כחבריו, הזוכים בשכר קבוע
וגם במענקי ניצחונות, שיחק לוי ללא
שכר, משום שהיה חייל.
העונה הוא פשט את המדים. גם כאזרח,
סברו כולם, הוא ימשיך לכבוש כותרות
ושערים. אך השנה נכונה לו הפתעה. שלא
כחברו משה סיני, שממשיך להחדיר כדורים
לרשת היריב, הכזיב השנה שבתאי.
מאמנו, דויד שוייצר, רואה את הירידה
בכושרו של שבתאי בכך שהוא לא התאושש
עדיין מפציעה, שממנה סבל בעונה הקודמת.
שבתאי נפגע בבירכו, אך הוא לא טיפל
בעצמו. הפציעה גרמה להעברת עומס־הגוף
אל הגב, והיום הוא סובל גם מכאבים
בגבו.
העונה, אחרי שעברו 11 מחזורי־מישחקים
מבלי שהבקיע שער אחד לרפואה, העלה
המאמן את ההשערה ששבתאי לוי איבד
את האמונה ביכולתו. פסיכולוגים, העוקבים
אחרי יכולתם של ספורטאים, קובעים
במחקריהם שכדורגלנים מושפעים יותר
מהאחרים ממצבי־רוח, הפוגעים ביכולתם
המיקצועית.
אם כך, ייתכן ששבתאי זקוק לשער
אחד בלבד כדי להתאושש. אך שוייצר
אינו רוצה לאפשר לו להבקיע את הגול
הזה בבעיטת פנדל. הוא אומר :״חלוץ
כמו שבתאי צריך להבקיע שער מהשדה,
תוך כדי מישחק התקפה.״
המאמן גם בטוח שאחרי השער הראשון,
שיבקיע לוי, יבואו השערים הבאים בשרשרת
.״שבתאי לגו עוד יחזור אל עצמו,״
קבע השבוע שוייצר ,״עד תום העונה
הוא יבקיע 12 שערים !״

כ דו רסל
ה סו עדלמת ־ גן -
סיג!!! אחר
צבי שרף ,30 ,מאמן קבוצת הכדורסל
הפועל רמת־גן ועוזרו, יאיר שרון,32 ,
קבעו סטנדארטים יוצאי־דופן בעונת הכדורסל
הנוכחית.
העבודה המיקצועית שהשקיעו השניים
בקבוצה משתקפת על לוח־התוצאות בתום
כל מישחק ליגה בארץ, וגם מול קבוצות
אירופיות.
אלה שליוו. את שרף בעבודתו במכבי
תל-אביב הצביעו על תכונה אחת המסבירה
את הצלחתו. רק צבי שרף יכול היה להעלות
את השחקנים העייפים לאימון נוסף
אחרי מישחק. לנוכח אופיו התקיף נשמעו
לו השחקנים.
תמונה זו חוזרת על עצמה היום, כשהוא
מאמן את הפועל רמת־גן. עבודה יסודית,
אימונים מפרכים מדי יום ואף לא שחקן
אחד המעז לערער על הקביעות המיקצו־עיות
של המאמן ועוזרו. לא רק הם, אלא

גם מנהלי האגודה נותנים לשני המאמנים
יד חופשית, מבלי להתערב בהחלטותיהם.
״אני אהיה המנהל וגם המאמן, כמו
שמקובל בקבוצות כדורסל זרות,״ יכול
היה להצהיר וגם לקיים רק צעיר שתלטן
ובעל אופי תקיף כמו צבי שרף.
זינוק לרכפת. לפני המישחק בבולוניה,
מול סינדזדינה, יצא עוזרו יאיר
שרון למסע ריגול אצל הקבוצה האיטלקית.
בבוקר יום הראשון לפני שבוע יצא
שרון בטיסה לרומא. הוא עלה על הרכבת
לבולוניה בזינוק מדהים, כשזו כבר החלה
נוסעת. הוא הגיע בשעה שהמישחק התחיל,
ואז נוכח לדעת שאזלו הכרטיסים. מבלי

מאמן שרף
צעיר תקיף
לדעת אף מילה בשפה האיטלקית, תחת
עינם הבוחנת של שוטרי־חרש מקומיים,
שניסו למנוע מעשי־ספסרות ליד הקופה,
הוא קנה בשוק השחור כרטיס כניסה ל-
מישחק במחיר 40 דולר.
במשך שעה, לפני המישחק בבולוניה,
טיילו המאמן ועוזרו ברחובות בולוניה,
וליבנו ביחד מהלכים טאקטיים לקראת
המישהק.
עד היום ליוו אוהדי הכדורסל הישראלי
בסקרנות רק את מאמני מכבי תל־אביב,
ושחקנים כמו ויליאמס, פרי, ברקוביץ
וארואסטי. בערב המישחק, ביום השלישי,
השבוע, ליוו הם את שחקני הפועל רמת־גן
מלוביק, נלסון, שלכטר וחבריהם.
בתחילת העונה היו אמנם תלונות קשות
.על אופיו התקיף של צבי שרף, כשהשחקנים
חשבו שגם להם יש מה לומר על ההכרעות
המיקצועיות במהלך המישחק. אך כל עוד
הקבוצה מנצחת, משלימים השחקנים עם
דעתו הקובעת והיחידה של המאמן.

י * הו צאהל הו ה ג

לו> 7ך ו>ע7ן ב פרנקו
ל הו לדת הבן
אח לרועי ועיי

ברכות ח מו ת

מצוות עובדי
פירסום מלניק

(המשך מעמוד )54
ידידיהם בעידיה, והלה פנד, ל עיתונות.
בעיקבות כך הופיעה
הידיעה הראשונה על הריגת לוי
בר,ארץ מיום 21 בינואר .1948
דבר פירסם בפרשה זו מאמר־מע־דנת,
ויתר העיתונים דיווחו עליה
על־פי נטיותיהם הפוליטיות. בדבר,
בעל המשמר ובהארץ נאמר
שלוי נרצח, בעיתון הבוקר של
הציונים הכלליים -נוסף למילה
״נרצח״ סימן שאלה, ואילו בהמש־קיף
הרוויזיוניסטי דובר על ״הריגת
יהודה אריה לוי.״
בעיתון זה, המשקיף, נאמר כי
״מיפקדת לח״י שלחה הודעה
פנימית לחברי התנועה, בה נאמר
כי, הלוחם שמואל׳ הוצא להורג
ב־ 15 בינואר בעוון הפרת מיש-
מעת של הגוף אליו השתייך וגילוי
סודות של התנועה.״
עכשיו, כשגודלו של לוי כבר
היה ברור, ביקשה מישפחתו לק בל
לידיה את הגוויה. הרבנות ה ראשית
פירסמה מודעות בעיתו נות,
שלפיהם התבקש כל מי שיודע
דבר על מקום הגוויה, למסור
את המידע לרבנות. אנשי לח״י,
שנמלטו מייד לאחר ההוצאה ל הורג
מן הפרדס, שלחו לשם לפחות
שתי חוליות, עד שהצליחו
למצוא את הגוויה. זו נגררה לצי-
די הכביש, ואחד מאנשי הלח״י
הכניס פתק לחצר חברה קדישא
ברחוב יבנה בתל־אביב. בפתק
היתה מצויירת מפה, שבה צויין
המקום שבו נמצאת הגוויה. בני-
מישפחתו של לוי ומישטרת רענ נה
פתחו בחיפושים ובתום שלושה
ימים, שלושה שבועות אחרי
ההוצאה להורג, נמצאה הגוויה,
והובאה לקבר שעל מצבתו נכתב
שלוי נרצח בידי זדים.

התוש״יה ש ל חוסי ה
(המשך מענזוד )29
את מזכירתו החיננית אלקה עדן,
כדי שתשמש כקצרנית במישפט.
המישפט, שנערך בשפה האנגלית,
היה קשה להבנתה של בתו
של אחד מראשי אגודת־ישראל
בירושלים, שמואל עדן, והיא
ביקשה את עזרתו של עורך־הדין
הצעיר• לשניים נסתבר כי במשך
שנתיים הם גרו בשכנות אך לא
הכירו האחד את השני.
בערבו של אותו יום ניגש שלמה
לבית מישפחת עדן ועזר לאלקה
לתרגם את המישפט. המשכה של
היכרות זו הוביל את השניים לחופה
.״חיים כהן היה, למעשה, ה שדכן
שלנו, וכשהתחתנו יום לפני
ערב-פסח, שימש חיים כשושבין.״
חצי שנה אחרי נישואיהם, הפסיקה
אלקה לעבוד, ומאז ועד
היום עיסוקה העיקרי הוא הטיפול
בבית ובמישפחה .״להיות אשתו
של שלמה ואם לששת ילדינו, היה
מאז ומתמיד משרה מלאה.״
עורך־הדין השאפתן ניסה את
כוחו בתחום השיפוט. בשנת 1951
התמנה לשופט בבית־המישפט הר

החי בקיבוץ, הוא מהנדס אלקטרוניקה.
שרון השתחרר מן הצבא ופנה בדרגת סגן
ללימודי כלכלה ומדעי״המדינה.
בן הזקונים של מישפחת תוסייה־כהן,
מיכאל (מיקי) ,עושה את שירותו
בצה״ל מזה כשנה וחצי.
״שלא כמו האשכנזים״ ,מסביר
שלמה ,״אנחנו, הספרדים, מגדלים
דור.״
הבית בעל שני המיפלסים משמש
כיום למעשה שלושה אנשים
״או ארבעה, כשמיקי בא לחופש,״
אולם בני־הזוג אינם מרגישים
בודדים.
שלמה בא הביתה רק בשעות־הערב
המאוחרות, ובדרך־כלל־ אינו
עושה הפסקת־צהריים — אך אלקה
אינה מתלוננת .״למרות שאני
מבלה הרבה זמן עם עצמי, אני
מאושרת, כי שלמה הוא בעל נהדר.״
לפני ארבע שנים החליטה אלקה
להגשים שאיפה ישנה ופנתה ללימודי
ציור ״תמיד ראיתי צורך
לצייר,״ מספרת אלקה, כשהיא
מוקפת בעשרות ציוריה, המפארים
את קירות ביתה ,״אבל לא היה לי

^ ,ש תו ק לי
וא שתוק לך״

סוודרי ם ב״מראה ה טני ס״,ו חול צו ת סריג.
מעילי רוח מרופדים.
חליפות ג׳וגינג, טרנינגים ו״סווט שרטס״.
בגדי ריקוד, בגדי ספורט וטניס.

ו 8ז6 ? 1א 4א
תן טרמפ
לחייל
טל 746480 ! 777075 .־03

!ידיאנסרסו
הסרטת ארועים בוידיאו !
צילום חתונות, בר מצווה זארועים מיוחדים
רח׳ רוזנבא 1ם ,5ולא. טל 296662 .
רחו ירושלים 13 חיפה ט ל 662757

ך• פרשה לא הסתיימה בכך.
י י בשלהי מילחמת־השיחרור, בדצמבר
,1948 התפרסמה בדבר
רשימה קצרה תחת הכותרת ״תהיה
חקירה.״ על הרשימה היה חתום
אחד משה בן־דויד. בעיקבות רשימה
זו פנה אחיו של יהודה־אריה
לוי, יצחק, לעיתון דבר, בנסיון
לברר מיהו משה בן־דויד. הוא
לא הצליח בכך, אך לביתו נשלח
אדם מיסתורי, שסירב להזדהות,
ושנטל עימו את כל המיסמכים וה רשימות
שהשאיר לוי אחריו. מיס-
מכים אלה הוחזרו, בחלקם, מאוחר
יותר למישפחה.
ליצחק לוי, שהיה מגויים באותה
עת, נאמר, כי המישטרה תפתח
בחקירה אם יושגו עדויות.
לוי הצליח. למצוא את איש לח״י
״לוי״ ,שהשתתף בהריגת אחיו
אך, לדבריו, לאחר זמן, נעלם ה תיק
שנפתח במישטרה, ולא התקיימה
שום חקירה בנושא.
בבחירות לכנסת הראשונה עשו
מיפלגות השמאל שימוש פוליטי
בפרשה, והזכירו אותה בכרוזים
שהוציאו נגד מיפלגות הימין. אך
אט־אט נשכחה פרשת לוי, ובני-
מישפחתו משוכנעים עד היום שהפרשה
הושכחה במתכוון במיסגרת
הסכם של ״שתוק לי ואשתוק לך״
בין אירגוני ההגנה, האצ״ל ו־לח״י.
לפני כמה שנים, בעקבות השתדלותם
של בני־מישפחתו של לוי
וחבריו, הוכנס שמו לרשימת חל לי
לח״י. אולם כל נסיונותיהם של
בני־המישפחה להציל מפי אנשי
הנהגת לח״י את הסיפור המלא
על הריגת יהודה־אריה לוי, עלו
בתוהו. המצבה על קיברו של לוי,
שבה נאמר, כי נרצח בידי זדים,
מכאיבה לכמה מאנשי לח״י. אנשל
שפילמן, יו״ר ארגון ותיקי לח״י,
אמר להעולם הזה, כי ביקש
לשכנע את בני מישפחתו של לוי
כי ישימו על קיברו מצבה סטנ דרטית
של חללי המחתרות וצה״ל,
אך הם סירבו. שלמה פרנקל

עורבי־הדין יוסי ושלמה תוסייה־כהן (מ)194
נישואי־תערובת עם אשכנזייה אמיתית
מחוזי והיה לשופט הצעיר ביותר
( .)34 אך אחרי שנתיים הוא פרש
מבית־המישפט וחזר לעבוד כעורו־דין.
בין השנים 1948ו־ 1950 שירת
שלמה בחיל־המתנדבים. הארץ־
ישראלי, שהיה ״צבא של אחר-
הצהריים. פקידי ממשלה שהתגייסו
לאימונים לקראת אפשרות של
מילחמה.״ אחר־כך שירת שלמה
בפרקליטות הצבאית והשתחרר בדרגת
רב־סרן ״שהיתה אז דרגה
גבוהה ומכובדת.״

״שלא כמו
הא שכנזים...״
^ שהשתחרר שדמה מה-
~ צבא היה כבר נשוי ״נישואי־תערובת
עם ׳אשכנזיה אמיתית, ש הוריה
הם דור שביעי בארץ.״
סבה של אלקה מצד אמה הוא
יליד רוסיה וסבתה היא ילידת
אנגליה. הורי אביה הם ילידי ליטא.
הפעם היחידה שבה התנסה תו-
סייה־כהן בפעילות ציבורית היתד,
נעת שנבחר לשמש כיושב־ראש
ועדת הבחירות לכנסת השלישית,
כשיצחק בן־צבי היה נשיא המדינה
.״זו היתה הפעם האחרונה שכיהנו
במישרה זו אנשי־ציבור,״
נזכר שלמה .״בכנסת הרביעית
כבר שימשו בתפקיד זה שופטים.׳•
אלקה ושלמה תוסייה־כהן אינם
מתעייפים מן הסיפורים על ילדיהם.
בנם הבכור, יוסי, הוא עורך־
דין, המחלק את מישרדו עם אביו.
אחרי יוסי נולדה קמי, שלא פנתה
אומנם ללימודי המישפטים, אך לא
איכזבה את ההורים ופנתה ללמוד
רפואה. כיום היא רופאת ילדים,
וכמו יוסי, גם לה שלושה ילדים.
אריה, שלמד מישפטים באנגליה,
מתמחה במישרדו של אביו. ארנון,

זמן ורק עכשיו, כשהילדים גדלו,
החלטתי להתחיל ללמוד.״

ארגזי־ת
מונו ת
ך יהוד כית־המישפחה גחל
4מאלקה זמן רב, אך היא עושה
זאת בלב שלם ובאהבה רבה.
כלי הנחושת הממלאים את הבית,
שבו חיה מישפחת תוסיידד
כהן 18 שנה, הם כלים שאותם התחילה
אלקה לאסוף עוד בהיותה
נערה צעירה. היא ממשיכה בתחביבך,
זה גם היום.
״כשהתחתנו, גרנו בדירת חדר
אחד עם שירותים משותפים לשכנים,״
מספר שלמה, כשהוא מביט
באהבה רבה על הגינה המטופחת
המקיפה את ביתו ,״אולם לאט
התקדמנו ועברנו לדירת שני חדרים
ואחד־כך לדירה בת שלושה
וחצי חדרים, ומשם הנה,״ לבית
השוכן בקרית־יובל•
מפעם לפעם מוצא לו מי ש היה
פרקליטם של פלאטו־שרון׳ואשר
ידלין זמן כדי לגזום מעט את
העצים והצמחים בגינה ,״אולם את
רוב העבודה עושה אלקה.״
שולחן הפינג-פונג גם הוא אינו
משמש כיום רבות את בני־המישם־
חה, ורק לעיתים רחוקות נשמעות
חבטות המחבטים בכדור. אולם
שלמד, תוסייה־כזזן אינו מרגיש ב חיסרון
כל אלה.
על היציאה לגימלאות הוא אמ נם
חושב, אך רק כשהוא נתקל
בארגזים, שבהם התמונות המישפדד
תיוח שאותן הבטיח לסדר כשיפרוש•
״אבל אני לא רואה שזה מת קרב׳״
,מחייכת אלקה ומוסיפה :
״וכנראה שזה יחכה עוד כמה
שנים טובות.״ טיכי זכרוני !
העו ל ם הזה 2510

— פורד טרנזיט — 1982

השיטה הכדאית גיותר להריץ עסדן
תאנ הג חד ש,
נוח ובטוח.

מנוע אמין, יעיל ת א מטען גדול
ונוח לטעינה.
וחסכוני

תא הנהג בטרנזיט — 82 פרי מחקר מדעי מתקדם,
נועד להקל עליך, הנהג. להפחית את עייפותך ולהוביל
אותך בעבודתך בנוחות ובבטיחות.
תא הנהג מרווח ביותר ומקנה לך תחושה של נסיעה
במכונית פרטית חדישה. המושבים מעוצבים בקו
אורטופדי לבריאותך, ומושב הנהג ניתן לכיוונון
והתאמה. ההיגוי קל ונוח לתמרון, וההגה ממוקם
בזוית המאפשרת לך כניסה ויציאה נוחה ביותר.
לרשותך תא מסמכים מיוחד בהישג ידך ושטח רחב
לחפצים. כמו־כן, תמצא
לנוחותך מערכת איוורור
משוכללת הניתנת
לוויסות בקלות. כן, זהו
תא נהג ממנו תוכל
להריץ את העסק שלך
בנוחות, בבטיחות
ובהנאה.

כאשר בפורד אומרים שטרנזיט 82 היא השיטה
הכדאית ביותר להריץ עסק, יש לך על מה להסתמך.
לפורד טרנזיט מנוע משוכלל, רב עוצמה, אמין
וחסכוני. וכשמדובר בחסכון, השירות והטיפול
התקופתי הם מרכיב חשוב בו(טיפול תקופתי כל
20,000ק״מ בלבד).
יחד עם העובדה שמנוע הטרנזיט הוא רב ביצועים,
הוא תוכנן בפשטות, ואתה יכול להגיע בקלות
ובנוחות לכל נקודה בו. מיקום המנוע בחזית המכונית
מגביר את בטיחותך,
מפחית רעש ותנודות,
ומשאיר מקום רחב בתא
הנוסעים, לך, ולעוד שני
נוסעים לידך.

תא המטען של פורד טרנזיט תוכנן בגאוניות. פשוט
ונוח: הדלתות הרחבות מאפשרות לך כניסה ויציאה
נוחה, וגם המטען המסורבל ביותר ימצא את מקומו
בקלות. המרחב העצום בטרנזיט מאפשר לך להעמיס
כמות סחורה ומשקל, שבמכוניות אחרות היית צריך
לנוסע פעמיים כדי להוביל אותם — וזהו שוב חיסכון
עצום עבורך.
פורד מציעה לבחירתך מספר שיטות כדאיות להריץ
את העסק שלך ואתה רק צריך לבחור איזו טרנזיט
תתאים לך ביותר. ואם
אתה זקוק למכונית
נוסעים— אין בעיות—
בטרנזיט תוכל להסיע
בנוחות מירבית 11
נוסעים (כולל נהג).

עכשיו כדאית עוד יותר
חינם! תו ספת 0 9׳ צבע +מ ענ ק 1000ש׳
לרכי שת שרות ומוצרי פורד.
עכשיו הבנת מדוע הטרנזיט החדשה היא השיטה הכדאית ביותר להריץ עסקי!
היכנס איפה, לאחד ממפיצי פורד בישראל וקח לך טרנזיט משלך, שגם העסק שלך ירוץ.

חברה ישראלית לאוטומובילים בע״מ מפיצי פירך בישראל תל־אביב, רח גיבורי ישראל 59 פינת יצחק שדה טל 03-337863-6 .
ירושלים. רח׳ המלך דוד ,14 טל 02-226141 .חיפה, רח׳ יפו ,145 טל 04-531171 .סיכוי משנה:אילת . 059-76913 אשדוד ;055-33653
אשקלון ;051-22284 באר טוביה , 055-82454 באר שבע ;057-72277 הרצליה , 04-55463 יפו ;03-823449 נתניה ;053-23852
נצרת ;065-55266 עפולה 065-23875 קרית ביאליק ;04-731291 קרית שמונה ;067-40205 ראשון לציון ;03-941385 רמלה
;054-27681 איזור התעשיה רמת החייל ;03-479244 חדרה ;063-22937 כפר חיים .053-91462

§ן 2פות לטווח ארון.

י״ג כשלו תשמ״ב9.12.1981 ,

מיספר 2310

80 עמתים

חזרה לתחילת העמוד